עם הטסיות שלי

כל חודשיים בערך אני חוזר למקום הפשע, למסדרונות של איכילוב. אני חונה בחניון ועולה לקומת הקרקע והולך דרך המסדרונות האינסופיים האלה, ארוכים ארוכים, שנדמה שנמתחים אל מעבר לאינסוף, עובר את אגף א׳ ואגף ב׳ וג׳ וכן הלאה. המסדרונות האלה, שבהם דחפתי את כסא הגלגלים של איריס כל כך הרבה פעמים, ממהר למעלית ומקווה שבלון החמצן לא יגמר בדרך. המסדרונות האלה תמיד סימנו בשבילי מוות, תמיד היו הליכה אל הסוף הבלתי נמנע. כמה פעמים צעדתי במסדרון הזה, בדרך למגרש החניה או בדרך לקניון בוייצמן כדי לקנות לאיריס משהו לאכול או בדרך לצילום רנטגן או CT.

IMG_0959

אבל עכשיו אני לא הולך למחלקה האונקולוגית ולא לאשפוז יום ולא למרפאת המעקב של הסרטן. עכשיו אני הולך לבנק הדם. פעם בחודשיים אני מגיע לבנק הדם לתרום טסיות דם (טרומבוציטים). לפני כמה חודשים נעניתי לקריאה לתרום טסיות לקרוב משפחה של ידידה שחלה בלוקמיה ועבר השתלת מוח עצם. הגעתי, תרמתי והמשכתי להגיע כל חודשיים.

IMG_0961

כל חודשיים בערך אני מגיע לכאן, נכנס לבנק הדם, ממלא טופס הצהרה על בריאות, ומתיישב על הכורסה, צוחק עם טלאת, האח המסור שמופקד על מכונות השאיבה היקרות, מזכיר לו לא להכאיב לי בוריד כשהוא מכניס את המחט, שיחשוב על דברים טובים בזמן שהוא עושה את זה ולא על דברים רעים.

IMG_0963טלאת בודק לי את יד ימין, מקיש קלות על הורידים ואומר ״יש לך ורידים טובים״. לאחר מכן הוא ממשיך להתקין את הצינורות, דוקר אותי במחט ומחבר אותי למכונת השאיבה, שנראית קצת כמו מכונת כביסה. המכונה שואבת את הדם דרך הוריד, מפרידה מהדם את הטסיות ואז מחזירה את הדם דרך המחט לוריד.

IMG_0964

עניין של שעה וחצי בערך לשאוב שתי מנות של טסיות, שתי מנות של חיים למישהו שחולה בלוקמיה וזקוק לטסיות כדי לחיות. בשבילי זו הדרך שלי להחזיר, לתקן, אולי לתת חיים, אחרי מה שנלקח ממני. אולי זו הדרך שבה בחרתי להנציח את איריס באופן פרטי, אולי זה הניצחון שלי על הסרטן של איריס, אולי זו דרך למחוק את הזכרונות הרעים מאיכילוב.

לכל אחד שמגיע לתרום יש איזה סיפור. מישהו שהוא מכיר, מישהו שהוא הכיר, בני משפחה של מישהו שחולה, חברים. כל אחד מגיע מסיבה כלשהי לתרום. היום שמעתי על ילדה בת 17 שמאושפזת באיכילוב ועומדת לעבור השתלת מוח עצם. היא עם סוג דם +A ומבקשים מאנשים עם סוג הדם הזה להגיע לתרום. הגיעו בני משפחה שלה וחברים מהקיבוץ לתרום.

אני יושב עם טלאת ואנחנו צוחקים תוך כדי התרומה. המכונה מטרטרת לידי, לעיתים אני מרגיש את הלחץ של הדם המוחזר לוריד. טלאת מזכיר לי לכווץ את כף היד בהחזרה. אנחנו יושבים, אני מדי פעם מטה את הכורסא החשמלית אחורה וצוחק שאני טס במחלקת עסקים. הוא מספר לי על הילדים שלו ועל המשפחה באום אל פאחם, אני מספר לו על החיים שלי. נוצרה כבר ידידות אחרי כמה פעמים. אני מזכיר לו סיפורים שסיפר לי לפני חודשיים והוא צוחק.

שעה וחצי בערך אורכת התרומה. תוך כדי התרומה אני לועס כדורי סידן כדי להחזיר לגוף סידן שיוצא מהדם עם הטסיות. אין כמעט תופעות לוואי, לעיתים קצת כאב ראש אחר כך. בלי סחרחורות כמו אחרי תרומת דם רגילה. אפשר לתרום כל חודשיים. מקבלים אחר כך קפה הפוך מהמכונה של טלאת והרבה סיפוק שעזרתם למישהו ואולי עזרתם להציל חיים. אפילו מקבלים חניה חינם בחניון ההנהלה של איכילוב. רק תבואו.

אז תתקשרו לאילנה מבנק הדם באיכילוב בטלפון 03-6973473 ותתאמו מועד לתרומה. אתם צריכים להיות בריאים, לא אחרי קעקועים ועם ורידים טובים. כל סוג דם יתקבל בברכה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטן, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על עם הטסיות שלי

  1. ליאור הגיב:

    מצטרף בחום להמלצה!
    אני תורם קבוע (קרוב לעשרים שנה) ביחידת הפרזיס בבנק הדם בתל השומר. אותו סיפור, בדרך כלל טסיות (שעה וחצי) ולפעמים פלזמה (חצי הזמן). למי שנוח לו יותר מאשר איכילוב במרכז תל אביב: 03-5300405. והעיקר- התחושה שאני עושה משהו טוב. טוב באמת.

    Liked by 1 person

  2. motior הגיב:

    כל הכבוד לך

    Liked by 1 person

  3. ditzak2013 הגיב:

    מלך👑👑👑👑
    (ולצערי…. אפילו את זה אני לא יכולה לעשות)
    אוהבתותך❣

    Liked by 1 person

  4. ענת (בשבילך הדרקונית :-) ) הגיב:

    כל הכבוד לך דרור.
    גם אני תרמתי פעמיים טרומבוציטים עבור חבר יקר לעבודה שחלה בלוקמיה. זה היה בארגון ענק אז לפני התרומה לא הכרתי אותו ובעקבותיה הפכנו לחברים. לצערי אחרי כמה שנים נפטר.
    מקווה בעוד כמה שנים כשכבר לא יהיו תינוקות בבית לעשות כמוך ולבוא לפחות פעם בשנה לתרומבוציטים.
    אגב אני אלופה בטרומבוציטים, יש לי ממש הרבה ואני מגיעה למנה תוך 40 דקות 🙂

    Liked by 1 person

  5. volcman הגיב:

    תבורך על מעשיך 🙂

    Liked by 1 person

  6. ethy ab הגיב:

    אתה אדם מקסים. לצערי בגילי לא מקבלים יותר תרומות. ואת ה"פרוזדורים "מכירה היטב. עבדתי שנים באיכילוב.
    כל הכבוד.

    Liked by 1 person

  7. dalit הגיב:

    כל כך חבל שדבר כל כך חשוב לא נגיש לאדם הממוצע. שעות העבודה שלהם בעייתיות כל כך שאני מעריכה שהרוב המכריע של התורמים מגיעים בגלל הכרות אישית עם מי שצריך טסיות.
    אני כבר שנה רוצה להגיע, אבל זה אומר להפסיד יום עבודה כמעט שלם.
    ולמרות הרצון המאד טוב שיש לי, אין לי ימי חופש….
    חבל שלא מאפשרים לפחות פעם בשבוע להגיע אחר הצהריים. או בימי שישי.

    אשמח אם תעביר להם

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s