כשהדברים לא נהיים יותר גרועים, הם לפחות לא נהיים יותר גרועים

איך הלוק החדש?

תשאלו מה רוצה חולה סרטן יותר מכל והוא יענה: להבריא. טוב, אז במקרה של סרטן גרורתי אין כזה דבר להבריא, אז מה רוצה חולה סרטן גרורתי: שלא יהיה יותר גרוע.

איריס שוחררה בשעה טובה מבית החולים לאחר שבוע של אשפוז. האמת היא שכבר ביום שישי שחררו אותה לחופשת סוף שבוע בבית וביום ראשון רק הגענו לאיכילוב להשתחרר סופית מהאשפוז. ספירות הדם עלו התייצבו (לפחות בינתיים), הנשימה השתפרה, למרות שעדיין צריך חמצן קבוע. החזרה הביתה היתה נהדרת. נהדר לחזור לשגרה, אין כמו בבית.

ביום חמישי שעבר איריס עברה את הטיפול השני בתרופת האירובולין, בינתיים ללא תופעות לוואי מציקות, למעט אבדן השיער שוב. איריס הצטערה על אבדן התלתלים, שגידלה בעמל רב במשך שנה ויותר, וביקשה ממני לגלח אותה שוב. היא טוענת שעכשיו קשה לה יותר לוותר על השיער מאשר בפעם הראשונה. טוב, אז הלך ניסים גרמה וחזרה שינאייד אוקונור. נסתדר. דר מאוד אהבה את הקרחת. היא בעיקר שמחה לקבל אליה את השמפו והמרכך היוקרתיים של איריס (שוורצקופף!).

ביום ראשון הגענו שוב לאיכילוב על מנת לקבל מנות דם. מסתבר שההמוגלובין של איריס היה בירידה מדאיגה והרופאים פסקו שעליה לקבל שתי מנות דם, ככה שיהיה מעניין. חזרנו ב-16:30 הביתה אחרי מנות הדם, ואיריס היתה עייפה והלכה מיד לישון. אחרי שעה וחצי התעורה עם צמרמורות, רעידות, בחילות קשות ובלבול שהתבטא בקושי להשלים משפטים. בדיקה מהירה בגוגל העלתה שיש לפעמים תופעות לוואי של תגובה לא טובה למנת דם, בגלל הכנסה של חלבונים זרים למחזור הדם. כדור פראמין להקלה בבחילות ואחרי שעה וחצי של נסיונות לדבר בצורה מבולבלת היא נרדמה וישנה עד הבוקר למחרת. בבוקר לפחות תופעות הלוואי נרגעו, למעט קצת בחילה שגם עברה. נו טוב, עברנו גם את זה.

מאז הכל שגרתי (כבר שלושה ימים, שגרה ארוכה, רק שלא נתרגל לטוב). נוהל בוקר – מקלחת, התלבשות, כדורים, עוברים מהמיטה לספה בפינת המשפחה, משהו לאכול, עיתוני בוקר. אחר כך ב-10:00 חברות מגיעות ואני הולך לעבודה. החברות של איריס הכינו לוח תורנוית השגחה עליה (יש אפילו גרסת גוגל-דוקס). מחר מתחילה לעבוד בבית בבקרים עובדת ששכרנו לסייע לאיריס בבוקר, כדי שאני אוכל להתפנות לעזרה לדר וקצת לדברים שלי בבוקר. הנשימה עדין קשה, ואיריס נעזרת במחולל חמצן או בבלוני חמצן כדי לנשום, אבל לפחות היא מצליחה לנשום עם המחולל. שגרה מבורכת, כבר אמרנו?

נקווה לטוב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטן, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

13 תגובות על כשהדברים לא נהיים יותר גרועים, הם לפחות לא נהיים יותר גרועים

  1. הידרופילית הגיב:

    האמת? אני עם דר. אחלה לוק. ואהבתי את ההתאמה של הכריות לקנולה (החלק של צינורית החמצן שנכנס לאף). נותן טוטאל לוק מצוין 😉
    קצת אופטימיות. איזה יופי. שרק ימשיך ככה, בשגרה שגרתית ומשמימה.

    אהבתי

  2. ditzakatzir הגיב:

    יחי השיגרה!!!
    אוהבת אתכם. מאד!

    אהבתי

  3. יעל הגיב:

    מי אמר ששיגרה זה רע?!
    מאחלת לכם שיגרה טובה וארוכה .

    אהבתי

  4. אורן כהן הגיב:

    רק שלא יהיה יותר גרוע (:

    אהבתי

  5. מרינה הגיב:

    שיגרה נפלאה לכם 🙂

    אהבתי

  6. חן הגיב:

    שגרה זה הכי….
    ואין על הקרחת של איריס 🙂 כל ביקור מלווה בליטופים ממושכים…

    אהבתי

  7. קרן הגיב:

    שיגרה זה נפלא! שימשיך לפחות ככה!!!

    אהבתי

  8. motior הגיב:

    נקווה לטוב.

    אהבתי

  9. volcman הגיב:

    no news is good news.

    אהבתי

  10. זהבה נגבי הגיב:

    שגרה זה חשוב ביותר וטוב לקרוא את השגרה שימשיך כך… מחזיקה לכם
    אצבעות.

    אהבתי

  11. יעל הגיב:

    שמחה לשמוע שכרגע המצב טוב יותר..
    רפואה שלמה!!

    אהבתי

    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      יעל שלום,
      כנראה שלא המשכת לקרוא את הפוסטים בבלוג. איריס נפטרה כחודש אחרי שהדברים האלה נכתבו, ב-23 ביולי 2012.
      תודה על האיחולים בכל מקרה.

      אהבתי

  12. פינגבאק: עץ הפומלה | אב במשרה מלאה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s