(דייב בארי, המדריך השלם לגברים אמיתיים)
"איזה חלומות יש לך בחיים?", היא שאלה אותי.
"חלומות? אין לי ממש חלומות. זה יותר דברים שטחיים רוצה. דברים חומריים", עניתי.
"לכולם יש חלומות חומריים, זה בסדר", היא ענתה.
בעוד חודשיים אהיה בן 40. החלטתי למכור את שתי המכוניות, שלי וזו שהיתה של איריס, ולקנות משהו שמתאים למשבר גיל העמידה. אחד החלומות שלי תמיד היה מכונית מיני קופר. מאז שראיתי את "הג'וב האיטלקי", גם הסרט המקורי וגם הגרסה החדשה שעשו לו, התאהבתי באוטו הזה. יש משהו ברכב הקטן, המהיר והזריז הזה, שנוסע בסרט בתעלות הביוב של טורינו וגובר על השוטרים האיטלקיים, שעשה לי את זה.
בערב שבועות עשיתי מעשה לא הגיוני. נכנסתי לסוכנות "מיני", זו שכתוב על הדלתות שלה "Get MINI", והזמנתי מיני קופר. החלטתי ללכת לא עם ההגיון אלא עם הרגש, לקנות מכונית קטנה, לא שימושית, שמדברת אל הלב ולא אל הראש. מכונית שלוש דלתות, כמו פעם, שצריך לקפל בה את המושב הקדמי בכל פעם שרוצים להכנס לאחור, כזו עם בגז' קטן, שבקושי מספיק לכמה שקיות מהסופר. אבל איזה ריגוש.
דר מאוד נהנתה להיות בסוכנות "מיני". שאלתי אותה איזו מיני היא הכי אוהבת בתצוגה. "את הפתוחה", היא ענתה והתיישבה במיני רודסטר עם גג פתוח.
עברו שלושה שבועות של יסורי המתנה למיני. "המיני הגיעה לארץ", בישרה לי לינוי, נציגת השירות, אחרי חג השבועות, "עוד שבועיים תקבל אותה". היה קשה לחכות, בינתיים התנחמתי בפרוספקטים של מיני, שתיתי בצמא כל מילה שנכתבה שם. הזמנתי מאמזון את שני הסרטים של "הג'וב האיטלקי". כשזה לא הספיק קניתי דגם מוקטן של מיני בפיראט האדום ב-19.90:
דר מאוד אוהבת את המיני. בגן סיפרה שעוד מעט היא מקבלת מיני, והגננות לא היו בטוחות אם מדובר ברכב או בחצאית. כשהבאתי את המיני היא מאוד התרגשה להכנס פנימה. היא לא ידעה את נפשה מרוב התרגשות. התחילה לשאול על כל הכפתורים. הראתי לה שגם בגן יש להם מיני – שהם משחקים בה בחצר, מהדגם הישן:
עוד מעט יחלפו להם שבועיים של הנאה עם המיני שלי. זר לא יבין את ההתרגשות שיש בי בכל פעם שאני נכנס לתוכה, מכניס את המפתח העגול ולוחץ על כפתור ההתנעה. אולי כדי להמחיש את ההתרגשות לקוראות מהמין הנשי אגיד, שזה בערך כמו לקנות מגפיים מגניבים בחורף ולהתרגש בכל פעם שיוצאים איתם מהבית. כך אומרים לי, אני לא ממש מתרגש מנעליים.
כשאני נוהג בה אני מרגיש כמו צ'רלי קרוקר ב"ג'וב האיטלקי", משתחל בין מכוניות המשטרה בטורינו. סתם, אני לא משתולל. עורך דין וזה. חוץ מזה, יש מד מהירות ענק באמצע לוח השעונים ודר משגיחה על המהירות כשאני נוהג. הכי היא אוהבת להסתובב בכיכרות. המיני פונה כמו מכונית קרטינג והיא אוהבת את התחושה.
שטחי, אבל מה זה כיף.
