הקושי להחזיק פאסון

אתמול חשבתי שאני מתפוצץ. 15 אנשים מוזמנים לארוחת ערב, בצהרים ענת מתחילה לבשל ומתברר שיש תקלה בבלוני הגז, שמתעקש לעבוד למספר דקות ואז כל הלהבות כבות. טוב, היא לקחה את הסירים אליה לבשל, השאירה שני סירים בתנור שיתבשלו לאט. ואז, הפסקת חשמל. מה עושים? תיכף צריכים להגיע אנשים לארוחה ואין חשמל אפילו לחמם פיתה. דר צריכה לנסוע ליום הולדת בעמק חפר ועוד לא התקלחה, ומחמם המים של הדוד לא הספיק לעבוד ועכשיו אין חשמל והמים קרים. ותיכף באים האורחים. מה אני עושה עכשיו. מנסה להתקשר למוקד 103. ממתין דקות ארוכות על הקו. הם יודעים שיש תקלת מתח גבוה, לא יודעים מתי יחזור החשמל, מה אני עושה עכשיו? רציתי למות באותו רגע. להתקשר לכולם שלא יבואו, להכנס למיטה ולבכות. מסכן המוקדן של חברת החשמל שהוצאתי עליו את כל העצבים.

FullSizeRender

הבנתי שדר מסתכלת עלי ונלחצת. היא רואה אותי נלחץ וגם היא נלחצת מזה. ילדים קולטים מאיתנו את התגובות, גם אלה שאנחנו מנסים להסתיר. את השינוי בקול, את העקמומיות בשפתיים, הם קולטים ולומדים ומבינים שכך צריך להתנהג. לכן, בעיקר כשאני לידה, אני מנסה לשמור על קור רוח, להגיב במתינות, לא להראות לה שאני נלחץ, ללמד אותה שיש פתרון לכל בעיה. זה קורה גם שהמצב מלחיץ כמו בפעם ההיא שהיא רצה בבית, החליקה והתנגשה עם הראש בפינת הקיר והתחילה לדמם מהראש. נסענו לבית החולים ״מאיר״, כשהיא מחזיקה שקית עם אפונה קפואה על הפצע, ואני מנסה לא להתפרק ולנסוע בזהירות לבית החולים. בסופו של דבר זה הסתיים בקצת דבק על הפצע בראש ובילדה גיבורה.

אז ברגע ההוא היה לי קשה להחזיק פאסון. בעיקר כשהחשמל כבה. עברנו החורף הפסקות חשמל נוראיות בכל גשם וסופה, בעיקר אחת שנמשכה כיום וחצי עם עיצומים של עובדי חברת החשמל שלא מיהרו לתקן תקלות. נדמה שרשת החשמל קורסת בכל פעם שיש קצת רוח וגשם. רציתי לבכות ולהתפרק אבל הבנתי שאם היא תראה אותי מתפרק ככה היא בכלל לא תדע מה לעשות. אחד הקשיים כאב יחידני הוא שאני העוגן היחיד שלה בעולם. אני צריך לטפל בכל בעיה ובכל קושי. היא נושאת עיניה אלי כדי ללמוד איך להגיב, ואין לה אמא שתאזן את התגובות שלי, או שאני אוכל להגיד לה – אני הולך למיטה, לא יכול כרגע להתמודד עם המצב, תחזיקי את החזית עד שאחזור. זו אחריות גדולה, אני לפעמים מנסה קצת למתן תגובות כדי שהיא לא תלמד להגיב בקיצוניות.

בסופו של דבר, כרגיל, זו היתה ענת שהצילה את המצב, דיברה איתי בטלפון בטון דיבור מאוד טיפולי ומרגיע, גרמה לי לפתור בעיה אחר בעיה. דר התקלחה אצל אחותי, בינתיים החשמל חזר, הבישולים התבשלו על הכיריים שלה. רק אחר כך היא גילתה לי שגם אצלה היו בעיות עם הגז. הסעתי את דר למסיבת יום ההולדת וחזרתי הביתה לסדר את השולחן ולסדר את הבית לקראת הגעת האורחים. טיגנתי שניצלים במטבח של אחותי וענת הביאה את כל התבשילים המוכנים אלי.

בסופו של דבר הכל היה בסדר, האוכל היה מוכן בזמן והאורחים ישבו ונהנו מהאוכל המשובח. לו רק ידעו איזו דרמה היתה שלוש שעות קודם לכן.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה אבהות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על הקושי להחזיק פאסון

  1. דלית הגיב:

    עכשיו הם יודעים 🙂
    גם אני צריכה את ענת שתדבר איתי בקול טיפולי במצבים כאלה. כל הטיפוליות ועל התובנות הכל כך נכונות שלך על מה אני מלמדת את הבנות כשאני כך, הכל עף מהחלון כשהלחץ מתחיל.
    כל הכבוד לכם על עבודת הצוות.

    אהבתי

  2. תמי ס הגיב:

    כי ענת היא מלכה – ה מ ל כ ה !! האחת והיחידה והבלתי מעורערת.
    איזה מזל שיש לך ענת כזאת מהממת וצמודה.

    אהבתי

  3. ethy ab הגיב:

    שמחה שיש לך מענה כנגד כל הסיכונים 🙂
    גם אם היית מתפרק ליד הילדה, היא הייתה מבינה. מותר להוציא, עדיף על התקף לב 🙂 שיתוף של הילדה שראתה אותך במצבך היה רק מחזק אותה עוד יותר. זו ילדה נבונה מאוד. ומניחה שהיא ראתה ושומרת בבטן.
    הכי חשוב שהארוע הצליח. כן ירבו.
    שיהיה שבוע שקט.

    אהבתי

  4. motior הגיב:

    טוב שהכל הסתדר… אני מבין טוב מאוד את העניין של לא להתפרק מול הילדים – לפעמים אני נכשל לצערי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s