Category Archives: סרטן

  כשכתבתי את הפוסט הקודם על מצבה של איריס היא ביקשה ממני למחוק שורה אחת. במקור כתבתי " איך אני יכול להעלות טרוניות, כשהיא גוססת מסרטן?". איריס ביקשה למחוק את המילה "גוססת". אמרה ש"גוססת" זה השלב שבו מזמינים אחות פרטית … להמשיך לקרוא ←

כתבתי כאן בעבר על בדידותו של המלווה לסרטן, על התחושה של מי שאינו חולה בסרטן, אבל צמוד לבן/בת זוג חולים, תחושת חוסר האונים בשל הצורך האינסופי להכיל את המחלה ואת החולה. התלבטתי הרבה זמן איך לכתוב את הדברים האלה. החשיפה … להמשיך לקרוא ←

למחלת הסרטן יש אופי כזה, ששוכחים אותה ביום יום, עד שפתאום, כל כמה חודשים מקבלים תזכורת שהיא נמצאת שם, סוג של בעיטה בבטן למי שהספיק לשכוח. ההדחקה היומיומית והגישה הצינית היא התמודדות טבעית עם מחלה סופנית. אלא שלפעמים הידיעה פורצת … להמשיך לקרוא ←

כשהיינו בלונדון התקשרה דינה, האחות המתאמת של איריס, לאמא של איריס, והודיעה לה את התשובות של בדיקת הסי. טי. האחרונה. החדשות הטובות הן שיש הקטנה או עצירה בגידול של רוב הגידולים. בכך ניתן אישור להרגשה של איריס שהגידולים אכן קטנים. … להמשיך לקרוא ←

  בחודש אפריל האחרון, כשאיריס ואני היינו במרפאה האונקולוגית באיכילוב וקיבלנו מד״ר ספרא את ״החדשות״ על היותה של איריס גרורתית ובלתי ניתנת לריפוי, באותו יום נורא פגשנו במסדרון את עדי טלמור. הוא נראה נבוך בתחילה לראות אותנו שם, בתחילה ניהל … להמשיך לקרוא ←

הבוקר קראתי את אחת התגובות לרשומה "גרותית", שדיברה על כך שבדרך כלל לא שומעים את קולו של "המלווה" של החולה. רוב מה שנכתב על הסרטן נכתב ע"י החולים עצמם, שנותנים נקודת מבט אחת. אין הרבה שכותבים על נקודת המבט האחרת, … להמשיך לקרוא ←

גרורות. המונח שכל חולה סרטן חושש ממנו. כשמאבחנים את הסרטן הרופאים אומרים "טוב, לפחות תפסנו את זה בזמן, אין גרורות עדיין בגוף, וכולם נושמים לרווחה. מזל שאין גרורות, רק שלא יהיו גרורות. כזכור, איריס נכנסה בחודשים האחרונים לסטטוס של גרורתית. … להמשיך לקרוא ←