היכונו לדור הזי

דור ה-Z. מחוברים תמידית

דור ה-Z. מחוברים תמידית

הם נולדו בין אמצע שנות התשעים לבין סוף שנות האלפיים, הם רואים בסמרטפון המשך ישיר של הגוף שלהם, החיים שלהם ברשת ממשיכים את החיים האמיתיים. קווים לדמותו של דור ה-Z.

נכחתי בשבוע שעבר בכנס הורים שאורגן על ידי איגוד האינטרנט הישראלי, ונערך ביוזמתה של יונית צוק. הכנס עסק במאפיינים של דור ה-Z, בבריונות ברשת ומה אנחנו, כהורים, יכולים לעשות כדי לקדם התנהגות בטוחה של הילדים ברשתות החברתיות, כיצד לעזור לילד שסובל מבריונות ברשת. במסגרת הכנס שמענו הרצאה מרתקת של העיתונאי דרור גלוברמן בענין המאפיינים של דור ה-Z, החבר׳ה האלה שרובנו מגדלים בבית.

בגדול, מדובר בילדים שנולדו בין אמצע שנות התשעים לסוף שנות האלפיים. הקטנים שבהם היום בני חמש, הגדולים בני 18 – 19. הם מחוברים לטכנולוגיה, נולדו לתוך הרשת, ושולטים בה טוב יותר מאיתנו, הם רואים באישיות שלהם ברשת המשך ישיר של האישיות האמיתית שלהם, עסוקים ביח״צ עצמי תמידי, ומייצרים תוכן כל הזמן בפייסבוק, באינטסגרם ובווטסאפ. דור ה-Z מודד את עצמו באמצעות לייקים ותגובות ברשתות החברתיות השונות, והתחושה היא שאם אני לא יצרתי מספיק תוכן שהניב לייקים ותגובות, אני לא ממש קיים. גיל ההתבגרות, שפעם היה סביב גיל 12, ירד למטה ומתחיל סביב גיל 8 – 10. הם מחוברים, עוסקים בכמה דברים בו זמנית, כמו טלויזיה, מחשב, ווטסאפ ושיעורי בית. הם מופצצים במידע אדיר כל היום, הרבה יותר ממה שהמידע שאנחנו צרכנו בגילם, אבל מסוגלים לעבד פיסות מידע קטנות בלבד, אם משהו ארוך מדי הוא יחשב ״חפירה״. אין חשיבות יותר לזכרון, כי יש גוגל. אדם כבר לא נמדד בכמות הידע שהוא זוכר, אלא ביכולת שלו לאתר את המידע מהר. המידע צריך להגיע בחבילות קטנות וזמין במהירות. הם לא מבינים איך אנחנו, ההורים, נותנים להם תשובה כמו ״אני לא יודע״. – אתה לא יודע? תבדוק בטלפון שלך. הטלפון הופך להיות המשך של היד, מין איבר שמורכב להם על הגוף, כמו סייבורגים מתוחכמים. הם מתקשרים טוב יותר זה עם זה מול מסכים מאשר פנים מול פנים, ולא מסוגלים לחבר משפט שיש בו יותר משלוש מילים בממוצע. הם מבלים פחות זמן בחוץ, לא יוצאים לרחוב לשחק כי זה מסוכן, ומעדיפים לרבוץ בבית מול המחשב, הטלויזה, הסמרטפון או כולם ביחד.

נכון שרוב בני גילי, בני ה-35 – 40, גם מכורים לפייסבוק ולסמארטפונים. המהפכה לא התחילה עם דור ה-Z. ההבדל ביננו לבין הדור החדש הוא, שאם אותנו ינתקו מהטכנולוגיה, אנחנו נצליח להסתדר. יהיה קצת קשה, אבל נתחיל להיזכר באופן שבו הדברים נעשו פעם. נדע איך לכתוב מכתב ולשלוח, נדע לשלוח פקס, נוכל אפילו לנהוג בלי מכשיר ניווט. הילדים שלנו – בלי הטכנולוגיה רובם ירגישו אבודים.

ההרצאה לא באה להטיף לנו מוסר על הדור המקולקל שאנחנו מגדלים. להיפך. הם לא דור מקולקל (לפחות לא יותר מקולקלים מאיתנו, גם עלינו אמרו שאנחנו דור של מטומטמים שרובצים מול הטלויזיה כל היום, גם אם זה היה שעה של שידורי ילדים בשעה 17:30). הם דור שונה מאיתנו, הם צורכים את המידע שלהם אחרת ומתקשרים בינהם אחרת. אנחנו גדלנו כשרוב המידע הובא לנו על ידי הטלויזיה וכלי התקשורת. הם צורכים את רוב המידע שלהם בצורה פעילה – בערוצי יוטיוב, בפייסבוק, באתרים ובקבוצות ווטסאפ. הם בוררים מים התוכן שמציף אותם את המידע הרלבנטי להם באותו רגע.

אחד הקריטריונים להגדרת דור ה-Z הוא שהם לעולם לא ישלחו מכתב בדואר. זה דימוי משעשע, בעיקר לאור העובדה שהייתי צריך ללמד את דר איך שולחים מכתב ואיך מדביקים בול ולהפוך את זה למשחק לימי החורף.

אז דר עוד לא שם, היא עדיין בת 5 ועוד מקשיבה למה שאני אומר. כששמעתי את ההרצאה, הבנתי שאני, כמו ההורים שסביבי, מנהל מלחמת מאסף כנגד המסכים. הרי הם יכבשו אותנו בקרוב, הם ימלאו את הבית ואני אאלץ לחלוק את תשומת הלב של דר עם המסכים שמולה. היום זה עוד בשליטה – יש לה אייפד ומדי פעם היא מבקשת שאתקין לה אפליקציות משחקים, והיא יודעת להכנס במחשב לאתר ״הופ״ ולאתר ״הסוד של מיה״, אבל רוב היום לא רואה טלויזיה ומעדיפה לשחק בבית, בחצר, עם חברות וחברים או בחוגים. מצד שני, אני מזכיר לעצמי שלא ירחק היום שהיא תגיד לי ״לא בא לי״ או ״מה שתגיד״ ותסגור את הדלת מאחוריה.

נכון, זה קצת מתואר בהקצנה. הילדים שלנו עדיין מדברים זה עם זה ועדיין שומרים דברים פרטיים לעצמם מבלי להעלות לרשת, אבל אני מרגיש שעלי להיות מוכן לרגע שבו היא תבקש שאקנה לה סמרטפון ותבקש לפתוח חשבון אינסטגרם או חשבון בפייסבוק, ואני אצטרך להסביר לה מה זה הגדרות פרטיות, ומה אפשר לשתף עם החברים ומה לא כדאי, אילו תמונות אפשר להעלות לרשת ואילו תמונות אסור, בעיקר כדי שהיא לא תיפגע. חשוב להסביר לה שברגע שתמונה צולמה ונשמרה בטלפון, היא כבר לא שלה. מישהו ימצא אותה, גם אם היא לא שיתפה אותה עם איש, והיא תהפוך להיות נחלת הכלל.

במהלך הכנס שמענו הרבה על בריונות רשת, Cyber Bullying, איך לאתר שהילד שלך סובל מהצקות ברשת ואיך להתמודד עם התופעה. נתונים מראים שבריונות רשת היא התופעה הקשה ביותר שילד יכול היום לסבול ממנה בבית ספר. לא שפעם לא היתה בריונות, היו הצקות והיתה אלימות. ההבדל הוא שפעם ילד יכול היה להגיע הביתה והוא היה מוגן. היום הרשת וההצקות רודפים אחריו גם הביתה. הכל נשמר ולא נמחק והתפוצה של ההצקות וההתעללות גדולה מאוד. זה כבר לא חוג החברים הקרוב או הכיתה שמציקה, זה כבר השכבה כולה, ואולי גם אחרים מבית הספר והסביבה. הילד שסובל מהתעללות מרגיש שאין לו מקום בטוח לברוח אליו. בכל מקום ימשיכו לצחוק ולהציק. חשוב להסביר לילדים, שהתנהגויות שהן פליליות מחוץ לרשת יכולות להיחשב התנהגויות פליליות גם אם הן נעשות ברשת.

מישהו כבר הציע לכם להתאבד היום? – הבלוג ״גם ילדים״

שלא תבינו לא נכון, אני לא מבכה את הדור החדש שנולד לנו. הרי אנחנו אלה שיצרנו את ההתמכרות לרשת, למיידיות, להתראות של הסמרטפון, ללייקים, ליצירת התוכן, לעשות צ׳ק אין ולהציג את הצדדים הטובים ביותר שלנו ברשת. הם רק שכללו את את זה. הם לא ריקניים, הם פשוט עושים זאת אחרת. רוב החברים שלי, עם ילדים בין 4 עד 6 עוד לא שם, אבל הסימנים מעידים שהמהפך קרוב. לאחרונה התחלתי דווקא לשים לב למה שאני עושה כשדר מדברת אלי. האם אני יושב לידה בארוחת בוקר ובודק את הפיד של פייסבוק בנייד? האם אני לא מוריד את העיניים מהמחשב כשאני מדבר איתה? האם אני מדבר איתה תוך כדי שיחה בטלפון עם מישהו אחר? הרי היא צופה בי ולומדת. וכמו שאני אצפה ממנה בעוד כמה שנים להניח לסמרטפון בזמן הארוחה, גם אני מקפיד לעשות זאת כיום. לא יזיק לנו להסתכל על עצמנו קצת לפני שאנחנו מבקרים אותם.

——-

ועוד הערה ובקשה לגבי הפוסט הקודם – בעזרתכם הצלחנו כבר לזהות ארבעה תינוקות שצולמו בתמונה הזו. אודה לכם אם תמשיכו לשתף כדי שנגיע לכמה שיותר אנשים. מתארגן פרוייקט איחוד של התינוקות שצולמו בתמונה. תודה

הכרזה שצולמה ב-1973. מי מזהה את עצמו בתמונה?

הכרזה שצולמה ב-1973. מי מזהה את עצמו בתמונה?

פוסט זה פורסם בקטגוריה אבהות, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על היכונו לדור הזי

  1. Tardis הגיב:

    אני בעד דור הזי. בעיניי זה דבר נפלא שקורה להם משלל סיבות. בעיקר כי העולם נהיה קטן קטן…. כשהבת שלי מרשה לעצמה להיות מי שהיא, כי היא כבר יודעת שיש אנשים כמוה בעולם ושהחברים שלה לא מוגדרים ע״י מתחם גאוגרפי צר בו היא חיה והם תמיד שם… בפורומים, בווצאפ, בסקייפ (לא בפייסבוק, פייסבוק זה כבר נחשב של הזקנים)…
    זה נותן המון כוח ובטחון עצמי.
    כשהבן שלי יודע למצוא כל דבר בקלות ובמהירות וכשהוא צריך איזו מיומנות הוא לומד ביוטיוב אז הוא מרגיש יודע ומצליח והוא לא צריך בשביל זה ציונים ומבחנים. וכן זה מעקר כל משמעות של שינון וזיכרון. לא צריך יותר להביא לילדים האלו ידע המיומנות שהם זקוקים לה היא חיפוש וסינון ויכולת הבדלה בין אמת לשקר. זה מה שצריך ללמד אותם. כל הידע ממילא שם בקצה ידם.
    את הילדים של היום בעיניי צריך וחובה להציף בטכנולוגיה כי מי שלא עושה זאת לא נותן לילדיו את נקודת הפתיחה הטובה ביותר שהוא יכול לתת. אם הם מגיעים לזה בגיל מבוגר יותר זה כבר לא יהיה חלק מהם, המשך ישיר של עצמם כמו שהגדרת, זה יהיה רק מיומנות נלמדת. ויש הבדל עצום בין שני הדברים.

    אהבתי

  2. motior הגיב:

    יש לי שני ילדים שמתאימים להגדרה מבחינת הגיל אבל לא מרוב שאר הבחינות. אולי בגלל שלא קנינו להם סמארטפונים? אני לא חושב שזו הסיבה

    אהבתי

  3. מיקי הגיב:

    באידיש קראו לזה פעם "נעבעך"

    אהבתי

  4. אורי הגיב:

    אחלה כתבה. אקטואלית ורלוונטית. תודה!
    אורי

    אהבתי

  5. פינגבאק: מכתב לבתי: לא רחוק היום שכבר לא אוכל לשמור עלייך | אב במשרה מלאה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s