שקרים שהורים אומרים לעצמם

פעם היה לנו סלון

פעם היה לנו סלון. זרמנו עם התינוקת

הורות היא דבר כל כך קשה. הדבר הקטן הזה שנכנס לבית ודורש טיפול מסביב לשעון. לפני רגע השתוקקתם לתינוק, וכבר אתם מתים שילך לישון כבר ויהיה קצת שקט. אז מה עושים? מספרים לעצמנו שקרים. ככה אנחנו מתמודדים עם המציאות הקשה.

הנה עשרת השקרים שהורים אומרים לעצמם:

1. "זה רק שנתיים-שלוש קשות, אחר כך הם גדלים ומסתדרים לבד" – כשהבאנו את דר מבית החולים, איריס היתה גמורה מעייפות והלכה לישון. דר נרדמה בעריסה שלה. כשהיא התעוררה, הרחתי שהיא עשתה קקי וצריכה החלפת חיתול. הורדתי את החיתול והחלטתי לרחוץ אותה בכיור. שכחתי שהורדת החיתול תפעיל אצלה מנגנון פינוי חירום, או במילים אחרות – החולצה שלי התמלאה בפיפי בדרך לכיור. אחר כך כבר נהיה קל יותר להחליף חיתולים, אבל כל הזמן ניחמתי את עצמי, שאחרי שנתיים הכל יהיה קל יותר.

2. "קקי של תינוק זה לא מסריח" – העלתם תמונה של הרך הנולד לפייסבוק? מיד מישהי תגיב "להסניף אותו". כן, דרך הפייסבוק לא מריחים. לילד שלנו יש קקי בריח של שושנים. זה בכלל לא מסריח. עד שהוא מתחיל לאכול בטטה. אוי הבטטה, מפגע תברואתי נוראי. איזה ריח.

3. "ילד שלישי? זה קלי קלות. הם מגדלים את עצמם" – ספרו את זה לאמהות לתינוק השלישי שמגיעות לגן טרוטות עיניים. מי שעשה קורס צניחה אומר שהצניחה השניה מפחידה יותר, כי כבר יודעים למה לצפות. משום מה להורים יש מחיקת זיכרון טוטאלית שנתיים אחרי הלידה – "תינוקות זה קל, בטח, וילד שלישי כבר יגדל את עצמו". אחרי הלידה נזכרים בעצם שהזכרון נמחק כי שנתיים לא ישנתם.

4. "טוב, זה רק השיניים, אחרי שהן יצאו, הוא יחזור לישון בשקט" – מתי שהוא במהלך השנה הראשונה המסכן הקטן מתחיל לרייר על כל מה שזז, ולא מרצון לקבל סטייק. הוא מוציא שיניים. מתארים זאת כתהליך של "בקיעה" של שיני החלב הראשונות. יותר נכון לקרוא לזה פטיש בראש של ההורה, שמחזיק את התינוק הסובל, שזורק את הצעצוע הקפוא וצורח מכאבים בלילה בגלל השיניים. הדבר היחיד שאתה יכול לספר לעצמך זה שאחרי בקיעת השיניים הכל יסתדר.

5. "אנחנו זורמים איתו" – שקרנים. זו הדרך שלכם לספר לעצמכם ולסביבה שהרמתם ידייים. החלטתם להעביר את החינוך לשנה הבאה. הילד יגדל בלי גבולות ויעשה מה שהוא רוצה ללא התערבות חינוכית שלכם. אתם "זורמים". "זורמים" הם החברים של "אנחנו מקשיבים לעצמנו ועושים מה שמרגישים שנכון לאותו רגע".

6. "טוב, הוא אמנם עצבני כל הערב ומסרב לישון, אבל לפחות הוא יהיה עייף יותר בלילה וישן לילה שלם" – כשהוא נרדם אחרי הצהרים ואתם קצת נהנים משקט (אפשר אפילו לצאת לאנשהו, רחמנא ליצלן), אתם מלאים רגשות אשמה וחרדה על זה שהוא לא ישן בלילה. כשהוא עצבני כל אחרי הצהרים, לא יורד מהידיים וצורח אתם מנסים לנחם את עצמכם בכך ש"לפחות הוא ישן טוב בלילה". ספרו לעצמכם את זה כשהוא שוב יתעורר בלילה בצרחות. מה לעשות, "שנתיים-שלוש קשות".

7. "כשהתינוק ישן, האמא ישנה" – זה דווקא שקר שהאמהות שלנו מספרות לנו. מי הצליחה בזה פעם? הרי אחרי שהוא נרדם נשארות כל כך הרבה מטלות לעשות – כביסה, לסדר את הסלון, להכין אוכל, לנקות, להתקלח, לקרוא קצת, לחזור לשפיות. למי יש זמן לישון עכשיו? הרי תיכף הוא יקום ולא תוכלו לעשות כלום.

8. "הלידה שיפרה את מצב הזוגיות שלנו" או "הדבר הכי רומנטי שעשינו מאז שהתחתנו הוא… ילדים?– חשבתם שיש בעיות בזוגיות לפני הלידה? חכו לאחרי הלידה, כשתתווכחו אם לתת גליקול נגד גזים ואז לנסות להרדים אותו על הכדור פיזיו, או רק להרדים אותו על הכדור בלי גליקול. כניסת התינוק החדש משנה את יחסי הכוחות במשפחה, מכניסה תחרות סמויה בין ההורים, מכניסה התערבות של החמות. לא בדיוק מה שהזוגיות שלכם היתה צריכה. קשה להיות רומנטיים אחרי לילות ארוכים בלי שינה.

9. "טוב, לפחות הוא תינוק דעתן שיודע מה שהוא רוצה, אני מעדיפה תינוק כזה על תינוק פלגמט שכל היום ישן" – התינוק זורק כל צעצוע שנותנים לו, לא מוכן לישון אם לא מלבישים לו את הפיג'מה הכי שחוקה ומלוכלכת, יורק בחזרה את כל הירקות המאודים הנהדים שבישלתם לו. אתם מנחמים את עצמכם שלפחות הוא יודע מה הוא רוצה בחיים והוא "דעתן". לא, אלא סתם סימנים מוקדמים להפרעת קשב וריכוז.

10. "השקענו בצעצועים התפתחותיים" – כשדר היתה בת חודשיים נכנסתי לחנות "שילב" (להכנס לשילב זה משהו שעושים רק בילד הראשון. אחר כך מבינים שזה סתם יקר ומיותר, תקראו את רשימה "צעצועי חובה לכל גיל" ששילב מפרסמים) וקניתי לדר "צעצועים התפתחותיים". פירוש המונח "צעצועים התפתחותיים" הוא "דברים מרשרשים שאפשר להכין מבקבוק מי עדן ריק וקצת אורז בפנים אבל אנחנו מוכרים אותם בהון כסף להורים עם הבטחה שזה יתרום להתפתחות של התינוק". איזה חרטא. כל המרשרשים האלה, כל הכפתורים האלה שמפעילים את המנגינות (ועושים הפרעת קשב לתינוק ולסביבתו), כל הבובות עם הבדים השונים והצבעים השונים וכמובן "הספר של העגלה", בשחור לבן ואחר כך בצבעים. כי רק ככה מגדלים זוכת פרס נובל. דר לא שיחקה עם רובם והעדיפה דברים פשוטים יותר כמו לבדוק אם האוזניים של לוקה מחוברות טוב.

 

דר בודקת אם האוזניים של לוקה מחוברות. ברקע צעצועי התפתחות מיותמים

דר בודקת אם האוזניים של לוקה מחוברות. ברקע צעצועי התפתחות מיותמים

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה אבהות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על שקרים שהורים אומרים לעצמם

  1. ענת הגיב:

    כל כך נכון 🙂

    אהבתי

  2. נטלי הגיב:

    מה נפלה עליך כזו נוסטלגיה לגילאים המוקדמים?
    בכל אופן…….. יש לי חדשות בשבילך, בואך לגיל הפרידה משיני החלב ו"בקיעתן" של השיניים הקבועות….
    בגיל הזה הם כבר יודעים לקטר עם מילים שהם לא יכולים לאכול כלום, שכואב להם, ועד שנופלת שן מתנדנדת אחת, מתחילה להתנדנד אחרת……

    אבל… (ואני מקווה שלפחות לרב ההורים זה לא יהיה השקר ה-11….) הילדים (במיוחד מקסימים כמו דר) שווים את זה, ובגדול!!

    אהבתי

  3. volcman הגיב:

    אתה מכיר את הפתגם – ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות?
    😉

    אהבתי

  4. ברק שטרית הגיב:

    כל כך נכון. במיוחד 10. כמה שטויות מיותרות יש לנו בבית.

    אהבתי

  5. Lola li הגיב:

    הודעה נחמדה, אנחנו גם בזה אותו עסק,אנו מודעים היום לתזונה שלנו וכמובן של ילדינו ומתחילים להבין שמה שנספג דרך העור חשוב לא פחות. החיתול עוטף את התינוק מיום הולדתו במשך שנתיים ימים לפחות, חשוב שעורו יהיה
    http://www.lolali.co.il

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s