חמצן

 

כשכתבתי את הפוסט הקודם על מצבה של איריס היא ביקשה ממני למחוק שורה אחת. במקור כתבתי " איך אני יכול להעלות טרוניות, כשהיא גוססת מסרטן?". איריס ביקשה למחוק את המילה "גוססת". אמרה ש"גוססת" זה השלב שבו מזמינים אחות פרטית הביתה ומכשיר להזרקת מורפיום וממתינים למוות. אמרה שזה עושה לה קונוטציות לא טובות. אז שיניתי ל"מתמודדת עם הסרטן".

בתחילת מאי נסענו לסוף שבוע באחוזה בשבי ציון ב"בפנחס וגסטון" לרגל יום הנישואים השישי שלנו. זה באמת אחד המקומות היפים בארץ לשהות בהם. אויר הים, בריכה, שלווה, אוכל טוב, צוות מפנק, אינטימיות, מה שתרצו. אפילו קיבלנו אינפיניטי מפוארת לסוף השבוע. הכל היה מושלם. איריס סבלה מכאבי גב ונטלה מדי פעם אופטלגין נוזלי לשיכוך הכאבים. היא הלכה לאט ולקח לה זמן לעלות במדרגות לחדר בקומה השניה, אבל הסתדרה. ביום השני היא החלה להרגיש כאבים קשים ונשארה במיטה. אני ישבתי רוב הזמן בחוץ, על שפת הבריכה או במרפסת וקראתי ספר ונתתי לה זמן לישון בשקט. את החזרה הביתה ביום ראשון עשינו בקושי. מאז איריס בקושי הולכת. כאבי הגב מקשים עליה את העמידה וההליכה, והיא בקושי נעה בין המיטה למטבח. כשיוצאים מהבית נעזרים בכסא גלגלים.

לאחר מכן איריס החלה להרגיש קוצר נשימה וסבלה משיעולים. עוד שפעת, חשבנו, או אולי שעלת. כשהשיעולים גברו איריס בסוף הגיעה למיון באיכילוב, שם מיד חיברו אותה לחמצן. בדיקת CT הראתה פיזור גדול מאוד של גרורות בריאות שמקשה על הנשימה. אני עוד קיוויתי שזאת שעלת. מאז היא מחוברת לבלון חמצן או למחולל חמצן בבית שמסייע לה לנשום. המעבר בין חדר השינה למטבח מחייב לוגיסטיקה מסובכת – ניתוק מחולל החמצן, חיבור לבלון נייד, הליכה איטית עם הבלון בעגלה למטבח, במקביל מסיעים את המחולל למטבח, מחברים לחשמל ואיריס מתחברת חזרה למחולל. ככה סתם, הפעולה הכי פשוטה של לנשום הופכת להיות משימה מסובכת. חשבתם פעם על כך שאתם צריכים לקחת נשימה? הרי עושים זאת בלי לחשוב בכלל. נסו כעת להיות תלויים בבלון או במכשיר כדי לנשום.

בית מותאם. כשבנינו את הבית החלטנו שהוא יהיה מותאם לנכים. קומה אחת, דלתות רחבות, מעברים רחבים ושירותים רחבים. עשינו זאת בעיקר בגלל אבא שלי, שעושה שימוש בכסא גלגלים כדי לנוע. חשבנו גם שנזדקן כאן, ויום אחד לא נוכל לעלות מדרגות. לא ידענו עד כמה מהר נצטרך בית מותאם. מי ידע אז ב-2008 שתוך כמה שנים נעשה שימוש במעברים הרחבים לכסא גלגלים? מה היינו עושים אילו חדר השינה היה ממוקם בקומה השניה? סתם מחשבה.

תרופות כימותרפיות. אחרי שישה נסיונות של תרופות כימותרפיות שהיו אמורות, על הנייר לפחות, לעשות ניסים ולהעלים את הגידולים הסרטניים והגרורות, החלטנו ללכת להתייעץ עם ד"ר נעה בן ברוך, שהיא האונקולוגית הראשית של בי"ח קפלן. היא עיינה בתיעוד הרפואי והציעה תרופה אמריקאית בשם אברקסן, לא בסל, משהו כמו 18,000 ש"ח בחודש. למחרת היינו בבדיקה אצל ד"ר ספרא, האונקולוגית של איריס באיכילוב, והיא אמרה שלדעתה כדאי לנסות תרופה אמריקאית אחרת. בסוף פרופ' ענבר, מנהל המערך האונקולוגי באיכילוב, הכריע לטובת תרופה שלישית אמריקאית בשם אירובולין. ככה זה, שלושה מומחים – ארבע דעות. ללמדכם שהם לא ממש יודעים מה יעזור ודי יורים באפילה. הזמנו את האירובולין דרך הביטוח הרפואי הפרטי של איריס, דרך חברת "מגדל". אתמול הגיע נהג מונית עם קופסה של פדקס ובה 9 אמפולות ראשונות של התרופה. מחר מתחילים טיפול כימותרפי בתרופה, שאמורה לחולל ניסים. אני, כמו בפרסומת נגד התקרחות, סקפטי. למה שתרופה שביעית תצליח לעשות מה שהשש שלפניה לא הצליחו? רק כי יש לה שם מפוצץ והיא באה עם שליח מאמריקה?

בכל יום בשבוע האחרון מגיעות אלינו הביתה חברות של איריס. אתמול נכנסתי ומצאתי את איריס מוקפת בארבע חברות קרובות. איזה כיף. אחת מהן אפילו קיפלה כביסה, סתם בשביל לעזור ולהקל על העומס היומיומי. קנו לאיריס קופסת שוקולד של לאונידס בגודל מטורף. אולי תטעם. איריס חסרת תאבון לאחרונה, ובקושי אוכלת חצי יוגורט בארוחה. טוב, אם כבר סרטן אז להראות טוב ולהוריד במשקל. לא הצליחו לשכנע אותה אפילו לאכול את השוקולד. אני ניסיתי לפתות את איריס אתמול בקבבים על האש, חציל קלוי על האש ושעועית ירוקה מוקפצת. אכלה חצי קבב וארבע שעועיות. היא אומרת שהיא לא מסוגלת לאכול. בכל מקרה, החברות והחברים שמגיעים נותנים הרגשה טובה, מצליחים קצת להוציא אותנו מהשחור היומיומי הזה של חמצן וסבל. הרבה מתקשרים או שולחים הודעות, שואלים אם אפשר לבוא לבקר – אז אפשר, זה טוב לאיריס. אם תפריעו, לא נהסס להגיד. רק לא כולם ביחד, כדי לא לחסום את הרחוב.

משככי כאבים. מה איריס לא מקבלת? קודאין, מורפיום וקנאביס רפואי לא מדגדגים את הכאב הנוראי. ואני חשבתי שעוד מעט יתנו לאיריס תרופות של סוסים. משום מה הכל היה אמור כבר לעבוד ולשכך כאבים. על הנייר. הכל על הנייר. לא עובד.

דר. אתמול קילחתי את דר וחפפתי לה את הראש. היא אוהבת להמציא שירים תוך כדי המקלחת ופתאום אני שומע אותה שרה לעצמה: "אבא חופף לי את הראש במרכך סגול, אמא שלי חולה ואני עצובה, אני רוצה שהיא תהיה כבר בריאה". לא הגבתי. קשה לדר עם זה שאמא שלה שוכבת במיטה ולא אותה אמא של לפני חודש. לחגיגת שבועות בגן הלכתי לבד עם דר. היא הצטערה שאמא לא איתנו. הכנתי לה זר, ניסיתי להכין לה זר כמו שאיריס הכינה לה בשנים הקודמות, זה עבד בערך. עוד דבר שקרה בשבועות האחרונים – כשדר מתעוררת בבוקר היא קוראת "אבא" ולא "אמא". היא הבינה שעכשיו אני ארוץ אליה ולא אמא. חוץ מזה היא נהנית לעזור ולדחוף את המחולל מחדר השינה למטבח כשאיריס עוברת בין החדרים.

ביטוח רפואי פרטי. כולם רצים לעשות ביטוח פרטי, ובצדק. העניין הוא, שהכיסוי הביטוחי הסטנדרטי לתרופות שלא בסל הבריאות הוא משהו בין רבע מליון ש"ח לחצי מליון. כשאתם בריאים זה נשמע כמו סכום אסטרונומי. כשאתם חולים וזקוקים לתרופה שעולה כמה עשרות אלפי ש"ח לחודש, זו קופה שנגמרת די מהר. ממחר כולם בודקים עם הסוכן שלהם כמה הכיסוי, ומגדילים אותו ל-3 מליון ש"ח שמתחדש כל שלוש שנים. כך גם אם חס וחלילה תזדקקו לתרופה כזו, הכיסוי הביטוחי יממן אותה בלי בעיות. אצל איריס הקופה הזו לא מתחדשת, כך שמתישהו ברור לנו שהכיסוי יגמר. זה לא טוב.

חברים טובים. איזה אנשים טובים הסרטן הזה מזמן לנו. לפני פחות משנה איריס הכירה את דיצה בקבוצת תמיכה של חולות בסרטן השד. קשה להאמין שזה היה לפני פחות משנה. כמה אהבה שהאשה הזו יכולה להעניק. דיצה ואריק פתחו בפנינו את ביתם, הזמינו אותנו פנימה אל החיים שלהם מבלי לדרוש דבר בתמורה ועזרו לנו כל כך בשנה האחרונה. לפני כמה שבועות, כשאיריס לא הרגישה טוב והיתה צריכה להגיע לאיכילוב, דיצה הופיעה בבית אצלנו וליוותה אותה לבית החולים. בחג השבועות האחרון, כשהרגשנו נאחס בבית עם איריס שהשתעלה בקוצר נשימה ולא הצליחה לזוז, דיצה הזמינה אותנו לביתה "להתאוורר". סחבתי את איריס בכח מהבית החוצה ונסענו לדיצה. דר נהנתה כל כך בבריכה, אכלנו ונהננו. איריס שכבה על ספה על שפת הבריכה ולראשונה באותו שבוע הצליחה לישון כמה שעות מבלי להתעורר עם גרון חנוק. הרגשתי כמו משפחות בעוטף עזה בזמן "עופרת יצוקה" שהוציאו אותם להתאוורר במרכז הארץ. וזו היתה התאווררות, תרתי משמע. דיצה ואריק, הדברים שאני כותב כאן מביכים אתכם בוודאי, אבל אני חייב להודות לכם. אין כמוכם.

אז איך מתמודדים? עד עכשיו הסרטן היה נוכח-נפקד בחיים שלנו. היה קופץ לבקר מדי כמה חודשים כשעוד בדיקת CT הראתה החמרה בגרורות. חוץ מזה הכל היה כמעט כרגיל. עכשיו הסרטן הזה מזכיר לנו יום יום, שעה שעה, שהוא נמצא, כשאיריס נאבקת על כל נשימה. קשה להתמודד עם זה. קשה. אין ברירה. ובעיקר קשה כי החיים ממשיכים. יש את דר ויש גן וחוגים וארוחות ואירועים וחגים ולתקן דברים שמתקלקלים. החיים לא נעצרים בגלל הסרטן. הם ממשיכים.

זהו. יצאה לי רשומה קצת מבולבלת אבל זה גם עדכון במצב הנוכחי של איריס וגם על התחושות שלי. תודה לכל מי שמגיע, מסייע ומחזק. גם אלה שמרחוק. אוהבים אתכם.

פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטן, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

47 תגובות על חמצן

  1. מרינה הגיב:

    פשוט חיבוק.

    אהבתי

    • lea raveh הגיב:

      מבינה אותך כל -כך.כאשתו של חולה-המלווה וצמודה.בדידותו של המלווה.והצורך האין סופי להכיל.
      זר לא יבין זאת.

      אהבתי

  2. דנה הגיב:

    כוסאוחתאבוקאינעלרברברבאק.
    מזל שלא מבינים פה עברית ואני יכולה לקלל בשקט.
    ציינתי כבר שאני שונאת את הסרטן הזה? זהו. מציינת שוב.
    ואין יום שבו אנחנו לא חושבים עליכם. הרבה. הלוואי והיה משהו שאפשר לעשות מכאן.

    אהבתי

  3. דנה הגיב:

    ומשהו פרקטי – אמרתי גם לאיריס – מחולל נייד. השמועות אומרות שזה עושה פלאים לאיכות החיים. משהו כזה – http://www.claflinequip.com/invacare-xpo2-portable-concentrator-w-battery.html#781=6201 בטח יש גם בארץ, אבל אם לא – אנחנו כאן.

    אהבתי

  4. א אוהל הגיב:

    אולי מבולבל אבל גם מאוד בהיר ומדוייק.
    שתדע שאך ורק בזכות איריס בכלל עשינו ביטוח רפואי פרטי. לדעתי חברות הביטוח צריכות לממן לה תרופות-מחוץ-לסל עד גיל 85 לפחות רק בגלל פיץ' המכירות המצויין שהיא עושה למוצר שלהן.
    אני חושבת על איריס הרבה ושולחת לכם חיבוק מרחוק ובקרוב גם אשלח לאיריס סמס.

    אהבתי

  5. יעל הגיב:

    הכי אידיוטי זה לקרוא רשומה כזו, להבין שאיריס במצב קשה. שגם לך לא קל. בודאי לא קל לדר. ובמקום למצוא מילות נחמה (ולא בטוח שהן תעזורנה) לקרוא שוב… וליילל כמו תינוקת…
    לפני חודש בערך הודיעה לי חברה טובה שבבדיקה שגרתית התגלה לה גוש בשד.
    היום אנחנו יודעים שזה סרטן.
    היא אחרי כריתה חלקית ולפני טיפולי כימותרפיה והקרנות.
    אני שומעת אותה מדברת איתי ו״קוראת״ אותך כאילו מהתחלה…
    הקושי הגדול במיוחד הוא בחוסר היכולת לעזור…
    הלוואי והתרופה השביעית תביא את המזור!
    אני מאחלת לכם בכל לבי שהטיפול ה״אמריקאי״ הזה יצליח.
    אין מילים ואין תובנות.
    תהיו חזקים!

    אהבתי

  6. אתי אלבכרי הגיב:

    חרא.
    חושבת עליכם המון.
    והלוואי ואמן שתרופה החדשה הזאת היא נס.

    אהבתי

  7. תמר הגיב:

    חרא…
    פשוט חרא…
    אוהבת אותכם.

    אהבתי

  8. ditzakatzir הגיב:

    כנראה שגם הלילה לא אצלי להרדם. פשוט אוהבים אתכם…

    אהבתי

  9. רוני הגיב:

    מוכנה לקפל כביסה כל יום אם זה מה שיעזור לאיריס להחלים. נשיקות

    אהבתי

  10. רוני לזר הגיב:

    לא מבולבל בכלל. מאד "מנסה לעשות סדר בראש", וזה באמת נראה הדבר ההגיוני לנסות ולעשות מול חוסר ההגיון המוחלט של המצב הנוכחי.
    היה כיף היום. ריכלנו:-). קיטרנו על האימהות שלנו (טוב, איריס לא….), דיצה מהממת (דיצה! את מקסימה, היה לי כל כך נעים לפגוש אותך:-))
    מה אני אגיד לך, לא הרבה. בעיקר, שאלונה מתגעגעת לדר, ואני תוהה איך ומתי נוכל לארגן איזה מפגש נורמלי של שתי בנות 4…..
    נשיקות לזוגה. וגם לך.

    אהבתי

  11. ליטל הגיב:

    אין לי מה לכתוב. עצוב לי לקרוא, הגרון נחנק והלב מתכווץ. שולחת מכאן את כל אהבתי. לכולכם.

    אהבתי

  12. yonitzuk הגיב:

    דרור היקר, כתבת פשוט את האמתף
    לא מבולבל ומאוד קולח (כרגיל)
    העוצמה שלכם כמשפחה, אין פלא שאתם מוקפים באנשים טובים
    איריס האהובה – אני ממש מקווה שהתרופה תעזור
    ולדר – חיבוק, כמה עצמה ורגש יש בילדה העצומה הזאת
    עוקבת אחריכם, חושבת עליכם יום יום, אוהבת אתכם המון
    יונית

    אהבתי

    • נטע הגיב:

      חושבת עליכם, אוהבת ומחזקת אתכם.

      אני מקווה שהתרופה ״שבע בום״ הזו תועיל ובמהירות.

      נשיקות

      נ.ב.

      טוב שנתת אור ירוק לביקורים. פולניה שכמוני (תשאל את איריס עד כמה) חששתי שמא זה רק יפריע לכם. שבה וממשיכה להציע עזרתי בכל דבר שהוא (איריס בסוף לא דיברנו היום על הקרמיקה- אני אאסוף את כל מה שנשאר אצל יפית ואביא לך) מתחייבת להתייצב בהקדם בקאזה – אסמס אתכם מחר.

      אהבתי

  13. אריק קציר הגיב:

    איריס יקירתנו,דרור המדהים ,דר היפיפיה ,המצחיקה, החכמה והמדהימה.זכינו לאמץ אותכם לליבנו. לא כדי לקבל תודות , זה פשוט ,עבורנו ושבילנו. אתם פשוט זן נדיר, אוהבי חיים, נדיבים ,ונדירים בעולמנו, להשקפתנו,אל דברים נדירים ככלל ,צריך להתייחס בזהירות ,באהבה. ובהערכה.
    איפה שרק נוכל ,נהיה שם. בשבילכם -בשבילנו.
    אוהבים דיצה אריק והקצירים.

    אהבתי

  14. . הגיב:

    כמה כואב. ואני לא מכירה אישית אף אחד מכם. תודה על המילים שלך. אני מקווה שזו נחמה. גם להיכנס לליבם של זרים גמורים. מרחוק, חיבוק ולילה טוב

    אהבתי

  15. tal הגיב:

    יצא לך סוג של רשומון מאוד ברור אמיתי וכנה.

    שמע, אין לי מילים ומילים לא ינחמו בכל מקרה. נקווה שהתרופה החדשה תשפר את המצב ולמרות הירייה באפלה של הרופאים, ושהמצב ישתפר.

    בכל אופן אתם משפחה חזקה ומלוכדת וזה חשוב לא פחות מכל תרופה אחרת במצבים שכאלו.

    שיהיו בשורות טובות.

    טל.

    אהבתי

  16. volcman הגיב:

    ליבי איתכם. הלוואי והתרופה השביעית תעזור. חיבוק גדול.

    אהבתי

  17. ליאורה הגיב:

    דרור,
    כמו שכתבתי לאיריס במקום אחר
    אנחנו נמשיך להגיע ולהיות איתכם
    גם אם תזרקו עלינו כריות שנלך
    אוהבת אתכם עד השמיים
    והתרופה תעבוד
    כי אין ברירה אחרת
    חייבים לקוות

    אהבתי

  18. Anat Cabili הגיב:

    דרור היקר, ליבנו אתכם. חושבים עליכם יום יום. חיבוק גדול לאיריס. ענת

    אהבתי

  19. מיה הגיב:

    דרור,
    הכתיבה שלך קולעת וברורה. ליבי איתכם תמיד, גם מרחוק.
    איריס, את כדור אנרגיה שיכול למחלה הזו. מחזיקה לכם אצבעות.

    שולחת אהבה.

    מיה

    אהבתי

  20. מלכה הגיב:

    דרור
    אין דבר יותר מתסכל מחוסר היכולת לעשות "משהו"
    אוהבים אתכם חושבים עליכם כל הזמן ותמיד כאן עם חיבוק וכל הזמן שצריך כשצריך

    אהבתי

  21. נילי הגיב:

    אוהבת אתכם מאד וחושבת עליכם כל הזמן.

    אהבתי

  22. נחמה הגיב:

    הלוואי הלוואי הלוואי והתרופה תעזור…
    חיבוק ענק, מכל הלב…

    אהבתי

  23. קרן הגיב:

    7 זה יופי של מספר! הלוואי והוא יהיה *ה*מספר!

    אהבתי

  24. מיכל א. הגיב:

    שיט שיט שיט. זה פשוט לא פייר. אוף . חנוק לי בגרון ואין לי מה לאמר.
    נתת אור ירוק לביקורים אז אני באה.
    חיבוקים
    מיכל

    אהבתי

  25. הידרופילית הגיב:

    קיבינימאט על כל זה.
    אז מה אם זו תרופה מספר שבע. כמו שכתבתי לך בעבר – תרופה שעובדת, כמו בעל ובית, צריך רק אחת. 7 זה מספר מזל. אני מקווה שהיא תתברר בתור "האחת", ושאתם עוד תצחקו על הכל.
    אמן.

    אהבתי

  26. חן הגיב:

    גם אני נשארת חסרת אוויר…

    אהבתי

  27. סכ הגיב:

    לקרוא ולכאוב. לצערנו מרחוק.
    לגסוס פרושו להיות כבר במקום שבו שום דבר לא יכל לעזור – לא תרופה, לא ניסוי, לא תפילות…
    קשה לקבל מצב שכזה, שצריך להרים ידיים. אז כל עוד לא מרימים ידיים איריס בהחלט לא גוססת. היא נלחמת. איריס פייטרית. ודר גם אגב. אתם מתמודדים אבל אתם גם נלחמים.
    שנס גדול יגיע אליכם בכל דמות שיבחר, ושאיריס תתחזק ותרגיש טוב. לפחות כדי להשאיר עם דר זכרונות.
    חיבוק גדול גדול (איך אפשר לשלוח לכם מסר פרטי?מייל או משהו?)

    אהבתי

    • רחלי הגיב:

      אני לא מכירה אתכם באופן אישי רק באופן וירטואלי…עוד מימי פורום חתונות. אני מקווה ומייחלת שתעברו את התקופה הקשה הזאת. .. איריס את כזאת אשה מדהימה לאורך כל הדרך…מתפללת שהתרופה השביעית תעזור…רפואה שלמה והרבה כוחות לכולכם.

      אהבתי

  28. motior הגיב:

    עצוב מאוד. מאוד.
    מקווה שהתרופה החדשה תעזור.
    וטוב שיש חברים טובים.

    אהבתי

  29. שרון הגיב:

    דרור יקר
    7 בנומרולוגיה זה המספר של הריפוי ושל הטיפול.
    זה יעבוד.
    זה חייב לעבוד.
    מתפללת בשבילכם.

    אהבתי

  30. Ari Cohen-Nov הגיב:

    דרור ואיריס יקרים, עד עכשיו קראתי בצללים מבלי להגיב, פרט לפעם הראשונה שבגללה בכלל הגעתי לכאן (דני רובס, בלי קשר לסרטן). אבל נשארתי כאן ואני ממשיך לעקוב בכאב, בגלל שגם עלינו נגזר אותו תסריט. אשתי מתמודדת עם סרטן השד הגרורתי כבר יותר משלוש שנים, אבל המחלה הזו בעקביות הדרקונית שלה מנצחת, לא בנוק אאוט אלא בנקודות… אנחנו עדיין נמצאים בשלבים שבהם מתפקדים והתיאור שלך "עד עכשיו הסרטן היה נוכח-נפקד בחיים שלנו…" מטיב לתאר את מצבנו. גם אנחנו עוברים מתרופה אחת לאחרת במהירות רבה מדי והארסנל אוזל, אם יש כאלה שההרצפטין עזר להן לשנים, אצלנו זה החזיק 7 חודשים נהדרים שנגמרו מהר מדי. גם אנחנו למודי אכזבות מהביטוחים הרפואיים שאמורים לתת עזרה אמיתית בעת צרה… (אז זהו שלא!) במקרה שלנו תרופה שנמצאת בסל, אבל לא ניתנת ע"ח הקופות במקביל לתרופה אחרת, תחת ההגדרה המרגיזה "בסל התרופות אך לא בהתוויה", וביטוח הראל דרך מקום העבודה עם כל מני הרחבות ששילמנו עליהן כל השנים ואמור לכסות על הפערים האלה- מסרב לממן (כל פעם שאני רואה פרסומת שלהם אני מתפוצץ) . עלות התרופה 17 אלף ש"ח לחודש, הזמנו את התרופה על חשבוננו חודשיים עד שפנינו וקיבלנו את העזרה המדהימה מארגון "חברים לרפואה" (מתאר לעצמי שכבר שמעת עליהם). לצערינו, אחרי 4 חודשים גם תרופה זו הפסיקה לדגדג לסרטן. לפני בדיוק שנתיים ניסינו טיפולים אלטרנטיבים בקליניקה בדנמרק, שכוללים היפרתרמיה, מכשירים חשמלים כאלה ואחרים והזרקה יומית של תמציות טבעיות. (גם זה לגמרי על חשבוננו כי אף ביטוח לא מסכים להשתתף). נסענו ל-3 שבועות והשארנו את 3 הילדים עם סבא וסבתא. לצערנו וכמו שברור ממה שכתבתי, זה לא עזר ואף החמיר את מצבה של אשתי. אין לי מסר ואף לא מילות נחמה, אבל הרגשת שותפות הגורל והדרך שבה אתה מעלה את סיפורכם על הבלוג הביאה אותי לכתוב באופן פומבי בפעם הראשונה. הלוואי והתרופות הבאות הן הן שיביאו מזור לאיריס.

    אהבתי

  31. ג'ני מלץ גוטנטג הגיב:

    איריס ודרור יקרים,אני תקועה אי שם בניכר אבל הלב שלי אצלכם.אתם אנשים אמיצים.זה לא מגיע לכם,זה לא מגיע לאף אחד.אני מאמינה באיריס ,אני מאמינה בכם,מחבקת ושולחת את כל האנרגיות שבעולם. שולחת גם חיבוקים נישוקים ואהבה לדר שלכם. תהיו חזקים,לא להרים ידיים, אוהבת סנאץ מהקומונה

    אהבתי

  32. Maya הגיב:

    אוףףףף…. קוראת וכואבת אתכם… מחבקת מפה ואופטימית. הפעם זה חייב לעבוד! 

    אהבתי

  33. זהבה נגבי הגיב:

    דרור יקר, שכשבנינו יחד את הבתים שלכם ושלנו זו התקופה בה הכרתי את איריס ומעט גם אותך ומיד התאהבתי בה בפורום הבניה ולאחר מכן בקומונה, לימים הסתבר לאיריס ולי צרוף מקרים והבנו שיש לנו גם קשר מורחב יותר מהכרויות מצד משפחתי המורחבת… וגם נפגשנו אצלכם בביתכם המדהים והמיוחד, אני שתכננתי בית שטוח ומונגש ממרום גילי ובגלל בעלי מעולם לא חשבתי או דמיינתי שתאלצו להשתמש בהנגשתו של ביתכם כל כך מהר מאחר והכרתי את אביך וידעתי שזה בשבילו.
    לבי נקרע ועיניי לא הפסיקו להרטב כשקראתי את העדכון בבלוג שלך ואני מחזיקה לכם אצבעות ומתפללת למענכם ולבריאותה של איריס ומקווה בכל לבי שהפעם התרופה החדשה תעשה את מה שקודמותיה לא הצליחו ושאיריס תזכה לחיים.
    שולחת לכם חיבוק ענק ותפילות לרפואה שלימה ובמהרה ואל תשכח שאנו מאותו הכפר ואם אתה צריך משהו אל תהסס, אני כאן בשבילכם.

    אהבתי

  34. עינת הגיב:

    לא מכירה אתכם
    מייחלת ומתפללת שאיריס תחלים
    ואם יש משהו שאפשר לעזור בו, בשמחה.
    תודה על הכתיבה הכל כך יפה ואמיתית.

    אהבתי

  35. ליאת ב. הגיב:

    דרור יקר, ליבי איתך, עם דר ובעיקר עם איריס… מזדהה איתכם בהמון מובנים (גם בעלי ואני נשואים כמעט אותו מספר שנים כמוכם, גם לנו בת יחידה כמעט בגיל של דר וחייה של איריס ושלי הצטלבו פעמים רבות בעשרים השנה האחרונות, לא רק בסרטן). אני חושבת עליכם בכל יום ומתפללת לנס ומהר…חייבת להיות פריצת דרך כלשהי. אם מישהי צריכה להפוך עולם ולעשות "בית ספר" לכולם זאת רק איריס!!! (ותודה על האור הירוק…:) <3. ליאת

    אהבתי

  36. Anat הגיב:

    מכירה רק וירטואלית.
    מילים אין לי, רק מקווה לטוב בקרוב.
    שהתרופה תעבוד, שתהיה הקלה בכאבים ושיהיה לכם נעים.
    חיבוקים חזקים.

    אהבתי

  37. ליאת פנחסוב הגיב:

    מכירה את איריס (ודרך הכתיבה שלה, גם אותך ואת דר..) מהפורומים בתפוז
    שמעתי מחברה משותפת שלנו בפייסבוק שאיריס לא מרגישה טוב ומאז אני מנסה למצוא פיסת מידע חדשה ממישהי שמכירה מישהי שמכירה….

    הלב שלי כואב. ומתכווץ.
    אני רוצה מאד שהיא תבריא כבר ויחד איתה כל החולים במחלה הארורה הזו שפגעה בכ"כ הרבה קרובים לי.
    אוףף

    אין לי מה לומר. מתפללת בשבילכם.

    אתם אנשים מיוחדים.

    אוףף

    אהבתי

  38. יעל הגיב:

    גם אני בוירטואלים. מכירה את הניק של איריס גם מפורום אנדוקרינולוגיה ובעיקר מפורום טיולים. את הטיול שעשינו בקנדה, וניו המפשיר, עשינו ממש לפי אבני הדרך שאיריס שמה בפורום טיולים בחו"ל. התאור שלה שם היה כל כך חי וכל כך מפתה ובסופו של דבר נעזרנו רבות בפוסטים שלה.
    למרות שהטיול היה כבר לפני מספר שנים, מעולם לא אמרתי תודה.
    אז גם תודה, תודה רבה. וגם מאחלת שיעזור, שיצליח, אמן אמן אמן. ושיהיה לכם קל יותר.

    אהבתי

  39. פינגבאק: על סרטן והיפוכונדריה – סיפור שהתחיל בסרטן בגב ונגמר בפריצת דיסק | אב במשרה מלאה

  40. יעל הגיב:

    מחבקת אתכם.

    אהבתי

  41. מיקה הגיב:

    מאחלת לכם רפואה שלמה מכל הלב ומרשה לעצמי להפנות את תשומת לבכם למשהו חשוב ושווה נסיון:
    מכירים את התוכנית "חשוכי מרפא"? the incurables בערוץ 48 הוט – ריאליטי? יש שם סדרה בשידורים חוזרים על סיפורים אמיתיים ,המצולמים הם החולים שהבריאו מכל מיני סוגי סרטן ומחלות סופניות אחרות – המאחד אותם זה שבחיפושם אחר מזור אמיתי ,במצבים קשים הם הגיעו למכון קושינג בארה"ב, לפי שיטתם עברו לתזונה מקרוביוטית אדוקה, זה לקח כמה שבועות או חודשים לפני שהשפיע אבל חולל פלאים. ממליצה בכל פה לבדוק את זה. יש להם גם אתר .נסו בגוגל. אוהבת ומחבקת אתכם.

    אהבתי

  42. יוסי הגיב:

    שלום לכם,

    כמי שחווה את הכאב הבלתי נסבל כל דקה/שעה/יום, אני מזדהה עם סבלה של איריס.
    צר לי על כך, אך מ"ניסיוני העשיר" בתחום, ומביקורים אינסופיים, משך שנים, במרפאות ובמחלקות שונות בבתי חולים, שיקום, כאב ואחרים, צר לי לומר כי קצרה ידה של הרפואה הקונוונציונלית מלהושיע.
    איני יודע אם פניתם לעזרת הרפואה האלטרנטיבית, לי, רק משם באה ההקלה.
    ד"א: לפני מספר ימים צפיתי במספר תוכניות ריאלטי, סדרה הנקראת "חשוכי מרפא" ב"הוט" ערוץ 48 (Zome reality). שם סופר על כאלה שהרפואה הקונוונציונלית לא עזרה להם והם פנו לטפל בעצמם בדרכים אחרות וצלח בידם, כולל חולי סרטן במצב קשה. שווה לבדוק אופציה זו.
    באיחולי בריאות מהירה ושלמה

    אהבתי

  43. פינגבאק: I choose not to do it |

  44. פינגבאק: בחזרה לחיים | אב במשרה מלאה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s