אבא. נפטר לאחר השירות

 

31926_428930973849547_1622336116_n

לפני מספר חודשים קיבלנו הודעה מאגף ההנצחה במשרד הביטחון, שבה נאמר לנו שאבי, עמינדב כהנוביץ׳, הוכר כחלל צה״ל.

הנה מספר דברים שכתבתי אחרי מותו:

אבא נפצע בסוף שירותו הצבאי בצנחנים, ב- 1963, לאחר צניחה לא מוצלחת ("נר"), שבר שלש חוליות בגבו והוכר כבעל כושר לקוי, אבל למרות זאת לא שוחרר מהצבא וסיים את שירותו הצבאי באופן מלא. במלחמת ששת הימים הוא לא גויס עקב מצבו הרפואי, אבל התנדב לשירות ונלחם בירושלים ואחר כך הועבר לחזית ברמת הגולן. אחרי מלחמת ששת הימים, כשאבא שלי חזר שלם מהמלחמה, החליטו אמא ואבא שלי להתחתן. החתונה נערכה באולמי 'תכלת' ברחוב שיינקין בתל אביב, שאחר כך הפכו להיות מקדונלד'ס וסופר פארם. בשנת 1970 נולדה אחותי, אפרת, וב-1973, חודשיים לפני מלחמת יום הכיפורים, אני נולדתי. אולי בזכותי אבא שלי ניצל במלחמה, כי שבועיים לפני המלחמה הוא היה אמור להיות מגויס לשירות מילואים במוצב המזח בתעלה, ובעקבות הולדתי, ביקש לשנות את מקום השירות והועבר ליחידה של חר"פ באילת, והיה חובש בתאג"ד שהוקם שם במלחמה. הם טיפלו שם בפצועים שהועברו מסיני. כל מי שהיה במוצב המזח ביום הכיפורים נהרג או נפל בשבי המצרים.

במילואים ב- 1976, בזחל"ם שעשה פטרולים בגבול ירדן, אבי סבל קשות מהשברים בגבו בגלל הקפיצות של הזחל"ם, אבל לא ביקש שחרור עקב מצבו, כי לדבריו "לא היו מספיק חובשים, ואם הייתי מבקש שחרור עקב פציעתי, החובשים המעטים לא היו יכולים לצאת לחופשות. לכן החלטתי להחזיק מעמד עוד שבועיים וחצי, עד סיום המילואים". ואז עלה הזחל"ם על המוקש. אבא שלי נפצע קשה והוטס לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. הרופאים בבית החולים נאלצו לקטוע רגל אחת מעל לברך. הרגל השניה גובסה בגבס גדול והרופאים הצליחו להציל אותה ולאחות את שברי העצמות. כל זה קרה כשהייתי בן שלוש. אני לא זוכר את אבא שלי הולך ללא פרוטזה, נולדתי לתוך הדבר הזה והנכות שלו היתה לי טבעית מאוד. אבא שלי לא נתן לנכות שלו לעצור את החיים, הוא חזר לעבודתו ב"תדיראן" והמשיך לנהל חיים נורמליים ככל האפשר. תמיד היה לו הומור ביחס לפציעה שלו, ביחס לנכות ולנכים, וכך הוא התמודד. לפעמים היה צורח מכאבים, אם זה כאבי פנטום או כאבים אחרים בעקבות הפציעה, אבל לא נשבר. בשבילי, אבא שלי, למרות שהיה נכה ולא יכול היה להצטרף איתי לטיולים, היה אבא כל יכול. למרות הפציעה הוא היה לוקח אותי כל חופש לטיול בארץ – בעכו, בחיפה, בירושלים, בצפת ועוד. ממנו למדתי את אהבת הארץ והטיולים, וממנו גם למדתי לצלם. היתה לו מצלמת ניקון ישנה וגדולה, והוא לימד אותי את רזי הצילום.

בינואר 2013, בגיל 67, אבא אושפז בבית החולים. הרופאים אבחנו מצב של קריסת מערכות – הריאות, הלב, הכליות, הכל קרס. הוא אושפז למשך שבועים במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים ״מאיר״, ולאחר מכן נפטר.

—-

לאחר פטירתו, הוכר אבא כחלל צה״ל, כמי שנפטר עקב פציעתו בשירות צבאי.

אבי סלד ממילים גבוהות, ריקות, על רעות והקרבה, שבאו מפי שרי ביטחון וראשי ממשלה ששים אלי קרב. בטקסי יום הזכרון בקרית שאול היה מגחך למשמע המילים הגבוהות. למרות זאת, אבי אהב את המדינה ותרם לה ללא כל ציניות או היסוס, והיה מוחה דמעה בסתר כששרו את השירים המרגשים, בעיקר את ״אחי הצעיר יהודה״ של אהוד מנור (בין השאר כי אחיו הצעיר של אבי נקרא יהודה, והוא נפטר ממפרצת בגיל 37). בכך הוא היווה לי מודל לחיקוי. גם לי, כיום, יש יחס דו-ערכי לטקסים האלה: מצד אחד גיחוך על המנהיגים והמילים הגבוהות, ומצד שני צער וכאב על האנשים שנפלו, השתתפות בצער המשפחות, ותקווה שלא יהיו יותר מלחמות.

יהי זכרו ברוך.

דף לזכרו של אבא באתר ״יזכור״

 

Where have all the flowers gone \ Joan Baez

Where have all the flowers gone?
Long time passing
Where have all the flowers gone?
Long time ago
Where have all the flowers gone?
Young girls picked them every one
When will they ever learn?
When will they ever learn?

Where have all the young girls gone?
Long time passing
Where have all the young girls gone?
Long time ago
Where have all the young girls gone?
Gone to young men every one
When will they ever learn?
When will they ever learn?

Where have all the young men gone?
Long time passing
Where have all the young men gone?
Long time ago
Where have all the young men gone?
Gone for soldiers everyone
When will they ever learn?
When will they ever learn?

Where have all the soldiers gone?
Long time passing
Where have all the soldiers gone?
Long time ago
Where have all the soldiers gone?
Gone to graveyards every one
When will they ever learn?
When will they ever learn?

Where have all the graveyards gone?
Long time passing
Where have all the graveyards gone?
Long time ago
Where have all the graveyards gone?
Gone to flowers every one
When will they ever learn?
When will they ever learn?

פוסט זה פורסם בקטגוריה אבא, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על אבא. נפטר לאחר השירות

  1. motior הגיב:

    אבא שלך היה גיבור אמיתי. יהי זכרו ברוך.

    Liked by 1 person

  2. volcman הגיב:

    עושה רושם שהוא היה איש מיוחד. יהי זכרו ברוך.

    Liked by 1 person

  3. מיה הגיב:

    משפחה מקסימה… בכל התמונות, גם מבית החולים, כולם מחייכים… החיוך לא מש מפניכם, אופטימיים כל כך…
    הרי כל כך הרבה סיבות טובות היו לו ולכולכם לשקוע במרה שחורה בגלל הפציעות והנכות – אבל לא, החיים אצלכם חזקים מהכל. ואת זה אתה גם מנחיל לדר, איזה יופי!

    Liked by 1 person

  4. פינגבאק: יום הזכרון שלי | אב במשרה מלאה

  5. גל הגיב:

    תמונות מימים אחרים, תמימים יותר
    גם אני יליד 70, מכיר טוב את התמונות הכתומות אדמדמות האלה,
    כל הכבוד לאביך, גיבור אמיתי, משתקף כאיש צנוע ומקסים מהתמונות,
    תודה לו על התרומה לבטחוננו,
    יהי זכרו ברוך !

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s