קטגוריה: הרהורים

איריס, היום היית צריכה לחגוג 44. אם היית עדיין חיה, בטח היינו מזמינים סוף שבוע בפנחס וגסטון, המקום הקבוע שלנו, מזמינים מקום במסעדה מאוד יקרה, וחוגגים ביחד עוד יום הולדת. כך חגגנו את יום הנישואים שלנו, ב-5 במאי בכל שנה, … להמשיך לקרוא ←

שיר האהבה העצוב ביותר לטעמי הוא Lately של סטיבי וונדר. השיר מדבר על בן זוג שמתחיל לשים לב לסימנים שבת הזוג שלו מתרחקת ממנו, הוא חושד בה שהיא מאוהבת באחר. הוא שיר עצוב כי הוא בעצם שיר געגועים לאהבה שהסתיימה, … להמשיך לקרוא ←

  ביום שישי בלילה הגעתי עם ענת לבית החולים ״איכילוב״ לבקר חברה שאושפזה במיון בגלל בעיה רפואית. לפני שהגעתי לבית החולים התלבטתי איך אני אגיב כשאכנס בשעריו של בית החולים, וזאת לראשונה מאז יולי 2012. הפעם האחרונה שראיתי את בית … להמשיך לקרוא ←

  מכתב שקיבלתי מאחת הקוראות בבלוג גרם לי לחשוב על משהו שמציק לי, ומתברר שגם לאלמנים אחרים. האם אני מפחד מלהיות מאושר? האם העובדה שאני חי את חיי, יש לי זוגיות חדשה, ואני מצליח להתגבר על האבל ולחיות בצורה "נורמלית", … להמשיך לקרוא ←

דר נכנסה השנה לגן חובה. המעבר מארבע שנים של גן פרטי, עם כל הפינוקים והתקציב השופע שהוא מציע (במחיר גבוה), לגן ממומן מכספי ציבור, דרש הסתגלות. לדר לא נדרשה תקופת הסתגלות. החליקה בקלות למסגרת החדשה. לי נדרשה הסתגלות, מגן שיש … להמשיך לקרוא ←

"These doctors…talking about surviving. One year, two years, like it's the only thing that matters. But what good is it, to just survive if I am too sick to work, to enjoy a meal, to make love? For what time … להמשיך לקרוא ←

"איש היה בישראל…", דר שרה. "…בר כוכבא שמו", אני ממשיך. "אבא, די!", היא אומרת לי. "למה?", אני שואל. "כי נמאס לי מהחגים האלה, זה מפחיד אותי. קודם פרעה ומשה בתיבה ועכשיו בר כוכבא והאריה", היא מנמקת, "אחר כך קשה לי … להמשיך לקרוא ←

רות מוריץ נולדה במלבורן, אוסטרליה ב-1930. בגיל 5 עלתה לארץ עם הוריה ובגיל 15, גיל שאנחנו היינו עסוקים במסיבות כיתה ובצופים, היא הצטרפה לאצ"ל.  היא עברה קורסים באצ"ל והפכה להיות אלחוטנית. כאלחוטנית מצטיינת היא יצאה לקורס מפקדים של האצ"ל וקיבלה … להמשיך לקרוא ←

There are places I remember All my life, though some have changed Some forever not for better Some have gone and some remain All these places have their moments With lovers and friends I still can recall Some are dead … להמשיך לקרוא ←

"ואז, באותו בוקר, כשנסעה עם הכיתה למוזיאון ראתה אותם יושבים יחד בבית-קפה. האוטובוס הקיף את הכיכר הקטנה, ומבעד לחלון הבחינה רוני בתלתלים הכסופים של אבא, התוחמים קרחת קטנה. בכיסא שלידו ישבה אשה אחת. הגב של אבא היה מוטה לעברה. זאת … להמשיך לקרוא ←