פרק ב

"ואז, באותו בוקר, כשנסעה עם הכיתה למוזיאון ראתה אותם יושבים יחד בבית-קפה. האוטובוס הקיף את הכיכר הקטנה, ומבעד לחלון הבחינה רוני בתלתלים הכסופים של אבא, התוחמים קרחת קטנה. בכיסא שלידו ישבה אשה אחת. הגב של אבא היה מוטה לעברה. זאת בינה? חשבה רוני, לא, בינה עובדת בשעות כאלה. וחוץ מזה – בינה שונאת כובעים! עיוותה את הפנים. ואולי זו אודליה? ואלי זה בכלל לא אבא? הפנתה את הגוף שלה לעבר החלון האחורי של האוטובוס, אבל הכיכר כבר נראתה רחוקה וקטנה. זה כן אבא, לפי החולצה שלבש בבוקר!… יכול להיות שהוא בכלל לא אהב את אמא שלי? שהלך עם האשה הזאת לבית-קפה כבר אז?"

ציפי גון גרוס – יש רגעים שאני לא חושבת עלייך, הוצאת מודן (1996)

"אני רוצה שתבטיח לי שלא תשאר לבד". ככה איריס השביעה אותי, על מיטת בית החולים, כשישבנו עם ציפי גון גרוס ודנו בעתיד של דר ושלי. "מגיע לך להיות מאושר, שתמצא אשה חדשה", כך היא הדגישה באצילות נפש, שהיתה כל כך אופיינית לה. אני הבטחתי לה וחשבתי בליבי שלעולם לא אוכל לאהוב אשה אחרת. בשבעה ציפי הביאה לי עותק מהספר שלה, "יש רגעים שאני לא חושבת עלייך", ספר ילדים המסופר מנקודת מבטה של ילדה שאיבדה את אמה וחיה עם אביה. בשבעה לא הייתי פנוי רגשית לקרוא אותו, אבל כמה שבועות לאחר מכן ישבתי לקרוא אותו והרגשתי כאילו דר מדברת אלי ואל איריס מתוך הספר. לא דר של היום, דר של עוד שמונה שנים, מתבגרת שמתמודדת עם זכרון של אמא שאבדה ועם אבא שמנסה לבנות את חייו מחדש.

במהלך השבעה ולאחריה פגשתי גברים אלמנים, שאיבדו את נשותיהם לסרטן. חלק אלמנים טריים יחסית, חלק ותיקים. כולם סיפרו לי איך מצאו אשה חדשה, חלק סיפרו לי שנולדו להם ילדים חדשים, כולם הבטיחו לי שאמצא אהבה חדשה. זה נראה לי אז כל כך רחוק, כל כך מופרך. אשה חדשה? אהבה? אני באבל, תעזבו אותי. לא היה לי כח לשמוע על אהבות.

עכשיו עברו כמה חודשים ואני מסתכל על זה קצת אחרת. האהבה שלי לאיריס לא נגמרה, היא תמיד תישאר אהבת אמת למישהי שכבר לא קיימת, וגם הגעגעועים. אהבה אחרת לא תבטל את האהבה שלי לאיריס, זו אהבה מסוג אחר. קשה לי קצת להסביר את זה, אבל אלה אהבות שונות.

כשאיריס נפטרה לא חשבתי שאוכל לאהוב שנית. לא חשבתי שאוכל לגעת באשה עוד פעם. יש משהו מאוד אכזרי במציאות הנוראית של חיים עם סרטן השד – השדיים, האיברים שנחשבים סמל הנשיות, הופכים לאיברים קטלניים. יש בזה משהו מאוד נוראי, אבל זו ההרגשה. לאחרונה אני שמח שאני חווה שינוי. הבנתי שאני מסוגל להתאהב שנית ומסוגל לגעת באשה. החששות הראשוניים התפוגגו.

הקוד החברתי המקובל גורס שאלמנים או אלמנות אמורים להתאבל זמן ארוך לפני שיוכלו למצוא אהבה חדשה. יש הרבה אמירות "פולניות" כמו "הגופה עוד לא התקררה והוא כבר יוצא עם אחרות". זה קצת מרושע. אנשים מצפים מהאלמן להמשיך להתאבל, כפי שהם ראו אותו בשבעה, ולא לנסות לשקם את חייו. בטח לא לאחר כמה חודשים. אולי רק לאחר כמה שנים.

מה מצפים ממני? לשבת לבד בבית? להסתגר בדכאון? להיות מצבה חיה למי שמתה? גם לי יש רצון לאהוב ולהיות נאהב, וזה חלק מהבניה שלי מחדש לאחר האבל. ולמי שזה מפריע, אז שיפריע לו. תמיד יהיו כאלה שיצקצקו בלשון, שלא יסכימו, שידברו מאחורי הגב, שיהיה להם קשה לראות את האלמן בתפקיד חדש.

כל מי שיש לו ילדים והתמודד עם פרק ב' בחייו מכיר את הקשיים הקשורים בילדים. מתי לספר להם? מה יהיה אם הקשר החדש לא יחזיק? מה אומר אז? זה לא יבלבל אותם? איך אפשר לספר להם שלאבא יש חברה חדשה? אני חושש מהשאלות שזה עלול לעורר אצל דר. "מה, אז עכשיו אתה לא אוהב יותר את אמא?"
לכן אני עושה את הדברים בזהירות, לאט לאט, בינתיים קצת בחשאי. לעיתים מרגיש כאילו אני מתגנב קצת מאחורי גבה של דר. לעיתים מרגיש קצת אשם שאני לא מספר לה. זה קצת מצחיק לעיתים וגורם לסיטואציות מוזרות. "אבא, עם מי דיברת?", "אבא עם מי אתה מתכתב במחשב?" – אני מנסה לענות בעדינות, לשנות נושא, לפעמים לספר חצי אמת. זה קשה. אני אספר לה, כשהזמן יהיה נכון לספר.

העובדה שיש לי ילדה מחייבת אותי לחשוב על העתיד כמעט בכל דבר שאני עושה. מה עושים בפרק ב'? משפחת בריידי? מאחדים משפחות? הילדים שלך והילדים שלי מרביצים לילדים שלנו? האם היא תסתדר עם המשפחה החדשה? איך אוכל להתמודד עם ילדים שהם לא שלי, שיש להם אבא אחר? באגדות תמיד מתוארת האמא החורגת כמרשעת נוראית. לדעתי עושים לרעיון הזה הרבה עוול, ולהרבה אמהות חורגות יש עילת תביעה נגד האחים גרים. מה יהיה עם האשה החדשה שאני מכניס לחיים שלי? איך היא תסתדר עם דר? איך דר תסתדר עם אמא חדשה? המון תהיות.

קשה לי לכתוב את הרשומה הזאת, בעיקר בגלל החשש ממה יגידו. התלבטתי בכלל אם לכתוב אותה. חששתי ממה יגידו, איך זה יתקבל. בסוף יצא משהו. מי שרוצה יכול לקרוא בין השורות.

שאריות של החיים / עידן רייכל

מה הזמן מסמן לי
זה הכל שאריות של החיים
ולחיות את הרגע
להתחיל לאסוף את השברים

אולי אצא יותר
אתחיל קצת למהר
להתחיל להסתדר
ולעשות קצת רעש

אולי מקום אחר
מקום יותר בוער
להתחיל קצת לקלקל
ולתקן עוד פעם

פוסט זה פורסם בקטגוריה הרהורים, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

44 תגובות על פרק ב

  1. מיכל הגיב:

    דרור היקר
    יושבת בישיבה בעבודה ומנסה להסתיר את הדמעות.
    עוקבת אחריך מרחוק, כבר תקופה ועכשיו לדעתי לראשונה אני מגיבה.
    כתבת עלי, אני הילדה הקטנה שאיבדה הורה. אמנם לא את אמא אבל את אבא.
    הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים זה שאמא שלי מצאה בן זוג. פשוט הכי טוב.
    והחיים נמשכו. אהבתי אותו מאוד ולאחרונה, כשנפטר ישבנו עליו שבעה אני ואחיותי.
    לך עם האמת שלך. אני בטוחה שבכל צעד טובתה של דר גם לנגד עיניך.
    איריס היתה מאשרת. ללא ספק
    מחכה שניפגש
    מיכל

    אהבתי

  2. orli shamir הגיב:

    דרור… כמי שאיבדה את אמה לפני שנתיים וחצי ורואה את אבי מנסה למצוא חן בעיני ילדיו ובעיני כל הסובבים ובמקביל רואה אותו קמל (אבי יותר מבוגר ממך ואנחנו ילדיו בוגרים , אבל הוא כאבא עדין חושב על טובתינו בעירי רוחו ומוכן לבטל את עצמו בשל כך) ואני אומרת לך כמו שאני אומרת לו . כן היתה אהבה גדולה האהבה לא מתה עם איריס האהבה הזו הופכת לזכרון מתוק למורשת של אמא של דר לאהבה הגדולה שהיתה. אבל כמו שאמרת וזה בסדר להרגיש ככה נועדנו להיות בזוג לאהוב ולהיות נאהבים . אם לא תוכל לאהוב את עצמך מספיק כדי לתת לעצמך לאהוב אחרת שוב.. זו תהום גדולה מאוד .
    אין זמן לאהבה ואין זמן לאבל לא מוקדם מידי ולא מאוחר מידי .
    תאהב כאילו אין מחר הרי אי אפשר לתכנן הכל
    אורלי

    אהבתי

  3. ל. הגיב:

    כמה שאני שמחה לקרוא, טוב שכתבת. מגיע לך, לגמרי.

    אהבתי

  4. Yaara Di Segni הגיב:

    הדברם רחוקים מלהיות פשוטים אבל טוב כל כך לקרוא ולראות שאתה מתאושש ומסתכל קדימה. אתה בדרך הנכונה ושוב, אני מורידה את הכובע בפני הכוחות והתובנות ניכרים מדבריך ומהכנות המרגשת.

    אהבתי

  5. יעל הגיב:

    אבא מאושר = ילדה מאושרת. שמחה מאוד בשבילך!

    אהבתי

  6. נועה-אור הגיב:

    דרור,
    אתה זה שממשיך לחיות, על כל המשתמע מכך.
    וכמו תמיד, אתה יכול לחיות רק את החיים של עצמך, לא את הציפיות של הסובבים אותך (יהיו כוונותיהם טובות ככל שיהיו).
    אין לי ספק שמקוראי הבלוג שלך תקבל אך ורק תמיכה וחיזוקים. ואם לא – מוזמן המבקר לשים את חייו בהולד למשך הזמן שנראה לו ראוי.

    רק טוב שיהיה לכם, לכולכם.

    אהבתי

  7. גורגור :-) הגיב:

    דרור יקר,
    אתה כבר ילד גדול, זה הזמן לחיות את החיים כפי שאתה רואה לנכון.
    ציפיות של אחרים זה משהו מתיש, מתסכל, מסרס…
    ובסופו של יום, זה רק אתה מול עצמך.
    תעשה מה שטוב לך, מה שנכון בעיניך!
    איריס הרי תמיד חלק ממך, גם אם אתה לבד וגם בזוג.
    תהיה מאושר, מגיע לך.

    אהבתי

  8. sar159 הגיב:

    כ"כ נוגע…
    אני גם חושבת על איך מספרים לילדים (אחיינים שלי יתומים טריים מאבא) ונרה לי שכדאי להגיד שיש לאבא חברות כמו שיש חברים טובות יותר וטובות פחות, קרובות יותר ופחות ולנסות לסגל להם את זה בראש.
    אגב, האחיינים שלי כבר אמרו לאמא שלהם שהם רוצים אבא חדש (מדובר על בני 3 ו-4), ולא בגלל שהם לא אה בו או מתגעגעים לאבא, אלא כי זה צורך של ילד לדמות אבהית סמכותית ואוהבת. בהצלחה

    אהבתי

  9. אלכס הגיב:

    מרגש לקרוא את הרשומה הזו.
    אני חושבת שמגיע לך ומגיע לדר לחוות משפחה ואושר ולקבל את זה בזרועות פתוחות.
    ומההיכרות המועטה שלי אותך, אני בטוחה שאתה תדע לתווך לה את כל הנושא הזה בצורה מעוררת השתאות מהצד.
    מחכה לרשומה הבאה…

    אהבתי

  10. רותי הגיב:

    תלמד אותי איך? אתמול עברו 4 שנים ואני עדיין לא מסוגלת….

    אהבתי

  11. Noa הגיב:

    מרגש
    ובטוחה שיהיה טוב, שכבר טוב.
    חג שמח 🙂

    נועה

    אהבתי

  12. חן הגיב:

    אף אחד, אבל באמת אף אחד לא יכול לדעת מה את מרגיש ומה עברת, גם מי שזה דומה, גם מי שחושב שזה כמעט.
    כל מקרה הוא פרטי ומיוחד וככה גם אתה.

    אוהבת המון

    אהבתי

  13. אפרת הגיב:

    אני לא יודעת אם זה ממש יכול לעזור, אבל אם זה מעניין- יש ספר חדש יחסית על משפחות משולבות, ואולי לקרוא על כל מיני מקרים כאלה יכול לעזור לפתח תובנות בנושא? שני בתים וילד הוא נקרא: http://www.schocken.co.il/?CategoryID=192&ArticleID=1156

    אהבתי

  14. מג'לה הגיב:

    כמה מרגש כתבת. בטוחה שאיריס היתה מאשרת. מה זה מאשרת.. היא בטח חוגגת לה שם עם הפרצוף המנצח הזה שלה. והמצקצקים, הם תמיד ימצאו על מה, רק שהם חיים ומנהלים את חייהם, ואתה – את שלך. מי אם לא אתה יודע שהחיים קצרים ולכן אין מה לחכות, צריך לעשות כל יום את הכי טוב ואת מה שעושה אותך מאושר.
    וכבר אמרו לך – כשלך טוב, לדר טוב. תיכף תבוא גם המוגלית ותסביר לך.
    חיבוקים מפה.

    אהבתי

  15. מיכל א. הגיב:

    מה אכפת לך מה חושבים???? ולמה שיחשבו בכלל? אם יש מישהו שמגיע לו לחיות ולאהוב – זה אתה! אם יש ילדה שתסתדר עם הכל ושמגיע לה אבא מאושר – זו דר ! ואם יש מישהי שהיתה רוצה בזה יותר מהכל , זו איריס. (אני ממש "שומעת" את מה שהיא היתה אומרת, בטון ובסגנון שלה, כולל המימיקה…).
    שיהיה רק טוב.

    אהבתי

  16. זהבה נגבי הגיב:

    הי דרור, יודעת ובטוחה שאיריס מנצחת על כל הסיטואציה מלמעלה בדרכה המיוחדת ובטוח שאם היתה יכולה גם תסייע לך ככל יכולתה ותכוון את הכל ובלבד שלא תהיה לבד ובודד. מאוד מחמם את הלב לקרוא אותך ואת האינטואיציות הבריאות שלך בכל ההתמודדות שלך כבעל, אבא ואלמן ושאתה ממשיך ובוחר לחיות את החיים ולא להתמסכן באלמנותך, ברור שזה מה שאיריס רצתה שאתה תהיה מאושר.
    החיים חזקים מהכל ואתה איש יקר תחשוב על עצמך ועל דר שצריכה וזקוקה למשפחה חמה ואוהבת ולבית יציב וחם ומלא באנשים ושמחה (כמו שאיריס אהבה…) גם אם הדבר יהיה כרוך ב" הילדים שלי והילדים שלך מרביצים לילדים שלנו" זו דוגמא למשפחה חדשה של היום אם בגלל אלמנות, פרידות וגירושים ומשפחות חד מיניות וכדו'…
    אני בטוחה שעם האיטואיציות הבריאות שלך בדרכך אתה תמצא את מי שתאהב אותך ולא תישאר בודד ולבד וזה בריא וטוב לא רק לך אלא גם עבור דר הקטנה שהיא תלמד להכיר ולחיות עם המצבים בעתיד בשלום וככל שזה יהיה כשהיא צעירה כך יהיה לה יותר קל להשלים עם מצב וסטטוס חדש ולחיות איתו בשלום. אני בטוחה שדר ולעולם לא תשכח את איריס האמא המקסימה שהולידה אותה וביחד עם זה היא תלמד לאהוב אנשים נוספים וחדשים בחיים ולהמשיך הלאה, כי שוב החיים חזקים יותר מהכל. ובהצלחה לך בכל שתבחר.

    אהבתי

  17. נועה הגיב:

    דרור, הכי הכי מגיע לך להיות מאושר,
    אני יודעת שאמרתי לך שבוע שעבר שקשה לי, אבל הוספתי שאני שמחה בשבילך
    ויודעת כמה קשה הבדידות והלבד גם עם כל המשפחה התומכת והחברים…
    אני חושבת שקשה לי עדיין לקבל את זה שאיריס לא חוזרת וכנראה בגלל זה קשה לי,
    אבל מה לעשות, איריס לא בטיול ארוך מאד ללונדון ואני צריכה כבר לקבל את זה…
    אוהבת אותך המון
    רק אושר והמון אהבה

    אהבתי

  18. זהבה דברת הגיב:

    לך על זה – בטבעיות…
    את הזכרונות תשמר ואת העתיד תבנה..

    זהבה

    אהבתי

  19. Tardis הגיב:

    הכי מגיע לך 🙂
    ואם אפשר להיות רגע נודניקית בנוגע לאמא החורגת – לא חושבת שאמהות חורגות צריכות לרוץ לפתוח חשבון עם האחים גרים.
    המוטיב של האמא החורגת הוא מאד חשוב במעשיות ילדים כי הוא עונה על ראיית העולם של ילדים קטנים שהיא תמיד קוטבית – שחור ולבן. אתה טוב או שאתה רע, אתה איתי או שאתה נגדי ונועד לעזור להם לעשות הפרדה כשהם מרגישים רגשות קשים כלפי ההורים שלהם.
    כשילד כועס על הורה או רב עם הורה הוא נמצא במצוקה מאד גדולה – איך אפשר להכיל אהבה ושנאה (כן, שנאה, גם רגשות של ילדים הם מקוטבים) באותו הגוף הקטן בבת אחת ?
    לתת להם כלי דמיוני שבו הם יכולים להגיד לעצמם – זה עכשיו לא ההורה האמיתי שלי, הוא הורה חורג ואת ההורה החורג מותר לשנוא כי הוא מרושע ועדיין לזכור שאיפה שהוא קיים ההורה ה"אמיתי" שהוא הורה אוהב ואהוב.
    (זה לא אני אמרתי, זה ברונו בטלהיים – קסמן של אגדות. כדאי לך).

    ובנוגע לכל שאר הבעיות, סבתא שלי הייתה אומרת:
    When there is a will, There is a way
    והיא הייתה אישה מאד חכמה 🙂

    אהבתי

  20. moshit הגיב:

    כמה מרגש לקרוא אותך. תחיי תהיה מאושר. מגיע לך מגיע לדר. עזוב מה אנשים חושבים. עשה מה שטוב לך. דברים יסתדרו. בהצלחה

    אהבתי

  21. חיה קרן הגיב:

    מי שקורא בין השורות או בכלל, ומכיר אותך חצי דקה, שלא לדבר על מי שהכיר גם את איריס-
    יכול להרגיש בשביל כולכם רק דבר אחד.
    שימחה.
    מגיע לכולכם להיות מאושרים, ונאהבים, ואהובים ואוהבים.
    זה מה שכל אחד צריך, ובמה אתה שונה מכל אחד?
    ודר שלך היא דבר יחיד ומיוחד, והיא תבין, והיא תדע, והיא אוהבת אותך, וזה כל מה שחשוב.
    כתבת, ויצא משהו, ואני שמחה שהחלטת לפרסם ולשלוח,אני שמחה בשבילך.
    ואני שמחה גם בשביל דר, שמקבלת מאבא את התחושה והידיעה שהחיים ממשיכים, ושאפשר לאהוב שוב,כי עם זה היא צריכה לגדול, עם האמונה והתקווה שהאהבה לא מתה.

    אהבתי

  22. אן הגיב:

    קוראת מחוץ לארץ-

    לאנשים קל להתחבר לכאב. אנשים שלא מדברים שנים אחד עם השני מגיעים לשבעה. ללויה. אבל לשמחות?

    . וגם במקרה שלך אנשים קראו את הבלוג והצטרפו לו קוראים חדשים בגלל תחושת הקושי. הסבל. אנשים מתחברים ככה. דמעות וכו. במיוחד יהודים . פתאום יש לך יציאה שאתה מאושר. שמצאת מישהי. שיש לך אהבה. סקס. ואנשים מרגישים רגע. מישהו מאושר פה. אממ אמממ. הוא כבר לא מסכן?

    שילמד עם ישראל אהבה עצמית. שכל אחד יהיה מרוכז בחייו. שלכולם יהיה טוב מזה שלשני טוב.

    וכל הכבוד לך. ובעצם.. איך לא חטפו אותך קודם… הרי יש לך אישיות מקסימה. ואתה נראה טוב. וכבר שנים אתה חי בקושי נורא. בלי סקס. אשתך הנהדרת נפטרה אחרי שטיפלת בה ותמכת בה במסירות רבה. ואי אפשר בלי חום. בלי אהבה. זו התרופה. אז שנדע לפרגן לך כולנו. זכתה מי שקבלה אותך.

    אהבתי

  23. נטלי להבי הגיב:

    🙂
    וחוצמיזה שאני שמחה בשמחתכם ובאושרכם, ששניכם כל כך ראויים לו,
    אני חושבת שכמה שדר תזכה בדמות אמהית קרובה בהקדם, כך ההסתגלות שלה תהיה מהירה יותר. וההנאה ממשפחה שלמה יותר תתחיל מהר יותר.
    כמוך, דר חיה עם השכול הרבה לפני שהוא החל באופן רישמי. גם אם אני מתאמצת, אני לא מצליחה לחשוב על סיבה להמשיך ולחכות.
    בקיצור, טוב שזה קורה, ואפילו לא שניה אחת מוקדמת מדיי.

    אהבתי

  24. יונית הגיב:

    תראה כמה תגובות כתבו לך שמפרגנות, ואני בטוחה שיש עוד ועוד תגובות מפרגנות מחוץ לעולם הוירטואלי. דרורק'ה – מגיע לך לחיות. פשוט חיות. ואהבה חדשה לא תופסת מקום של אהבה ישנה, היא חיה לה בשלווה יחדיו, כי יש אהבה ויש אהבה, ואף אחת לא גורעת מהשניה. תהנה, תאהב, תחיה, ככל שאתה מאושר כך דר מאושרת. וממתי בכלל אכפת לך מה אמור להיות ומה יגידו??? תהנה מהחיים. אתה איש מיוחד במינו ומי שתזכה בך, אין לי ספק שתהיה מאושרת ומיוחדת במינה. אוהבת יונית

    אהבתי

  25. הידרופילית הגיב:

    דרור יקר. כבת להורים גרושים ונשואים מחדש וחוזר חלילה, אנא ממך, הוצא מהלקסיקון את המונח "אמא חדשה". לדר יש רק אמא אחת, גם אם היא איננה פיזית. לעולם לא תהייה לה אמא אחרת.
    זו דעתי, תפיסתי.
    אפשר לשקול להתיעץ עם פסיכולוג/ית ילדים.
    שיהיה בהצלחה. הכי מגיע לך בעולם. איריס בטח היתה גאה בך, וזה כל מה שחשוב.

    אהבתי

  26. אתה אדם נדיר, איש מדהים, ובדיוק כמו שאתה כותב, כך אתה גם יודע מה הדבר הכי נכון לך.
    מה שיגידו, תמיד יגידו, לא משנה מה יהיה, לא תיתחתן, למה לא היתחתנתה, כן תיתחתן למה היתחתנה, תימצא אהבה למה מצאתה , לא תימצא למה לא מצאתה, תשמין למה השמנתה, תרזה למה רזיתה ובכלל מי הרשה לך ליקנות אוטו חדש?

    האושר הכי חשוב הוא שלך קודם כל ואז של דר, שמושפעת מימנו.

    תהיה מאושר, זה מה שחשוב, זה גם מה שאיריס ביקשה, ומה שיגידו…תגיד גם.

    אהבתי

  27. נורית הגיב:

    כל כך מגיע לך ולדר להיות מאושרים . האושר שלכם אינו על חשבון הזכרון של איריס שבחוכמתה השאירה לכם "אישור " מראש להמשיך לחיות.
    כואב להמשיך הלאה אבל עם האישה הנכונה ובזמן הנכון זה ירגיש שזה שמרפא את הכאב אבל לא משכיח .
    תעשה את הדברים בקצב שלך , לפי מה שמרגיש לך נכון ובעיקר תעשה שימוש באינטלגנציה הרגשית ובטקט שלך שבלי עין הרע עושה רושם שהתברכת בהם .
    בהצלחה

    אהבתי

  28. תמי ס הגיב:

    מי שמצפה ממך לשבת לבד בחושך ולהתאבל, הוא לא חבר אמיתי.
    החיים ממשיכים, אהבה חדשה היא לא במקום הקודמת, זה לא אומר שהכל נשכח, זה אומר שאתה כאן, אתה חי, החיים ממשיכים.
    אין זמן נכון, תמיד יהיו אותם צדקנים שיצקצקו, אז שיצקצקו.
    מגיע לך, מגיע לך לחיות, מגיע לך לאהוב, מגיע לך לנשום אחרי התקופה הקשה הזו.
    כשאתה מאושר גם הילדה שלך תהיה מאושרת.

    אהבתי

  29. קרן הגיב:

    שימחת אותי מאד. כל הכבוד!

    אהבתי

  30. zavi1 הגיב:

    מי שבוחר לצקצק שיצקצק.
    לך יש חיים לחיות בינתיים.
    תעשה מה שגורם לך להיות מאושר
    זה לא סותר את האהבה שלך לאיריס
    ואת מה שהיה ביניכם ולו לרגע אחד.
    חיבוק

    אהבתי

  31. שרון הגיב:

    אף פעם לא כתבתי. רק מכירה וקוראת מרחוק. הצקצוק בלשון. זה לא עלייך. זה ביטוי של כאב ושל צער עמוק שלא איריס היא האישה שלצידך והאמא שלצד דר. הצקצוק הזה שכ"כ מרעיש הוא עוד ביטוי לכאב של אנשים על כך שהחיים השתנו. עוד הוכחה שזה סופי ובלתי ניתן לשינוי – אתה ממשיך הלאה. לפעמים נוח לראות את האדם מתאבל כי זה משאיר את הזכרון נגיש, נוכח, חי. כשהחיים נמשכים משהו מהזכרון הזה עובר שינוי וגם את השינוי הזה קשה לפעמים להכיל. איריס מתה – גם אם היא ביקשה ורצתה שהחיים ימשכו, שתמצא אהבה, אין זה אומר שהכמיהה שהעולם ייעצר, שהכל יעמוד לא מתקיימת. והנה, אתה בא ומזיז את העולם שוב. טוב שכך, זה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות עבורך ועבור דר. הצקצוק הזה הוא לא מרוע הוא עוד סימן של כאב שלא ניתן לשאת. עוד סימן שאיריס מתה והעולם ממשיך לזוז. (ואני לגמרי בטוחה שיש לה חלק לא מבוטל בסיבוב הציר של החיים שלכם שם למעלה :))

    אהבתי

  32. מיה הגיב:

    חוויות לחיים שלמים ויותר מזה כבר כתובים בדרך המופלאה שלך בבלוג הזה.
    בחוכמה ורגישות אתה מנווט חייך בין הטיפות, באופטימיות למקום מואר וטוב, תמיד.
    אני בטוחה שתדע להפוך כל אדם חדש בחייכם למקור עושר נוסף של ידע, רגש וחוויה עבור דר, ועבור עצמך, וזאת בלי להחליף או לטשטש את מי שאתם, עם איריס ואחרי לכתה.

    שמחה ששיתפת, על אף החשש ומאחלת לכם רק טוב 🙂

    אהבתי

  33. א. הגיב:

    שמחה בשביל שניכם על הזיווג, יש הרבה קווים דומים בין זו שבחרת למי שאיריס היתה, ואני אומרת את זה מהעולה מהכתוב (כי לא מכירה אף אחד מכם אישית, אך מנחשת במי מדובר).
    יש משהו מאוד נקי בחיבור הזה כי שניכם במקום מאוד כמהה ולשניכם מאוד "מגיע" שזה כבר סוף סוף יקרה.
    מאחלת לכם שהכל יהיה קל וטבעי, גם בין הילדים של שניכם, ושתוכלו למצוא את עצמכם במהרה משפחה אחת גדולה ומאושרת!
    המון בהצלחה, מחזיקה לכם אצבעות!

    אהבתי

  34. נתוש הגיב:

    דרור
    אתה כל כך מרגש …
    מגיע לך מגיע לדר להיות מאושרים … ולהמשיך הלאה…. שמחה בשבילך וגם בשבילה… (קראתי בין השורות טוב טוב)

    אהבתי

  35. יעל הגיב:

    יש לי חברה שהתאהבה אהבה ב' עם גבר מדהים שבאמת שווה את ה-א' שלה.
    לשניהם היו ילדים קטנים כשהם הכירו.
    היא היתה עם אחד בן 5 והוא עם אחד בן 7 או משהו דומה.
    בהתחלה באמת ה"אהבה" היתה על אש קטנה, לפחות כלפי הילדים.
    אחרי כמה חודשים כשהם ידעו שהם רוצים להמשיך להיות יחד ולהקים משפחה, או להרחיב את המשפחה, הם הכירו בין הילדים.
    להגיד לך שהיה להם קל בהתחלה?! – ממש לא.
    היום הגדול שלו צריך להיות בסביבות ה- 25, והגדול שלה בסביבות ה- 23 – והם החברים הכי טובים שיש.
    בינתיים נוספו שם גם שתי בנות משותפות שפונקו על ידי שני אחים "חורגים" או איך שלא קוראים לזה…
    כייף לראות אותם.
    כייף להיות איתם.
    ואני מורידה בפני חברתי את הכובע על המשפחה המקסימה שהיא הקימה.

    אז יש סיכוי לפרק ב'.
    והוא יכול אפילו להיות טוב.
    ונכון שאין מה להשוות בין גירושין (שלה), לבין מוות (של אשתו של בעלה) – אבל הסיכוי קיים ועובדה שהצליח.

    מאחלת לך בהצלחה.
    איריס בטח תהיה מאושרת 🙂
    וגם דר תבין, כי אתה תדע להעביר לה את המסר בדרך הנכונה.

    אהבתי

  36. שרון הגיב:

    שימחת אותי כל כך עם הפוסט הזה….. אין לך מושג !

    אהבתי

  37. freyjasdream הגיב:

    היי דרור 🙂
    איזו רשומה מרגשת. בכלל, כל הבלוג מרגש (זה בטח לא חדש לך)!
    אני במקרה אמא חורגת, לשתי בנות בוגרות, שיש להן אמא שילדה אותן אבל היא לא באמת אמא, ללא ילדים משלי, נשואה לאיש מדהים. הורות חורגת זה קשה ולא תמיד מתגמל. אבל! האהבה הגדולה שזה מכניס לחיים שווה כל רגע.
    קח הכל בקצב שלך, אותם מצקצקים יכולים ללכת לצקצק במקום אחר.
    אני מאחלת לך זוגיות מאושרת, הורות נפלאה והמשך משמח!

    אהבתי

  38. דורון הגיב:

    לא מצליח להבין אותך – אני עוד לא מעכל שאיריס איננה ואתה כבר חוגג ???!!!
    הסר דאגה מלבך, הגופה התקררה והיא לא תשוב עוד, אבל מה עם הרוח ? איך אתה בכלל יכול להתאהב באשה אחרת כשהרוח של איריס והריח שלה עוד נמצא בסדינים. זה לא סתם שאתה מרגיש רגשי אשמה ואתה צריך להסתתר ולהסתיר מדר, זה אמיתי – אתה באמת צריך להתבייש במעשיך והסתתר מפני עצמך. מה קרה – סוף העולם קרב ואתה מפחד לפספס

    אני לא אתן לך עצות מה לעשות, אתה הרי עושה ותעשה מה שאתה רוצה בלי חשבון לאף אחד, אבל דע לך שזה צורם ומבחינתי חבל שאתה מספר את זה לכל העולם, אולי עדיף היה שתחסוך מאיתנו את ההתנהגות הבהמתית שלך ותמשיך להסתתר כפי שאתה עושה זאת טוב עם בתך.

    אהבתי

  39. תמי ס הגיב:

    דורון איני יודעת מי אתה, אבל לדעתי אתה צקצקן מהסוג הגרוע ביותר.
    אין קשר בין העיכול שלך לבין העיכול של דרור.
    לא יודעת מה מידת הקירבה שלך לאיריס או אל דרור, אבל לדעתי לדרור היו כשנתיים לעכל את האבדן.
    נורא קל לשפוט מרחוק, כשלא אתה הוא זה שמלווה את הפרידה.
    כל עוד איריס הייתה בחיים, דרור נתן לה את נשמתו, את כל תשומת ליבו ואהבתו.
    עכשיו היא איננה, זה לא אומר שהוא שוכח, זה לא אומר שהוא מפסיק לאהוב, הוא פשוט חי והיא לא.
    נראה לך שלמען אנשים אחרים הוא צריך להפסיק לחיות?
    יום שעובר לא חוזר, החיים ממשיכים.
    אם הוא ילבש שק ואפר ויתבוסס באבל ורחמים למשך שנה-שנתיים, עשר, גם תמיד יהיו אלו שיצקצקו.

    אהבתי

  40. אביגיל הגיב:

    בוא נחשוב רגע על האלטרנטיבה: אתה ממשיך את חייך לבד… לדר אין דמות אם שמגדלת אותה… חלום רע, נכון? עצב ובדידות עד אין קץ…

    התסריט הזה היה מציאות חייה של אמי, עם אמה. אביה של אמי (סבי) נפטר כשהיא היתה בת 5. סבתי היתה בת 25. אשה צעירה. אמי מספרת שאמא שלה היתה שואלת אותה אם היא מסכימה שהיא תתחתן מחדש!!! ואמא שלי לא הסכימה… אז סבתי לא התחתנה. הזוי!

    בגיל 18, כשאמי עזבה את הבית, סבתי נישאה בשנית. היחסים שלה עם אמי מעולם לא היו טובים. מי יודע אם חלק מזה לא היה בגלל טינות שצברה סבתי כלפי אמי.

    אני עד היום לא מאמינה איך סבתי, אשה משכילה ודעתנית וחזקה, שאהבה את החיים והיו לה הרבה מחזרים – איך היא נגררה אחרי שטות כזאת, של לחכות להסכמת בתך אם להתחתן…

    בכל מקרה מאחלת לך מכל הלב את מה שאתה ודר ראויים לו: בת זוג ואם. כן, אני מאמינה שזאת תהיה אמא חדשה לדר. מגיע לך, לה – כבר אמרתי…?

    אהבתי

  41. אור הגיב:

    דורון, מסכימה איתך 100%.

    אהבתי

  42. פינגבאק: הפחד מלהיות מאושר |

  43. לירון הגיב:

    היי דרור, אני לא יודעת אם אתה עדיין מסתכל על התגובות, אבל אני מקווה שכן.
    אני מקווה שאתה תקרא את זה ושזה יעזור לך ולדר.
    אני דר של עוד שמונה שנים. קוראים לי לירון, אני בת 17 ואמא שלי נפטרה מסרטן לפני שנה.
    ואני אגיד לך את הדברים מנקודת המבט שלי, למרות שאני מאחלת לכם שדר לא רואה את הדברים כמוני, כי נקודת המבט שלי לא תואמ את מה שאבא שלי היה רוצה שאני ארגיש ואחשוב.
    אבא שלי יוצא עכשיו עם מישהי, וכמו שכתבת פה יפה מאוד גם הוא אומר כל הזמן: "היא לא תחליף את אמא, אף אחת לא תגרום לי להרגיש את מה שהרגשתי כלפי אמא שלך".
    והמילים הבאות שאני עומדת לכתוב הן קשות, אבל אני מקווה שבעזרתן תוכל להבין את דר יותר טוב, ולא תכעס עליה- כי גם אם היא כועסת עליך ועל מה שאתה עושה- גם לה חשוב שיהיה לך טוב. היא רוצה שאבא שלה יהיה איש שמח, והיא כועסת כבר מספיק על עצמה בגלל שהיא מרגישה אשמה שהיא לא באמת יכולה לשמוח בשבילך שמצאת מישהי.
    כי היא כועסת עליך. שמצאת מישהי אחרת, וגם אם תגיד אלף פעם שהיא לא מחליפה את אמא זה לא יעזור. כי לדר, וגם לי, יש רק אמא אחת, והיא כבר לא איתנו. ונכון- אתה באמת אוהב את אמא עדיין, אבל לך יש בת זוג חדשה. מישהי אחרת במקום אמא. וכאן אתה תחזור ותגיד שהיא לא במקום אמא, אבל מאיך שזה נראה בצד שלנו – היא כן.
    אני רק מבקשת שלא תכעס על דר כזה יגיע, כי היא מספיק כועסת על עצמה. היא כועסת עליך ועל בת הזוג החדשה שלה, אבל בעיקר היא אכולת רגשות אשם על זה שהיא לא יכולה להיות באמת שמחה בשבילך, כי היא באמת רוצה שיהיה לך טוב.
    אז אל תכעס עלייה. תבין אותה. תן לה את המרחב שלה לעכל את הדברים. כי היא רוצה, והיא מנסה להיות שמחה בשבילך באמת, שזה לא יהיה צבוע כשהיא תגיד לך שהיא מקווה שתהנה הערב, כשאתה יוצא עם החברה שלך. היא רוצה להגיד את זה בכוונה מלאה, אבל היא לא מצליחה. ובגלל זה היא כועסת על עצמה.
    אז בבקשה, אל תכעס עלייה גם אתה, מספיק קשה לה גם ככה.

    אז מקווה שמה שכתבתי יעזור לך להבין את דר בעוד שמונה שנים, ושזה יעזור לכם בהתמודדות הזאת.
    אני בטוחה שזה לא מה שאתה רוצה שיקרה, ואני באמת מקווה בשבילכם שזה לא יהיה ככה. אבל אל תופתע אם זה כן יקרה ככה, ואני מקווה שעכשיו לפחות אתה תבין את נקודת המבט שלה.

    Liked by 1 person

    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      לירון, שלום.
      קראתי את דברייך המרגשים. מהדברים עולה שאת מתמודדת עם קשיים די רציניים עם בת הזוג של אביך. ברור לי שהתגובה של דחיה ורתיעה מבת זוג חדשה היא טבעית לחלוטין. דר עוד לא שם. היא בגיל שהיא בעיקר מקווה שאתחתן עם בת הזוג שלי וכולנו נהיה משפחה מאוחדת. אולי זה בגלל הגיל שלה, אולי אם היתה בת עשרה, כמוך, היא היתה מגיבה אחרת. בכל מקרה, אני אבין כל תגובה שלה, כי זה טבעי. המצב שלה לא נורמלי, לחיות בלי אמא, ולכן כל תגובה שלה תהיה מקובלת עלי.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s