התגברות על הפחד

 

DSC_7611

מאז גיל שנתיים דר פחדה מפסח. מהרגע שהסתיים חג הפורים ובגן החלו ללמוד על פסח, היא היתה נכנסת לחרדה איומה, שהתבטאה בחוסר שינה, סיוטים בלילה, בכי וצרחות. כתבתי על זה לפני כשנתיים כאן וכאן. בשנה שעברה הפחד הפך להיות ממש היסטריה, עד כדי כך שהיא לא רצתה ללכת לגן אחרי פורים כי הגננת תדבר על פסח.

בשיחות עם דר הבנתי שהיא מפחדת מסיפור מכות מצרים, ובעיקר ממכת ערוב. היא טוענת שראתה את התמונות של המכות תלויות בגן, ומאז היא מפחדת מהמכות. הבעיה היא, שמגיל שנתיים היא התקבעה על הפחד וסירבה להתמודד איתו. היא נקטה בעיקר בהמנעות – אם הזכרנו את נושא המכות היא היתה מתחילה לצרוח ולשים ידיים על האזניים.

בשנה שעברה דר החלה להפגש עם דרורית, מטפלת באומנויות, כדי להבין את שורשי הפחד ממכות מצרים ולנסות להתמודד איתו. במהלך הטיפול היא הגיעה למצב שבו היא מסוגלת לדבר על המכות, אבל אסור להזכיר את מכת הערוב. היא סיפרה שבגן היו משכיבים אותה לישון בצהרים ליד התמונה המפחידה והיא היתה בוכה וצורחת ומתעוררת מתוך שינה. לא זוכר שהיו בעיות בשינה אז בגן, אבל כנראה ככה היא זוכרת את זה, והזכרון מועצם מדי שנה.

בגן חובה היא עדיין סירבה לשבת במפגשים שבהם מספרים את סיפור ההגדה. המטפלת באומנויות הפצירה בנו שלא נוותר לדר, לא לחזק את ההמנעות מסיפור המכות, כי זה רק יחריף את הבעיה במקום לפתור אותה – יקבע את הפחד. השיטה היתה לדבר איתה בהגיון – כשהיא מתעוררת בלילה להסביר לה – את מתבלבלת, זה רק סיפור וזה לא אמיתי, זה רק סיפור. למרות זאת, דר היתה ממש בחרדה מהמכות וסיפור ההגדה, ובליל הסדר היא ברחה משולחן הסדר כשהרגישה שמתקרבות המכות. 

השנה התחלתי לדבר איתה על פסח והמכות הרבה לפני פורים. הזכרתי לה שפסח מתקרב ותיכף יתחילו לדבר על המכות. במקום להעלים את הנושא, כל פעם העלתי אותו מחדש, והזכרתי לה שהיא בוגרת והיא בכתה א', והיא התגברה על פחדים מסרטים וממפלצות בסרטים, כמו שבפעם הראשונה כשצפתה ב"פרוזן" היא פחדה, ועכשיו כבר לא מפחדת יותר.

לקראת פסח דר ביקשה להפגש שוב עם דרורית. הן נפגשו ודר אמרה לי שהיא עדיין מפחדת, ושהמורה מלמדת את סיפור ההגדה אז היא מבקשת לצאת למסדרון. כשבוע לפני החופשה, דר אמרה לי שהמורה תלתה על הקיר בכתה את התמונות של המכות וזה מאוד מפריע לה בשיעורים, כי זה מפחיד אותה. "את מבינה שזה לא אמיתי, זה רק ציור, רק צבע שמישהו צייר על נייר, זה לא באמת", אמרתי לה.

למחרת היא ביקשה שאכנס איתה לכתה. נכנסנו ביחד. היא הראתה לי את הקיר שעליו תלויות התמונות. ביקשתי ממנה להתקרב איתי ביחד אל הקיר. היא התקרבה איתי אל הקיר ולראשונה הסכימה להסתכל על התמונות. שאלתי אותה מה מצויר בכל תמונה והיא הסבירה לי. הזכרתי לה שזה רק ציור, זה לא באמת, והיא אפילו הסכימה להקריא את שמות המכות. היא אמרה שהכי פחדה ממכת בכורות, שמתים שם אנשים, אבל הצליחה להתקרב, להסתכל בציור ואף להקריא את הכתוב. לראשונה דר התמודדה באומץ עם הפחד והתגברה עליו.

לקראת ליל הסדר עשינו חזרה. לקחתי הגדה וביקשתי ממנה להקריא את המכות:

 

בליל הסדר, בניגוד לשנה שעברה, דר לא ברחה מהשולחן כשהגיעו המכות. ביקשנו ממנה להקריא את שמות המכות ושיבחנו אותה על האומץ להתגבר על הפחד.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה אבהות, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על התגברות על הפחד

  1. motior הגיב:

    כל הכבוד לדר ולך על ההתגברות על הטראומה

    Liked by 2 אנשים

  2. yara113 הגיב:

    הברכות מגיעות לך. הבנת שיש לילדה פחדים שהורים רבים לא מזהים. העמדת אותה מול בדרך הכי יפה שאפשר.
    בטוחה ששאבה ממך את הכוח ומעכשיו תהנה כמו כולנו בסדר ולא רק.
    נתתה לה כלים להתמודדות, וההפריה הדדית.
    כבוד לשניכם. מעניין אם לכשתגדל תראה לה את הבלוג .

    אהבתי

  3. לימור הגיב:

    תודה על הפוסט החשוב!
    יש לי גם ילד שסובל מפחדים לעיתים הוא מצליח להתגבר עליהם אבל מידי פעם הם מתגברים עליו

    השאלה שלי היא מאיזה גיל אפשר להתחיל להיעזר בייעוץ? הילד בן 4

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s