תגית: אבל

אבל הוא דבר מתעתע. ביום יום הוא נדחק לפינה אחורית בראש, כמו ארגז עם בגדים למיון שהנחנו באיזה מדף במחסן אחורי והבטחנו לעצמנו לטפל בו פעם. הוא לא נעלם, הוא נמצא שם, אבל נדחק אחורה ברמה כזו שמאפשרת לתפקד באופן … להמשיך לקרוא ←

חודש יולי הגיע ואיתו צפים הזכרונות מאיריס, גם שלי וגם של דר. – אבא, ממי אמא נדבקה?, דר שאלה אותי לפני כמה ימים. – היא לא נדבקה מאף אחד. סרטן זו מחלה שבה תאים של הגוף תוקפים את הגוף עצמו. … להמשיך לקרוא ←

כל בוקר השבוע אני קם, מסיע את דר ואייל לגן ואז חוזר הביתה, לובש את החולצה השחורה עם הקרע ומתייצב בבית אמי. זיפי הזקן כבר גדלו פרא והחלו להציק ולגרד בפנים. מבקרים מגיעים, חברים, בני משפחה ומכרים. זה שונה מהשבעה … להמשיך לקרוא ←

"ואז, באותו בוקר, כשנסעה עם הכיתה למוזיאון ראתה אותם יושבים יחד בבית-קפה. האוטובוס הקיף את הכיכר הקטנה, ומבעד לחלון הבחינה רוני בתלתלים הכסופים של אבא, התוחמים קרחת קטנה. בכיסא שלידו ישבה אשה אחת. הגב של אבא היה מוטה לעברה. זאת … להמשיך לקרוא ←

כן, החג הזה מתקרב – ראש השנה, רימונים, משפחתיות יתר, מריבות על הארוחה, איפה עושים את החג? אמא שלך תעלב, יותר מדי אוכל, תפוח בדבש וכאלה. בעבר לא אהבתי את החג הזה, אבל השנה אני מרגיש שיש מקום להתחדשות. יש משהו … להמשיך לקרוא ←

ביום ראשון עלינו לקברה של איריס. הזרים התייבשו והצהיבו, אך הקבר מכוסה הזרים נראה עדיין מרשים. אמרתי שהזרים מייצגים את המעגלים בחייה של איריס שכעת מתחברים: גלי צה"ל, הבינתחומי, החברות והחברים, הפוליטיקה, מונוסון, יחסי הציבור. עמדנו על הקבר, אבא של … להמשיך לקרוא ←