(דייב בארי, המדריך השלם לגברים אמיתיים)
"איזה חלומות יש לך בחיים?", היא שאלה אותי.
"חלומות? אין לי ממש חלומות. זה יותר דברים שטחיים רוצה. דברים חומריים", עניתי.
"לכולם יש חלומות חומריים, זה בסדר", היא ענתה.
בעוד חודשיים אהיה בן 40. החלטתי למכור את שתי המכוניות, שלי וזו שהיתה של איריס, ולקנות משהו שמתאים למשבר גיל העמידה. אחד החלומות שלי תמיד היה מכונית מיני קופר. מאז שראיתי את "הג'וב האיטלקי", גם הסרט המקורי וגם הגרסה החדשה שעשו לו, התאהבתי באוטו הזה. יש משהו ברכב הקטן, המהיר והזריז הזה, שנוסע בסרט בתעלות הביוב של טורינו וגובר על השוטרים האיטלקיים, שעשה לי את זה.
בערב שבועות עשיתי מעשה לא הגיוני. נכנסתי לסוכנות "מיני", זו שכתוב על הדלתות שלה "Get MINI", והזמנתי מיני קופר. החלטתי ללכת לא עם ההגיון אלא עם הרגש, לקנות מכונית קטנה, לא שימושית, שמדברת אל הלב ולא אל הראש. מכונית שלוש דלתות, כמו פעם, שצריך לקפל בה את המושב הקדמי בכל פעם שרוצים להכנס לאחור, כזו עם בגז' קטן, שבקושי מספיק לכמה שקיות מהסופר. אבל איזה ריגוש.
דר מאוד נהנתה להיות בסוכנות "מיני". שאלתי אותה איזו מיני היא הכי אוהבת בתצוגה. "את הפתוחה", היא ענתה והתיישבה במיני רודסטר עם גג פתוח.
"טוב, אבל יש בה רק שני מושבים, זו בכלל לא שימושית", עניתי, כאילו שהבחירה שלי במיני "הרגילה" היתה מאוד שימושית. אחר כך דר ואני עשינו נסיעת מבחן במיני. לדעתי דר נהנתה יותר ממני. היתה לה דאגה אחת – אם אפשר לחבר את האייפון למיני כדי שהיא תוכל להקשיב למוסיקה של "קזבלן".
עברו שלושה שבועות של יסורי המתנה למיני. "המיני הגיעה לארץ", בישרה לי לינוי, נציגת השירות, אחרי חג השבועות, "עוד שבועיים תקבל אותה". היה קשה לחכות, בינתיים התנחמתי בפרוספקטים של מיני, שתיתי בצמא כל מילה שנכתבה שם. הזמנתי מאמזון את שני הסרטים של "הג'וב האיטלקי". כשזה לא הספיק קניתי דגם מוקטן של מיני בפיראט האדום ב-19.90:
בסוף מאי הגיע הטלפון המיוחל. "שלום, רציתי לתאם לך מסירה ביום ראשון הקרוב". איזו התרגשות. במרכז המסירה הייתי נרגש מאוד. הנציג של החברה התעכב על כל כפתור והסביר מה הוא עושה, ואני, שכבר קראתי בחוברות בדיוק מה עושה כל דבר לא הפרעתי לו כדי שיסיים מהר ואוכל לשחרר את המיני מכבליה ולשעוט לעבר השקיעה (או סתם לנסוע לעבודה).
לבסוף יצאנו לחופשי. אני והמיני. הו, איזה אושר. כמו לנהוג במכונית קרטינג. כמו לנהוג בנעל ספורט קטנה. הרגשה כאילו אני מפנה את ההגה ולא ההגה מפנה את הגלגלים אלא היד שלי נוגעת בהם ומסיטה את הרכב ממסלולו. תא הנוסעים מעוצב בסגנון "רטרו", ולא ניתן למצוא בו אלמנט עיצובי אחד ישר. גג הזכוכית נותן הרגשה של נסיעה בקפסולה שקופה, המנוע מגיב לכל פקודה של הרגל, הבלמים נושכים ו… אני נשמע כמו יחצ"ן של מיני. אבל האמת היא שזה באמת כיף.
אפילו הפקקים הפכו יותר נעימים בזכות המיני. כיף גם לשבת ברכב הזה במהירות 0.
דר מאוד אוהבת את המיני. בגן סיפרה שעוד מעט היא מקבלת מיני, והגננות לא היו בטוחות אם מדובר ברכב או בחצאית. כשהבאתי את המיני היא מאוד התרגשה להכנס פנימה. היא לא ידעה את נפשה מרוב התרגשות. התחילה לשאול על כל הכפתורים. הראתי לה שגם בגן יש להם מיני – שהם משחקים בה בחצר, מהדגם הישן:
פתאום היא הבחינה בדמיון בין המיני מיינור הקטנה שיושבת בחול לבין האוטו של אבא. אז בכלל הרכב נראה לה כמו צעצוע.
עוד מעט יחלפו להם שבועיים של הנאה עם המיני שלי. זר לא יבין את ההתרגשות שיש בי בכל פעם שאני נכנס לתוכה, מכניס את המפתח העגול ולוחץ על כפתור ההתנעה. אולי כדי להמחיש את ההתרגשות לקוראות מהמין הנשי אגיד, שזה בערך כמו לקנות מגפיים מגניבים בחורף ולהתרגש בכל פעם שיוצאים איתם מהבית. כך אומרים לי, אני לא ממש מתרגש מנעליים.
כשאני נוהג בה אני מרגיש כמו צ'רלי קרוקר ב"ג'וב האיטלקי", משתחל בין מכוניות המשטרה בטורינו. סתם, אני לא משתולל. עורך דין וזה. חוץ מזה, יש מד מהירות ענק באמצע לוח השעונים ודר משגיחה על המהירות כשאני נוהג. הכי היא אוהבת להסתובב בכיכרות. המיני פונה כמו מכונית קרטינג והיא אוהבת את התחושה.
שטחי, אבל מה זה כיף.
אב במשרה מלאה 
אתה איש חמוד, כהנוביץ. אוהבים אותך הרבה.
מתי תיקח אותי לסיבוב???????
אהבתיאהבתי
אני חונה 5 דקות ממך כל בוקר… את מוזמנת לקניון 😉
אהבתיאהבתי
לא נכון. אמרתי שלכולם יש חלומות חומריים *חוץ מלמלכות יופי*.
שלום עולמי וזה…אתה יודע.
זו חוויה מאד חשובה בחיים לעשות משהו כי *בא לך* ובלי שום סיבה הגיונית אחרת.
תמשיך להנות, מגיע לך.
אהבתיאהבתי
תודה 😉
אהבתיאהבתי
איזה כיף! תהנו!!!
(ולגבי העיצוב.. דווקא אהבתי יותר את העיצוב הקודם… 🙂
אהבתיאהבתי
העיצוב הישן היה גאוני. ב.מ.וו התאימו את המיני לדרישות הבטיחות של ימינו, ומדרך הטבע היא השמינה והתרחבה. אבל איזה כיף של אוטו.
אהבתיאהבתי
בעיני, אחלה משבר גיל 40!!
דרור, תתחדש, ותהנה ממנה, אם בזה מתחיל ונגמר המשבר שלך אני חותמת על אחד גם אצל שלי 🙂
ואם כבר ג'וב איטלקי, ואם כבר מיני… אז שתיהיה גם בלונדינית שווה
אחד הסרטים האהובים עלי (בשתי הגרסאות)
אהבתיאהבתי
טוב, זו כבר פורנוגרפיה 🙂
אהבתיאהבתי
בפולניה אומרים שכשטוב בנשמה אז טוב בחיים ואתה את המכסה של דברים אחרים כבר מלאת מזמן אז
זה הרגע לדברים שעושים מהלב
אז שיהיו רק נסיעות טובות למחוזות של כיף לך ו״לבלונדינית״ המתוקה שלך ולכל מי שאיתך
ו… כן מי אמר שזה לא פרקטי זה נכנס לכל פינה ״באין חניה״ ))))
אהבתיאהבתי
פשוט מלכה רוצה גם…
אהבתיאהבתי
היא רק צריכה לבקש סיבוב
אהבתיאהבתי
כששמח לך – שמח גם לנו.
יש חניה שמורה למיני שלך, במלון הצפון, ליד המסוק….
אוהבים אותך מאד, את הבלונדינית הקטנה וכל מה שמתלווה אליכם….
אהבתיאהבתי
🙂
אהבתיאהבתי
תתחדש:)
אהבתיאהבתי
תתחדש על המכונית המגניבה!
אני עברתי את משבר אמצע החיים שלי בלי מכונית שאינה משפחתית המונית… אבל עוד חולם.
את הסרט משום מה לא הכרתי – נראה שצריך לראות אותו (שתי הגרסאות)
אהבתיאהבתי
הסרט המקורי, משנות השבעים, הרבה יותר טוב. הומור בריטי במיטבו. גם קטעי האקשן עם המיני הקטנטנות נהדרים. מומלץ. אני הזמנתי את שני הסרטים באמזון.
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
היתה לי פעם מיני מיינור. קראנו לה "פיצה" כי חוזה להמציא שם לאוטו כל כך אנושי. טיילנו איתה בכל הארץ, והיא עלתה אפילו בכבישים לא סלולים ותלולים בהר סדום. בחיי שאני מתגעגעת אליה! (ומקנאה בך!)
תתחדש!!!
אהבתיאהבתי
אכן רכב כזה צריך שם. עוד לא מצאתי את השם הראוי למיני שלי, אבל ברור לך שאני מנהל איתה יחסים מאוד קרובים 🙂
אהבתיאהבתי
תפתח סקר בפייסבוק (הא*מיני* יום יבוא ? )
אהבתיאהבתי
תתחדש :)) כל גבר והצעצועים (היקרים( שלו :))))
אהבתיאהבתי
תתחדש!!
אהבתיאהבתי