דר נכנסה השנה לגן חובה. המעבר מארבע שנים של גן פרטי, עם כל הפינוקים והתקציב השופע שהוא מציע (במחיר גבוה), לגן ממומן מכספי ציבור, דרש הסתגלות. לדר לא נדרשה תקופת הסתגלות. החליקה בקלות למסגרת החדשה. לי נדרשה הסתגלות, מגן שיש בו הכל לגן שיש בו הרבה רצון טוב של גננת וסייעת, אבל אין הרבה תקציב לציוד, ומה שלא יתרם על ידי ההורים לא יהיה בגן.
בכל מקרה, דר נכנסה בקלות למסגרת החדשה, וכבר אחרי היום הראשון נכנסה לגן, הסתכלה על השולחנות המסודרים עם המשחקים ומיד התיישבה והחלה לצייר.
ביום הראשון לא רציתי להשאיר אותה עד שעה מאוחרת בצהרון, והגעתי מוקדם יחסית. דמיינתי אותה כל היום יושבת ובוכה, ולהפתעתי מצאתי אותה שמחה, יושבת עם חברה ומציירת. היא הצביעה בפני על כמה חברות שרכשה כבר באותו יום. נו טוב, כניסה חלקה. שרק יהיה כך תמיד.
בשישי האחרון ערכנו בגן טקס לקראת ראש השנה. היה יפה לראות שהילדים הצליחו בארבעה ימים מילים לשירים חדשים ותנועות ריקוד. מוכשרים. כששרנו את "בשנה הבאה, נשב על המרפסת" התחלתי לדמוע. המילים "עוד תראה, עוד תראה, כמה טוב יהיה, בשנה, בשנה הבאה" גרמו לי לבכות. הלוואי ויהיה טוב יותר בשנה הבאה. שנה בלי הלוויות ושבעה, בלי אבל ואובדן. עברנו כל כך הרבה בשנה האחרונה, שמגיעה לנו שנה יותר טובה.
אני עובר על רשומות ישנות שכתבתי ומצאתי שבשנה שעברה, לפני ראש השנה כתבתי דברים דומים:
"זהו, ננסה לשים את השנתיים האחרונות מאחורינו, בלי מחלות, טיפולים, זריקות ומרשמים. בלי סרטן בבית. סתם ככה, לחיות נורמלי עד כמה שאפשר. מאחל לעצמי ולדר ולכולם שתהיה שנה טובה יותר מהשנה הקודמת, שנה מלאה בחוויות טובות ובאושר".
אתמול ערכנו לדר מסיבת יום הולדת בבית, עם חברים מהגן הקודם. דר היתה מאושרת, לבשה שוב את שמלת הנסיכות הסגולה שלה, ישבה כמו מלכה על כסא המלכות ונהנתה מתשומת הלב.
לי, כל תאריך כזה הוא קשה, בגלל הזכרונות. זו הפעם השניה שאני מארגן לדר מסיבת יום הולדת בלי איריס, בלי התכנונים שלה, בלי ההפקה שלי. לפחות יש לי חברות טובות שעוזרות. בלעדיהן לא הייתי מסתדר בכלל. דר היתה מאושרת וזה מה שהיה חשוב לי, שתחייך, שתשמח, שתשכח קצת את האובדן.
בלילה, לפני שנרדמה היא קראה לי למיטה ואמרה לי: "אמא היתה מאוד חסרה לי היום ביום ההולדת. אני מאוד מתגעגעת אליה". חיבקתי אותה ואמרתי לה שגם לי אמא היתה חסרה, ושאני מאוד אוהב אותה. ליטפתי אותה והיא נרדמה.
מאוחר יותר ישבתי וצפיתי בסרט "העולם מצחיק". סרט נהדר של שמי זרחין, שמתאר כמה סיפורים משפחתיים ששזורים זה בזה על רקע העיר טבריה. אחד הגיבורים (השחקן אלי פיניש) מתמודד בסרט עם בת זוג חולת סרטן. באחד הקטעים, הרופא מתיישב לידו ואומר לו: "אם יש מישהו מהמשפחה או חברים שרוצים להיפרד, זה הזמן".
אצלי זה היה האות לפתיחת סכר הדמעות. נזכרתי ברגע ההוא, שמנהל מחלקת אשפוז יום ישב איתי ואמר לי את הדברים האלה. ישבתי במסדרון המחלקה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. מה עושים ברגע זה? למי מתקשרים. שלחתי הודעות לחברות הקרובות, כתבתי להן שהמצב של איריס קשה מאוד ואני חושב שהן צריכות למצוא את הזמן להיפרד ממנה. ישבתי מול הסרט, דומע. בסצינת הסיום, כששייקה שר את השיר "לו יהי", זרמו נהרות.
כל שנבקש לו יהי. אז מה נבקש השנה?
שיהיה קל
שנהיה בריאים כולם
שנבחר שיש למטבח ולא למצבות
שלא נהיה פרנסה לרופאים ולקברנים
שלא יהיו מלחמות, הרג ומוות
שילדות לא יצטרכו לקבור אמהות ולשיר להן שירים על הקברשיהיה שקט, רגיל ושגרתי
שתהיה שנה טובה יותר.
לו יהי.
ואם פתאום יזרח מאופל
על ראשנו אור כוכב
כל שנבקש לו יהי.
אז תן שלווה ותן גם כוח
לכל אלה שנאהב
כל שנבקש לו יהי.
🙂
אהבתיאהבתי
מבעד לדוק הדמעות בעיני, מצטרפת לאיחולים שלך.
כל שתבקש לו יהי.
שנה נפלאה וטובה שתהיה לכולנו, ולך ולדר במיוחד!!
חיבוק גדול
ולדר גם נשיקות 🙂
אהבתיאהבתי
כרגיל, גרמת לי לבכות מול המחשב. שנה נפלאה ובריאה לך ולדר שנהיית יפה מיום ליום. נסיכה אמיתית שיש לה אבא מדהים.
אהבתיאהבתי
מצטרפת לכל מילה של תמי.
שתהיה שנה טובה ובריאה, אמן.
רק בשורות טובות לכולנו.
אהבתיאהבתי
נו אז… חוץ מהדמעות שהתגנבו להן אתמול בלי רשות! לעיניים שלי כשראיתי את "הפיל המרקד" עוד דמעות בבוקר (( אין ספק שאת המיכסה של פחות טוב כבר מילאת להרבה שנים אז עכשיו נותרו לך ולנסיכה שנים של טוב אהבה
ובעיקר שיעמום!
אוהבים אתכם עד מאוד כשכואב, כשמח וכשסתם -:)
אהבתיאהבתי
אהוב, לבכות בסרטים זה טוב, זה מנקה את כל מה שיושב בלב ובימים הרגילים אתה לא מרשה לעצמך להוציא החוצה.
וזה באמת סרט טוב, כזה ששובר לך את הלב ואז לאיזון נורא מצחיק אותך.
כי ככה החיים. לפעמים בוכים ולפעמים צוחקים.
אני אוהבת את האיחולים של השיר הזה לראש השנה ומאחלת לכם אותם מכל הלב:
"מרשרש אילן ברוח, מרחוק נושר כוכב,
משאלות ליבי בחושך נרשמות עכשיו.
אנא, שמור לי על כל אלה ועל אהובי נפשי,
על השקט, על הבכי ועל זה השיר."
אהבתיאהבתי
אמן!
אהבתיאהבתי
גרמת לי לבכות. כמה רגישות בפוסט, כמה רגישות בילדה. שתהיה לכם שנה של שמחות. אמן
אהבתיאהבתי
אמן!
אהבתיאהבתי
אמן ואמן!!!
ואני ראיתי אותך ואת דר חוזרים היום מהגן יד ביד ובליבי התנגן:
"איך עוד שנה פה נפתחת
כמו כל שנה, בסתיו,
איך בן הולך לו לבד
ואב בעקבותיו…"
באמת שכל שנבקש לו יהי!
אהבתיאהבתי
שנה טובה לכם!
מזל טוב לדר ובהצלחה לה בגן החדש
אהבתיאהבתי
שנה טובה
מזל טוב
שתוכל להביט בשנה הבאה לאחור ולהגיד
"היתה שנה נהדרת!"
אהבתיאהבתי
למיכל ולי היה מנוי לתיאטרון במשך שנים (מרגע שההורים שלה התחייבו לבייביסיטר בכל הצגה), והיינו כל כך מכורים למנוי הקטן והפרובינציאלי הזה, שדברים רציניים היו צריכים לקרות כדי לגרום לנו לוותר על הצגה. בדצמבר האחרון עלתה כאן ההצגה "סוף טוב" של ענת גוב. היה מאד קל לוותר עליה, ולא היה לנו מושג עד כמה הסוף קרוב. בתחילת אוגוסט לקחתי את הגדול להופעה של "כוורת" יחד עם חברים. גידי גוב שר את "נאחז באוויר", שיר שלא ממש אהבתי בעבר, ופתאום התחלתי לשמוע אותו אחרת. בסוכות אנחנו הולכים לפתוח איתו הופעה. הולך להיות מאתגר.
שתהיה שנה יותר טובה מזו שעברה.
אהבתיאהבתי
מגיע לכם השנה הכי טובה שאפשר! מאחלת לכם רק בריאות, אושר וכיף! בהצלחה לדר בגן החדש.
אהבתיאהבתי
כבר זמן מה אני קוראת את הבלוג הזה ומרגישה קרובה אליכם למרות שמעולם לא פגשתי אותך, את איריס או את דר. הגעתי אל הבלוג לאחר ששמעתי על מותה של איריס ומאז אתם איתי ומידי פעם אני מתעדכנת בקורות אותכם ושולחת לכם איחולי דרישת שלום אילמות.
הנה אני מאחלת בקול: שנה טובה שתהיה לכם. שתגשימו את רשימת המשאלות המאוד צנועה שכתבת ויותר הרבה יותר.
התפלאתי ממה שכתבת לגבי הסרט. אני, שום דבר רע לא קרה לי, ומאז ההריון (שהיה לפני 3 שנים) אני לא מסוגלת לראות סרט עצוב אפילו כאלה שנחנשבים לילדים. לא מסוגלת. לא מסוגלת לראות את האמא מתה, את הבן נחטף, את הילד מת… זה לא בשבילי. ולעומתי, אתה שידעת בשנה האחרונה הרבה צער, אתה לא מפחד לצפות בסרטים שמתארים טרגדיות כשלך… האם יש בכך נחמה?
שיהיה יום טוב מחר, ושבוע טוב, חודש טוב, ושנה טובה.
אהבתיאהבתי
ושוב אני בוכה מול הפוסט שלך.
מאחלת לכם שנה מופלאה. ככה. מופלאה!
אהבתיאהבתי
דרור היא כל כך גדלה והיא מהממת. שמחה לשמוע שההסתגלות לגן עברה חלק ומאחלת לך ולכולנו שהשנה הזאת תביא איתה רק טוב שכל משאלות ליבנו יתגשמו לטובה. לו יהי …
אהבתיאהבתי
היו כמה דברים שרשמת שהציפו בי רגש גומה אומנמם אני בת 19 ילדה .. והכי תחברתי ל.. "שילדות לא יצטרכו לקבור אמהות ולשיר להן שירים על הקברשיהיה שקט, רגיל ושגרתי" כי אני ילדה כמו שרשמת קברתי את אמא שלי לפני חודש וחצי גם בגלל המחלה הארורה הזו .. וחשבתי על מה שאמרו בסרט ושאמרת שאמרו לך גם שזה הזמן להפרד לי לא היה זמן לא אמרו את זה או אולי בחרתי לא להקשיב לא נפרדתי אבל אולי כל לילה בלב שלי ולה שאמרתי לה לילה טוב אולי נפרדתי ודווקא באותו היום לא . הלכתי בידיעה שאני הולכת וחוזרת עוד כמה שעות והיא עדיין תיהיה שם . לא יודעת למה אני רושמת את כל זה פה אבל הרגיש לי לנכון. אני לא משתפת בדרכ . אבל אני קוראת את הפוסטים שלך עוד לפני שכול זה קרה לי ואני חייבת להגיד שאתה נשמע כמו בעל ואב מקסים,לדר יש מזל שיש לה אותך אחרי אובדן כזה גדול.
מאחלת לכם את כל מה שאיחלת ויותר.
אהבתיאהבתי