על הורות שוויונית ומשה פרץ

הרשת סוערת בעקבות ראיון שנתן הזמר משה פרץ ל״ישראל היום״ בשישי האחרון, בו הוא שטח את משנתו בעניין תפקידים מגדריים ותפקידי הורות.

"ירדן ואני מבינים אחד את השניה וזוכרים כל אחד את המקום הטבעי שלו. לאמא יש את המקום הטבעי ולבעל יש את המקום הטבעי. ברגע שמתחילים לבלבל בין המקומות הטבעיים, להפוך צדדים, נהיה בלאגן וחמישים אחוז מהזוגות מתגרשים.  אשה צריכה להבין את המקום הטבעי שלה. אני לא אומר שהמקום שלה במטבח. לירדן לא חסר כלום, והיא יכולה לפנק את עצמה, ואני נותן לה את כל הכבוד והאהבה שיש בעולם. אבל כמו כל הילדים, הילדה הולכת לאמא. זה טבע האדם וטבע בעלי החיים. אמא מרגישה את הצאצאים יותר טוב מהבעל, מהאבא. אסור לבלבל. צריך כל הזמן לשמור על הסדר הזה״. 

התראיינתי היום על הנושא הזה בתכנית ״משפחה גרעינית״ בגלי צה״ל – האזינו כאן מדקה 45 בערך.

האמת שאני לא רוצה לרדת על משה פרץ. זכותו וזכותה של בת זוגו לחיות את חייהם כפי שהם רואים לנכון, לנהל את הבית כפי שהם מבינים, כל עוד שני הצדדים מסכימים על זה. נכון שהוא נחשב מוביל דעת קהל בחוגים מסוימים, וראוי היה שיהיה זהיר יותר במה שהוא אומר, וביטויים שוביניסטיים כאלה לא נשמעו מזמן במחוזותינו. אוי, הפטריארכיה. ״אמא״ לעומת ״בעל״, כדוגמה. לאשה אין קיום כאשה, אלא רק כאמא. הבעל הוא ״בעל״, בעל הבית והאשה, הוא מחזיק בקניין. הוא ״נותן״ לה מה שהיא צריכה, ויכול גם לקחת כי הוא שולט בה כלכלית. היא יכולה ״לפנק את עצמה״. הטענה שכך זה בטבע, שצאצאצים תמיד הולכים עם האמא. מעניין אם כשיגיע להתגרש מאשתו ויבקש הסדרי ראיה הוא עדיין יטען את הטיעונים האלה.

מה שאני רוצה להגיד לו שהוא מפסיד את הבת שלו, מפסיד את ההנאה שבגידול ילדים, מפסיד את השנים הכי יפות שלו עם בתו, כי אין דבר יותר כיף מלהיות שותף פעיל ושוויוני בגידול הילדים. לא ״עוזר״ בעבודות הבית מדי פעם, אלא שותף מלא. פרץ נותן לבתו דוגמה גרועה מאוד לגבי תפקיד הגבר במשפחה.

האבות שסביבי כבר מזמן לא אלה שמגיעים בשמונה בערב, מניחים רגליים על ההדום ליד הכורסה, מדליקים סיגר וממתינים לאשה שתגיש להם את ארוחת הערב החמה ותתן להם עיסוי לכפות הרגליים. אבות מעורבים יותר בגידול הילדים, יוצאים יותר פעמים מהעבודה לאסוף את הילדים מהגן ושותפים להחלטות היום-יומיות לגבי גידול הילדים. נכון שמעטים נשארים בבית לגדל את הילדים, ועדיין מעטים לוקחים חופשת לידה, אבל מרגישים בשינוי.

ב-2011 התראיינתי לכתבה של ערוץ 2 שביקשה לבדוק האם יש ״אבא חדש״. הכתבת, סמדר שילוני, חיפשה אב שמגיע עם הבת שלו לחוג וצילמו אותנו בחוג מוסיקה ביחד. דר היתה אז בת שנתיים וחצי. באותה תקופה איריס עבדה כיועצת תקשורת במשרד יחסי ציבור, ואני הייתי מסיים את העבודה מוקדם יותר בין שלוש לארבע פעמים בשבוע כדי לאסוף את דר מהגן ולהיות איתה אחרי הצהרים. צחקתי על זה שיש לי חבורה עם האמהות של הגן בגינה הציבורית אחרי הצהרים, ואת האבות רואים בעיקר בגינה הציבורית במידה והם גרושים, וזה היום שבו הם מקבלים את הילד לפי הסדרי הראיה. בכלל, מעסיקים פתוחים פחות לבקשות של אבות לצאת מוקדם כדי להיות עם הילדים מאשר לבקשות של אמהות, כי זה לא נראה טבעי. רק כשהגבר מתגרש, יש פתאום פתיחות לאפשר לו לצאת מוקדם כדי למלא את הסדרי הראיה, והמושג ״הורות שוויונית״ עולה רק בהקשרים של מאבקי משמורת בגירושים וזכויות הגבר במשפחה.

נראה שהדרך לשוויון מלא בקרב המשפחות עדיין רחוקה, אבל יש ניצני שינוי.

ב-2012 הפכתי להיות אב במשפחה חד הורית, ומעבר לקשיים הקשורים באובדן, לא חוויתי קשיים הקשורים באבהות. בשביל דר זה היה תהליך הדרגתי שבו אני הפכתי להיות ההורה העיקרי, ככל שמצבה הרפואי של איריס הדרדר. ילדים מסתגלים לשינוי. בשלב מסוים היא התחילה לצעוק ״אבא״ במקום ״אמא״ כשהיא התעוררה בלילה, כי הבינה שאני ארוץ אליה כי איריס חלשה מדי מכדי לקום. הדבר היחיד שביקשתי מאיריס ללמד אותי לפני שמתה היה קליעת צמות, וגם עם זה הסתדרתי.

היום אני שמח להגיד שאפילו יש שינוי מסוים בהשוואה ל-2011. קבוצה כמו ״פרלמנט האבות״, שדורשת מפרסומאים לקחת אחריות על התפקידים המגדריים המוצגים בפרסומות, ותובעת את השוויון בנטל בין אבות לאמהות בתוך חיי הנישואים, היא דוגמה טובה לכך. פרסומות כמו ״מהפכת האבות של אריאל״ היא צעד בכוון הנכון. יותר ויותר גברים רוצים להיות מעורבים יותר בגידול הילדים, ולא משאירים את החיתול המסריח לאמא.

נכון שגברים רבים לא יעזו להתבטא כמו משה פרץ, אבל עדיין תמצאו אותם מדי יום בעבודה אחרי השעה 20:00. אני באמת לא מבין מה יש לעשות במשרדים האלה אחרי 20:00, בעיקר שתפוקת העבודה נמוכה מאוד בשעות האלה. אולי נוח להם לא להיות מעורבים, להתחבא מאחורי החברה והבוס, להגיע אחרי שהילדים כבר התקלחו ונרדמו, אחרי שהבלגן של אחרי הצהרים וארוחת הערב כבר פונה מהשולחן.

לאבות האלה, שבשעה 22:00 עוד יושבים מול המחשב בעבודה – נסו להיות מעורבים יותר, תדרשו לצאת מוקדם יותר מדי פעם מהעבודה, רק תרויחו מזה.

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה אבהות, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על על הורות שוויונית ומשה פרץ

  1. BD הגיב:

    משה כבר העיר בעבר מספר הערוץ שובינסטיות לגבי נקיון ובישולים. אז מפתיע שדוקא עכשיו נזכרים לקפוץ. אולי כי אבות כן רוצים לקחת חלק בגידול של הילדים שלהם אבל פחות בלנקות את הבית.
    מה שעוד מפתיע בהקשר הזה שבאקספקטור הוא דוקא הפתיע לכיוו השני ולא מפסיק להשתפך על הבת שלו ועל הקשר בינהם. אז יתכן והוא לא מחליף טיטולים אבל הוא כן מחבק מנשק משחק מחזיק ומטייל בעגלה. גם אם הוא מאמין שהחלק הקשה יותר של החינוך והאחריות לרוץ לרופאים לטיפת חלב ולמצוא מטפלת שיך לאשתו.
    מתנצלת שלא עשיתי פיסיקים.

    אהבתי

  2. volcman הגיב:

    נכון שהשנתיים – שנתיים וחצי הראשונות הן הכי קשות, אבל איך אפשר לפספס את המתיקות של גיל 3+?

    אהבתי

  3. motior הגיב:

    הרשת אולי סוערת אבל אני שומע על זה לראשונה ממך…
    גם לי קפץ לעין מיד ההבדל בין תפקידי "אמא" ו-"בעל". עצוב שיש כאלה שעדיין חושבים ככה במאה ה-21.
    אני חושב שאצלנו במשפחה אשתי אמנם הקדישה יותר זמן לילדים כשהיו צעירים (מבחירתה) אך בכל זאת השתתפתי בכל המטלות וההנאות (כולל החלפת חיתולים, לקיחת הילדים לחוגים, האכלה, ליווי טיולים ועוד). ככל שהילדים גדלו ההורות הפכה לשוויונית יותר.

    אהבתי

  4. Neima הגיב:

    כל כך נכון מה שאתה אומר. זוגיות היא שותפות, הורים הם צוות שתומך אחת בשני.

    אהבתי

  5. פינגבאק: אז מי מסרק את הילדה בבוקר? תגובה לחנוך דאום | אב במשרה מלאה

  6. פינגבאק: גברים, קחו אחריות על גידול הילדים – תגובה לרענן שקד | אב במשרה מלאה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s