הודעת יח"צ של 'הוט' פורסמה לאחרונה, על כך שהחברה עומלת בימים אלה על צילומי סדרת דוקו-ריאליטי חדשה, לפי פורמט שנקנה מ-BBC, בשם "כשהנשים יעזבו". עוד מפרטת ההודעה כי "הפורמט עוסק בשאלה, מה יקרה לגברים אם יום אחד הנשים שלהן יעזבו וישאירו אותם להתמודד עם ניהול הבית, הילדים והחיים עצמם".

אוי האימה, אוי הבלהות. שוב הטלויזיה תציג גברים שלא יודעים להסתדר עם עבודות הבית, שצריכים פתאום להתחבר לקבוצת הווטסאפ של הכיתה או הגן, שיאלצו אשכרה להתמודד עם גידול הילדים. איך הם יסתדרו, המסכנים? מי יתמוך בהם? אה, יש לזה תשובה – בתכנית יככבו עדי לאון, אופירה אסייג ואייל ברקוביץ', כולם 'מומחים בעלי שם' בתחום הזוגיות וההורות.

עולם התקשורת והפרסום כבר מבין, שלהציג נשים שעוסקות בעבודת הבית זה לא עדכני ולא פוליטיקלי קורקט. אי אפשר למכור לאנשים חומרי ניקוי וכביסה עם דימויים של נשים שעושות כביסה, אז מגייסים את משה פרץ, שטען בעבר בראיון "לאמא יש את המקום הטבעי ולבעל יש את המקום הטבעי. ברגע שמתחילים לבלבל בין המקומות הטבעיים, להפוך צדדים, נהיה בלאגן וחמישים אחוז מהזוגות מתגרשים", לשיר את 'ילדים זה כביסה', ולפרסם את אבקת הכביסה החדשה של סנו:

לקריאת נוספת: על הורות שוויונית ומשה פרץ

הגבר החדש, כפי שהוא מוצג בפרסומות החדשות, כבר מנסה להשתתף בעבודות הבית, או 'לעזור' לאשתו (כמה שהמונח הזה 'לעזור בבית' שנוא עלי). הוא מנסה ובדרך כלל גורם נזק, או לא יודע מה לעשות עם עצמו שם. אחד הטריקים של 'סנו' הוא להציג את הגבר כמי שלא יודע להבחין בין כביסה בהירה לצבעונית (שוב, אוי האימה), ולשווק נוזל כביסה שמתאים לצבעונית ולבהירה ביחד.

בעבר, התפקידים היו די מסורתיים בפרסומות. לדוגמה, בפרסומות לתרופות  – יש אשה היסטרית צורחת ולאחריה מופיע קריין גבר 'סמכותי' עם הפתרון התרופתי לבעיה. מי שגדל בשנות השמונים אולי זוכר את התשדיר של משרד הבריאות עם האשה שאומרת 'לילד יש חום וכאבים, כנראה שפעת, יש אנטיביוטיה בבית?', ואת הרופא שנוזף בה בתגובה 'מה פתאום אנטיביוטיקה?'.

אז היום הבינו שיש מודל חדש, והגבר כבר נמצא בבית מדי פעם, וכנראה הוא זה ששולחים אותו לבית המרקחת לקנות את התרופות, אז כדאי שהוא יכיר כמה שמות של תרופות, רק שהגבר בבית לא מוצא את הידיים והרגליים. שתי פרסומות רדיו לתרופות שעלו לאחרונה מדגימות את זה, שתיהן של אותה חברה:

פרסומת לתרופה נגד שלשולים – הגבר אומר 'מאמי, יואבי משלשל' והיא עונה לו 'יש טסטקן לילדים'. לאחר מכן הוא אומר לה 'מאמי, גם אני משלשל, נשאר עוד מהטסקטן של יואבי?', והיא עונה לו 'זה טסקטן לילדים, אתה צריך טסקטן למבוגרים'.

פרסומת לתרופה נגד כאב גרון – הגבר פונה לאשה ואומר לה שהילד עם כאב גרון, היא כמובן מציעה לו את התכשיר לילדים 'ספיד גרון' ומפרטת את סגולותיו, הוא עונה לה 'מאמי, את ספיד גאון'. אחר כך הוא מחפש את התרופה והיא מייעצת לו שיש 'ספיד גרון' למבוגרים, או משהו בסגנון הזה.

לקריאה נוספת: גברים, קחו אחריות על גידול הילדים

כלומר, האשה מוצגת כאן כמי שמנהלת את הבית, אותה דמות שיודעת לג'נגל בין קריירה למשפחה, שתמיד יודעת איזו תרופה לתת לילדים ואיזו תרופה יש בארון התרופות בבית. הגבר חסר אונים, לא מבחין בין תרופות לילדים לבין תרופות למבוגרים, לא יודע איזה תרופות לתת, נשמע קצת אהבל וקצת מבויש שהשאירו אותו עם ילד חולה.

עד מתי? עד מתי יציגו אותנו הגברים כמי שלא יודעים להסתדר בבית? כמי שמדי פעם עוזרים עם קניות בסופר, מקלחת לילדים או נשארים עם ילד חולה? עד מתי יציגו הפרסומאים את הגברים כילדים מגודלים שלא למדו להסתדר?

כאלמן חד-הורי אני יכול לשתף אתכם ואתכן בסוד קטן – גברים יכולים לנהל משק בית, לגדל ילדים, לקחת את הילד למרפאה כשהוא חולה, להשתתף בקבוצות הווטסאפ של הגן, לקלוע צמות, ללוות לחוגים, לתלות כביסה וגם לקפל, להכין עוגה למסיבה בכיתה ולא רק להשתתף בארגון המדורה הכיתתית בל"ג בעומר. גברים יודעים לקום בלילה לתינוק בוכה, לתת בקבוק, לרוץ לבית הספר מהעבודה כשהילד עם חום.

עד מתי אשמע מאמהות את המילים 'אני לא יכולה להשאיר אותו להרבה זמן עם התינוק, הוא לא יסתדר יום שלם'?

איך עושים זאת? עושים. הנה משימה לכן הנשים – השאירו את בני הזוג עם הילדים לכמה שעות ותצאו מהבית. הם יסתדרו. אף אחד לא ימות מזה. כשהילד חולה, תשאירו את בן הזוג איתו, גם אם זה כרוך בעשרה טלפונים במהלך היום עם שאלות. אתן יכולות לטוס לחו"ל עם חברות או לצאת לטיול ולהשאיר את הגבר שלכן לבד עם הילדים.

לקריאה נוספת:

קחו אחריות – די לתפקידים המגדריים המסורתיים בפרסומות

פרסומאים, תלמדו – ככה עושים את זה