דברים אחרי לכתך

שש וארבעים בבוקר. דר ואני כבר במטבח, עומדים להוציא את לוקה החוצה לטיול. הטלפון בבית מצלצל. זה לא יכול להיות טוב, בעיקר שהטלפון בבית כמעט לא מצלצל. "זה בטח אפי, רוצה להגיד לי שהם התעוררו מוקדם ושהיא יכולה לקחת את דר", אני מנסה לשכנע את עצמי שהכל בסדר וכלום לא קרה.

"דרור, היא מתה, איריס, זה קרה עכשיו, לפני חמש דקות, בבית החולים, היא לא נושמת יותר", אומרת לי אלה, המטפלת של איריס שנשארה איתה בלילה בבית החולים. אחר כך היו המון רעשים על הקו ולא יכולתי לשמוע כלום. ניתקתי את הטלפון והסתכלתי אחורה, אל דר ולוקה שעומדות ליד הדלת. הלכתי אל הדלת ולקחתי את דר בידיים.

"אבא, מי התקשר?", היא שאלה. "אני צריך לדבר איתך על משהו", אמרתי והרמתי אותה בידי. הלכתי איתה עד לספה בפינת המשפחה וישבנו ביחד והתחבקנו. "אמא מתה בבית החולים, היא לא נושמת יותר. את זוכרת שלאמא היה קשה לנשום, והרופאים עשו הכל כדי לעזור לה, וניסו כל מיני תרופות, עד שבסוף היא לא היתה יכולה לנשום יותר והיא מתה", אמרתי לה, כמי שמקריא את הטקסט שכבר היה כתוב לי בראש. "את זוכרת ששאלת אותי אתמול אם מישהו מת הוא עולה לשמיים? אז אמרתי לך שיש מי שמאמין שהוא עולה לשמיים ואני מאמין שמי שמת נשאר במחשבות, בזכרונות ובתמונות שלנו. אמא תישאר איתנו במחשבות ובזכרונות ובתמונות, וכל פעם שתרצי שאמא תהיה איתך, אז תיזכרי בה או תסתכלי בתמונות שלה. אמא לא תחזור יותר הביתה, היא מתה, אבל תהיה איתך תמיד במחשבות", כך אמרתי לה. "אבא, יש לי נזלת", היא אמרה, והלכנו לקנח את האף. חיבקתי אותה והיא הסתובבה והצביעה על משחק שעמד על השידה מאחוריה ואמרה "אבא, אתה יודע איך משחקים במשחק הזה?", היא שאלה. ברור היה לי שהיא לא מצליחה לעכל את מה שאני אומר. הרי אני לא מצליח לעכל את מה שאני אומר. "קצת קשה לי לשחק איתך עכשיו במשחקים, אבל אני חושב שזה טוב אם תביאי דפים וצבעים ונצייר ביחד", אמרתי לה. במקביל התקשרתי להורים של איריס הביתה. "איריס נפטרה עכשיו בבית החולים", אמרתי ללאה. אבא של איריס פרץ בזעקות שבר ואחרי כמה שניות לאה אמרה: "אנחנו נוסעים לבית החולים" וניתקה את השיחה. לאחר מכן התקשרתי לאמא שלי וביקשתי שתבוא להיות איתי ועם דר. דר הביאה דפים והתחילה לצייר פרצופים. "צייר לי את הגוף של האיש הזה", היא ביקשה, ואני השלמתי את התמונה. "עכשיו גם רגליים וידיים, וכפות ידים ואצבעות ונעליים, היא נתנה לי הוראות מדויקות לציור.

מה עושים עכשיו? חשבתי. בראשי הרי תרגלתי בדיוק מה יקרה ועכשיו הכל מתבלבל לי. חיפשתי במחשב תמונה טובה של איריס, וניסיתי לכתוב סטטוס בפייסבוק – "איריס גולדמן-כהנוביץ' 1972 – 2012", ניסיתי לכתוב וכל פעם ברחה לי איזו אות או ספרה. חיפשתי תמונה. דר ישבה לי על הברכיים והתסכלה בתמונות. "למה רואים תמונות של אמא?" היא שאלה. "אני מחפש תמונה טובה של אמא מהמסיבה האחרונה. מצאתי תמונה והעלתי את הסטטוס. לפי כמות האנשים שבדקו את הניוזפיד שלהם בפייסבוק בשבע בבוקר, נראה היה כאילו העולם כולו ישב וציפה לבשורה המרה בבוקר. התגובות הלכו ונערמו בפייסבוק. לא חשבתי שמישהו בכלל יראה את זה כל כך מהר.

אחותי הגיעה ולקחה את דר אליה, לאכול ארוחת בוקר ולהתארגן לגן. "אבא, אמא עוד נושמת?", דר שאלה אותי. "לא חמודה, אמא כבר לא נושמת, היא כבר לא סובלת יותר, היא מתה", עניתי. ברור היה לי שהיא עדיין לא מעכלת. התקשרתי למירם, מנהלת הגן של דר וסיפרתי לה. "אנחנו נדאג לה ונשמור עליה היום", היא הבטיחה לי. "ברור לי שדר בידיים טובות", אמרתי.

דר הלכה עם אחותי ואני נשארתי עם אמא שלי בבית. התחילו להגיע הודעות סמס ומיילים, חלקם עוד מהלילה, שבו עוד מברכים אותי ליום ההולדת ומקווים לניסים עבור איריס. אחר כך התחילו חברים להתקשר. שאלו אם לבוא, לא ידעתי מה לענות. כנראה שהבינו שאני מבולבל והחלו לבוא. דיברתי שוב עם אמא של איריס, שהיתה בדרך לבית החולים. הרגשתי שאני לא יכול להגיע לבית החולים, היה לי קשה מדי.

ישבתי על הספה וניסיתי לחשוב למי צריך להודיע. עשיתי עוד כמה טלפונים. התברר שכולם כבר יודעים בערך. חברים התחילו להגיע. מלכה הגיעה והחלה לנהל את סידורי הלוויה. מודעות, שעה, אמבולנס, רשיון קבורה, מועצה דתית. תוך חצי שעה הכל כבר נקבע. החלטתי שלמרות שהבטחתי לאיריס הלוויה אזרחית בארון, נקבור אותה כאן, באבן יהודה, קרוב ליד הבית. האמת שתכננתי באותו בוקר לנסוע עם לאה לסיבוב בתי קברות בכפר סבא ובגבעת השלושה ולרכוש לאיריס חלקת קבר. החוק מאפשר היום לאדם לרכוש חלקת קבר פרטית בבית עלמין אזרחי רק בחייו. אחרי מותו לא ניתן לרכוש חלקה. לא הספקתי לרכוש ואולי זה היה עדיף, שאיריס תיקבר קרוב לבית, במקום שנוכל להגיע אליו בקלות, במקום שדר תוכל לרכוב אליו באופניים עוד 8 – 10 שנים שתהיה כבר גדולה ועצמאית ותרצה להיות עם איריס. החלטתי שזו הבטחה אחת שאני מתכוון לא לקיים. סליחה, איריס.

עוד טלפון לא מוכר. הפעם מתאמת ההשתלות של בית החולים. "מה כבר יש לאיריס לתרום? הרי היא חולת סרטן", חשבתי לעצמי כשהיא הציגה את עצמה. "אנחנו רוצים לבקש את רשותך לתרום את קרניות העיניים של איריס לאדם אחר", היא ביקשה. חשבתי לעצמי איזו הזדמנות נפלה בחלקי, לתרום איבר מאיבריה של איריס לאדם אחר. "אני חתום על כרטיס אדי, ואיריס חתומה, וזו זכות בשבילנו לתרום, תשתמשו בכל מה שאתם צריכים, זה מה שאיריס היתה רוצה לעשות", אמרתי לה, במקביל התקשרתי להורים של איריס וסיפרתי להם על כך. "ברצון נתרום, לכבוד הוא לנו", הם אמרו. מיכל אליעד כתבה על זה בפייסבוק: "יבורך האיש שיזכה לראות את העולם דרך העיניים של איריס". לא יכולתי לחשוב על משהו יותר מתאים.

הבית התחיל להתמלא בחברים. המודעות הגיעו מבית הדפוס, חברים נסעו לתלות מודעות ואני ישבתי לי לבד עם המחשב, צופה בתמונות, קורא סטטוסים והודעות של חברים. חברות מהקומונה של איריס זרמו אל הבית והמקום נראה כמו מפגש קומונה של ההריוניות, רק בלי הילדים בינתיים. הרגשתי שאני צריך לנחם יותר את האנשים מאשר הם צריכים לנחם אותי.

למה בעצם? הרי הרגשתי עצב וכל פעם שדיברתי על איריס התרגשתי ודמעתי. אבל בכל זאת, אני חושב שהיו לי שנתיים להתכונן לרגע הזה. סיפרתי רק לאחרונה לאיריס, שכשהודיעו לה שהסרטן הפך גרורתי והתברר שהגידולים משתוללים בגוף שלה מבלי שהכימותרפיה תדגדג אותם, בשבילי ההרגשה היתה שהיא כבר מתה. אולי זו דרך ההתמודדות שלי עם המוות הצפוי, לחשוב שהאדם שאיתו אתה חי כבר מת, וכל דקה איתו ביחד זה סוג של מתנה, קופון, הנחה, על החשבון. בעיקר הרגשתי שלווה כי אני יודע כמה איריס סבלה בשבועות האחרונים, כשנאבקה לנשום, וכמה רציתי כבר לסיים את הסבל הזה עבורה.

התקשרתי לארה"ב ודיברתי עם מידד. הוא היה בתורנות לילה בבית החולים. סיפרתי לו על איריס ואמרתי לו שאני מודה לו על השיחה הקשה שניהל איתנו לפני שלושה שבועות, כשהיה בארץ ואמר לאיריס: "תחשבי מה את רוצה שיעשו איתך כשתגיעי לבית החולים ולא תוכלי לנשום יותר". אני יודע שהוא הרגיש רע אחרי השיחה, הוא חש כאילו הוא מייצג את הצד של המוות, של הברירה שלא להחיות, לוותר על המאבק בסרטן. אבל השיחה הזו הכינה את איריס לדילמה הזו, וכשהרופא באיכילוב שאל אותה מה היא רוצה לעשות היתה לה תשובה מוכנה – "שלא יעשו לי פעולות בלתי הפיכות, שלא יכניסו לי צינור לריאות וירדימו אותי, שיקלו עלי כמה שאפשר וזהו". הרופאים כיבדו את רצונה של איריס למות בכבוד וטוב שכך. הרופא במחלקה הסביר לאמא של איריס שבשעה ארבע לפנות בוקר איריס התקשתה לנשום ולהירדם, הוא נתן לו עוד מנת מורפיום והיא נרדמה, וכך מתה בשלווה בשנתה. טוב שככה בחרה לעזוב את העולם, לא מחוברת לצינורות ומורדמת.

בצהרים, כשהבית כבר היה מלא אנשים, ישבתי בצד עם המחשב וכתבתי דברים שאותן רציתי לומר על קברה של איריס. היה לי קשה לכתוב, משום מה. הרגשתי שאני קצת נוטה לקלישאות או לפאתוס, תיקנתי ושיניתי הרבה פעמים את מה שכתבתי. הבית היה מלא חברות וחברים, שצחקו והעלו זכרונות. "כמה זה נחמד, לשבת כאן ולשמוח בשביל איריס", חשבתי. היא לא רצתה שאנשים יהיו עצובים בשבעה, מבחינתה זו מסיבה כמו כל המסיבות, כך היא היתה בוודאי מארגנת את זה.

בשעה ארבע דר הגיעה מהגן עם אחותי, וישבתי לחבק אותה. היא היתה נבוכה מכל האנשים בבית וישבנו בחדר שלה. היא סיפרה לי שבגן ישבה עם כל החברות, הראתה להן תמונות של איריס וסיפרה להן על הקניות בלונדון. "אמא שלי מתה", היא הודיעה לגננות, "היא לא נושמת יותר, אבל היא איתי במחשבות שלי". כמה בוגרת היא יודעת להיות. כל הכבוד איריס, על מה שיצרת וגידלת.

הגיעה השעה חמש וחצי, הזמן נראה כאילו רץ מהר מאוד וצריך להתכונן להלוויה. התרחצתי והתלבשתי. "אני וכל האנשים בבית נוסעים לטקס הלוויה של אמא", אמרתי לדר. "מה זה לוויה?", היא שאלה. "זה טקס פרידה מאמא", הסברתי לה. "את תשארי עם לי ויעלי כאן בבית ואני אחזור עוד שעה". היא המשיכה לשחק בחדר עם לי ויעלי. יצאתי אל האוטו. נסענו אמא שלי, אפי אחותי ואני אל בית העלמין, מרחק שלוש דקות נסיעה. קרוב לבית, שתי גבעות מהבית, יושב בית העלמין של אבן יהודה, על הגבעה הכי מערבית, עם הנוף הכי יפה מערבה. אפילו אפשר לראות את הים. פיסת נדל"ן משובחת בחרנו לך, איריס.

בבית העלמין חיכו כבר מאות חברים, מכרים ובני משפחה. התחבקתי עם כל כך הרבה אנשים, כשאני מנסה לזהות כל אחד מהם. לא יכולתי להשתחרר מההרגל להגיד "תודה שבאתם", כאילו אני מארח איזה אירוע. מה לעשות? ככה איריס הרגילה אותי.

קראו לי לזהות את הגופה באמבולנס. פתחו את התכריכים וגילו את פניה של איריס. היא נראתה כל כך יפה ושלווה, פנים לבנים כמו של מלאך, כאילו אתי איפרה אותה לכבוד האירוע. רציתי ממש לנשק אותה. "זו איריס", אמרתי לעובדי בית הקברות.

מאות האנשים המתינו והפקקים השתרכו סביב בית העלמין הקטן. הטקס התחיל בנגינת השיר "הצגה" של דני רובס. בחרתי את השיר הזה כי זה שיר שאיריס אהבה וביום ההולדת היא ביקש מדני לשיר לה את השיר הזה. אחר כך הגיע שלב ההספדים. בכינו, צחקנו, נזכרנו, כל אחד הזכיר מה היתה איריס בשבילו. בסיום פרק ההספדים בחרתי להשמיע את השיר "חושך" של ילד פעם. כשהשיר התנגן הסתכלתי על לי גאון, גבי סידון ואורי וינשטוק, חברי הלהקה שעמדו בקהל. "אני בטח הורס את השיר הזה עבור לי, הופך אותו לשיר זכרון והיא בטח שונאת אותי על זה", חשבתי לעצמי. ילד פעם היו דבר כל כך מרכזי בחיים של איריס, דר ושלי בשנים האחרונות, שחשבתי שזה השיר המתאים ביותר לסיים את הטקס, בדיוק כמו שכל הופעה שלהם מסתיימת.כשהלכנו אל הקבר ניגשתי ללי ואמרתי לה שאני מקווה שלא הרסתי עבורה את השיר. "מה פתאום, זה כל כך ריגש אותי שבחרתם את השיר הזה", היא אמרה. התחבקנו. "תבינו כמה הייתם מרכזיים בחיים של איריס", אמרתי לה.

כשהורידו את גופתה של איריס אל הקבר, עטופה בתכריכים, נזכרתי בדבריה של איריס שרצתה להקבר בארון וביקשתי ממנה סליחה על שלא יכולתי למלא את בקשתה. הקבר כוסה בחול ולאחר מכן בזרי פרחים. כמה איריס אהבה זרי פרחים, זה ממש הולם אותה, חשבתי.

כשהסתיים הטקס היה נראה כאילו אף אחד לא רוצה ללכת הביתה. החברות של איריס מקומונת ההריוניות עמדו שם וזה נראה כמו מפגש קומונה אחד גדול. ממש לא רצינו ללכת. "הדק שלנו בבית יותר מתאים למפגש קומונה, יאללה, לכו", אמרתי להן. נסעתי הביתה.

הבית היה מלא בקרובי משפחה וחברים. בחדר של דר ישבו חברי ילד פעם ובנו עם דר בלגו. היא כל כך שמחה והתרגשה. ככה זה שאת יו"ר מועדון המעריצים, חברי הלהקה באים לבנות איתך בלגו בחדר שלך בבית. הייתי בטוח שדר לא אכלה, אז לי, הבת של דיצה, הודיעה לי שדר כבר אכלה ארוחת ערב. כמה טוב שלא צריך לדאוג לכל הדברים האלה בתוך כל הבלגן, חשבתי. אחר כך לי וניבי, הבנות של דיצה, שהפכו להיות כמו אחיות גדולות לדר קילחו אותה וסירקו אותה. ישבתי איתה וקראתי לה סיפור לפני השינה. אחרי הסיפור אמרתי לה שגם וכל השבוע יגיעו כל בני המשפחה וחברים הביתה, להזכר באמא ולהפרד ממנה. "איזה כיף", היא אמרה. אולי היא לא מבינה עדיין את המשמעות, אבל לפחות היא שמחה לארח, ירשה מאיריס את התכונה הזו.

ישבתי עם לי, גבי ואורי, והם הודיעו לי שהם רוצים להקדיש את ההופעה הקרובה של ילד פעם, ב-4.8, לאיריס. "זו תהיה מחווה נהדרת", אמרתי להם. אז כולכם מוזמנים למלא את "שבלול" ב-4.8 בשעה 11:00, ותבואו כמובן עם ילדים.

כשכולם כמעט הלכו ישבנו במטבח, ההורים של איריס ואריק ודיצה, וקצת צחקנו. כמה טוב להיות מוקף בחברים טובים בשעה כזו. אחרי השעה עשר בלילה הם יצאו והבית השתתק. ישבתי עם האייפד לנסות לקרוא את כל המיילים שהגיעו. "88 הודעות מייל ממתינות", בישר לי האייפד. עברתי אחת אחת וקראתי. אנשים שלא הכירו אותי, חלק הכירו את איריס וירטואלית, חלק הכירו אותה בחיים, וחלק בכלל לא הכירו אותנו אישית אבל קוראים את הבלוג. כולם כותבים מילים מנחמות, מחזקים, מציעים לסייע. תודה לכולכם על מה שכתבתם. קשה לי לענות לכל אחד באופן פרטני, אבל אני קורא הכל ומתרגש. תודה.

איריס הודיעה לכולם שהיא רוצה שהשבעה שלה תהיה מלאה בחברים עם ילדים, אז כנראה שמחכה לנו שבוע של מפגש קומונה בלתי פוסק. יאללה בלגן. כמה זה מכבד את זכרה של איריס. ככה היא אהבה לחיות.

הצלחתי לישון עד השעה שלוש וחצי בלילה. עכשיו אני יושב וכותב במטבח. הבית שקט. עוד מעט יתחיל להתמלא. זהו, אני לבד. שוב לבד, כמו לפני עשר שנים. מה עושים עכשיו? איך ממשיכים? כשהחברים הולכים קשה להדחיק את המחשבה הזו. כשפתחתי את הבלוג הזה, ב-2009, קראתי לו "אב במשרה מלאה" כי חשבתי שהתפקיד שלי כאב לדר הוא תפקיד משמעותי. התכוונתי לכתוב על חוויות ההורות שלי ועל חוויות מתקופת ההתמחות במשפטים. לא שיערתי שיגיע יום שבאמת אהיה "אב במשרה מלאה".

בשבועות האחרונים, כשאיריס היתה מאושפזת ואני ישנתי עם דר בבית ניסיתי להתרגל ללבד הזה, אבל עכשיו זה באמת לבד. אמא כבר לא תחזור יותר. זה קשה ואצטרך להתמודד עם זה בהמשך.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אובדן, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

103 תגובות על דברים אחרי לכתך

  1. שירלי הגיב:

    דרור יקר, כואבת איתך את לכתה של איריס. שולחת ניחומים לך ולדר.
    תהיה חזק. בטוחה שלמרות תקופת הכנה ארוכה שהיתה לך זה אלפי מונים קשה כשהרגע באמת מגיע.
    טוב שאתה ודר מוקפים באנשים אוהבים שידעו להיות שם ולתמוך.
    יהי זכרה ברוך.

    אהבתי

    • הדסה גדעון הגיב:

      דרור תיהיה חזק קראתי את הכתבה וזה לא פשוט בכלל אך החיים לחזקים מאיתנו והם נמשכים יש לך את הילדה שאתה צריך להיות אבא חזק עבורה..
      לי נפטרה ילדה בת 8 ממחלה קשה ויש לי שני ילדים שסובלים מאותה מחלה, כך שיש תמיד גרוע יותר..ואני חייבת להתמודד כל בוקר עם השיתוק הקשה ולטפל בהם ולעשות עבורם את הכל…
      אוליי השיתוף הקטן יעזור לך להבין שאפשר לקום מהצער ולהיות חזק בשביל הילדה ובשבילך….הדסה גדעון

      אהבתי

  2. bluedevil הגיב:

    אין מה להגיד,אין מה לכתוב.רק לבכות אתכם.
    אבל בשביל איריס….למצוא את הכוח ולנסות לחשוב על החלק הטוב-שהסבל פסק.
    תהיה חזק. חיבוקים לדר ולך

    אהבתי

  3. netahershko הגיב:

    דרור יקר, לא הכרתי את איריס באופן אישי, עקבתי אחר הבלוג המקסים שלך ועם איריס באחד מהפורומים.. מהעולם הוירטואלי ודרכך נחשפתי לאישה מדהימה, מלאת כוח ושמחת חיים , כמה קשה לדבר עליה בלשון עבר.אני שמחה שאתם מוקפים באהבה ובנתינה-מגיע לכם. מחכים לך עוד לא מעט התמודדויות עם דר וללא קשר, מחזקת אותך מחבקת, שולחת כוחות . עוד תדע ימים יפים ואין לי ספק שאיריס נחה לה בשקט ושלווה ושמחה לראות כמה אהובה היתה. היא תישאר במחשבות שכ הרבה מאד אנשים! תודה דרור על הכנות ואומץ הלב. חיבוק.

    אהבתי

  4. נטלי להבי הגיב:

    דרור, אני בחיים לא ראיתי כזו התארגנות חברתית כמו זו שקמה סביבכם, סביב איריס.
    אין לי ספק שההתארגנות הזו מעידה על המיוחדות שלכם, של איריס.
    זה קשה שהיא לגמרי איננה. למרות שכאילו היו חודשים להתרגל לרגע הזה, זה קשה. (ואפילו אני יושבת פה עכשיו לייד הגורה הפרטית שלי, ודומעת, וחושבת על הגורה שלכם וזה עצוב נורא)
    אבל אם כבר ללכת, אז ככה.
    גם סבתא שלי אמרה שכל זמן שזוכרים אותך, אתה עוד לא מת.
    נראה שאת איריס זוכרים היטב כל כך רבים וכל כך בהוקרה ובאהבה.

    חיבוק גדול לך, ונשיקות לדר, למרות שמן הסתם אינה יודעת ממי הנשיקות האלו.
    ואיריס, נשמה יקרה. שתנוחי על משכבך בשלום.

    אהבתי

  5. רחלי הגיב:

    דרור, אני לא מכירה אותך באופן אישי, רק מפה מהבלוג וזה מוזר לי עד איזו רמה אפשר להתחבר לאנשים רק מהכירות וירטואלית. אני כבר שנים צופה מהצד בארועים המשמעותיים בחייכם…זה התחיל בחתונה בקריאת סיפור ההכירות המרגש שלכם והמשיך עם התפתחות החיים בפורומים שונים ואז הבלוג…אני זוכרת מקומות שהייתי בהם ואיזה פוסט קראתי אז…ואיך הוא השפיע עלי, אחת שלא מכירה אתכם אישית.
    בשבועות האחרונים הייתה לי מועקה בלב ועצב גדול עם ההבנה הלא פשוטה שזה לקראת הסוף וניסיתי לשתף חברות קרובות כי זה העסיק אותי יותר ויותר…ואף אחד לא באמת הבין מה כל כך מסעיר כשמישהי שאת מכירה רק הכרות וירטואלית חד צדדית נמצא בשלב כזה בחיים האמת שאותי זה גם הפליא…מאתמול כשקראתי את הידיעה אני מוצאת את עצמי בוכה על לכתה של איריס שנקראת אשה כ"כ אצילית…כ"כ חיובית…מלאת עשייה, אמא שיכולה להוות השראה. עם
    עקשנות ודבקות במטרות אותן הציבה לעצמה…היא תשאר בזכרוני. אני מאחלת לך הרבה כוחות להתמודד

    Liked by 1 person

  6. דלית הגיב:

    הי דרור
    אותך אני לא מכירה אבל את איריס אני מכירה מימי הילדות בנווה מונוסון.
    החל מהבוקר שפתחתי את הפייסבוק ( אני גרה בארה"ב ) וקראתי שאיריס הלכה לעולמה אני לא מפסיקה לחשוב עליכם.
    עקבתי אחרי הפוסטים של איריס במשך כל החודש וחצי האחרונים ולא ידעתי עד כמה מצבה קשה. הייתי בטוחה שהיא תנצח את המחלה. לפני חודש וחצי שנתקלתי לראשונה בתמונתה של איריס מבית החולים שלחתי לה הודעה ושאלתה לסיבת אשפוזה. היא סיפרה לי שחלתה בסרטן לפני שנתיים ומאחר ולא הרגישה טוב אושפזה. היא כמובן איחלה לי בריאות
    מאז כמו שאמרתי עקבתי אחרי הפוסטים שלה בפייסבוק.
    רציתי להשתתף בצערך ולאמר שלמרות שתקופה לא פשוטה מצפה לך ומשפחתך אני בטוחה שיהיו לך הכוחות להתמודד כמו שלאיריס היו כוחות מדהימים להיחלם .
    נראה שאתה מוקף בהרבה חברים ומשפחה אוהבת ותומכת.
    מחזקת את ידך ומאחלת לך רק טוב

    דלית

    אהבתי

  7. דברת הגיב:

    שלא תדעו עוד צער 😦

    אהבתי

  8. Inuk הגיב:

    איש יקר
    אנחנו לא מכירים. ״הכרתי״ את איריס מפורום סרטן לא לבד. איבדתי את בעלי לסרטן לפני חצי שנה בן 44 במותו.
    יודעת שאתה מוקף אנשים חברים ומשפחה ולמילים שלי כמעט ולא תהייה השפעה בכל זאת מרכישה צורך לכתוב. אין לי מילים מנחמות כי אין כאלו. הלכת בגהינום עם איריס בראש מורם ואני מאחלת לך ולדר שתמשיכו בדרך בראש מורם. הדרך אחרי קשה שבעתיים והלבד אכזרי אבל איריס לא השאירה אותך לבד, יש לך את דר ולה אותך. חושבת עליכם בימים איומים אלו ומקווה שנפשה של איריס חופשייה ומאושרת ומקווה שנתיב החיים שלך יואר ואילו יהיו הימים הכי חשוכים שלך ושל דר. שלא תגדע יותר צער

    אהבתי

  9. איילת. הגיב:

    דרור ודר היקרים,

    עברתם סבל קשה. הכאב על לכתה של איריס קשה מאד, אפילו לנו, האנשים שלא הכירו אותה. אבל עכשיו, למרות הקשיים, נפתחת לפניכם תקופה חדשה, בלי אשפוזים, בלי ריצות לבתי החולים ובלי חרדה מתמדת מפני מה שצפוי לאיריס. לכל אדם יש כוכב בשמיים ולכל אדם יש יום, שבו הוא עוזב את המקום הזה ועובר למקומות אחרים, טובים יותר. אני לא דתיה ולא מאמינה באל, אבל אני מאמינה בכך שכל תקופת חיים, גם אם קצרה היא מסלול שלם ומושלם, שהתחיל במקום שהיה צריך להתחיל ונגמר במקום שבו היה צריך להיגמר. איריס לא מיצתה תקופת חיים ארוכה, אבל היא מיצתה ארבעים שנה, שבהן, כך הבנתי, היא הספיקה המון.

    אני מאמינה שלצד הכאב, מצפים לכם ימים טובים ומאושרים ואת זה אני מאחלת לכם מכל ליבי.

    אהבתי

  10. ענת הגיב:

    דרור, אני רוצה לשתף אותך בסטטוס של חברה, שלא הכירה את איריס.
    אני חושבת שזה מדהים בכמה אנשים נגעתם, אתה והיא ועכשיו אחרי לכתה המעגלים רק מתרחבים. כמו אדוות של חלוק נחל שנזרק לבריכה.

    ובוקר טוב. שיהיה יום מלא אהבה. שתמיד תרגישו מוקפים באהבה הזו אתה ודר, זה מה שאיריס השאירה לכם וכך היא רצתה שתחיו.

    אהבתי

  11. דורית הגיב:

    כבר שבוע שאני מנסה לכתוב משהו לאיריס ולך, ומוחקת.
    כבר 12 שעות, מאז שחזרתי הביתה להודעה שוברת הלב, שאני מנסה לכתוב משהו לך, לעצמי, ומוחקת.
    גם את השורות האלה כתבתי ומחקתי לפחות עשר פעמים.
    נפגשנו פעם אחת, דרור, ואת איריס פגשתי פעמים ספורות, אישית וקבוצתית. אני נמצאת ברשימה הענקית הזו של עשרות, אם לא מאות אנשים, שאיריס נגעה בחייהם בשוליים. בקומונות, בפורום, במפגשים פה ושם. אי-אפשר היה שלא להיות מושפעת מאיריס גם בצורה הזו: שמחת החיים האדירה הזו, הקונטרול-פריקיות (המשותפת לשתינו) שהפכה אותה למפיקה גם מקצועית וגם אישית, האהבה לאירוח, הזוגיות המיוחדת איתך הזכורה לי עוד מימי פורום חתונות, למרות שאני דור אחד לפניכם, החברות המקיפות אותה. הפיינשמקריות בצימרים, באוכל, בבגדים – גדולה מהחיים.
    ומהעמדה הזו, מהשוליים של חייה, עקבתי בהערכה ובהשתאות אחרי ההתמודדות שלכם עם המחלה. במקרה הייתי איתה ברגע שקיבלה את הבשורה על הגרורות בריאות. אוירת השיחה השתנתה ברגע, איריס הבינה מיד את כל ההשלכות, ובשניה שאחריה כבר התגייסה לפעולה, למלחמה. ואז חזרנו לדבר על דברים אחרים.
    קראתי כל פוסט שכתבת וכל סטטוס שהיא פרסמה. רצתי להיבדק ושיתפתי כדי שגם אחרות יעשו כן. לא בשבילה, אלא בגלל שהיא לימדה אותי שצרי וחשוב. קניתי לק ורוד.
    אין לי שורה תחתונה. רק צורך לכתוב.
    צורך לספר לך שגם מהשוליים איריס נגעה והשפיעה ועשתה והייתה משמעותית.
    רצון לחבק אותך למרות שאני בעצם לא ממש מכירה אותך.
    והרבה מחנק בגרון ודמעות שלא עוזבות.

    אהבתי

  12. מלכה הגיב:

    דרור יקר
    השיר שמתנגן לי בלב מאז אתמול בבוקר הוא ״זכיתי לאהוב״ ואתה וכולנו זכינו לאהוב את איריס והיא אהבה אותך בכל מאודה מהיום בו הבאת אותה ״בסערה״ לתוך חיינו לפני כמעט עשור ועד אתמול בו הלכה מאיתנו גופה אך השאירה אותנו עם כל כך הרבה מרוחה ואנחנו ״הזקנים״ עשינו אצלה את ״בית הספר של החיים״
    איש מאיתנו לא יכול לקחת ממך את ה״לבד״ אבל ככל שניתן אף יותר מזה אתה ודר וכל המשפחה תמשיכו להיות חלק מ״הקיבוץ״ הקטן שלנו ונראה לעולם שהאבה מנצחת הכל !

    אוהבים מאוד ומחבקים

    אהבתי

  13. רותם הגיב:

    דרור, עמדתי אתמול בלוויה מוקפת בעשרות חברותי לקומונה, וראיתי איך מאות אנשים שונים עמדו סביבנו, ותהיתי איך בחורה אחת, לא פוליטיקאית, לא זמרת, לא כוכבת טלויזיה, הצליחה לגרום למאות (!!) אנשים להגיע להיפרד ממנה, וכמה כל אותם מאות אנשים אהבו אותה. איך היא הצליחה ליצור כל כך הרבה מעגלי חברויות סביבה, מכל כך הרבה מקומות שונים בחייה, ואיך בחודשים האחרונים כל המעגלים האלו הצליחו להתחבר, בזכותה ובגללה.
    אתם אנשים נדירים. אתה, והוריה של איריס, ודר, וגם שני המלאכים שלכם דיצה ואריק, שמכל הפוסטים שלך (ושל איריס) בחודשים האחרונים, הם פשוט הפכו למשפחה.
    תמשיכו לזכור ולהיזכר באיריס, היא הייתה אדם מדהים, חכמה, נדיבה, אכפתית, לא בכדי כולם כל כך אהבו אותה.
    מחזקת אתכם.

    אהבתי

  14. קוראת הגיב:

    דרור,
    למרות שאני קוראת בשקיקה כבר זמן רב,
    מעולם לא הגבתי.
    לא יודעת, נראה היה לי לא מתאים שאני אגיב כשמעולם לא היינו חברות
    אבל הבוקר נשברה השתיקה
    וזה מוזר כי אין לי מילים
    השתיקה נשברה ע"י שתיקה זועקת
    מהולה בדמעות
    כל כל עצוב לי למרות שלא הכרנו
    מה כבר אפשר לכתוב לכם, לך ולדר?
    אין מילים שיכולות להביע את עוצמת הרגש
    העברית דלה מידי בהקשר זה
    אז ….
    ליבי איתכם.
    איריס- נוחי על משכבך בשלום.

    אהבתי

  15. אחת מהפורום הגיב:

    לדרור ולדר ולאיריס שבלבבות ובזכרונות של כל כך הרבה אנשים ונשים – הלוואי שלא תדעו עוד צער!
    רציתי רק לומר שלא היה לי מושג עד כמה אפשר להרגיש קרובה לאנשים שאני לא מכירה בכלל, אלא דרך המילים הכתובות -של איריס בפורומים השונים לאורך השנים, ושלך דרור כאן בבלוג. כנראה יש בה משהו כזה, שגורם לכל מי שבאיזור באיזו שהיא דרך להרגיש קרוב. מקווה ומאחלת איתכם לעיכול קל של האבדן.
    אגב, זה לא אותו הלבד של לפני עשור. זה לבד עשיר יותר, לבד עם איריס בלב. לבד עם דר.
    מחזקת מרחוק ומשתתפת בכאב

    אהבתי

  16. ditzakatzir הגיב:

    דרור אהוב ויקר, כולי תקווה, שהאהבה שלנו אליך, שהקשר המיוחד הזה שלנו, ימלא, ולו במעט, את ה״ריק״ הזה שלך, ושלנו.
    הבטחנו לאיריס, ועלינו לקיים .
    והדמעות – זולגות מעצמן.

    אהבתי

  17. נועה הגיב:

    דרור,
    אנחנו לא מכירים, ואפילו אני ואיריס לא הכרנו לעומק, אלא רק דרך הקומונות והמפגשים החל מאי שם ב"חתונות". ועם זאת גם בי איריס נגעה, גם אני לא הפסקתי להתפעל מדר המדהימה ומהכישרונות והנתינה של איריס, וגם מהפוסטים בבלוג שלך שעקבתי אחריו בשקיקה. גם אני התכתבתי איתה בנוגע לאפ סטייט ניו יורק ופיני ושיפוצים. גם אני נכנסתי כל בוקר לפייסבוק לבדוק מה קורה איתה, עד אתמול. אני מקווה שתצליחו להמשיך לחיות כפי שאיריס היתה רוצה שתמשיכו.
    אנחנו נתראה בשבעה, למרות שזה קצת מוזר לנחם מישהו שלא מכיר אותך, אבל אתה בטח תבין.
    תהיו חזקים.
    נועה

    אהבתי

  18. נועה בגון הגיב:

    אתה כמובן לא לבד ואפשר להבין את זה מכל פוסט שנכתב בשנתיים האחרונות. אתם משפחה מדהימה. אתם עדיין משפחה. אתה בטח יודע כמה שמוות של מישהו אחד מעמיד בפרופורציות חייו של מישהו אחר. פתאום, ולו לכמה רגעים, אין שום דבר אחר. פוליטיקה וישראל, פייסבוק ודיבורים על הדרת נשים, ביבי, קדימה וכל החרא. הכל כל כך מתגמד. אני יושבת מול המסך ובוכה ובוכה ובוכה ומי אני בכלל שאשתתף בצערך. אנחנו לא מכירים, לא סבלתי אתכם בשנתיים האחרונות, רק קראתי וידעתי והתעדכנתי. אני, כמו רבים אחרים כאן, מבקשת לחזק אותך ולהגיד תודה על הצוהר שפתחת לנו אל תוך חייך. הכרנו משפחה שלימדה אותנו המון, צחקנו אתכם ועכשיו אנחנו בוכים. ואתם עוד תצחקו וימים טובים יגיעו ודר הקטנה תגדל עם אבא נהדר וסבים וסבתות וחברים ומוזיקה ולהקות. תמשיכו להיות כל כך נפלאים ושלא תדעו עוד צער.

    אהבתי

  19. חן הגיב:

    דרור ודר היקרים,
    אני קוראת את הבלוגים האחרונים שלך ומתפעלת כל פעם מחדש מכוחות הנפש שאתה מפגין כלפי עצמך וכלפי דר.
    אני מאחלת לך מכל הלב שלא תדע יותר צער. שחייך יהיו רוויים בשלווה, בריאות והמון רגעי אושר וצחוק. שתזכה לגדל את דר בנחת רב. למרות שלא הכרתי את איריס באופן אישי, אני בטוחה שדמותה תלווה אתכם תמיד.
    איריס – מהסיפורים של טלי שמעתי עד כמה גדול היה סבלך בתקופה האחרונה. כולי תקווה כי את נמצאית במקום טוב יותר עכשיו.. אני מאמינה כי גם מלמעלה תצפי ותראי את בתך גודלת ומתפתחת ותהיי בטוחה כי היא בידיים טובות.
    אני משתתפת בצערכם ומחזקת אתכם. חן

    אהבתי

  20. גוגולה הגיב:

    הלב כואב והראש לא מצליח לתפוס כמה חוסר צדק יש בעולם הזה.
    איך הטובים תמיד הולכים קודם, משאירים אותנו להתמודד, כאילו באים להעביר לנו איזה שיעור…
    הכרתי את איריס וירטואלית במשך כ-6 שנים. ויחד עם זאת חשתי שהיא אחת מחברותי הקרובות,
    הרי כזו היא איריס, לא?
    כ"כ מכילה, כ"כ משתפת, מלאה אמפתיה לכל סובביה בצורה בלתי רגילה… פשוט מעוררת הערצה.
    אבי נפטר לפני שנתיים בדיוק מסרטן ריאות גרורתי. זמן קצר לאחר השבעה עליו, איריס גילתה את המחלה הארורה.
    לא יכולתי לתמוך, לא יכולתי כמעט למצוא מילות עידוד… הדקות האחרונות בו הוא נפח את נשמתו יחרטו בראשי לעד כאילו היו אתמול. גם הוא לא רצה לסבול, אבל הרי מגילוי המחלה זה סבל שנמשך יום יום, דקה אחר דקה.
    איך אני מתמודד עם כל זה שימי קצובים, והעולם ממשיך להסתובב ולהתנהל כאילו עולמי הפנימי לא חרב?!
    זה כואב, בייחוד שמדובר בבן-זוג ואדם כזה נדיר שכמותה.
    אני יודעת כמה תוכניות היו לה, כמה אהבה לטייל איתך בארץ (מי לא מכיר את פנחס וגסטון בזכותה?) וכמה אהבה לטייל בעולם, בייחוד לונדון וניו אינגלנד. כמה רצתה אחים לדר וכמה אהבה את החיים.
    וכל כך כל כך רציתי שהחיים יאהבו אותה בחזרה והנס המיוחל אכן יקרה.
    כשקראתי את מה שדר אמרה לגננות שלה, הבכי פשוט התפרץ ממני והלאה… כ"כ כואב לי כאילו הכרתי אתכם אישית כל שש השנים הללו.
    אין מילים לנחם, באמת שאין.
    שהזמן יעשה את שלו? הזמן אומנם מקטין את הכאב העצום שאתה חש כרגע אבל הגעגוע הולך וגדל.
    לפעמים הזכות להיות נאהב בצורה כ"כ טוטאלית ע"י נשמה כמו איריס היא כל כך גדולה, שאלוהים כאילו מקציב לה תוקף. "עשר שנים" ופוף.
    יחד עם זאת, היא הותירה אחריה צוויון שלם בקומונת ההריוניות של שמחת חיים, אהבת אדם, לנצל את הרגע וכמובן- לא לשכוח להיבדק.
    אפשר להגיד באיזה שהוא מקום, עם כל הכאב שבדבר, שבמותה ציוותה למישהי (אחת או יותר) את החיים, ולו רק בזכות העלאת המודעות.
    תהיו חזקים, חבק את דר בשביל כולנו ודע שאתם תמיד תמיד איתנו בלב.

    אהבתי

  21. טל א (טל אברמוביץ להב) הגיב:

    דרור היקר כל כך,
    אי אפשר לקרוא אותך מבלי להתרגש, הדמעות שוב מציפות את העיניים וגרון נחנק.
    בדיוק אתמול, אחרי ההלווייה של איריס, חשבתי על על של הבלוג שלך ואיזו משמעות הוא קיבל עכשיו, אחרי לכתה של איריס.
    כשניגשתי אליך אתמול בהלווייה רק חיבקתי. לא ממש ידעתי מה להגי. אני עדיין לא יודעת.
    לא יודעת איך מתגברים על אובדן כה גדול, לא יודעת איך מתרגלים להיות לבד עכשיו.
    מחבקת אותך שוב ומבטיחה לבוא השבוע עם הילדים למפגש קומונה בקאזה, כמו שאיריס רצתה.

    אהבתי

  22. חברת פורום הגיב:

    דרור ודר היקרים
    אנחנו לא מכירים,
    הכרתי את איריס וירטואלית בפורום.
    מאתמול אני לא מצליחה לעשות כלום בלי לחשוב עליה.
    קוראת את הבלוג ולא מפסיקה לבכות.
    קוראת את התמימות של דר ואת חוסר ההבנה שלה עדיין וליבי נקרע מכאב.
    אתם אנשים מיוחדים במינם ולכן עטופים בכל-כך הרבה חום ואהבה סביבכם.
    מחבקת ומחזקת אתכם וירטואלית.
    אתם תמיד בליבי.

    אהבתי

  23. זהבית שקד הגיב:

    אתמול עמדתי בהלוויה צופה מהצד ורואה את כל בנות הפורום בתפוז 383- פורום נשואים טריים
    עומדות שם ואני לא מעכלת לא אנחנו לא צריכות לעמוד שם, זה פשוט לא יתכן,
    המומה מכמות האנשים שבאה להפרד מאיריס.

    ובטוחה שתמשיכו את הדרך של איריס שנגע בלב כולנו.
    מחזקת אותך ואת דר ואת כל בני המשפחה סביבכם.

    זהבית שקד

    אהבתי

  24. מיכל אליעד הגיב:

    מאות אנשים הגיעו אתמול הגיעו לאמר שלום למישהי שהם אוהבים. הכמות שלהם מעידה על איריס יותר מהכל… והיא ראויה לזה.

    מאתמול מנגנים לי שני דברים בראש- הראשון, שאמרתי אותו בלב לאיריס, הוא ההספד של נועה בן-ארצי:
    " בלית ברירה אני נפרדת ממך, גיבור, ומבקשת ממך שתנוח על משכבך בשלום, ושתחשוב ותתגעגע אלינו, כי אנחנו פה למטה אוהבים אותך המון. משיירת מלאכי שמים שמלווים אותך עכשיו, אני מבקשת שישמרו עליך ושישמרו עליך טוב, כי אתה ראוי למשמר שכזה."

    ושיר שמנגן לי כל הזמן זה "זכיתי לאהוב" . הסתכלתי עליך, על השמש השוקעת, על ענפי האורן ברוח עם הבלוני הורודים , וזה כל כך התאים:
    "וכשהשמש נמחקת בשמיים / והלב מטפטף לי דרך העיניים החומות
    אז אני זוכר שיש ידיים שרוצות אותי קרוב /אני יודע שזכיתי לאהוב
    וכשהרוח אחרי הצהריים / היא מפזרת ענפים קטנים ובינתיים זה נעים
    אז אני זוכר שיש עיניים שרואות אותי קרוב / ואני יודע שזכיתי לאהוב "

    אופן ההתמודדות שלכם מעורר כבוד והערצה ממש., זו לא הצגה, זה אתם.
    ואין צורך לאמר "תהיה חזק" כי אתה חזק, אולי אפילו חזק מידי…
    כמה טוב שאיריס זכתה בך . כמה טוב שדר זכתה בך. אבא במשרה מלאה.

    שיהיה רק טוב
    מיכל

    אהבתי

  25. marinachka28 הגיב:

    אני שולחת לך ולדר חיבוק ענק, אין מילים.

    אהבתי

  26. LioraG הגיב:

    באנו לנחם ויצאנו מנוחמים.
    פוסט מדהים דרור. כהרגלך.
    באים לחבק אוטוטו.. עם דמעות בעיניים.. זבש"ך.

    כתבתי את זה לאיריס כמה פעמים.
    בכל פעם שהחרא פגע עוד קצת במאוורר.
    שאתם משפחה שלנו.
    שדר משפחה שלנו.
    כן אתה לבד.
    לבד אנחנו לא יכולים לנחם. או להבין.
    אבל מסביב ללבד הזה. אתם איתנו.

    אהבתי

  27. אסנת הגיב:

    לא נראה לי שיש הרבה מילים נכונות להגיד.
    לפחות לא אני האדם שיצליח להגיד אותם.
    כבר רבים לפני ציינו כמה איריס היתה סוחפת, כמה היא היתה מדהימה.
    ההיכרות שלי איתה וירטואלית, ובכל זאת דמות כל כך זוהרת קשה לפספס.
    אני שולחת לכם חיבוקים, ניחומים אבל גם מאחלת לכם שקיבלתם את הכח האינסופי הזה של איריס להתמודד עם ההעדרות שלה.

    אהבתי

  28. רוית הגיב:

    דרור,
    מכירה את איריס רק מהעולם הוירטואלי ואותך מהבלוג, תודה על השיתוף, הפתיחות והכנות.
    מצטערת ומבכה את לכתה של איריס שבדרכה המיוחדת נגעה בכלכך הרבה אנשים.
    שולחת לך ולמשפחתך חיבוקים וכח.

    אהבתי

  29. אילה אלונה נוי הגיב:

    דרור יקר!
    לא הכרתי את איריס באופן אישי…גם אני משתייכת למשפחת חולות סרטן השד וגם אני חלק מעמותת עתיד ורוד…הצטערתי לשמוע על מותה… אני שולחת לך ולדר תנחומים ומאחלת לכם חיים מאושרים ורק דברים טובים…
    לבלוג שלך נחשפתי רק עכשיו…קראתי רק את הפרק שבו אתה מספר על הפרידה מאיריס מבטיחה לקרוא את כל השאר…אתה כותב כל כך מהלב…כל כך אמיתי וכל כך יפה… מכל הלב מאחלת לכם שיהיו לכם סיבות לחייך…אני בטוחה שזה מה שאיריס היתה רוצה שיקרה. והחיים חזקים מהכל…
    רק מי שמאבד את מי שיקר וקרוב אליו מבין את המשמעות של המילים…
    אושר…והמון דברים טובים…חיבוק 🙂

    אהבתי

  30. Yaara Di Segni הגיב:

    מצטרפת לדברים שאמרו לפני. אני קוראת את הבלוג, לא פגשתי אתכם, עם זאת הכאב עצום.
    שולחת חיבוק.

    אהבתי

  31. שירי הגיב:

    דרור היקר,
    קראתי את הפוסט בשקיקה הבוקר והעיניים דומעות.
    זרקת אותי במהירות 23 שנים אחורה אז נפטרה אימי בגיל 10.

    למרות שלא הכרתי אתכם הכרות אישית אלא רק וירטואלית, מקווה שרשת התמיכה שלכם תמשיך לחזק אותכם בתקופה הקרובה והרבה אחריה

    חושבת המון על דר הקטנה והאמיצה שצריכה להתמודד עם אסון שכזה, עשיתם ואתה עושה עבודה מדהימה איתה.

    אמשיך לעקוב אחריכם בשקיקה.
    אל תפסיק לעדכן ולכתוב
    שירי

    אהבתי

  32. אתי הגיב:

    לא כל כך מוצאת את המילים לנחם…
    שולחת חיבוק גדול ואוהב

    אהבתי

  33. שרון הגיב:

    דרור היקר, כמה תעצומות נפש עומק ורגישות באדם אחד…עצוב לי כ"כ, אפילו מבלי להכיר אתכם אישית. מדהים איך בכמה מילים אתה מצליח לנחם אותי- אותי שאפילו לא הכירה את איריס אישית, אבל לא מפסיקה לחשוב עליה ועליכם כבר זמן רב.דר המדהימה שלכם זכתה בהורים יוצאי דופן. אני באמת מאחלת לכם מעמקי נשמתי שתצליחו להמשיך באותה הדרך, גם אחרי לכתה של איריס. האהבה שלכם מקרינה החוצה ועוטפת את כולנו במין שלווה וקסם. נוחי על משכבך בשלום איריס. באהבה רבה , שרון.

    אהבתי

  34. ayeletba הגיב:

    דרור יקר, אנחנו לא מכירים באופן אישי ואל הבלוג שלכם התגלגלתי כבעלת בלוג בתפוז. אתמול קראתי ידיעה קצרה ברשת על מותה שלאיריס ומיהרתי לקרוא את הרשומות האחרונות שלכם. שלה. אני חושבת שדר זכתב להורים מדהימים ואני כולי תקווה שפרק אמא בחייה ייקשר בסרטים של אהבה וחוויות לנצח. המשך לגדלה בדרכך הכה מה מיוחדת. תמיד אומרים שאלוהים לוקח אליו את הטובים. איריס לצערנו נמנית על אלה. שולחת את תנחומיי הכנים מכאן. מי יתן ולא תדעו עוד צער. מאחלת לדר ולך חיים מלאים וטובים.

    אהבתי

  35. מושית הגיב:

    דרור היקר. אין מילים אתה כותב בצורה כלכך חדה וכואבת. לא יכולה להפסיק לחשוב עליך ועל דר. לפני כמה ימים גם חשבתי על השם שבחרת לבלוג. אתה לא לבד אתה עם דר. מחבקת אותך חזק חזק

    אהבתי

  36. איזה בן אדם אתה. פשוט. מדהים! אמנם אנחנו לא מכירים. סליחה. אתה לא מכיר אותי.. אני קצת כן. בא לי לחבק אותך. כמה כח. כמה השראה! מרגש. בטוחה שהכל יהיה בסדר איתך. אתכם. דר זכתה באבא מיוחד במינו. יישר כח ותהיה חזק!

    אהבתי

  37. ענבל הגיב:

    אין לי יותר מידי מילים
    הרבה מחשבות רצות בראש
    מאחלת לכם חיי שלווה ואהבה
    שלא תדעו עוד צער…

    אהבתי

  38. דיאנה הגיב:

    תודה על המאמץ לשתף גם ברגעים כאלה. לומדת ממך המון. משתתפת בצערך.

    אהבתי

  39. מיטל הגיב:

    דרור
    גם אני חברה מהקומונה וגם בי אירס נגעה עמוק עמוק.
    תודה לך על השיתוף.
    שמחה בשבילכם על החברים הרבים שאיריס משאירה אחריה, יש כל כך הרבה על מה להתענג מהדברים שהיא השאירה.
    מחבקת חזק אותך ואת דר.

    אהבתי

  40. נגה הגיב:

    מרגש בצורה בלתי רגילה. הכאב העצום של החלל שאיריס השאירה, לצד האופטימיות והאהבה לחיים שאתה משדר. מאחלת לכם רק טוב, עד קצה העולם ובחזרה.

    אהבתי

  41. דיקלה נוי הגיב:

    אני לא חובבת פורומים והיום נתקלתי לראשונה בפורום שלך באתר YNET, הכאב הגדול והאובדן שלך זעק מבין השורות וריגש אותי עד דמעות. לא היכרתי את איריס אבל בעיני רוחי היא היתה הרוח החיה בבית והיום היא השאירה את הרוח לביתך ולך והמשיכה הלאה. מאחלת לכם לעבור את התקופה הקשה הזאת מחוזקים ושלא תדעו יותר צער דיקלה.

    אהבתי

  42. עינת הגיב:

    כתבתי ומחקתי ואנסה שוב.
    אין לי מילים לתאר איך איריס נגעה בי מבלי שהכרנו. בכל כך הרבה היבטים.
    (אימי החלימה מסרטן השד לפני למעלה מעשרים שנים ומאז זה בנפשי).
    הלואי ויכולתי לבוא ולחבק אתכם ולומר לך את מה שאתה בטח יודע, שתהיה אב במשרה מלאה, מכילה, אוהבת ומחבקת לדר בדיוק כשם שהייתה לכם איריס. איריס, שלא צריכה לסבול יותר, אבל רוחה ונשמתה הגדולה שורה.
    כואבת איתך ומודה לך על כוחו הנפש לשבת ולכתוב.
    חיבוק ענק לדר.
    תודה לכם.תודה

    אהבתי

  43. גלי הגיב:

    דרור
    אני אחת מחברות קומונת ההריוניות, מכירה את איריס עוד מחתונות וזוכרת את הפוסט שלה על ההיכרות שלכם כאילו קראתי אותו רק אתמול, או מאות פעמים. אחד הדברים הכי זכורים לי מהפוסט הזה הוא איך היא התאהבה בך ממבט ראשון ואחד הדברים שעברו לי בראש הוא – איזה מזל היה לה שאותו אדם שהיא התאהבה בו במבט ראשון, היה כל כך נהדר עבורה גם בדברים שלא ניתן לראות במבט ראשון.
    דר זכתה באבא מדהים, ולפחות אותו גורל או מה שזה לא יהיה שהיה כל כך לא הוגן איתה בכך שלקח את אמא שלה, נתן לה מתנה ענקית מהבחינה הזו.

    אהבתי

  44. Sharon Cohen Yigal הגיב:

    אני בוכה איתך. הכאב עצום.
    כאם שכולה אני רוצה רק לתת לך עיצה אחת וחשובה מאד, תכתוב כל עוד אתה זוכר. על ההרגלים הקטנים של איריס, על הטכסים עם דר, על משפטים שהיא אמרה. כל כך מהר הזיכרון מתחיל לתעתע, טוב שאפשר אחרי כמה שנים לחזור ולקרוא את מה שכתבנו בשבועות הראשונים.

    אהבתי

  45. Inbar Eitan הגיב:

    דרור,
    אתמול נחשפתי לראשונה לבלוג שלך ולידיעות על מותה של איריס. הדמעות לא פסקו לזלוג, הכאב היה קרוב….למרות שאני לא מכירה אתכם. זה יכול לקרות לכל אחד, יש לי ילדה בגיל של דר והמחשבה על דר מעלה כאב גדול, לצד זה אני רואה שיש אב במשרה מלאה, מלא ברגש, עומק ומכוונות לצרכיה של דר.
    מקוה שסובבים אותך ואת דר אנשים אהובים כפי שמגיע לכם ושתהיו חזקים!!!!!!!!!!יהי זכרה ברוך.

    אהבתי

  46. מירב הגיב:

    דרור, דר,
    גלשתי עם איריס שנים רבות ב-383 בתפוז.
    וכמה חיים היו באישה הזאת.
    וכמה לא פייר זה מצד העולם ומי שמחליט, שדווקא האישה שידעה לטרוף את החיים בלי סכין ומזלג, בידיים, זמנה יאזל מוקדם כל כך.
    שרק תמשיכו להיות מוקפים אהבה, נחמה, חברים ומשפחה, דר ואתה.

    אהבתי

  47. יעל הגיב:

    דרור יקר,
    מאחלת לך שהחוסן שלך, שגילית עכשיו באופן מדהים! ימשיך לעוד שנים רבות וטובות וייתן לך ולביתך המתוקה כח ותעצומות נפש להמשיך ולחיות ולגדול…
    תנחומי שלא תדעו עוד צער ובתור דתייה ארשה לעצמי גם לאחל שנזכה לתחיית המתים ואיריס היקרה תחזור אלינו.

    אהבתי

  48. Terry הגיב:

    רק היום קראתי בידיעות אחרונות על מות אשתך ועל הבלוג שלך, לא יכרתי אותכם אבל הרגשתי צורך להגיד לך עד כמה התרגשתי על כל מה שכתבת ובמיוחד איך שסיפרת לילדתך על מות אימה. אתה אבא ניפלא ואני יודעת שהיא תגדל עם שמחה בלב כאשר תחשוב על אימה, אפילו עם הגעגועים…
    הלוואי ולך ולדר יהיה רק טוב בחיים, שמחה, אושר ובריאות עד אין סוף
    מכל הלב

    אהבתי

  49. volcman הגיב:

    כבר שעה וחצי שאני חושב מה לכתוב, ואין לי מילים.
    תנחומיי הכנים.

    אהבתי

  50. אלד הגיב:

    קראתי ב-YNET והיה מרגש עד מאד.
    תנחומיי הכנים

    אהבתי

  51. ארז הגיב:

    מאחל לך, לדר (וכמובן גם ללוקה 🙂 ) חיים שלמים ומלאים, אהבה סיפוק וכל טוב
    שתדעו שמחה ואהבה

    אהבתי

  52. איה משאל הגיב:

    יושבת ודומעת. דרור היקר, דר היקרה, מבכה איתכם על לכתה של איריס שאותה לא הכרתי אלא רק קראתי אותה ושמעתי עליה. הבלוג שלך ודבריך מעידים על חברות, על כבוד ועל אהבה אין סופית שנקטעה מוקדם מידי.

    אהבתי

  53. חסוי הגיב:

    דרור, מחזקת מחבקת ומבכה אתה בנאדם מדהים מלא כוחות נפש בטוחה שה' ייתן לך ולדר כוח תודה על השיתוף.

    אהבתי

  54. ארז כספי הגיב:

    דרור יקירי,
    מכיר את החולצות האלה "האבא הטוב ביותר"?
    אז לך מגיע ארון שלם כזה.
    מהדרך שבה אתה ואיריס התמודדתם עם המחלה ועם המוות אפשר רק ללמוד ולהעריץ אתכם.
    אני בטוח שאתה כבר יודע מה לעשות ואיך להמשיך, כי אתה אדם מאד פרקטי.
    גידלתם בת לתפארת שזכתה להורים הכי טובים שיש.
    שלא תדעו עוד צער.
    אוהב אתכם.

    אהבתי

  55. יתומה מאב הגיב:

    דרור היקר- גם אני איבדתי בצעירותי את אבא שלי למחלה הארורה , הוא היה העוגן שלנו, הנערץ, היפה והטוב
    הוא נפטר אחרי גסיסה נוראית וייסורים שלא הייתי מאחלת לגרועים בשונאי, עד שהוא ביקש את נפשו למות כבר, ותחושת חוסר האונים פשוט שוברת את הלב
    האישפוזים במחלקה האונקולוגית גמרו אותי – זה כל כך לא הוגן – לא הוגן שאנשים טובים נגמרים מהמחלה הקטלנית והשטנית הזו, בני זוג מתאלמנים, ילדים מתייתמים והורים קוברים את ילדיהם הקטנים אחר סבל כאבים
    בתך תחיה כל חייה עם החוסר הנורא, תתגעגע ותשאל למה?? למה זה קרה לנו? אני רק מאחלת לך שתצליח לבנות זוגיות חדשה בעתיד, גם אם זה נראה לך רחוק ולא אופציונאלי כרגע, לאחר שאיבדת את אהבת חייך. ושלדר יהיו עוד אחים ואחיות, וחוויות נהדרות ושמחות

    אהבתי

  56. דבורה מרגוליס הגיב:

    שלום דרור,
    הכרתי את איריס לפני קצת יותר מעשור, בתקופה שעבדה עם נתן שרנסקי (הייתי בעלת תפקיד בסיעת "ישראל בעליה"), נוצר לנו "חיבור" מיידי – וכמו שאני מבינה כעת, למאות רבות של אנשים זה קרה איתה. חלקנו כמה שיחות נפש שהיו רלוונטיות לתקופה חסרת דאגות יחסית, של נשים צעירות בסוף שנות ה- 20 שלהן. צחקנו, כי הרי איתה אי אפשר היה אחרת. הקשר נותק אחרי שהיא המשיכה הלאה, וגם אני.
    פגשתי אותה שוב, אחרי הרבה שנים, בכנסת, לפני כשנה. היא ניגשה אלי, הסתכלה בעיני, ואמרה: "אני יודעת שאת בטח לא מזהה אותי, ככה עם הקרחת, אבל זו אני איריס גולדמן". הייתי בהלם כמובן, מעצם המפגש, וממה שמיד התחוור לי.
    ההלם התחלף תוך כמה דקות בקשת של רגשות כמו שמחה בשבילה שמצאה סוף-סוף אהבה אמיתית, ושמחה על שיש לה ילדה מקסימה שגורמת לה אושר ענק, וצער עצום על המחלה, שלה, וגאווה עצומה על האופן שבו היא נלחמת ומתמודדת.
    כן, ישבנו שם, דקות ארוכות-ארוכות, במזנון החלבי בכנסת, בין עשרות אנשים שעוסקים בשטויות, וניהלנו שיחה מלב אל לב. וכתמיד היא היתה אמיתית, כנה, ובעיקר – מצחיקה!
    זה היה ממש ביום בו היא קיבלה את הבשורה שאחרי תקופת שקט קצרה, הודיעו לה שזה חזר.
    היא היתה נחושה להמשיך ולהילחם, מי כמוך יודע, אבל את דוק העצב העמוק שליווה בשלב הזה את דבריה, לא ניתן היה לפספס.
    בכל התקופה הזו הייתי נזכרת בה, מחזיקה אצבעות וכל-כך מקווה בשבילה, שהיא תנצח, כי זה פשוט לא פייר אם לא!
    לא היינו בקשר, לא היה בזה צורך, נפרדנו בחיבוק חם, וזה הספיק כדי שהיא תדע כמה אני איתה.

    אני שולחת לך ולבתכם את החיבוק החם שלה, ומאחלת לכולכם להמשיך כפי שהיא ודאי רצתה, וכפי שמגיע לכם.

    אהבתי

  57. יפה שושן הגיב:

    לדרור ודר,

    היה לי הכבוד להכיר את איריס, רעיה,אם ואדם , חם ואוהב, פשוט יוצא דופן. באיזו רגישות הושיטה יד לשיתוף הפעולה של גל״צ עם הטלוויזיה החינוכית לשידור טלוויזיוני של התכנית ״ קולה של אמא״.
    משבדיה הרחוקה, גיליתי הבוקר את הידיעה המרה, וכל שאני מבקשת עבורכם זה הרבה כוח ונחמה. בן זוגה של איריס חייב להיות מדהים,ודר בטוח שואבת את מקורותיה מהורים יוצאי דופן. חיבוק אמיץ, אני אתכם בעובדיהם.

    יפה שושן, גוטנברג, שבדיה.

    אהבתי

  58. Orgad הגיב:

    דרור
    זכות גדולה היתה לאיריס לחיות את עשר השנים האחרונות לצידו של אדם כל כך מלא חמלה ואהבה וכח.
    "העצב אין לו סוף" אומר השיר. אין לו סוף. הוא שם להישאר, הולך ומלווה כצל בכל מקום, מציק, מטריד, נישא לעולמי עד. אי אפשר להכביר מילים על עומק העצב, אולם תמורתו דאגה ההשגחה להעניק לדר אבא מופלא שכמוך.
    שתדעו שמחות תמיד, אינשאללה.

    אהבתי

  59. עדי הגיב:

    אין מילים
    רק דמעות
    הכרתי את איריס כמה שנים דרך תפוז ונפגשנו בשנה שעברה בעת שביקרתי בישראל
    אין לי מילים לבטא את הצער
    תהיו חזקים
    הלב נשבר

    אהבתי

  60. קרן הגיב:

    דרור ודריה יקרים, אין מילים שיקחו את הכאב מליבכם. מאחלת אני לכם ימים קלים ומאושרים , שלא תדעו צער .
    אשמח לעמוד לרשותכם בכל עזרה בעתיד (הן כמישהי שחוותה סרטן, איבדה יקרים במחלה והיום מאמנת אישית ורפלקסולוגית), אל תתבייש דרור לפנות אם תרגיש צורך. 24ker@walla.com

    אהבתי

  61. יהודית הגיב:

    זה עצוב, והחיים ממשיכים (מנסיון)
    היא תישאר תמיד בליבכם וזה מה שחשוב
    איתכם בכאב

    אהבתי

    • יהודית הגיב:

      ועוד משהו… התמונה הזו של זרי הפרחים על הקבר כל כך מוכרת
      גם לי יש כזאת (על קברו של האי שלי)…

      אהבתי

  62. דנה שטיין הגיב:

    כהנוביץ' ככה קראנו לך בתיכון….
    מאתמול אני במחשבות עליכם, עלייך,על דר וכמובן על איריס…
    במקרה לגמרי הייתי באותה השעה בבית הקברות באזכרה ומפנים מוכרות שפגשתי הבנתי שמדובר בך,באשתך
    כל הלילה ישבתי על הפוסטים שהעלית, הדמעות פשוט ירדו מעצמן
    אין מילים מנחמות,זה פשוט עצוב וכואב
    אתה כותב מדהים ודרכך אני מבינה איזה אובדן גדול!
    שולחת לך חיבוק חזק לך ולדר

    אהבתי

  63. דרור ודר, אני לא מכירה אתכם ואתם אינכם מכירים אותי אבל השכול נוגע בכולנו ….לכל אדם יש בלב הרבה חדרים ובחדר בו איריס נמצאת איש לא יוכל לפנות אותה, בחדר הזה יש את כל התנאים לשימור הזיכרון והחוויות ואני ממליצה לשמר בעיקר את הנעימות אם כי לא רק.
    שתדעו להתמודד בקלות (ככל שניתן כמובן) עם החוסר הפיזי של איריס ותמיד תסתכלו קדימה ותחייכו בגאווה כי כך היא הייתה רוצה עבורכם. שלא תדעו עוד צער .
    מיכל קצב

    אהבתי

  64. נועה הגיב:

    אוי, דרור יקר,
    איני מכירה אותך וגם לא את איריס ז"ל (ובהחלט נשמע הפסד לא להכיר אשה כה נפלאה), אך אני יושבת מול המסך ובוכה אל מול מילותיך.
    כתבת בצורה כל כך מרגשת ונוגעת ללב.
    הבלוג שלך מעיד על הורות נפלאה, רעות ואהבה גדולה. אשריכם שזכיתם זה לזו, גם אם לזמן שאול.
    הלואי שתמצא נחמה לך ולדר המתוקה ושלא תדעו עוד צער.
    המון כוחות, חיבוקים וחיזוקים.

    אהבתי

  65. ezriders הגיב:

    דרור,
    היום בבקר במהלך הרכיבה שמעתי באוזניות את יומן הבוקר של גלי צה"ל,
    בתום היומן הודיעו את הבשורה המרה על מותה של איריס. המום, עצרתי בצד על מנת לעקל את הידיעה ששודרה.לפתע
    כשחזרתי הביתה, חיפשתי באתר תפוז איך ניתן ליצור איתך קשר על מנת לנחם, ווכך מצאתי את הבלוג שלך,
    מאחל לך שלא תדע צער יותר.
    יהי זכרה ברוך.

    ויקטור זנה.

    אהבתי

  66. טלי הגיב:

    נשבר הלב.
    נראה שאתה אדם מאוד מיוחד ושדר זכתה באבא נהדר.
    כל כך צר לי על האובדן הגדול

    אהבתי

  67. מאיה הגיב:

    מחבקת אותך ואת דר.

    אהבתי

  68. שרון הגיב:

    דרור יקר
    זכיתי להכיר את איריס בשדה הוירטואלי, בפורום חתונות בתפוז.
    היא זכורה לי כאישה דעתנית, נחרצת, מדויקת, אדיבה ומשתפת, רוצה תמיד לתרום משלה לאחרים…
    איני גולשת עוד בתפוז
    אבל אתמול כששמעתי על דבר מותה, ישר נפלו האסימונים והקצוות התחברו.
    מצאתי את שרשור הקרדיטים שאיריס כתבה אחרי החתונה שלכם, ומצאתי גם תגובה אחת שלי.
    איחלתי לכם זוגיות נפלאה ואמיצה.
    אין לי מושג למה כתבתי "אמיצה"
    (בכל זאת, לא ברכה סטנדרטית לזוג אחרי חתונה…)
    אבל אני רואה שזה התגשם ובגדול.
    דרור, עצוב לי מאוד לשמוע מה שעובר עליכם, עצוב לי עליך, על דר, עצוב לי מאוד על גורלה של איריס.
    אמי נפטרה מסרטן, ואני יודעת עד כמה החלל הוא גדול
    אבל יש גם תקווה,
    ויום אחד גם לומדים לחיות עם החסר.
    אני אאחל לך גם עכשיו אומץ-
    אומץ להתמודד עם מה שיבוא,
    אומץ לשתף
    אומץ להתפרק ליד החברים והאוהבים כי הם יחזיקו אותך,
    אומץ להיות אבא במשרה מלאה,
    אומץ להמשיך לחיות את החיים הטובים להם אתה ראוי.
    משתתפת בצערכם העמוק
    שרון (איריס הכירה אותי בתור דשבורד או דשי…)

    אהבתי

  69. אורנה אלעמי הגיב:

    הי דרור
    כבר זה זמן אני לא קוראת עיתונים
    לא מודפסים
    ולאחרונה גם לא באינטרנט
    היום קול קטן בפנים אמר לי
    לפתוח את ynet
    מהבוקר אתם איתי
    גם איריס אתה ודר
    עם חרבות של כאב בגרון
    הכרתי את איריס לפני המון שנים
    אני חושבת שמשהו כמו 15 שנה
    היא סימנה אותי
    כמעצבת שלה וככה כל פעם שהיה ארוע חשוב
    עשיתי לה בגד
    כשהכרתם איריס סיפרה לי שאתה מורה
    מיד קיבלת את הכוכבים אצלי בלב
    דרור זכית באהבה מדהימה
    ואינטנסיבית
    וגם איריס זכתה באיש מדהים
    ובחרה את האיש הנכון להמשיך את הדרך
    קדימה
    עבור דר עבורך ועבור איריס
    חיבוק גדול
    אורנה אלעמי

    אהבתי

  70. נעמה הגיב:

    שלא תדע עוד צער

    אהבתי

  71. זהבה נגבי הגיב:

    דרור יקר, לקרוא אותך זו חוויה שמעולם לא הכרתי לפני שהתמכרתי לעדכונים שלך או של איריס ועל כל העובר עליכם עוד בטרם התפרצה לחיים שלכם המחלה הארורה ולאחר מכן זו היתה לי הדרך ללמוד על מאבקכם בה וההתמודדות עם מה שבסמוך לה ולדעת מה שלומה של איריס ולהתעדכן. אין לי מילים להביע את צערי האישי מאובדנה של איריס שלך ושל כל כך הרבה אנשים. היום יודעת אני שהיא נגעה בכל כך הרבה לבבות ואנשים ובכל כך הרבה תחומים ולא רק בפורומים חתונות, הריון ועוד… ,לי היתה הזכות להכיר את איריס שלך מקומונת הבניה בתקופת התכנונים לבנייה של ביתכם המדהים וביתינו והסתבר לשתינו שאנו בונות באותו הכפר ומאז כידוע החל הקשר שלנו. למדתי להכיר אשת אשכולות משכמה ומעלה ואני בטוחה שכעת היא מנהלת את הפורומים שלו שם למעלה ומפיקת על שכמותה תהיה לפחות הסגנית של הושב במרומים ותכניס לו שם למעלה את העולם הוירטואלי ותשפצר את כל מערך הקומונות של מעלה……
    המחלה הארורה הזו קטפה לי בחיי הרבה מאוד אנשים יקרים וכמעט היום שאין משפחה שלא נפגעה ממנה זה בדיוק כמו המחלה הגרורתית שגוררת אחריה משפחות, כל משפחה זה כמו עוד גרורה ואסור להיכנע לתבוסה , איריס שלך נלחמה כמו לביאה ולצערי הובסה, נלחמו בשבילה כמות עצומה של אנשים בכל הארץ , כך זה נראה לי מכאן. אני גרה במושבה מעל ל 30 שנה ולא ראיתי לוויה כל כך גדולה כמו של איריס אתמול. זה בטוח משהו שינחם אותך כל הבירבורים שלי שנשמעים כקלישאות, אבל באמת דרור שזו היתה חתיחת הפקה כמו שהתאים לה לאיריס שלך שנגעה בכל כך הרבה אנשים ובכל כך הרבה לבבות בדרכה המדהימה והמיוחדת צבעה אצל כולם משהו אחד וכולם ביחד יצרו משהו אחר וגדול כל כך כי השלם כידוע גדול מסכום חלקיו ובזה היה כוחה של איריס, יישר כוח גם לך בעתיד החדש שלך שהוא התחלה חדשה. הייתי מייעצת לאסוף את כל הבלוג ותגובותיו ואת הפוטסטים שלך ושל איריס ולכרוך אותם ולהוציאם לאור לספר שלדעתי מיד יהיה רב מכר. מחזקת אותך מכאן שתצליח לאסוף את עצמך וליצור שגרה חדשה בקלות ושתעבור את התקופה וההתמודדות שלך בחיים מעכשיו באותה בגרות ורגישות כמו שאתה מכיר וכל כך יודע באינטואיציות הבריאות שלך, תהיה חזק כי דר זקוקה לך כעת הכי הרבה שאפשר שתהיה שם בשבילה ואני בטוחה שבדרכה איריס תהיה שם תמיד אך כעת במימד אחר. שולחת לך חיבוק ענק מכאן.

    אהבתי

  72. נורית הגיב:

    לכתה של איריס אל מותה "נוהל " באופן מעורר הערצה :בכבוד , בראש מורם , באומץ ובשליטה עצומה בתוך האין שליטה ועם המון אהבה שלך , בן זוגה האמיץ , המכיל והתומך .
    אני לא מכירה אתכם , אבל מקריאה בבלוג בולטת ההבנה שהתברכתם זה בזו ועל כך אני חושבת שתוכל להתנחם ולו במעט .
    היא השאירה לך ולמשפחה את דר ואני בטוחה שעכשיו היא נחה עכשיו בשלום ולא סובלת וגם זה קצת מנחם .
    מוזר לכתוב למי שלא מכירים מילים כ"כ אישיות אבל אתה מבין בוודאי שלפחות מהצד שלי אנחנו מכירים די טוב .
    נורית

    אהבתי

  73. Emily Pugatsch הגיב:

    לא מפסיקה לקרוא את כל מה שאתה כותב כבר כמה זמן אבל עוד לא הבאתי את עצמי לכדי תגובה… מעריצה אתכם על דרך ההתמודדות. לדר יש ככ הרבה מזל על האבא הזה שיש לה. שולחת לכם המון חיבוקים!

    אהבתי

  74. לימור הגיב:

    דרור,
    אני משתתפת בצערך.
    הכתיבה שלך מקסימה ואינטימית ומאוד משתפת ואני חושבת, שאף שאינני מכירה אותך או את איריס, העברת את רגשותיך ותיארת את ההתמודדות שלך, שממנה אני פשוט נפעמת.
    יש לי תחושה חזקה שלאיריס היה מזל לבלות את חייה לצידך, ושלדר יש זכות שאתה אביה.
    שאב כוחות לליבך מכל קרוביך וחבריך. ליבי איתך
    לימור

    אהבתי

  75. דן הגיב:

    דרור שלום
    איננו מכירים אך רציתי להביע השתתפות עמוקה בצערך. אני התאלמנתי לפני שלוש שנים ומאז מגדל לבד שלושה ילדים (כיום בגילאי 15 12 8). אם אתה זקוק לעזרה או לעצה אל תהסס לפנות.
    דן

    אהבתי

  76. רותי הגיב:

    דרור. אני קוראת ובוכה. כל כך עצוב לי אבל כמו שכתבתי לך בהודעה בפייסבוק – אתה תמצא את דרכך.. אני מאחלת לך ימים טובים כאב במשרה מלאה לדר. היא זכתה. אני שולחת לך חיבוקים מפה ומצטערת שלא יכולתי להגיע לשמוע אותך אומר לי 'תודה שבאת'.

    אהבתי

  77. galit desheh הגיב:

    דרור יקר
    איריס הייתה תלמידתי לשבריר שניה הסמסטר. אישה חכמה, דעתנית, וכחנית שהצליחה להאזין לי גם בשעה שש בערב.
    אני מודה שכשאיריס ביקשה ממני אישור לא להגיש את עבודת האמצע הצטערתי קצת כי רציתי לקרוא מה שתכתוב . אני עצובה כל כך ואפילו כמעט ולא הכרתי אותה.

    תודה לך על השיתוף והאפשרות להכיר אותה קצת יותר
    גלית דשא

    אהבתי

  78. מורן הגיב:

    דרור יקר.
    לא מכירה אתכם אישית, אבל כן יודעת מה זה לאבד אדם אהוב למחלה הארורה הזו.
    שולחת לכם מרחוק חיבוק וחמלה, וכוחות לעבור את השבוע הקרוב והתקופה הלא פשוטה שאחריו.
    תנצבה.

    אהבתי

  79. ron הגיב:

    אנו לא מכירים, אבל תנחומי על האובדן שלכם. כולי תקווה שתהיו ותחוו רק אושר ובריאות. רון

    אהבתי

  80. רחלי רביב הגיב:

    דרור היקר
    נפגשנו פעם אחת, כשפתחתם את ביתכם אלינו , כשהינו בהתחלת תהליך הבניה.
    וכבר אז נוצר קשר. איך אפשר שלא. כשאיריס פותחת את הבית , היא פותחת את הלב.
    את איריס הכרתי דרך הקומונה שהקימה – בונים ונהנים, שם התוודעתי לבחורה מלאת חיים, מוכנה תמיד לעזור, ולתמוך כשקשה בעלת מילים חמות ולשון חדה.
    הכל התנהל על מי מנוחות עד שיום אחד נעלמה וכשחזרה היתה בפיה בשורה מרה: חליתי. הפעם זה סופי.
    אני זוכרת את הזעזוע העמוק שחשתי, ולא ידעתי אם זה מקומי לנחם, לשלוח מילים חמות, לנסות לייעץ , להתקשר לבוא. אבל איריס, חזקה כמו שהיא בשביל כולנו, הפגינה "עסקים כרגיל" וחיזקה אותנו שיהיה בסדר.
    במהלך הזמן עקבתי אחרי הבלוג שלך, דומעת כל פעם מחדש, ומתפללת לשלומה, שיקרה איזה נס ויגלו איזה תרופה חדשה, שהקץ ידחה לאינסוף ואתמול נגוזו תקוותי.
    דרור, אני חושבת שרק שקראתי את הידיעה על מותה הבנתי איזה אישה גדולה היא היתה.
    בכמה נפשות נגעה ושינתה גם מרחוק וגם מקרוב בחייה הקצרים.
    איזה אישה גדולה מהחיים , מיוחדת ואחת במינה היא היתה. ועדיין – תחיה בזכרונם של רבים.
    אני שולחת לך תנחומים מעומק הלב ויודעת שאין מה שיכול למלא את החלל שנפער בחסרונה.
    אני יודעת שאתה מוקף בהרבה חברים ומשפחה שלא יעלמו, אבל את החור הזה אי אפשר למלא.
    אז אולי משהו קטן לימים של אחרי השבעה: להזכיר לך את השיר "זכיתי לאהוב" , ולהזכיר שהיא השאירה לך עוד משהו קטן ונפלא ששווה להמשיך למענו – דר הקטנטנה והמקסימה.
    כואבת בכאבך ומתפללת לימים טובים יותר שיבואו אליכם, שולחת חיבוקים חמים, רחלי.

    אהבתי

  81. בת שבע הגיב:

    לדרור היקר, כמה אומץ ותעצומות נפש כדי להעלות על הכתב ולשתף בשניות, בדקות, בשעות, ביממה – הכל כך כואבת. שלא תשכח ממך לעולם. ועוד מס' שנים, ביתך היקרה תשאל אותך "אבא, מה קרה באותו בוקר ?", ואתה, במקום להשיב, פשוט תתן לה לקרוא את אלה המילים. שלך.
    שלא תדעו צער )-:

    אהבתי

  82. ז'נה הגיב:

    מעולם לא פגשתי אותה פנים מול פנים וגם הכרות וירטואלית הייתה מועטה. אבל היא ואתם נכנסתם עמוק ללב ולנשמה. אני מאחלת לכם שלווה ולפחות בקצת לעמעם את הכאב.

    ותודה על התזכורת להיבדק. משום מה חשבתי שגיל 32 אומר שיש לי עוד כמה שנים, אבל טעיתי. הולכת לבדוק איך קובעים תור.

    אהבתי

  83. מיכל הגיב:

    דרור
    את איריס הכרתי בילדות ובשנים האחרונות דרך בפייס.
    היה לי עצוב לשמוע על מחלתה ועל לכתה כל כך מוקדם.
    מתוך כתיבתך בבלוג ומתוך מה שכתבה איריס בסטטוסים השונים ברור שזכיתם בזוגיות שלא כולם זוכים בה. מתנה אמיתית. שמחה בשבילה שזכתה בך לזמן הקצר שהוקצב לה כאן.
    דר נראית ילדה מדהימה. תיהנה ממנה ותגדל אותה באושר.
    משתתפת בצערך.

    אהבתי

  84. תל אביבית הגיב:

    דרור,
    איננו מכירים, ונתקלתי במקרה בפוסט והתרגשתי.
    שהייתי אני באבל, הזכרתי לעצמי את הציטוט של חליל ג'ובראן חליל :"כאשר אתה אפוף צער, התבונן מחדש בעמקי ליבך, ומצאת כי מה שהתאבלת עליו גורם לך שמחה" וזה גרם לי לחייך קלות.
    חיבוק.

    אהבתי

  85. ריקי הגיב:

    דרור
    איחולי, שלא תדע צער יותר
    ישבתי ובכיתי מול המסך והמועקה הלכה איתי מרגע הבשורה ועד לרגע זה
    רוצה רק להעיר משהו קטן שאני חושבת שיקל מעל דר:
    אם דר תדע שלאמא יש מקום בשמים, והנשמה שלה רואה הכל ומגינה עליה ומתפללת (זו לא מילה גסה) עליה בכל נקודה בחייה, זה יקל מעליה את האבל ואת ההבנה למה שקרה. מאד מופשט ומבלבל: אמא נמצאת איתי רק במחשבה. וחוץ מזה? אין לה המשך ח"ו? היא הרי כל כך סבלה. ועלתה למעלה כמו צדיקה ונקיה. יש לכם במה להתגאות.
    תהא נשמתה צרורה בצרור החיים. ותגן עליכם תמיד!
    באהבה
    יהודיה שכואבת את כאבכם

    אהבתי

  86. Yaniv Nahari הגיב:

    דרור יקירי
    מבקש להביא את השתתפותי בצערך, ויודע שמילים לא ממש יכולות לנחם. עברו כבר כ 15 שנים מאז שלמדנו יחד בבית ברל. שנינו אז חיפשנו את האחת והיחידה, וכשהצצתי בבלוג שלך לפני כשנתיים שמחתי לקרוא שגם אתה זכית לאהוב ואף נהיית אב גאה לדר. לא עקבתי אחרי הבלוג ולא ידעתי על מחלתה של איריס ז"ל אבל אתמול כשחזרתי ממילואים נתקלתי בפייסבוק בהפניה לבלוג ולעצב הגדול שעובר עלייך בימים אלו, וההרגשה מאז מתבטאת במילים "זה לא מגיע לו, זה לא מגיע לה". ובעצם זה לא מגיע לאף אחד מאיתנו, לא מגיע לאבד את החיים בגיל כה צעיר ולא מגיע לאבד בני זוג אהובים בגיל הזה.אין לי מילים שיוכלו לנחם, רק התקווה שתהיה חזק להתגבר על המכה הזו ולאט לאט לצמוח מחדש, להתרגל למציאות החדשה, ולהמשיך להיות אב גאה לדר ובכך להנציח את זכרונה של איריס. אם אחרי ימי האבל תרצה לחשוף את דר לחוויות חדשות שיקלו עליה מעט, הבית שלי ושל כרמית רעייתי פתוח לכבודכם ואיתו כל החוויות שקיבוץ יכול לתת (בריכה, נסיעה בטרקטור, פרות וכו'). שלך בידידות יניב

    אהבתי

  87. הילה הגיב:

    דרור יקר.
    נחשפתי לבלוג שלך לפני מס' שבועות ומאז אני מרגישה מחוברת מאד אליכם. אינני מכירה אתכם באופן אישי אך משהו בכתיבה שלך ובאישיות המיוחדת שלך ושל איריס נוגע בי כ"כ עמוק ומסרב להרפות.
    אני מוצאת את עצמי יושבת ובוכה על אישה מיוחדת ויקרה שלא הכרתי כלל, אך כנראה כפי שהרבה מזכירים כאן, היתה לה היכולת המופלאה להגיע ולגעת באנשים באמת.
    מאחלת לך ולדר האהובה ימים של חסד, של נחמה.
    מכל מה שקראתי ונאמר כאן, אני מרגישה שלדר יש אבא אמיץ שילווה אותה היטב בהתמודדות הכואבת שלה, ומאחלת גם לך שתצליח לשאוב כוחות מהמעגל המשפחתי והחברתי האוהב והמסייע שיש לך.

    מי יתן שלא תדעו עוד צער. הילה.

    אהבתי

  88. בני הגיב:

    מזדה איתך בכאב הגדול , גם אימי נפטרה לפני כמספר חודשים אחרי יסורים גדולים מסרטן …… אבל לחיים מסתבר יש "כוחות על " שמגיכים בדיוק בזמנים האלו ומעניקים לנו כוחות ואהבה לחיים שלא הכרנו קודם ….

    איתך באבלך
    בני

    אהבתי

  89. נירה בן ישראל הגיב:

    דרור יקר,
    התוודעתי לבלוג שלך ולסיפורה של איריס רק לאחר מותה, התהליך שעברתם ויכולתך לשתף מעוררים בי הרבה התרגשות עצומה. שתזכה לגדל את דר עם כל רגשות האהבה והעוצמה שאיריס ואתה בניתם יחד.
    אני מצויה כעת במהלך כתיבת עבודה קטנה על מיתת חסד, וברצוני לשאול את רשותך אם אוכל להשתמש בדברים שכתבת בבלוג על רצונה של איריס למות כשיגיע זמנה ללא חיבור למכשירים. הדברים שכתבת מאד מרגשים, וגם הולמים מאד את תחושותיי לגבי זכותו של האדם למיתה מכובדת כשבא יומו.
    שלא תדע צער נוסף
    נירה

    אהבתי

  90. אמירה יהושע הגיב:

    לדרור ובני המשפחה,
    תנחומים מעומק הלב.
    אמירה, נוה מונוסון.

    אהבתי

  91. עופרה הגיב:

    דרור ודר שאולי פעם תקרא,
    כל הסיפור נודע לי במקרה היום. קראתי קצת מדבריה של איריס וקצת מהבלוג שלך.
    ישבתי ובכיתי.
    בלי להכיר, אפשר להבין שאתם אנשים מיוחדים. שאיריס הייתה אשה חזקה והקשר ביניכם היה מלא אמון ואהבה.
    אני משערת שלמרות עשרות האנשים המלווים אתכם הכאב הגדול הוא שלך.
    מאחלת לך התמודדות קלה ככל האפשר, הרבה כוח לגדל את דר כמו שאתה ואיריס רציתם ושהעתיד יהיה הרבה יותר טוב.
    עופרה, חיפה

    אהבתי

  92. אתי הגיב:

    דרור, מעתיקה לכאן את התגובה שרשמתי גם בפוסט שפורסם ב-YNET. בתקווה שתקרא.

    הסתקרנתי לדעת מי הייתה, ניסיתי לחפש עליה עוד חומר באינטרנט, והבנתי שלפני שחלתה בסרטן השד היא חלתה בסרטן בלוטת התריס, טופלה ויוצבה. שאלתי היא אם יש קשר בין ההיריון של איריס ז"ל לבין התפרצות מחודשת של מחלת הסרטן. אם ההיריון – תהליך של התחלקות מואצת של תאים – דרבן כאן גם התחלקות מואצת פתולוגית – סרטן. האם הרופאים ייעצו בנושא זה, האם היו המלצות או אזהרות, האם איריס לקחה סיכון מוגבר בעצם הכמיהה שלה לילד משלה. אם יש בנושא זה מידע שיכול להיות חשוב עבור צעירות חולות או מחלימות – כדאי ליידע. אמנם הכמיהה לילד היא אינסטינקט וצורך חזק מאוד, אבל אם בתנאים מסוימים יש בכך סיכון לחיים עבור האישה – צריך לדבר על זה ולא לטאטא מתחת לשטיח. כמובן כל אחת תחליט מה היא מוכנה לסכן (אם יש בכלל קשר), אבל תדע את הנתונים.
    אתה קיבלת למשמרת ילדה מתוקה מתוקה, מאחלת לשניכם אושר ובריאות, שתגדל אותה לתפארת, ואם יש חיים אחרי המוות – אז שאיריסג תסתכל עליכם מלמעלה ותחייך לעצמה בסיפוק על המתנה הענקית שהשאירה לך. שלא תדע עוד צער.

    אהבתי

  93. אלונה גלבוע הגיב:

    הי דרור
    אין לי מילות קסם להוסיף לנחמה על מה שכתבו פה קודמי… חוץ מלאחל לך שלא תדעו עוד צער לעולם!! שמעתי על הטרגדיה הזו רק לפני 4 ימים כשאיתי נחשון התקשר אלי והודיע לי. אני מוזעזעת, נחרדת והלומה עד עכשיו…
    הכתיבה שלך מדהימה בדיוק כמו שאני זוכרת אותך ואת אישיותך המקסימה. אשרי איריס שזכתה בך כבן זוג ואשרה של דר שזכתה לאב שכמותך!
    אני עצובה על שלא זכיתי להגיע לראותך בשבעה…
    תהיה חזק ושיהיו לך המשך חיים נהדרים, שלווים ומאושרים ביחד עם דר וכל אהוביך ואוהביך סביבך.

    נשיקות וחיבוקים,

    אלונה גלבוע (= זוכר אותי?… מהחבורה של פעם…)

    אהבתי

  94. ורד הגיב:

    דרור
    אנחנו לא מכירים וגם את איריס לא הכרתי באופן אישי. אחותי למדה איתה בתיכון ביהוד ויש להם חברה משותפת (אלה שפירא) בכל אופן עקבתי במהלך השנים אחרי איריס בגל"צ מרגע שהבנתי מאחותי שזו איריס שלמדה איתה.
    נעצבתי לשמוע על מחלתה אולי מהמחשבה על זה שהיא צעירה כל כך והשאירה ילדה קטנה ורכה כל כך.
    אני אם חד הורית מבחירה לילדה בת שנתיים ותשע ורגעי הפרידה הלא מתוכננים האלה ממש מפחידים אותי לפעמים.
    היי חזק….מילים ריקות קצת אבל אני בטוחה שדר תצליח למלא אותם בהרבה חיות ואושר כמו שאיריס היתה רוצה.
    חיבוק זר אומנם אבל התמלא בכוח . רוגע ושלווה וששמחה תמלא את חייך מעכשיו.
    ורד

    אהבתי

  95. סיגל הגיב:

    אחרי שבכיתי שעה וכולם בעבודה מסתכלים עליי ולא מבינים מה קרה לי,
    שולחת נשיקות וחיבוקים לדר. זה נורא לאבד אמא. אבל יש לה אבא מצויין.
    מאחלת לכם בהצלחה ושלא תדעו עוד צער.

    אהבתי

  96. motior הגיב:

    עצוב מאוד למרות הסוף הידוע מראש.
    משתתף בצערכם.

    אהבתי

  97. פינגבאק: גל אחד מגיח, פתע בא ונמלט | אב במשרה מלאה

  98. פינגבאק: מצעד להגברת מודעות לסרטן השד וזכרון לאיריס גולדמן-כהנוביץ | מה קורא באמריקה

  99. פינגבאק: שנה עברה |

  100. פינגבאק: איך מתמודדים עם מוות של בן/בת זוג | אב במשרה מלאה

  101. פינגבאק: בין כסה לעשור | אב במשרה מלאה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s