גם אני הייתי פעם אדם ורטה. בעברי הייתי מורה להסטוריה ואזרחות בתיכון. חינכתי כיתות, שימשתי גם כרכז הטיולים של התיכון וליוויתי ארבע משלחות תלמידים לפולין. שמונה שנים לימדתי בתיכון, או כמו שאני קורא לזה, תקופת ההתנדבות שלי למדינה.

גם אני הגעתי להוראה עם הרבה אידאלים, של תרומה למדינה ולחברה, חינוך לערכים, תיקון עוולות חברתיות ועוד. היה ברור לי שכסף לא ניתן לעשות מהענין הזה של ההוראה. עזבתי אחרי שמונה שנים, לא כי לא אהבתי ללמד, להיפך. עזבתי כי הרגשתי שהמערכת לא מגבה אותי, שההנהלה מדברת על משהו אחד ועושה משהו אחר, עזבתי בגלל התחושה שהמערכת מתבטלת בפני הורים חזקים, מפחד שהדברים יצאו החוצה. הרגשתי שקובעים כללים ולא עומדים בהם רק כי ההורים צעקו וביקשו שנוותר. עוד על הסיבות של עזיבת ההוראה אפשר לקרוא בפוסט תודה לך לימור לבנת.

בשבוע שעבר, כשהתפרסם סיפורו של אדם ורטה, הרגשתי שעשיתי טוב כשעזבתי את מערכת החינוך. מה היה לנו כאן? סיפור על מורה מוערך לפילוסופיה ומחשבת ישראל בבית הספר אורט בטבעון, שהעז להביע את דעותיו במסגרת דיון פוליטי בכתה. תלמידה כתבה מכתב תלונה נגדו, המכתב הגיע לח"כ לשעבר מיכאל בן ארי, שפרסם אותו בדף הפייסבוק שלו, ומשם הדרך היתה קצרה לשימוע לפני פיטורים בפני הנהלת בית הספר, שבו "הומלץ" לו להתפטר. הנהלת רשת אורט מסרה לעיתונות בתחילה שורטה הודה ואישר שכל הדברים שכתבה התלמידה הם נכונים והוא אמר אותם. רק לאחר שלעיתון "הארץ" הגיעה הקלטת השימוע, התברר שהדברים שמסרה רשת "אורט" לעיתונות אינם נכונים.

מערכת החינוך מתנהלת בצורה ריכוזית. הוראה שנותן השר יורדת לדרגים המנהליים ומשם למנהלי בתי הספר ולמורים. המורה, החוליה החלשה במערכת, זה שסופג את אש מהתלמידים, ההורים וההנהלה, לא מקבל גיבוי מאיש. מורה יודע שבמידה ותלמיד או הורה יתלונן עליו הוא קודם כל יחשב אשם, המערכת לא תתן לו גיבוי, הוא יושעה ואף יוזמן לשימוע לפני פיטורים. כך גומלת מערכת החינוך למשרתיה, אלה שצריכים לקבל את כל הכוחות מהמערכת, אותו מגזר שמקבל משכורת מגוחכת תמורת חינוך הילדים, שנזכרים בו רק כשיש שביתה. אותו מגזר שעל כתפיו מעמיסים את כל הציפיות – שיכינו לבגרות, שיכינו לחיים, שימנעו אלימות, סמים ותקיפות מיניות, שיחנכו את הנוער לאהוב את המדינה והצבא ושיהיו אזרחים טובים. בכל פעם שמתעוררת פרשה כמו אייל גולן והקטינות שואלים איפה היו המורים ואיפה היה בית הספר.

גם אני התאמצתי מאוד, כמו אדם ורטה, במסגרת הריצה לסיים את החומר עד בחינת הבגרות, לנהל דיונים בכיתה. הדיונים לעיתים היו פוליטיים מאוד, סוערים לעיתים, אבל הרגשתי שאי אפשר ללמד אזרחות בצורה אחרת. לא הסתרתי מעולם את דעותי הפוליטיות, אבל מעולם לא עשיתי נפשות או עודדתי הצבעה למפלגה מסוימת. האקלים בכיתות היה לעיתים קשה מאוד, תלמידים הביעו בפני עמדות כמו שהביעה אותה תלמידה בפני אדם ורטה, שצריך לזרוק את כל הערבים ואת כל השמאלנים לים. ניסיתי להעלות את רמת השיח מעבר לסיסמאות הריקות ולגזענות, לעיתים ללא הצלחה.

אני משער שאם תלמיד או תלמידה היו מתלוננים עלי, יתכן והייתי מוזמן לשימוע לגבי הבעת דעות פוליטיות בכיתה. קל מאוד להוציא את הדברים מהקשרם, לקחת אמירה כמו "שאלתי את התלמידה האם כל מה שהצבא עושה הוא מוסרי" ולטעון שהמורה אמר שהצבא עושה דברים לא מוסריים ושהצבא הוא לא  מוסרי, ומכאן הדרך להתזת ראשו של המורה קלה ומהירה. מספיק להאזין להקלטת השימוע כדי להבין שהנהלת "אורט" לא רוצה דיונים כאלה בכיתה.

מדוע משרד החינוך סבור שדיבור על זכויות אדם בכיתה הוא הבעת עמדה פוליטית? וסיורים במערת המכפלה ובעיר דוד (בחסות עמותת אלע"ד) הם לא הבעת עמדה פוליטית? ממתי זכויות אדם שייכות רק לשמאל? האם המקרה בו פעיל ימין חושמל פעם אחרי פעם על ידי שוטרים, שהגיעו לעצור אותו, לא קשור לזכויות אדם? האם מעצרים מנהליים של פעילי ימין או צווי הרחקה שניתנים על ידי הצבא לפעילי ימין לא מהווים הפרה של זכויות האדם?

תגובת הנגד, שהגיעה לאחר הפרסום, מעודדת. רואים שיש תלמידים אחרים באורט טבעון, אולם לאירוע של אדם ורטה יש אפקט מצנן על כל המורים. מי ירצה שתלמיד יתלונן עליו? מי יכול לעמוד בשימועים האלה? איזה מורה, שחרד כל יום למשרתו, שתלוי במנהל בית ספר לקבל עבודה בשנה הבאה, יעז "לעשות בלגן" בכיתה ולעורר מחול שדים סביבו.

ושר החינוך? הוא עסוק בלהשפיל את המורים במסגרת התכנית "עוברים ללמידה משמעותית". כאילו שקודם לכן המורים התעסקו בבייבי סיטר לילדים ורק עכשיו עוברים ללמידה משמעותית. למידה משמעותית היא לעורר חשיבה, לשמוע דעות פוליטיות מנוגדות, לעורר שיח בכיתה, לא רק לדקלם ססמאות של משרד החינוך ולהתגייס לצבא. השבוע, אחרי שחזר מחו"ל, התפנה שר החינוך להגיד ש"לא אהב את מה ששמע בשימוע". שום מילה בדבר חיזוק סמכותו של המורה, חיזוק מעמדו והזכות של המורה לעמוד על דעותיו בכיתה. הוא ממשיך את דרכם של שרי החינוך מאז לימור לבנת, שהצהירה שלא חייבים תעודת בגרות כדי להצליח בחיים, כמו שהיא הצליחה ללא בגרות, והמנכ"לית שלה דאז, רונית תירוש, שהצהירה כי המורים שפוטרו בגלל קיצוצים בתקופת כהונתה כמנכ"לית, היו "מורים לא טובים".

משרד החינוך עסוק בקמפיינים בזבזניים כמו "ישראל עולה כיתה", במקום לחזק את מעמד המורה. אולי פירון יתייחס לטענת המורים שההסכמים שלהם במסגרת רפורמות "אופק חדש" ו"עוז לתמורה" לא מכובדים על ידי משרד החינוך והם עדיין לא מקבלים את תוספות השכר שהוסכם עליהן למרות שעובדים יותר שעות לפי ההסכם?