יום הזכרון הפרטי שלי

1551568_10152580602132838_8001598377308280981_n

חברה, שאביה נהרג בשירות הצבאי, אמרה לי שהיא לא יכולה לחגוג את יום העצמאות בגלל המעבר החד מיום הזכרון ליום העצמאות. אני מבין אותה – מי שאיבד בן משפחה והיגון הפרטי שלו קורע אותו ביום הזכרון, לא יכול להחליט להפוך שמח ברגע אחד.

איריס נפטרה היום, 23.7, בדיוק לפני שנתיים. זה קרה יום אחרי יום ההולדת שלי. כך נוצר לי יום שמחה שהוא יום לפני יום אבל. חודש יולי בכלל הפך להיות חודש הזכרון שלנו, בין יום ההולדת של איריס לבין יום מותה.

אתמול התעוררתי וישבתי לקרוא עיתון במטבח. דר התעוררה ונשכבה על הספה לידי. "את יודעת שהיום זה תאריך יום ההולדת ה-41 שלי?", שאלתי אותה. היא מיד עשתה את החישוב בראש ואמרה: "אז מחר זה היום שבו אמא מתה".

ישבנו להעלות זכרונות מיום ההולדת ההוא, לפני שנתיים, איך איריס התעקשה שנחגוג יום הולדת בבית החולים. דר נזכרה איך חילקה את העוגות לצוות הרפואי. זה היה יום הולדת עצוב מאוד, שלאחריו עזבנו בערב את בית החולים והיתה לי הרגשה שזו הפעם האחרונה שאראה את איריס. למחרת, ב-6:40 בבוקר, ישבתי על אותה ספה ליד המטבח וקיבלתי עם דר את ההודעה שאיריס מתה. החיים של דר ושלי השתנו לבלי הכר מאז. סיפרתי לדר את הסיפור והיא הוסיפה פרטים שאני שכחתי. דמעות עלו בעיני, והיא חיבקה אותי.

ענת הגיעה הביתה, ראתה את שנינו ואמרה: "ביום הולדת צריך ליצור חוויות חיוביות, אפילו בצורה מלאכותית. לא יכול להיות שכל יום הולדת דר ואתה תזכרו ככה את מותה של איריס. ביום הולדת צריך לחגוג". ענת לקחה אותנו לארוחת בוקר בבית קפה.

10494747_10152591699979640_6283466714459891961_n

סלפי בבית הקפה

אחר כך נסעתי לעבודה, והחמאס סידר לי אזעקה במשרד לכבוד יום ההולדת. נהיה מצחיק להפגש עם כל יושבי הקומה בבנין המשרד במרחב המוגן, סוג של גיבוש חברתי. אחר כך שמענו שהיתה נפילה של טיל על בית ביהוד, זה היה מאוד קרוב אלינו.

בערב נסעתי להפגש עם קבוצת החברות של איריס, "המלאכיות". נפגשנו בבית של חברה, שבן זוגה נלחם כרגע בעזה. הבית נראה כמו חמ"ל של חברת הובלות, מלא בארגזי וחבילות שהוכנו לחיילים. מדי פעם צלצול בדלת, נכנס מישהו עם שקיות וארגזים מלאים בדברים שנתרמו לחיילים.

10487530_10153047467467468_8173367071244776181_n

זה היה סוריאליסטי קצת. חגגנו יום הולדת, קשקשנו, צחקנו, וגם עזרנו לארוז ארגזים. מחמם את הלב לראות את ההתגייסות של האוכלוסיה בישראל למען החיילים, אנשים תורמים ממה שיש להם, רק כדי שלחיילים יהיה קל יותר, עם דרישת שלום קטנה מהעורף.

10547448_10152593073877630_4996996458204673672_n

עם המלאכיות שלי

 

10561559_10153047468122468_7772623922715500981_n

אריזה

10561754_10153047467862468_7965701553590915782_n

 

היה נחמד לחגוג ככה יום הולדת, מוקף בחברות וארגזים לחיילים.

שיהיו לנו חוויות חיוביות תמיד מיום ההולדת.

שישובו כולם בריאים ושלמים.

 

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על יום הזכרון הפרטי שלי

  1. gatamar הגיב:

    יום ההולדת שלך יהיה תמיד "היום שלפני".
    אבל ככל הזמן הוא גם יהיה היום שאחרי, ושבוע לפני, ולפעמים אפילו… יום כזה נחמד.
    אתה מופלא.

    אהבתי

  2. חן הגיב:

    יש דברים שפשוט לא סובלים דיחוי…
    אוהבת המון דרור יקר, לא חשבתי על הקישור שעשיתי 😦 מקווה שנמשיך לעשות את הימי הולדת שמחים יותר

    אהבתי

  3. motior הגיב:

    מזל טוב ורק חוויות חיוביות. או לפחות בעיקר…

    אהבתי

  4. Tardis הגיב:

    יצאתי פה קצת חסרת רגישות… לא אמרתי שלא צריך לזכור את מותה של איריס בכל יום הולדת, זה בלתי נמנע בעיניי וזה חלק מהחיים וממה שקרה בהם. איך אפשר ?
    אמרתי שעל כל זיכרון רע שעולה צריך באופן מודע ובכוונה ליצור זיכרון טוב כדי שלאורך זמן העצב זה לא הרגש שיעלה ביום ההולדת, כי ביום ההולדת מגיע לך להיות שמח. מגיע לך שיהיה לך יום הולדת נהדר ונפלא.
    והדרך הכי טובה היא ליצור מסורות שנוגעות גם ליום הזה, שנמצא ככה כאי של שמחה בתוך חודש יולי שהוא קשה ועצוב – כמו למשל ארוחת יום הולדת חגיגית בבוקר.
    אז תתחדשו על המסורת החדשה של ארוחת בוקר חגיגית (ושוקו עם קצפת !).
    נשיקות.

    אהבתי

  5. BD הגיב:

    קודם כל מזל טוב. ואני אאחל לך גם אושר. כי מגיע לך, ובריאות. גם לדר.
    שנית, אני קצת מרחמת על ענת שמיהרה להיכנס לתוך בית רווי אבל שכל דבר מעורר זכרונות וגעגוע לאשה שאהבתם ולא נעלמה מהמודעות (בניגוד נניח לגירושים)
    ולעצם הענין, אם אתם ממהרים להקדים את יום האבל אולי תקדים קצת את היומהולדת. כיליד יולי אתה בטוח יודע שדוחים או מקדימים יום הולדת בבית ספר ובגנים כי יש חופש, אז אולי תעשו את אותו הדבר. זה באמת לא הוגן כלפי דר וכלפיך שלא עושים חגיגה אמיתית כמו שהילדים (ומהבוגרים ביום הולדת) אוהבים)

    אהבתי

    • Tardis הגיב:

      בטח שעושים. גם עוגה וגם נרות וגם חגיגות אחרות.
      ובהחלט מזיזים קצת לפה ולכאן (אני בכלל בעד לחגוג גם "יום הולדת וחצי" כי כל סיבה למסיבה היא טובה)
      ואין צורך לרחם. הכל בסדר.

      אהבתי

  6. מעיןבר הגיב:

    רק עכשיו קוראת. האבל הפרטי שלי הוא בן למעלה מ- 20 שנה אבא שלי נפטר מעט לפני יום ההולדת ה- 18 שלי (לא יום, אבל פחות מחודש). ממרחק השנים אני יכולה לומר שהאבל מתרכך, יום המוות, הופך ליום של הרבה זכרונות טובים עם אולי מעט דוק של עצב, אבל לומדים להתמקד בטוב. מקווה שזה יקרה גם לכם, כי החיים שלכם מלאים באנשים נהדרים 🙂

    אהבתי

  7. פינגבאק: יום הזכרון שלי | אב במשרה מלאה

  8. פינגבאק: בין כסה לעשור | אב במשרה מלאה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s