שנה עברה

שנה עברה

שנה עברה

שנה חלפה מאז הרגע ההוא

דברים שהקראתי באזכרה לאיריס, שנערכה ביום שישי האחרון:

לפני כמה ימים דיצה חזרה מטיול בסיציליה ושלחה לנו את ההודעה הבאה:
הי אהובות חזרתי. היה מדהים. לא היה לי טלפון כל הימים האלה, ולא אינטרנט ולא פייסבוק. התנתקות מוחלטת. התגעגעתי אליכן. מה קורה? אפשר תקציר של השבוע האחרון?

המחשבה הראשונה שלי היתה שזו הודעה מאיריס, שנסעה לה לחופש של שנה, שלא היה לה טלפון או אינטרנט או פייסבוק, והיא עכשיו חוזרת כדי להתעדכן במה שקרה בשנה האחרונה.

שואלים אותי איך אני מתפקד ביום יום, איך אני מתמודד. איך לא רואים עלי חיצונית שאני באבל. האבל נוכח יום יום, שעה שעה, נמצא שם היכן שהוא מאחור, בדרך כלל רדום, ומדי פעם יוצא החוצה להציק. הזכרון של איריס לא מרפה. אני מרגיש אותה בחגים, באירועים שהיינו בהם בשנים קודמות ועכשיו חוזרים, בגן, בתנועות של דר, בדיבור שלה, בכלי הקרמיקה שהיא יוצרת. איריס היתה נוכחת בחיים של כולנו כאן בשנה האחרונה.

איש חכם אחד, שאיבד את אשתו, אמר פעם שאיש לא יבין מה עובר לנו בראש, כשאנחנו לבד, לפני שמניחים את הראש על הכרית. איש לא יבין את הנוכחות של האבל בחיים שלי. איש לא יבין איך חיצונית הכל נראה בסדר, ובפנים יש חלל שטרם התמלא.

שנה עברה. השתדלתי לתפקד כרגיל, להראות לדר שהחיים שלנו ממשיכים, שאני יכול להיות גם אבא וגם אמא בשבילה. זה קשה, גם לדר. הגעגועים והזכרונות. אנחנו יושבים, מספרים סיפורים על אמא, היא רוצה כל כך לא לשכוח, ורוצה להקשיב לסיפורים עוד פעם ועוד פעם.

בשנה האחרונה למדתי כמה חברים וחברות טובים וטובות יש לי בחיים. החברות שליוו אותך, איריס, ממשיכות להשגיח עלי ועל דר, לוודא שהכל בסדר. ממלאות את ההוראות שהשארת בדייקנות. אנחנו נהנים להעלות זכרונות, לספר בדיחות שחורות וגם לבכות ביחד לפעמים, כמו שהיה פעם בבית החולים. רק שאז לא הרשית לאיש לבכות לידך.

גיליתי כמה היית יקרה לאנשים, על כמה אנשים השפעת. ובכמה אנשים נגעת. גם אנשים שלא הכירו אותך בחייך למדו להכיר אותך אחרי מותך. הסיפור המיוחד שלך נגע בהרבה אנשים.

אז מה עובר לי בלילה כשאני לבד, עומד לשים את הראש על הכרית? שאני מתגעגע. ושהיית גאה בדר ובי אם היית כאן. גאה בדר שלמדה לרכוב על אופניים לבד בלי גלגלי עזר, גאה בהצטיינות שלה בכל דבר, אפילו בתספורת שלה וביכולת שלה להתאפר לבד מבלי למרוח את כל הצבע על הפנים. היא גדלה להיות ילדה שבוודאי היית גאה בה היום.

אנחנו מגיעים לכאן אל הקבר מדי פעם, דר מבקשת להגיד לך דברים, למסור לך שהיא מתגעגעת, שקשה לה בלעדייך, לשיר לך שירים. היא מכינה לך ציורים ולבבות, מחברת שירים עבורך ורוצה שתראי אותה היום, גדולה ובוגרת. אני בטוח שאם את רואה אותה את מתגאה מאוד. הביקורים שלנו קצרים, אבל משמעותיים לשנינו.

אוהב ומתגעגע. דרור

לא מאמין שעברה שנה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אובדן, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על שנה עברה

  1. liat הגיב:

    אני נחנקת!
    ככ עצוב.
    גאה בך

    אהבתי

    • חגית הגיב:

      קשה לחשוב שעברה שנה
      אני אפילו זוכרת איפה היתי כשבן זוגי התקשר לספר לי
      היא חיה בכל כך הרבה לבבות בכל כך הרבה חיות ועוצמות שזה לא נתפס
      הן מדהימות ויפות דר ואיריס וחולקות מין מבט משותף נהדר שכזה שקשה להשאר אדיש לו
      מקסים מה שכתבת לה איכשהו מרגיש לי שהיא קראה ויודעת ומתגעגעת אליכם המון בחזרה

      אהבתי

  2. ronilazar הגיב:

    אף אחד לא מאמין דרור.
    זה לא הגיוני בכלל.
    אבל אתה יודע מה? אם היה צריך לעבור את השנה הזאת עם מישהו, מישהם, שיחלקו את גודל הזוועה הזאת ואת חוסר האונים והתסכול והכאב והכעס העצום על חוסר הצדק הנורא הזה, אני שמחה שזה. היה איתך ועם שאר המופלאים שהקיפו את איריס בחייה.
    "אמור לי מי חבריך, …" אפילו לא מתחיל לתאר את זה.
    עוד חיבוק על הדרך.

    אהבתי

  3. רוית הגיב:

    מאוד מרגש ונוגע ללב. עוקבת אחריכם כבר שנה, לא מכירה… אבל מרגישה. תהנו ותחיו את החיים

    אהבתי

  4. יעל הגיב:

    דברים שלמדתי מאיריס (ואני לא תמיד מצליחה ליישם, אבל מנסה, באמת שמנסה):
    לחיות כל יום בעוצמה (ורצוי – לחיות טוב!)
    לחוות ולהנות. לא להגיד – כשהם יהיו יותר גדולים ניסע איתם ל… אלא – עכשיו!
    להיות כמה שיותר עם הילדים
    להגיד את הדברים – בעיקר "אני אוהבת" – כי אין מחר (עם איריס לא הספקתי, ואין יום שאני לא מתחרטת על זה…)
    לתעד – לצלם, לכתוב, להדפיס ולתלות על הקיר
    לתת
    לעמוד על שלי, להילחם ולא לוותר
    להקיף את עצמי באנשים ובדברים שעושים לי טוב
    ללכת להיבדק!!!
    אני חושבת שאם היא מסתכלת, גם בי היא קצת גאה. גם אני גדלתי בשנה הזאת, ולא מעט בזכותה.
    חושבת עליה כל יום. מתגעגעת בלי הפסקה.
    ושולחת לשניכם חיבוק גדול.

    אהבתי

  5. tamar הגיב:

    עוקבת מאז שהנורא קרה וכאב גם בליבי ,

    אהבתי

  6. חן הגיב:

    זה לא באמת נתפס, שעברה שנה, וזה לא נתפס שאיריס האישיות הכי חיה נושמת והכי בסטייל, בעצם לא פה… היא מצד אחד כל כך פה, ומצד שני החוסר הזה של אין, כל כך מורגש בכל כך הרבה שיחות שלא קרו או מפגשים, או סתם זרזורים וחפירות עד לא ידע.
    בשנה הזאת קרו המון דברים, מצערים ושמחים גדולים וקטנים, בכל צעד, בכל מפגש זה הזמן להגיד גם לך תודה.
    התחלנו מהמלאכיות של איריס, בשלב מסויים חשבנו שאנחנו גם המלאכיות שלך, אבל בסוף היום אתה שלנו, מעודד ומשמח, מצחיק ומכאיב ובעיקר ממלא את הלב.

    אהבתי

  7. זהבית שקד הגיב:

    לא יאמן שכבר חלפה לה שנה
    הזמן עובר כל כך מהר
    בטוחה שאיריס בלב שלכם לעד ואיתכם כל הזמן

    אהבתי

  8. ויקי הגיב:

    הכתיבה שלך חזקה כל כך!
    מבלי להכיר ומרחוק יש לך את כל הסיבות שבעולם להיות גאה בעצמך ובאבא שאתה לדר.
    בהחלט קשה להאמין שעברה שנה.

    אהבתי

  9. ענבר הגיב:

    לא יאמן, אני לא מכירה אתכם אבל עוקבת….בכל פעם שאני קוראת את הרשומות החדשות בבלוג, אני בוכה….אבדן גדול. אבל אני מתרשמת מגבר ואב למופת ומילדה שכל אחד היה מייחל לעצמו. היו חזקים….מקווה שהזמן יקל ולו במעט את הכאב….

    אהבתי

  10. תיאה הגיב:

    באמת אי אפשר להאמין שחלפה שנה. זוכרת את היום הנורא הזה. ואת הפוסט שובר הלב שכתבת יום קודם לכן.
    גם אני הכרתי את איריס רק וירטואלית. בשבילי, כמו בשביל עוד הרבה אחרים, זה מספיק כדי שנמשיך לשאת את זכרה בליבנו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s