שומעים את השקט הזה? זה השקט שמשתרר אחרי שבכיתה ג', בפעם הראשונה מאז הגן, לא מציינים אצלנו את יום המשפחה. נשמתי לרווחה. בלי תמונה משפחתית, בלי הקדשה משפחתית, בלי יצירות משפחתיות, הסיוט עבר. השנה אין מטלות ליום המשפחה. לא צריך להדפיס שוב את אותה תמונה מגיל 3 שבה מופיעים איריס, דר ואני.
המחשבה המקורית של משרד החינוך היתה יחסית בסדר, להפוך את יום האם ליום המשפחה כדי להדגיש את השוויוניות בין נשים לגברים, אבל בדרך בין התכנון לביצוע נוצר יום זוועתי שמקדש את המשפחה הסטריאוטיפית – אבא-אמא-ילד-ילדה-כלב, ולא נותן מקום למשפחות אחרות. זה יום שבו כל ילד שנמצא במשפחה שאינה תואמת את המודל הרגיל מרגיש מודר, מפסיד בתחרות, לא תואם את הנורמה. ילדים להורים גרושים, ילדים למשפחות חד-הוריות, ילדים שהוריהם נפטרו, ילדי אומנה וילדים בפנימיות. בבתי הספר ובגנים החילוניים כבר אפשר לראות ניצני שיח לגבי משפחות חד-מיניות, אבל עדיין, המודל הרגיל הוא השולט.
קראו גם: כן, זה יום המשפחה ולא יום האם
מערכת החינוך עדיין לא השכילה לעבור את השינוי לקראת משפחות מיוחדות או מורכבות, וחבל, כי זו היתה יכולה להיות הזדמנות לדבר על הדברים האלה, בעיקר בבתי ספר ובגנים שבהם יש שיעור גבוה יחסית של משפחות 'אחרות' לעומת משפחות 'רגילות', כמו במרכז תל אביב.
קראו גם: יום המשפחות המורכבות
בכל אופן, השנה וידאתי עם דר שאין פעילות בבית הספר ליום המשפחה, ונשמתי לרווחה שאין פעילות כזו.
– 'אתה לא אוהב את היום הזה', היא אמרה.
– 'נכון', עניתי לה.
– 'כי זה יום שמדבר רק על משפחות רגילות למרות שיש הרבה סוגים של משפחות', היא ענתה לי.
– 'נכון'.
– 'יש משפחות שבהן יש רק אמא או רק אבא, ויש משפחות שיש שתי אמהות או שני אבות, ויש את המשפחה שלנו', היא ענתה.
– 'איזו משפחה יש לנו?', שאלתי.
– 'אנחנו משפחה מיוחדת', היא ענתה, 'יש אותך ואותי, שזה אבא ובת, ויש את ארז ואייל שהם בני דודים שלי אבל גרים ליד והם כמו אחים שלי לפעמים, ויש את ענת, שהיא כמו אמא שלי, ונגה וליאור שהם כמו אחים שלי, אבל אני אומרת לחברים שהם אחים גדולים שלי'.
– 'בסדר. המשפחה שלך זה מה שאת בוחרת ומגדירה כמשפחה', עניתי לה.
– 'כן. ויש לי שתי סבתות וסבא אחד, וגם מנשה ושרה הסבא והסבתא של נגה וליאור הם כמו סבא וסבתא שלי, זה כיף שיש הרבה אנשים במשפחה', היא ענתה.
והנה בתמצית, זו התובנה של ילדה בת 8 לגבי יום המשפחה – בניגוד לאימרה הפולנית הידועה, משפחה זה כן משהו שבוחרים, המשפחה משתנה ומתעצבת ומשנה צורה בהתאם לצרכים. יש קרובים רחוקים מאוד מבחינה משפחתית שאנחנו מעדיפים להתראות איתם, והריחוק המשפחתי לא משחק בכלל.
קראו גם: יום המשפחה
המשפחה המודרנית היא דינמית ולא קשורה לכללים הישנים. קרבת דם כבר אינה הקריטריון. יותר ויותר ילדים מחלקים את זמנם בין שני בתים, ילדים להורים גרושים או ילדים להורות משותפת, יותר ויותר ילדים גדלים במשפחות חד-הוריות, חד-מיניות, יותר ויותר ילדים לא מוצאים את עצמם במודל המשפחתי המסורתי של יום המשפחה. הגיע הזמן שמערכת החינוך תתן לך ביטוי ביום הזה.
טוב, אני חייב למהר, יש לי כביסה לקפל.
דר שלי, היום את בת שמונה. מי היה מאמין שגדלת כל כך? לדעתי כל הורה מרגיש ביום ההולדת של הילדים כאילו הרגע חזרו מבית החולים. הרי הרגע סיימת לאכול מהבקבוק והנחתי אותך על הכתף שלי וחיכיתי שעות שתעשי גרעפס ותירדמי. איך הפכת מזה לילדה החכמה, האינטילגנטית והרגישה שאת?
טלאת בודק לי את יד ימין, מקיש קלות על הורידים ואומר ״יש לך ורידים טובים״. לאחר מכן הוא ממשיך להתקין את הצינורות, דוקר אותי במחט ומחבר אותי למכונת השאיבה, שנראית קצת כמו מכונת כביסה. המכונה שואבת את הדם דרך הוריד, מפרידה מהדם את הטסיות ואז מחזירה את הדם דרך המחט לוריד.
דר ואני נערכים לאזכרה ביום שישי. שנינו מתלבטים מה לכתוב ולהקריא באזכרה. היא רוצה גם להקריא דברים שכתבה, ונדמה שהכתיבה הזו נהיית קשה משנה לשנה, כמו שדר ניסחה את זה: ״אני מנסה להגיד משהו חדש, אבל יוצאים לי דברים שכתבתי ואמרתי גם בשנה שעברה״. הסכמתי איתה והסברתי לה שהתחושות שלנו לא משתנות משנה לשנה, ואפשר גם לחזור על דברים. הבנתי שזה מה שהופך את זה עבורי לקשה – ההתמודדות עם הצורך לחדש כל שנה, להגיד משהו שונה. אבל אין משהו שונה, אנחנו מגעגעים לאיריס ומתמודדים עם החיים, די בהצלחה רוב הזמן. האובדן נשאר נוכח בחיים שלנו תמיד. אין הרבה מה לחדש.
