I choose not to do it

"These doctors…talking about surviving. One year, two years, like it's the only thing that matters. But what good is it, to just survive if I am too sick to work, to enjoy a meal, to make love? For what time I have left, I want to live in my own house. I want to sleep in my own bed. I don't wanna choke down 30 or 40 pills every single day, lose my hair, and lie around too tired to get up…and so nauseated that I can't even move my head. And you cleaning up after me? Me, with…some dead man, some artificially alive…just marking time? No. No. And that's how you would remember me. That's the worst part. So…that is my thought process, Skyler. I'm sorry. I just…I choose not to do it".

"הרופאים, מדברים על השרדות. שנה, שנתיים, כאילו שזה הדבר היחיד שחשוב. אבל בשביל מה לשרוד, אם אני חולה מדי מכדי ללכת לעבודה, להנות מארוחה, לעשות אהבה? בזמן שנותר לי אני רוצה לחיות בבית שלי. אני רוצה לישון במיטה שלי. אני לא רוצה לדחוף לעצמי 30 – 40 כדורים כל יום, לאבד את השיער ולשכב עייף מדי מכדי לקום… ויש לי בחילה שאני לא יכול אפילו להזיז את הראש. ואת תנקי אחרי? אני, איזה אדם מת, חי באופן מלאכותי, סתם סופר את הזמן? לא. לא. וככה אתם תזכרו אותי. זה החלק הגרוע ביותר. אז… זו המחשבה שלי, סקיילר, אני מצטער. אני בוחר לא לעשות את זה".

בפרק החמישי בעונה הראשונה של "שובר שורות", המשפחה של וולט עורכת לו פגישת התערבות, כדי לשכנע אותו להסכים לטיפולי כימותרפיה. הוא אובחן כחולה בסרטן ריאות בדרגה שלישית, עם גרורות לבלוטות הלימפה. בתחילה הוא מצליח להסתיר את המחלה מבני המשפחה, אולם כשהם מגלים, הם מנסים לשכנע אותו להסכים לכימותרפיה. כמובן שאחרי הנאום הזה וולט בסוף מחליט להסכים, אבל כשצפיתי בפרק הזה, לא יכולתי שלא לחשוב על השנתיים האחרונות. על המרדף אחרי הכימותרפיה, אחרי מחזורי הטיפולים, הקורסים של ההקרנות והכימו, ספירות הדם. והכל היה לשווא. כל הטיפולים לא הצליחו לעצור או להאט את התקדמות המחלה. למדנו שגם המומחים הגדולים ביותר לאונקולוגיה יורים באפלה, מתבססים על תקוות ותחושות בטן כשהם בוחרים תרופה, כי אין להן מושג מה יקרה. הרופאים יודעים היום יותר מתמיד על המחלה הזו, ועדיין לא יודעים מספיק כדי לרפא.

זה לא נאום בגנות הכימותרפיה. ברור לי שבכל מקרה היינו עוברים את הכימותרפיה וההקרנות, גם בשביל הסיכוי הקלוש שזה יעשה שינוי. הרי איש לא צפה שהסרטן של איריס יתנהג כפי שהתנהג. הכל היה אמור לעבוד, לפחות על הנייר. האחוזים היו בעדנו. עד שהכל התהפך.

כתבתי כאן שפעם שאלתי את איריס למה היא עושה את כל זה, למה היא מוכנה לסבול טיפולי כימותרפיה שגומרים אותה, גופנית ונפשית. היא ענתה לי שהיא עושה הכל כדי לבלות עוד יום עם דר ואיתי, שזה הדבר החשוב לה בחיים. אני הייתי בעד להפסיק את הכימותרפיה בשלב מסוים, אחרי ששישה פרוטוקולים שונים לא עשו דבר לגידולים. איריס לא היתה מוכנה לוותר.

אני חושב לעצמי מה יכולנו לעשות אחרת, איך יכולנו לשנות את הגורל שכביכול נגזר עלינו, ששנתיים מגילוי הגוש בשד איריס תמות. אני לא מצליח למצוא תשובה.

אני עובר על הפוסטים מלפני שנה בארכיון הבלוג, ונזכר בשבועות בשנה שעברה. איריס סבלה מקוצר נשימה חמור, השתעלה ולא הצליחה לנוח או לישון. זה היה רגע לפני שהתחברה לחמצן באופן קבוע. בשבועות בשנה שעברה איריס הרגישה כל כך רע, וממש צריך לגרור אותה בכח לאוטו ולנסוע איתה לקיסריה, לבית של אריק ודיצה שאחר כך כיניתי אותו "מלון הצפון". השכבתי אותה שם על הספה לצד הבריכה, הרוח הנעימה והאויר כנראה עשו לה טוב והיא הצליחה להירדם לכמה שעות. דר ואני נהננו לשחות בבריכה, ושמחנו על כך שהיא נושמת ושלווה מספיק כדי להירדם. אני חושב שזו היתה הפעם האחרונה שהיא הצליחה להירדם כמו שצריך. בשבת האחרונה התארחנו אצל דיצה בבריכה, חגגנו את פתיחת העונה במלון הצפון. הילדים השתוללו בבריכה. דיצה, לאה ואני ישבנו ביחד והסתכלנו על הספה, נזכרנו בשנה שעברה. נדמה שזה היה אתמול בכלל, מי מאמין שעברה כבר שנה?

דר נהנית בבריכה במלון הצפון, השנה.

דר נהנית בבריכה במלון הצפון, השנה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה הרהורים, סרטן, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על I choose not to do it

  1. ditzak2013 הגיב:

    אוהבת אותך, את דר, את החברות שלנו, את תחושת שותפות הגורל שאופפת אותנו, ואת המשפחתיות שעוטפת אותנו, אבל….. כל כך מתגעגעת.

    אהבתי

  2. Malka הגיב:

    אתמול בסוף סיבוב הליכה ארוך עברתי ״דרך״ איריס וסיפרתי לה על געגועי לטירמיסו שלה בשבועות ונזכרתי שוב במלחמה האמיצה שלה ואיכשהו באמת נראה שלא הייתה דרך אחרת שהייתה נכונה בשבילה חוץ מלהרים ראש ולתת לקרציה מלחמה אמיתית
    אין בזה תשובה לשאלה על איכות חיים של החולה אבל יש בזה את האומץ העצום שנשאר בזכרוננו מהמלחמה הזו

    אהבתי

  3. חן הגיב:

    במאי כיאלו הכל התחיל מהתחלה… רק דבר אחד נותר ממש חסר, ממש כואב, ממש לא כמו בשנה שעברה.
    איריס רצתה לתפוס כל שביב של תקווה, למרות שהיא ממש ידעה ממש הסתכלה בעיניים והיתה כל כך אמיתית ובגלל זה בשבילי אמיצה כל כך, נמרה אמיתית.
    אני יודעת שאין במחלה הזאת נכון או לא נכון, כל אחד והאמת שלו, המסוגלות שלו, והכוחות שלו, לאיריס היתה משימה, ובגלל זה, בגלל מי שהיא, כל כך קיוותי והאמנתי שיש לנו עוד זמן, גם כששלחת את הסמס להפרד, גם אז עוד נאחזתי בתקווה קלושה אבל תקווה.
    במאי הכל התחיל מהתחלה, הספירה הנוראית הזו, רק שבניגוד לשנה שעברה השנה אני יודעת מתי השעון נעצר…

    אהבתי

  4. לי הגיב:

    התשובה היא דר. וכמה שנהיה אבות טובים, יש משהו בחיבור של אמהות לילדים שלהן שאנחנו לא מסוגלים להבין או להרגיש. זה מחובר באיברים שפשוט אין לנו. והן לא מסוגלות לוותר אפילו על יום אחד, אם יש סיכוי כלשהו, ולו הקלוש ביותר, שעוד אפשר "להיות אמא", ולדאוג לתינוקות שלהן (ולא משנה אם הם בני שלוש או עשרים ושלוש). מיכל נהגה לומר "על עצמי אני לא מפחדת, אבל על האמא של הילדים שלי אני מתה מפחד". פעם חשבתי שאני מבין למה היא מתכוונת, אבל היום אני מתחיל להבין עד כמה אני לא מבין.

    אהבתי

  5. קרן kst הגיב:

    אתמול חזרנו מטיול בצפון בדר" כ אנחנו מעדיפים. את כביש 6 אתמול עברנו לידכם והלב נמחץ התחלתי לדמוע כל כך רחוקה ואם זאת כלכך קרובה בכל יום ההחלטות שלי מושפעות מאיריס אני לא בטוחה כמה אתה מודע להשפעה של איריס לא רק על חברותייה הקרובות אלה גם על הרחוקות. ושוב בוכה בוכה בוכה…. שולחת לכם חיבוק ענק

    אהבתי

  6. Sharon הגיב:

    אנחנו לא מכירים אבל נהניתי לקרוא את איריס בעבר ונהנית לקרוא אותך.
    הסתכלתי עכשיו בתמונה של דר כאן למעלה, ופתאום ראיתי כמה היא גדלה. ופתאום ראיתי כמה היא דומה לאיריס.

    אהבתי

  7. Eti הגיב:

    מעולם לא הגבתי… "הכרתי" את איריס מפורום חתונות וואחכ נשואים טריים…
    כשרק גילתה את "הכרציפלוחה" מעריצה אותה עך הנחישות להילחם ועל הרצון להישאר למרות הכל
    אין מילים שינחמו אני יודעת אך הלוואי והיא הייתה פה ולו רק בשביל לתת לנשאי "כרציפלוחות" אחרים את הכוחות והתקווה שהיו בה עד הרגע האחרון.
    אני קוראת אותך כל הזמן ומאחלת לך שה' יתן לך את הכוחות להמשיך ולהינות ממשימת חייך
    אתי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s