תעשיית מוצרי הגילוח לגברים במשבר. האופנה ההיפסטרית הגברית, הכוללת טיפוח זקנים מפוארים, או סתם מראה מוזנח של זיפים, גורמת לירידה במכירות. הדור שלי עוד הורגל להתגלח כל בוקר. היום זה נראה משהו מהעבר. גברים מסתובבים עם זקנים באורכים שונים וברמות טיפוח שונות.

ההיסטוריה של גילוח זקנים על ידי גברים עתיקה מאוד, אולם הגילוח הפך פופולרי מאז תחילת המאה ה-20, כשגי׳לט הציגה את סכין הגילוח החדש שלה והפכה את הפנים המגולחים לאופנתיים. פנים מגולחים של גבר נותנים לו מראה צעיר יותר, "בייבי פייס״, קרוב יותר למראה של נער, וזו היתה האופנה הגברית ברוב שנות המאה ה-20. כעת, התחלפה האופנה וגברים מתגלחים פחות או לא מתגלחים בכלל.

ג׳ילט, ענקית הגילוח העולמית מנסה להגיב למשבר הזה על ידי ניסיון לשנות את האופנה – להפוך את המראה החלק לאופנתי מחדש. אז הזמינו כמה גברים שמצפים לתינוק/ת חדשים, וראיינו אותם על הקשר שלהם עם התוספת העתידית למשפחה.

צפיתי בפרסומת כמה וכמה פעמים. הדעה שלי עליה היא מורכבת. קודם כל, יפה שמציגים גברים שמדברים על החשיבות של הקשר שלהם עם התינוק/ת החדשים שצפויים להכנס להם לחיים. הזדהיתי מאוד עם האמירות בהתחלה, שהם מתארים איך הם מתכוננים ללידה – ״קנינו עריסה, קנינו עגלה, עברנו דירה, צבענו את החדר״. הזדהיתי עם זה כי גם אני הרגשתי ככה. בזמן ההריון, לי כגבר לא היה תפקיד בנשיאת העובר או הכנה ללידה, אז התמקדתי בדברים שבהם יכולתי לשלוט – הזמנת המוצרים, הרכבת העגלה ותירגול הקיפול שלה, הרכבת העריסה והרכבת שידת ההחתלה.

הפריע לי שכששואלים את הגברים בפרסומת איזה שינויים יהיו להם בחיים, הם תמיד חוזרים לתפקיד הסטריאוטיפי של גברים-ילדים שלא התבגרו – יוותרו על הפלייסטיישן, על הזמן עם החברים, האופנועים, מכון הכושר והפוקר. כאילו שזה כל מה שגברים עושים בחיים. גברים תמיד יוצגו בפרסומות כאוהבי צעצועים, ילדים מגודלים שמסרבים להתבגר. מבליעים שם אמירה ש״אני אצטרך להוריד הילוך בעבודה״. ממש הורות שוויונית.

העניין הזה של חוסר הרצון להתגלח הוא גם תרבות של גברים-ילדים, שכאילו מזניחים את עצמם וכעת מסרבים להכנס לאידאל שאומר שגבר חייב להתגלח כל יום. מעניין שאותם גברים לא יגידו שגם לנשים יש זכות לא לגלח רגליים או בתי שחי, כי זה מגעיל אותם ונחשב עדיין טאבו במרחב הציבורי, אבל גבר יכול  לצאת מהבית במראה מגולח ומוזנח ולחשוב שהוא בועט במוסכמות החברתיות.

ג׳ילט עושה כאן מניפולציה, כאילו שהקשר בין האב לתינוק החדש יהיה תלוי במגע של הפנים, דבר שידוע שהוא לא נכון. תינוקות מתחילים לזהות דמויות הוריות שונות מגיל צעיר מאוד, אבל זה לא קשור לחיספוס הפנים. הם לא יעדיפו את האם כי הפנים שלה חלקים יותר. הם יעדיפו את האם כי בדרך כלל היא המטפלת העיקרית, המאכילה, וזו שמבלה איתם את רוב הזמן. אם האב יהיה זה שיאכיל את התינוק מהרגע הראשון והקול שלו יהיה הקול העיקרי שאותו ישמע, התינוק יסמן אותו כמטפל העיקרי שלו, ויזהה אותו גם לפי מגע הזיפים המחוספס על הפנים.

יש כאן אמירה סמויה שאומרת – ״אתם רוצים שינוי? רוצים להיות אבות חדשים? רוצים קשר משמעותי עם התינוק החדש? תחזרו להיות חלקים״, וזו מניפולציה. קשר משמעותי לא יהיה מבוסס רק על זה שתהיו חלקים. קשר משמעותי עם התינוק יהיה מבוסס על זה שתהיו יותר זמן בבית, שהיו שותפים להורות ולא עוזרים לאם, שתיקחו תפקיד פעיל בגידול התינוק. כן, זה חיובי לראות גברים מדברים על אבהות, מדברים על קשר שחשוב להם עם התינוק שעומד להיוולד, ומציגים גבריות שנחשבת רגישה יותר, אבל זה לא קשור לזקן. 

לא אהבתי את הסיסמה ״אבא יעשה הכל בשביל הילד שלו״. שוב, זו מניפולציה. הרי הוא לא יעשה הכל. הוא לא ירד לחצי משרה, לא יסכים לעבוד עבור 70% מהשכר שמרויחים העמיתים שלו בעבודה, וברוב המקרים לא יהיה זה שיתפטר מהעבודה או יוותר על קריירה כדי לטפל בילד. את זה תעשה האם. הוא בסך הכל צריך להיפטר מהזקן. הקרבה גדולה.