תגידו מה הולך כאן? זה שבעה או מסיבה? מצחיק לראות את פניהם של המבקרים שנכנסים לכאן לבית, בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ואחרי הצהרים. הבית מלא זאטוטים, רצים, צועקים, משחקים, בוכים, צוחקים, אמהות מניקות, בחוץ ילדים עושים תחרויות על בימבות, חופרים עם הטרקטורים בחול, אוכלים שלוקים.
איריס ביקשה שלשבעה שלה יבואו חברים עם ילדים ותינוקות, כמו שתמיד באו לכאן ומילאו את הבית ברעש ושמחה. מפגשי הקומונות בקאזה כהנוביץ' היו דבר ידוע ומוכר. מודיעים שהבית פתוח משעה 10:00 עד הערב, כל אחת מוזמנת להגיע עם זאטוטיה/תינוקיה, כל אחת מביאה משהו לאכול ויאללה בלגן. ככה איריס אהבה את זה וככה היתה רוצה לראות את השבעה שלה.
הבית מתחלק לשניים, מטבע הדברים. אמרתי שצריך לשים למבקרים שלט בכניסה – שמאלה למבוגרים, ימינה לאמהות עם ילדים. אתמול בבוקר פינת המשפחה נראתה כמו מפגש של פורום הנקה או מועדון חל"ד (חופשת לידה) של הקומונה של איריס. יושבות חמש נשים על הספה ומניקות. חניית העגלות חוסמת את המעבר למטבח. דיצה אמרה אתמול שהעגלות עומדות בדיוק במקום שבו היה עומד כסע הגלגלים של איריס. האמת שיותר טוב שחונות שם עגלות מאשר כסא גלגלים.
אתמול הגיעו חברי להקת "ילד פעם" לנגן לילדים. זה ממש נראה כמו מסיבת יום הולדת על הדשא. שרו את כל השירים האהובים. בסיום ההופעה, לי גאון שאלה אותי: "אפשר לנגן את 'חושך'"? כמובן שהסכמתי. את השיר הזה ניגנו בסיום פרק ההספדים בהלוויה וזה נראה לי הכי מתאים. אנשים שחיפשו את השבעה אמרו לי, עברנו ברחוב למטה, ראינו מסיבת יום הולדת על הדשא, לא הבנו אם זה המקום הנכון. אז זהו, שזה המקום הכי נכון לכבד את זכרה את של איריס, לשמוח על מי שהיתה, על כך שנגעה בחייהם של כל כך הרבה אנשים. ככה איריס אהבה לחגוג. החלום של איריס היה להביא את "ילד פעם" למסיבת יום הולדת של דר, שינגנו אצלנו לילדים בחצר. אז הגשמנו עוד חלום של איריס. רק למה בקיץ, התלוננתי אתמול, כולי מזיע. למה היית צריכה למות בקיץ? לא יכולת לעשות את זה בנובמבר? את יודעת כמה אני סובל בקיץ?
להורים של איריס לא מפריעה החגיגה? זה לא מפריע למבוגרים? מי ששואל את זה לא מכיר את זאב ולאה גולדמן. תמיד כיניתי את לאה גולדמן "איריס גרסה 1.0". ממי אתם חושבים שאיריס למדה את תרבות האירוח? כמו שנועה סיפרה בהלוויה, הבית של לאה תמיד היה פתוח, תמיד עם ריח שניצלים במטבח, תמיד פתוח לקבל חברות ואורחים. ההורים של איריס מסבירים לאורחים שלהם – ככה איריס רצתה, וכך יהיה.
ובאמת, ככה איריס רצתה. עגלות, פליטות של תינוקות, בלגן ורעש, לכלוך, צעצועים מפוזרים, ילדים על הדשא, זוחלים, רצים, קופצים מהדק לדשא, צורחים. ככה היא אהבה וככה יהיה.
מפגש קומונה. ככה זה נראה לפני שנתיים
אני רוב הזמן בתפקיד המארח, לא יכול לנוח, דואג שכולם יהיו מרוצים, שתויים ואכולים, אומר "תודה שבאתם, כיף לי שבאתם". ככה זה, קשה לשנות הרגלים. החברות (ויואב) רבים איתי שאצא מהמטבח, שאנוח קצת. "אני כבר אנוח בקבר", אני אומר להם, כמו שתמיד אמרתי.
ודר? דר בינתיים נהנית מאוד מתשומת הלב בגן ובבית. מקבלת מתנות כאילו מדובר ביום הולדת. האמהות בגן אמרו לי שכל החברות שלה הודיעו שגם אמא שלהן מתה. כנראה מקנאות בתשומת הלב שדר מקבלת. מורבידי, אבל זו החשיבה של בנות ארבע.
אז תודה למי שבא וכיבד את זכרה של איריס, שחגג את שמחת חייה של איריס. תודה ששמחתם בשמחתנו.
אב במשרה מלאה 
אמת נפלאה מתקיימת לכם שם. נעים לראות. ברגשות מעורבים, רביד.
אהבתיאהבתי
כל פעם שאני רואה ששיתפת פוסט חדש אני לוקחת נשימה עמוקה לפני שאני נכנסת לקרוא
וכל פעם מחדש זה לא מספיק כדי לעצור את הדמעות.
איריס הייתה כל כך נהנית, זה לא סתם מפגש-
זה מגה-מפגש עם חברים מכל המעגלים שנפגשים יחד.
התחושה היא מצד אחד של מסיבה-כיף כמו שתמיד היה בבית שאירעס תכננה בדיוק בשביל זה.
ומצד שני- איפה איריס לעזאזל?!
באמת האיזון בין סוגי המאכלים לוקה בחסר כשאיריס לא שם כדי לארגן מראש רשימת מי מביא מה 🙂
אהבתיאהבתי
הפוסט הראשון שלך מזה זמן שהעלה חיוך ענקי
אבל גם דמעות אינסופיות
(נפלתי במדרגות)
תקופת המחלה של איריס גרמה לך להשיל סופית את מעטפת המתבודד שונא אדם
ולהפוך לשלוחה הגברית מלאת אהבת חיים של איריס.
המטמורפוזה הושלמה עם מותה
ואין ספק שהיא נהנית לראות את התמונות והדיווחים באייפד הגדול שם למעלה
דרור,
גם בסוף הפסטיבל, כשהאורות יכבו, הדק יתרוקן, הלב ירגע ויחזור להתעצב, והספות יהיו סופסוף נקיות
המלאכיות הפולניות ישארו פה איתכם
נתקעתם איתנו
אהבתיאהבתי
לא סתם הדמעות ממשיכות לזלוג… השמחה הזו המסיבה הזו מלווה בהמון עצב של חוסר גדול.
לפני כמה ימים אמרתי שהיא השיארה לנו כזה מכתש בלב שזה לא פייר פשוט ותוקנתי שזה לא מכתש אלא קניון כיאה לאיריס הכל בגדול.
כמו ליאורה, כשהכל ירגע וסדר עולם חדש יתחיל הצוות של איריס נשאר, היא כנראה ידעה טוב טוב מה היא עושה עם המלאכיות שלה
אהבתיאהבתי
מעתיקה לכאן את תגובתי מהבוקר במאקו:
"
איריס, מוזר לראות את ״המסיבה״ אצלך בבית בלעדייך… אנחנו נעים בין דמעה לחיוך, וצריך להיות כנראה מלכה אמיתית כדי לעזוב ככה את כל מוזמני החגיגה כדי לפרוש לנוח. אז תנוחי לך אהובה, תנוחי."
אהבתיאהבתי
אתה מדהים ביכולת שלך לכבד את רצונותיה ודרכה של איריס. אני רק מקווה שאתה לוקח לך גם דקה או שתיים משל עצמך…
אהבתיאהבתי
עצוב לי… עצוב לי בלב… אלוהים כמה שאני מתגעגעת אליך!
אהבתיאהבתי
אם כבר נכפה עליכם ארוע שכזה, לא יכולתם לארגן אותו טוב יותר וראוי יותר.לאשה מיוחדת במינה מגיעה שבעה מיוחדת במינה.
אהבתיאהבתי
אני כותבת ומוחקת ושוב כותבת כל כך הרבה תחושות עולות אצלי מקריאת הטקסט.
מעולם לא הכרתי את איריס אבל מהכתיבה שלך עולה דמות של אישה מדהימה.
זכית אפילו שזו היתה תקופת השאלה קצרה ברגש שאנשים שחיים חיים ארוכים לא זוכים בו.
מכאן מאחורי המקלדת אני יכולה רק לשלוח חיזוקים וירטואלים שאולי יעשו את עבודתם.
הייה חזק אחרי שהאורות יכבו וכולם ילכו. יש לך ילדה לגדל לתפארת ויש לי תחושה שאתה תצליח! שבת שלום ושלא תדעו צער יותר לעולם.
אהבתיאהבתי
החחש (שלי לפחות) שכרגע עוטפים אותך בהמון רעש,בלגן וחברים. ועוד רגע זה יגמר וכל אחד יחזור לחיים שלו ופתאום אתה ודר נמצאו את עצמכם בדממה הזאת, שתיפול עליכם פתאום, לפני שאתם מספיקים להתרגל אליה. כרגע מרב בלגן יותר קשה לשים לב לאובדנה של איריס וזה עלול לנחות על שניכם בבום. אתם לא עושים שבעה רגילה, שמטרתה להתרגל לריק עם חברים תומכים.
חיבוקים לדר
אהבתיאהבתי
אין עליה על איריס, דאגה שגם במותה הכל ישאר כפי שהיה וזוהי גדולתה (ואני מניחה שאין זו גדולה יחידה שלה) . אבל נשאלת השאלה מה אחרי השבעה??? איך תסתדרו עם השקט המצמרר או שמא גם אז הבית יהיה כמרקחה???
חזקו ואמצו, תהיו חזקים.
לך דרור ולך דר. תהיו גאים באישה\ אמא שהייתה איריס.
זכרה ישמר לעד.
יהיה זכרה ברוך
אהבתיאהבתי
מעתיק לפה את התגובה מהפייסבוק של אישתי היקרה, ניבי, שהצליחה לכתוב בדיוק מה שאני מרגיש בימים האחרונים :
איריס-אני מרגישה שרק עכשיו לאחר לכתך אני מבינה באמת מי את.חבל לי כל כך.
בצער רב אני מצטרף לכל מילה של אשתי,
ומבקש סליחה מאיריס על שלא הבנתי מי את באמת כשעוד היית בחיים
אהבתיאהבתי
דרור אהוב,
ברכבת השדים המטורפת בה נסענו כל השבוע, נעים בין הצחוק לבין הבכי, בין הזיכרון לגעגוע, מרגישים את נוכחותה של איריס ביננו , ויודעים, שמהמקום בו את נמצאת כרגע, את מחייכת חיוך שבע רצון, ויודעת שדר ודרור שלך יהיו בסדר. ואנחנו , נהיה בשבילם תמיד- להבטיח את זה.
אהבתיאהבתי
להכנס הבוקר לבית מלא ילדים ואנשים, לבית שאני מכירה כל כך טוב למרות שזו לי הפעם הראשונה ממש לבקר בו- היה כל כך טבעי, כמו התחושה שאני מכירה אתכם שנים על שנים, כמו… להכנס הביתה
הבית, אתה, ההורים המופלאים של שניכם- כמו שאמרתי: איריס שלחה קרני אור לכל כיון [או בניסוח גולדמני: איריס שלחה גרורות לכל כיון;-)] ונגעה בכל מקום.
היא זכתה, היא זיכתה את כולנו.
לא היו מספיק חיבוקים לכל עבר היום, שולחת עוד כמה מקצה העולם.
חיה
אהבתיאהבתי
דרור, פה בקנדה כשאדם מת הם עושים מן טקס אזכרה שנקרא celebration of life. במקום לבכות על מותו הם חוגגים את חייו. זה מה שאתם עושים. חוגגים את חייה של איריס, פועלה ואת האיחוד הזה שהיא יצרה בין כ"כ הרבה אנשים. שוב, הלוואי והייתי יכולה להיות שם פיסית ולקחת חלק. תודה שאתה משתף ומאפשר למי שרחוק גם להיות נוכח. אני בטוחה שהשבעה תגמר תשאר סביבך קבוצת החברים הקרובה והתומכת שאיריס ארגנה לכם.
אהבתיאהבתי
ושוב, כל הכבוד ועוד פעם כל הכבוד. על החלומות שמתגשמים וההמשכיות וחגיגת החיים של איריס (כמו שכתבה נעה שמעלי), זה כל כך מרגש. המשיכו ככה להיות גאים באיריס ולהמשיך את לקיים את הבית שבנתה. ממשיכה לחזק מרחוק
אהבתיאהבתי
מרגיש מאוד מאוד נכון לחגוג את חייו של אדם עם מותו, כמו wake אירי (מינוס הפאב במקרה הזה). מעולם לא התחברתי למנהג השבעה בנוסח היהודי שלו.
כששאלת למה דווקא בקיץ, זה הזכיר לי מאוד את השיר של חיים חפר ומתי כספי – http://www.youtube.com/watch?v=GxctRGr3oVE
תודה שאתה ממשיך לעדכן ולאפשר לרחוקים גם לתמוך בך ולו קצת.
אהבתיאהבתי
דרור היקר
אני מכירה וירטואלית את איריס שנים.
משתתפת בצערכם בצורה שקשה להסביר..
דומעת מכל הודעה בקומונה (ההריוניות) ובבלוג.
מוזר להתאבל על מישהי שמכירים וירטואלית בלבד ובכל זאת האבל מוחשי קיים וכבד.
שמחה על כך שאיריס בחייה הקצרים הספיקה להנות ולמצות את החיים.
איריס השאירה לכל מכריה את אהבת החיים, תזכור זאת גם ברגעים קשים .
אהבתיאהבתי
דרור ודר היקרים,
כשראיתי את הצילום של דר משתוללת בקומונת האמהות, נחמץ לי הלב…כל כך קטנה הילדה המתוקה הזו וכבר איבדה אמא…אבל ברור לי ששניכם עשויים מחומרים עמידים ומשובחים…ותוכלו לצעוד קדימה וליהנות מהחיים למרות הטרגדיה. אני מזדהה לגמרי עם דברי המגיב שכתב על חגיגת החיים, שעורכים בארה"ב ובקנדה למי שכבר לא איתנו. המנהג הזה קיים בתרבויות שונות (כמו בתרבות המכסיקנית, למשל) ויש בו המון חכמת חיים (ומתים). הרי החיים הם חגיגה וצריך לחגוג גם את חייו של מי שכבר לא איתנו בגופו…ואת חיינו שלנו,
מאחלת לכם רק טוב.
אהבתיאהבתי
מצטרפת לדברי ניצן.
אמנם ההיכרות שלנו הייתה וירטואלית, אבל השבוע הזה היה קשה לי כאילו הכרתי אותה אישית.
הפעם קראתי את הפוסט עם חצי חיוך וחצי דמעה.
שמחה שאתם נהנים וחוגגים את איריס, אבל גם עצובה במקביל.
מחזקת מרחוק!
אהבתיאהבתי
כל הכבוד לך שאתה מגשים את הרצון של איריס. אני רק מקווה שאתה משאיר לעצמך זמן לעכל / להתאבל בדרך שמתאימה לך (לא בהכרח שבעה).
אהבתיאהבתי
רק להגיד שאני קוראת פה כל מילה שלך דרור. ותודה שאתה משתף.
גם אני מקומונת ההריוניות החביבה, ומכירה את איריס וירטואלית בלבד…אבל איכשהו, כשמכירים ככה שנים…האבל הוא גדול וממשי וכואב מאוד.
שמחה שאתם עטופים בכ"כ הרבה אהבה ודאגה, והלוואי שיבואו עליכם ימים טובים והרבה.
אהבתיאהבתי
פינגבאק: סולמות וחבלים | MegaloMaya
אני משתתפת בצערך .מבינה בדיוק מה עובר עליך
אני איבדתי לפני שנה בעל מקסים שנפטר מדום לב ביום ההשתלת מח עצם שלי בתי בת העשרים
שנפטרה כעבור שלושה חודשים
קטסטרופה
אהבתיאהבתי
פינגבאק: חג מלא אור | אב במשרה מלאה
פינגבאק: איך מתמודדים עם מוות של בן/בת זוג | אב במשרה מלאה