גם אני הייתי אדם ורטה

גם אני הייתי פעם אדם ורטה. בעברי הייתי מורה להסטוריה ואזרחות בתיכון. חינכתי כיתות, שימשתי גם כרכז הטיולים של התיכון וליוויתי ארבע משלחות תלמידים לפולין. שמונה שנים לימדתי בתיכון, או כמו שאני קורא לזה, תקופת ההתנדבות שלי למדינה.

גם אני הגעתי להוראה עם הרבה אידאלים, של תרומה למדינה ולחברה, חינוך לערכים, תיקון עוולות חברתיות ועוד. היה ברור לי שכסף לא ניתן לעשות מהענין הזה של ההוראה. עזבתי אחרי שמונה שנים, לא כי לא אהבתי ללמד, להיפך. עזבתי כי הרגשתי שהמערכת לא מגבה אותי, שההנהלה מדברת על משהו אחד ועושה משהו אחר, עזבתי בגלל התחושה שהמערכת מתבטלת בפני הורים חזקים, מפחד שהדברים יצאו החוצה. הרגשתי שקובעים כללים ולא עומדים בהם רק כי ההורים צעקו וביקשו שנוותר. עוד על הסיבות של עזיבת ההוראה אפשר לקרוא בפוסט תודה לך לימור לבנת.

בשבוע שעבר, כשהתפרסם סיפורו של אדם ורטה, הרגשתי שעשיתי טוב כשעזבתי את מערכת החינוך. מה היה לנו כאן? סיפור על מורה מוערך לפילוסופיה ומחשבת ישראל בבית הספר אורט בטבעון, שהעז להביע את דעותיו במסגרת דיון פוליטי בכתה. תלמידה כתבה מכתב תלונה נגדו, המכתב הגיע לח"כ לשעבר מיכאל בן ארי, שפרסם אותו בדף הפייסבוק שלו, ומשם הדרך היתה קצרה לשימוע לפני פיטורים בפני הנהלת בית הספר, שבו "הומלץ" לו להתפטר. הנהלת רשת אורט מסרה לעיתונות בתחילה שורטה הודה ואישר שכל הדברים שכתבה התלמידה הם נכונים והוא אמר אותם. רק לאחר שלעיתון "הארץ" הגיעה הקלטת השימוע, התברר שהדברים שמסרה רשת "אורט" לעיתונות אינם נכונים.

מערכת החינוך מתנהלת בצורה ריכוזית. הוראה שנותן השר יורדת לדרגים המנהליים ומשם למנהלי בתי הספר ולמורים. המורה, החוליה החלשה במערכת, זה שסופג את אש מהתלמידים, ההורים וההנהלה, לא מקבל גיבוי מאיש. מורה יודע שבמידה ותלמיד או הורה יתלונן עליו הוא קודם כל יחשב אשם, המערכת לא תתן לו גיבוי, הוא יושעה ואף יוזמן לשימוע לפני פיטורים. כך גומלת מערכת החינוך למשרתיה, אלה שצריכים לקבל את כל הכוחות מהמערכת, אותו מגזר שמקבל משכורת מגוחכת תמורת חינוך הילדים, שנזכרים בו רק כשיש שביתה. אותו מגזר שעל כתפיו מעמיסים את כל הציפיות – שיכינו לבגרות, שיכינו לחיים, שימנעו אלימות, סמים ותקיפות מיניות, שיחנכו את הנוער לאהוב את המדינה והצבא ושיהיו אזרחים טובים. בכל פעם שמתעוררת פרשה כמו אייל גולן והקטינות שואלים איפה היו המורים ואיפה היה בית הספר.

גם אני התאמצתי מאוד, כמו אדם ורטה, במסגרת הריצה לסיים את החומר עד בחינת הבגרות, לנהל דיונים בכיתה. הדיונים לעיתים היו פוליטיים מאוד, סוערים לעיתים, אבל הרגשתי שאי אפשר ללמד אזרחות בצורה אחרת. לא הסתרתי מעולם את דעותי הפוליטיות, אבל מעולם לא עשיתי נפשות או עודדתי הצבעה למפלגה מסוימת. האקלים בכיתות היה לעיתים קשה מאוד, תלמידים הביעו בפני עמדות כמו שהביעה אותה תלמידה בפני אדם ורטה, שצריך לזרוק את כל הערבים ואת כל השמאלנים לים. ניסיתי להעלות את רמת השיח מעבר לסיסמאות הריקות ולגזענות, לעיתים ללא הצלחה.

אני משער שאם תלמיד או תלמידה היו מתלוננים עלי, יתכן והייתי מוזמן לשימוע לגבי הבעת דעות פוליטיות בכיתה. קל מאוד להוציא את הדברים מהקשרם, לקחת אמירה כמו "שאלתי את התלמידה האם כל מה שהצבא עושה הוא מוסרי" ולטעון שהמורה אמר שהצבא עושה דברים לא מוסריים ושהצבא הוא לא  מוסרי, ומכאן הדרך להתזת ראשו של המורה קלה ומהירה. מספיק להאזין להקלטת השימוע כדי להבין שהנהלת "אורט" לא רוצה דיונים כאלה בכיתה.

מדוע משרד החינוך סבור שדיבור על זכויות אדם בכיתה הוא הבעת עמדה פוליטית? וסיורים במערת המכפלה ובעיר דוד (בחסות עמותת אלע"ד) הם לא הבעת עמדה פוליטית? ממתי זכויות אדם שייכות רק לשמאל? האם המקרה בו פעיל ימין חושמל פעם אחרי פעם על ידי שוטרים, שהגיעו לעצור אותו, לא קשור לזכויות אדם? האם מעצרים מנהליים של פעילי ימין או צווי הרחקה שניתנים על ידי הצבא לפעילי ימין לא מהווים הפרה של זכויות האדם?

תגובת הנגד, שהגיעה לאחר הפרסום, מעודדת. רואים שיש תלמידים אחרים באורט טבעון, אולם לאירוע של אדם ורטה יש אפקט מצנן על כל המורים. מי ירצה שתלמיד יתלונן עליו? מי יכול לעמוד בשימועים האלה? איזה מורה, שחרד כל יום למשרתו, שתלוי במנהל בית ספר לקבל עבודה בשנה הבאה, יעז "לעשות בלגן" בכיתה ולעורר מחול שדים סביבו.

ושר החינוך? הוא עסוק בלהשפיל את המורים במסגרת התכנית "עוברים ללמידה משמעותית". כאילו שקודם לכן המורים התעסקו בבייבי סיטר לילדים ורק עכשיו עוברים ללמידה משמעותית. למידה משמעותית היא לעורר חשיבה, לשמוע דעות פוליטיות מנוגדות, לעורר שיח בכיתה, לא רק לדקלם ססמאות של משרד החינוך ולהתגייס לצבא. השבוע, אחרי שחזר מחו"ל, התפנה שר החינוך להגיד ש"לא אהב את מה ששמע בשימוע". שום מילה בדבר חיזוק סמכותו של המורה, חיזוק מעמדו והזכות של המורה לעמוד על דעותיו בכיתה. הוא ממשיך את דרכם של שרי החינוך מאז לימור לבנת, שהצהירה שלא חייבים תעודת בגרות כדי להצליח בחיים, כמו שהיא הצליחה ללא בגרות, והמנכ"לית שלה דאז, רונית תירוש, שהצהירה כי המורים שפוטרו בגלל קיצוצים בתקופת כהונתה כמנכ"לית, היו "מורים לא טובים".

משרד החינוך עסוק בקמפיינים בזבזניים כמו "ישראל עולה כיתה", במקום לחזק את מעמד המורה. אולי פירון יתייחס לטענת המורים שההסכמים שלהם במסגרת רפורמות "אופק חדש" ו"עוז לתמורה" לא מכובדים על ידי משרד החינוך והם עדיין לא מקבלים את תוספות השכר שהוסכם עליהן למרות שעובדים יותר שעות לפי ההסכם?

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת חברתית, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על גם אני הייתי אדם ורטה

  1. gatamar הגיב:

    מ.ש.ל

    מסרים סותרים, התקפלות בפני לחצים מכל כוון, ותסמונת הש.ג בשיא תפארתה. 😦

    אהבתי

  2. volcman הגיב:

    מה הקשר בין משרד החינוך ובין חינוך התלמידים?

    אהבתי

  3. Tardis הגיב:

    אני קוראת אותך ואת תמר ויש לי מחנק בגרון.
    מחנק כי אני מבינה שהריקבון הוא הרבה יותר עמוק מזה…
    הייתי "בצד השני" אפשר לומר, של המערכת הדורסנית הזו בנושא אחר לגמרי, הצד של ההורה שמנסה להגן על הילד שלו מול מורה אלימה ומנהלת שאסור לתת לה להתקרב לילדים כלל והרגשתי בדיוק את ההפך – משרד חינוך שמתנהג כמו ועד עובדים במקום להיות מערכת שרואה את תלמידיה ואת טובתם. הגנה גורפת וחסרת תקדים על כל מעשי המורה/היועצת/המנהלת בכל דרג שהוא בין אם הפיקוח המקצועי ובין אם המועצה שלה שייך בית הספר.

    המסקנה היא כנראה שמהערכת הזו רקובה בכל צורה שלא נסתכל עליה. רקובה לעובדים בה כמו שהיא רקובה ללומדים בה. התנועה היחידה שיש בה (מלבד נשירה מיואשת של מי שנשבר, ויכול לנשור) היא בעיטה כלפי מעלה של אנשים שגרועים במקצוע שלהם וזוכים לתלונות חוזרות ונשנות, בשאיפה שאולי בתפקיד ניהולי יותר הם יעשו פחות נזק (והמצב בשטח מוכיח ההפך) והאינטרס היחיד שזיהיתי בה בוודאות זה האינטרס של מחזיקי הכוח להישאר בעמדת הכוח שלהם עם כמה שפחות הפרעות או צורך לעשות משהו מלבד לגרד לעצמם בישבן.

    אין ולא יהיה פתרון עד שלא יטופל העניין בטיפול שורש יסודי – העלאת שכר המורים ושיפור התנאים שלהם באופן מהותי כך שיווצר ביקוש למקצוע ובמשך תקופה כל האוכלוסיה הרקובה שיושבת היום במוסדות החינוך תתחלף לאט ומהיסוד באנשים עם שאר רוח, עם אידיאולוגיה, עם כשרון לבצע את התפקיד שלהם ושבתי הספר יתמלאו מורים שרוצים להיות שם ומשתלם להם להיות שם ומכבד אותם להיות שם.
    מערכת שבה עובדים אנשים שטוב להם היא מערכת שבהכרח תהיה טובה גם לתלמידים.

    אהבתי

  4. Liat הגיב:

    הכל נכון.
    מכירה עוד "אדם ורטה" כמוך
    אבל למה האמירה המכלילה הזו "מערכת מתבטלת בפני הורים חזקים", "שקובעים כללים ולא עומדים בהם רק כי ההורים צעקו וביקשו שנוותר"?
    נכון שיש כאלו הורים וכאלו מקרים, אבל אמירות כאלו עושות עוול לכל אותם הורים "לא חזקים" שעומדים חסרי אונים מול מערכת אטומה וחסרת כלים שלא סופרת אותם. ההורים ששוב ושוב נקראים לקחת את הילד שלהם מבית הספר כי המערכת לא יכולה להכיל אותו?
    כמו מורים, כך גם הורים יש ויש …
    המערכת הזו חולה מאד, ססמאות לא יפתרו את הבעיה. גם ההורים וגם המורים סובלים. העצמת סמכות המורה לצד העצמת הסמכות ההורית. לא ביטול או אחד על חשבון השני
    העלאת שכר מורים כדי למשוך מורים טובים זה לא הפתרון, מכירה הרבה אנשים "טובים" כאלו שהגיעו למערכת ולא שרדו בה מהרבה סיבות. הרבה פעמים אותם אנשים אידאולוגיים עם שאר רוח כמו שכתבה הכובת הקודמת נשברים מהר לנוכח העובדה שלא כל הילדים רוצים להקשיב להם.
    השערה שלי היא שהבעיה היא "המערכת" על שדרת הנהול שלה שמסתירה את האנשים וכן חוסר האיזון בין "מערכת" שמגנה על עצמה והאלטרואיזם שלה (אנחנו נשנה את העולם) לבין הקהילות שהן המשתמשים/צרכנים של המערכת.

    בכלל "המערכת מתבטלת בפני הורים חזקים" מזכירה לי את השיח הכללי הנהוג בארץ – "מתקפלים מול ועדי העובדים החזקים", לוביסטים, קבוצות לחץ, גם הסתדרות המורים בקבוצות הלחץ האלו. מערכת החינוך על ההורים והמורים שבה ועל התלמידים ששבויים בה היא ביטוי לשיח הכוחני הנהוג בארץ.
    זה כנראה שייך לפוסט אחר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s