פרסומאי ישראל – בואו ניפרד

 

חשבתי על תמונה של ניפוץ בקבוק, אבל לא רציתי להיות ונדליסט. לפחות ניקיתי את הכיור לפני כן

פרסומאי ישראל, אלה שבמהלך השנה מוכרים ללקוחות שלהם קריאייטיב מבריק כמו ״בפסח הזה הנחות ביד חזקה ובזרוע נטויה״, או ״66% אחוזי הנחה לרגל יום העצמאות״, כנראה הבינו שהפרסומות כבר לא עובדות. פחות אנשים צופים בזבל הטלויזיוני, יותר אנשים צורכים את הטלויזיה שלהם דרך האינטרנט והממירים המקליטים, מריצים את הפרסומות או פשוט מעבירים ערוץ.

מה נעשה? שאלו את עצמם הפרסומאים הדגולים של רחוב וולנברג, אלה שמדמיינים את עצמם יושבים במשרדים בשדרות מדיסון בניו יורק. ואז הגו תכנית – ״נייצר פרסומת שמטיפה לשנאת נשים, והיא תיצור כל כך באז ברשת, יכתבו עליה בבלוגים פמיניסטים כמו וואן דר גראף והבלוג של נגה כהן, יקימו קבוצות פייסבוק נגדה, יכתבו תלונות לנציב תלונות הציבור, ואנחנו נוכל לתת ללקוח דו״ח חודשי, שמראה שהמון אנשים נחשפו למוצר שלהם. ככה, בהפוך על הפוך, נשתמש בזעם הפמיניסטי כדי לקדם את המוצר שלנו. זה יהיה טוב״, הם חשבו, ״כל שורפות החזיות יכתבו נגדנו וכולם יכנסו ליוטיוב לראות את הפרסומת החדשה הנהדרת שלנו״.

אז הנה לכם, מקאן אריקסון מציגים – פרסומת לבירה (בטעם הדוחה לטעמי) ״גולדסטאר״, שבאה למחות על כך שבקרוב יאסר פרסום של מוצרי אלכוהול. הפרסומת מהווה לקט של פרסומות שהן חלק מקמפיין ארוך של שנאת נשים בשם המותג ״הגברי״:

 

לפי טמפו ומקאן אריקסון, נשים הן נודניקיות, בכייניות, שתפקידן בחיים הוא לקלקל כל סצינה ״גברית״. הן יזכירו לך ששכחת את יום הנישואין, הן יקלקלו משחק כדורגל, יחברו שירים רגשניים ומבאסים, ובכלליות, יתעקשו להכניס ״רגש״ לכל דבר, שרק יפריע לנו, הגברים, לצפות בכדורגל ולשתות בירה (דוחה, כבר אמרתי).

דוד פוגל, מבעלי משרד הפרסום ״פוגל-אוגילבי״, סיפק היום עוד הצצה לעולם המעוות שבו חיים מנהלי חברות הפרסום בישראל. בטור האישי שלו בגלובס, ״פיטרתי מעצבת – הבטיחה לנקום וטענה שנגעתי בה״, הוא מגולל את סיפורו האישי קורע הלב, על אותה מעצבת גרפית בעלת האישיות המעורערת שהתקבלה לעבודה במשרד הפרסום שלו, ולאחר שפוטרה, ״נחת״ במשרדו מכתב איום מ״ארגון נשים פמיניסטיות״. מילא הסיפור הזה, שכבר חוזר על עצמו ונמאס להעלות את הטיעונים נגדו, על האחת שתמיד יזכירו אותה שהעלילה על מישהו, לעומת האלף האחרות שדיברו אמת או חששו להתלונן, על העובדה שאף אחד לא שואל האם כל המתלוננים על גניבת רכב דוברים אמת, ורק בעבירות מין פתאום שואלים ״מה היא התעוררה עכשיו? בטח בדתה את הסיפור מליבה״. בסיום אותו טור אישי שוטח בפנינו פוגל את משנתו בדבר העולם שהשתנה:

״אני לוקח נשימה עמוקה ומבקש להאשים את ארגוני הנשים הפמיניסטיות המוציאות שם רע לפלירט המזדמן שיש בו לא אחת ריגוש ויופי פיוטי. יופי פיוטי זה מבט חם ואפילו לוהט, יופי פיוטי זה התחככות כאילו מקרית בין גבר לאישה, יופי פיוטי הוא גם שפה חמה עם קריצה ורמיזה. והיופי הזה, שהוא בעצם פלירט מזדמן, יכול להתקיים רק כאשר שניים משתפים פעולה ונהנים מהרגע הגנוב.
לפעמים זה רגע, ולפעמים זה רגעים רבים. ואת הרגעים היפים האלה, גוזלים לנו לא אחת ארגוני הנשים״.

כן, הכל היה טוב עד שהגיעו ארגוני הנשים וגזלו לנו את הרגעים היפים האלה, של בוס ש״מתחכך״ במזכירה שלו, שמגניב לה מדי פעם ״שפה חמה עם קריצה ורמיזה״. כן, מר פוגל, העולם היה טוב יותר לפני שנולדו אתרים כמו ״הכצעקתה״, שוברות שתיקה ו״אחת מתוך אחת״. בעולם שבו אתה חי חברות ביטוח עדיין מוכרות ביטוח מנהלים עם סעיף כיסוי לתביעות הטרדה מינית, עולם שבו אפשר להגיד לעובדת שלך שהמחשוף שלה מרגש אותך והשמלה שלה גורמת לך לא לשלוט ביצריך (ניסיתי להיות עדין כאן), עולם שבו אפשר לקיים יחסי מין עם עובדת תוך ניצול יחסי מרות, והיא יודעת שהיא לא תתלונן כי לא יאמינו לה, כי יפטרו אותה, כי יגידו שהיא רצתה את זה, שהיא מפרקת משפחות, שהיא זונה, שנהנתה ועכשיו פתאום היא מתעוררת אחרי שנים.

שתבינו, האולד-בויז קלאב שטיפחו להם הגברים נמצא במגננה, או בהתקפת נגד. הם חשים שהחקיקה החדשה והאוירה הציבורית חונקות אותם וגורמת למעשים שלהם להיות מוגדרים כפשעים ולמנוע מהם להתמנות למשרות ציבוריות בכירות. לפי פוגל, ״נשים יצאו מהארון״ כדי למנוע מ״אנשים טובים ומוכשרים לקחת חלק בחיים הציבוריים… שמא אחת הבנות היפות תיזכר פתאום שהאיש הטוב לא נענה לחיזוריה בימי האוניברסיטה העליזים״. טוב שב-2014 נזכרו לאשר תקנות למניעת הטרדה מינית במוסדות ההשכלה הגבוהה, אולי כדי להפסיק את האוירה ״העליזה״ באוניברסיטה.

הבנתם? Boys will be boys, והנשים אינן נשים, הן ״בנות יפות״, ולא היתה כאן כלל הטרדה אלא ״חיזורים בימי האוניברסיטה העליזים״. כן, פעם ראש לשכה יכול היה לצלם עובדת שלו מתחת לחצאית וזה היה בסדר (בעצם גם היום זה בסדר). פעם היה אפשר להעיר הערות, לנהל ״פלירט״ עם המזכירה, לדחוף לשון לפה של קצינה העובדת במשרד ראש הממשלה, למשש מישהי בתור לאוכל או לתקוף אותה מינית בשירותים וזה היה בסדר. היום, בגלל ארגוני הנשים, זה כבר לא בסדר, ואין אוירה נחמדה במשרדים. אז נעליב אותן, נציג אותן כרגשניות, כפתייניות, כדי שיזהרו בפעם הבאה שיחשבו להתלונן.

שלא תטעו, מועדון הגברים הזה מציג מצג שקרי, לפיו גברים חוששים היום לדבר עם נשים, וטרור פמיניסטי שולט בחברות ובארגונים. ההיפך הוא הנכון – נשים עדיין סובלות מהטרדות מיניות במקומות העבודה ובמרחב הציבורי, ועדיין רובן חוששות להתלונן וברור להן כי ישלמו מחיר חברתי וכלכלי כבד אם יחליטו להתלונן.

עצה לפוגל ולחבריו במועדון – אל תאנסו, אל תטרידו, אל תנהלו ״פלירטים״ במקום העבודה, אל תתיחסו אל נשים כאל חפץ שנועד לשעשע אתכם ו״לשטוף את העיניים במשהו יפה״. זה ימנע מכם מבוכות כמו שערוריות הטרדה מינית בדרך לנשיאות. סתם עצה.

ועצה לכן ולכם, הקוראות והקוראים, השתמשו בנשק החרם, הפסיקו לקנות מוצרים ממי שמפרסם כאלה פרסומות, ממי שמפרסם מאמרים כאלה שתורמים לשנאת נשים. בבחירה שלנו מה לקנות ועל מה לפסוח בסופר אנחנו יכולים לבטא את הכח שלנו. אנחנו בודקים לגבי כל מוצר כמה הוא עולה, מי מייצר אותו, מי מפרסם אותו ומי מרוויח ממנו. לא סתם שרני רהב ירד למחתרת בחודשים האחרונים. הדברים השתנו מאז 2011. אנחנו כבר לא קונים את השקרים שלהם.

 

 

ולסיום, מקאן אריקסון, תלמדו מחבריכם האמריקאים – ככה עושים את זה:

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת חברתית, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

25 תגובות על פרסומאי ישראל – בואו ניפרד

  1. ענת הגיב:

    תודה על הפוסט המדויק הזה.

    אהבתי

  2. חן הגיב:

    תודה… תודה על הכתיבה המאוד קולעת.
    תודה על זה שיש מי שאומר את הדברים האלו בקול רם, ברור וקולח.

    ותודה שלמרות שהכיור שלך היה מצוחצח שפכת בירה לתוכו 🙂

    אהבתי

  3. gatamar הגיב:

    אתה מופלא.
    תודה.

    אהבתי

  4. motior הגיב:

    הייתה תקופה שהחרמתי את גולדסטאר (למרות שלטעמי היא מוצלחת) בגלל הפרסומות של "תשתחרר גבר"
    על הפרסומת החדשה – כמו גם על האמירה של פוגל – עוד לא שמעתי.
    אולי אחזור להחרים את גולדטאר, אבל עם כמות השתייה שלי אף אחד לא ירגיש בזה.

    Liked by 1 person

  5. יובל הגיב:

    אחלה גולדסטאר עזוב אותך אל תהיה רגיש בנאדם

    אהבתי

  6. Michal Eliad הגיב:

    כל מילה בסלע. אין עליך!!!

    אהבתי

  7. תמר הגיב:

    תודה.

    אהבתי

  8. מיה הגיב:

    רשומה חשובה, דברים חשובים, חובה להפיץ. תודה!

    אהבתי

  9. גיל הגיב:

    פוסט מצוין ומדויק!
    תודה שהעלת על הכתב את מה שכל כך קשה להעביר במילים.

    אהבתי

  10. אהרל"ה הגיב:

    ועדיין, סילבן שלום עבר חיסול פוליטי ממוקד על ידי תלונה על תקיפה מינית, ועמנואל רוזן כמעט ועבר חיסול מקצועי ממוקד – אלמלא אף אחת לא התלוננה למרות שהסיפור כבר נחשף.

    אהבתי

    • רעות הגיב:

      זה לא "חיסול" אם הוא תקף מינית, זו פשוט הדחה/פרישה מוצדקת מאוד.
      הטרמינולוגיה שבחרת להשתמש בה היא חלק מהבעיה.

      אהבתי

  11. יעל הגיב:

    פוסט פשוט מצוין!

    אהבתי

  12. פיאמנטה הגיב:

    אמן אמן אמן.
    רוצה להגיד שאני שמח על הפרסומת הזו שכל בר-דעת (אפילו כאלה שרק צפו במאסטרס וג'ונסון או במד מן הידועה יותר) מתבונן בה באותו גיחוך שהדמויות ה'גבריות' מגחכות בו לאורך הסרטון כולו.

    http://en.wikipedia.org/wiki/Masters_and_Johnson
    http://watchseries.lt/season-1/Masters_of_Sex

    נשיקות
    משה

    אהבתי

  13. כתבת מדהים ומדויק. מזדהה לגמרי. לא רק מאז 2011, כי אם מאז 1995 (כשהתחלתי לעמוד על דעתי כאדם בוגר) סלדתי סלידה עמוקה מעולם הפירסום הישראלי, גם כצרכנית וגם בהיבט המקצועי, בלי קשר להיותי גם אשה.

    אהבתי

  14. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » דובדבנים‏

  15. רון הגיב:

    בתור קופירייטר חשוב לי לציין שני דברים:
    א.
    לגבי פרסום:
    אם אתם נתקלים בפרסומת מעצבנת/מפגרת/מגוחכת/מתמיהה או אפילו סתם משעממת-
    רוב הסיכויים שהיא מראש לא נוצרה עבורכם.
    לכל פרסומת יש קהל מטרה מוגדר ומפולח וכל יעדו של הפרסום הוא לפנות ולהפעיל רק אותו.
    המניע המרכזי של גולדסטאר הוא לא לנכר פמיניסטיות ולעלוב במין הנשי,
    אלא ליצור הזדהות וחיבה בקרב גברברים צעירים שאין הפרוטה על כיסם.
    באזז תקשורתי בחינם זה בונוס, אבל בפרסום מודדים תוצאות.
    ואת זה הם עשו בגדול. המכירות מדברות.

    ב.
    פוגל הוא טלית צחה כשלג בהשוואה לכמה נבלות אחרות בענף.
    לו היה קם 'תא פרסומאיות' ומתחיל לשפוך את מה שכולם יודעות/ים-
    מיטב בכירי הענף היו ממציאים לקצב סלוגנים ומשרבטים לאולמרט לוגואים.

    אהבתי

    • חן סיון הגיב:

      א- העובדה שהמכירות מדברות והמסר הגיע לקהל המטרה רק מוכיחה כמה מגעילה ומזעזעת הפרסומת הזו. קהל המטרה הזה 'מתחנך' על ידי הפרסומאים. איפה אמא שלו? ואיפה אחותו? החברה שלו? מי שתהיה פעם אשתו?

      ב- יאללה, שפוך. פתח פיך ויאירו דבריך.
      זה לגמרי לא מפתיע שיש גברים מגעילים גם במוקד הכוח הזה.
      אתה מוכן לספר לנו עליהם?

      אהבתי

  16. פינגבאק: העירום של אורטל בן דיין ושל קייט מידלטון | בחדשות | סלונה

  17. שירה ב. שלוי הגיב:

    איזו תגובה רהוטה ומדויקת. יישר כוח.

    אהבתי

  18. חן סיון הגיב:

    אב (במשרה מלאה) יקר. קלעת בול לדעתי על הפרסומת המשוקצת הזו.
    אין שום הצדקה להקטנה, הכפשה והחפצה נפשעות כל כך של 51% מהאוכלוסיה. גם לא השורה התחתונה בקופה הרושמת של טמפו תעשיות.
    אני דווקא כן אוהבת את הבירה הזו, אבל אין סיכוי שאקנה אותה כל עוד משווקים אותה באמצעים שמשפילים אותי ואת בנות מיני.

    פוסט מעולה. אמשיך לעקוב!

    אהבתי

  19. פינגבאק: מה לנערים בת 13 ולאישה מעורערת בנפשה בת 40? | בחדשות | סלונה

  20. פינגבאק: מה לנערים בני 13 ולאישה מעורערת בנפשה בת 40? | בחדשות | סלונה

  21. פינגבאק: בחזרה לחיים | אב במשרה מלאה

  22. פינגבאק: אב במשרה מלאה

  23. פינגבאק: כמה חגגו עליה? | אב במשרה מלאה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s