הפוסט הקודם הסתיים בנימה אופטימית. כנראה שפתחתי פה לשטן. ביום חמישי, אחרי שכבר התרגלנו קצת להיות בבית, והיה נעים ונחמד, אחרי ששכרנו מטפלת לאיריס לשעות הבוקר, פתאום בצהרים החום של איריס עלה ל-38 מעלות. חום מעל 38 מחייב הגעה לבית החולים. הדבר מלמד בדרך כלל על ירידה בספירות הדם וסכנה למערכת החיסונית.
בליל יום חמישי איריס הגיעה למיון באיכילוב, שוב עם ספירות דם ברצפה. דר נפרדה מאיריס לפני שהלכה לישון. לי היה מאוד קשה. תחושה של חוסר אונים, עד שאיריס כבר חזרה הביתה וניסינו לחיות חיים נורמליים לכמה ימים, שוב חזרה לבית החולים. בלילה אשפזו אותה בחדר בידוד במחלקה הפנימית ולמחרת העלו אותה למחלקה האונקולוגית לבידוד.
ביום שישי אני ליוותי את דר לגן בבוקר. הילדים הציגו את העבודות שלהם במסגרת שבוע הספר, היה מאוד מרשים. דר חיברה גרסה שלה ל"דירה להשכיר". אצלה דווקא הדוב מגיע לדירה ומחליט לשכור אותה. מעניין. ביום שישי אחרי הצהרים לקחתי אותה ליום הולדת של אחד החברים מהגן. היה לה קצת עצוב בלי אמא.
בשבת החלטתי לעשות לדר יום כיף. כבר מראש הזמנו כרטיסים להופעה של "ילד פעם" בנמל תל אביב ואיריס אמרה לי שהיא רוצה שדר ואני נלך להופעה למרות העובדה שהיא מאושפזת בבית החולים. בשישי התקשר אלי אריק ("המפקד") ופקד עלי שאחרי ההופעה אנחנו באים אליהם "להתאוורר" בבריכה. הוא אמר שזו הוראה של איריס, שאמרה לו שאם זה יבוא ממנה אני אסרב. כמובן שנאלצתי לציית למפקד. אמרתי לו שאני נקרע בין הרצון שלי להיות עם איריס בבית החולים לבין הרצון שלי להיות עם דר ולעשות איתה כיף כשאמא לא נמצאת.
בבוקר נסענו דר ואני לנמל תל אביב. מראש סיכמנו גם שנקנה לה בגד ים בנמל, והיא בחרה אוברול סגול-ורוד. עד שפתחו את החנות נכנסנו לחנות של "קרוקס" (בעיקר כדי להימלט מהחום הנוראי – מי שתכנן את הנמל לא שיער בנפשו שבקיץ יש שמש בישראל ולא דאג לטיפת צל). המזגן בחנות קרוקס "עלה" לי בנעליים חדשות לדר, בעיקר כי הרגשתי לא נעים רק לשבת שם בחנות. אחר כך נכנסנו להופעה של "ילד פעם". כיאה למעמדה כמנהלת מועדון המעריצים נכנסנו לחזרה לפני ההופעה. ההופעה היתה נהדרת כרגיל. רקדנו והשתוללנו.
מנהלת מועדון המעריצים של ילד פעם
אחרי ההופעה נסענו לבקר את איריס באיכילוב. דר שוב התרגשה ללבוש את המסכה ולהכנס לחדר של איריס. ביקרנו אותה כשעה בצהרים ואחר כך שמנו פעמינו לבריכה של אריק ודיצה. כשהגענו אמרתי לאריק שהבית שלהם מזכיר לי את "מלון הצפון" בקרית שמונה בשנות התשעים, כשהיו מורידים את החיילים מהקו בלבנון להתאוורר שם ולהתרחץ בבריכה לכמה שעות ואז מחזירים אותם לקו. "רק תתלו שלט של האגודה למען החייל בכניסה, או יותר נכון – האגודה למען הסרטן", אמרתי להם. איזה אנשים נפלאים. דר נהנתה לשחות בבריכה עם אריק ואיתי ואחר כך לי, הבת של אריק ודיצה, לקחה פיקוד על דר לכמה שעות והן ציירו ביחד.
במלון הצפון
השהייה אצל דיצה ואריק עזרה לי קצת לנקות את הראש. בדרך כלל אני לא אוהב את הביטוי הזה, אבל באמת שניקיתי קצת את הראש. כמה שעות בלי לחשוב על סרטן, בית חולים, ספירות דם וזריקות.
בדרך חזרה הביתה דר עוד לא נרדמה. חזרנו, קילחתי אותה ואז היא נרדמה. ישנה 12 שעות רצוף והתעוררה ביום ראשון בבוקר ב-8:45. היה לה יום מעייף. אני מודה על המזל שלנו שיש לנו כל כך הרבה חברים וחברות שעושים משמרות אצל איריס בבית החולים ובבית ונותנים לי את האפשרות (והזכות) להקדיש זמן לדר, שלא תרגיש זנוחה. גם ככה קשה לה כשאיריס לא בבית. תודה לכן ולכם: חן, נילי, רוני, רני, יואב, טלי, דיצה, אריק, נועה, עינת, דנית, ליאורה, לימור , רימה ומלכה. אני בטוח ששכחתי מישהו.
ביום שני איריס שוחררה מבית החולים. הספירות עלו לרמה מספקת. שוב חזרנו לאיזו שגרה של יום וחצי. בנוסף ביום שני הגיע נהג המונית עם המשלוח השני של תרופות האירובולין מארה"ב. מסתבר שזה אותו נהג מונית שהביא לנו בפעם הקודמת את התרופות. "שתהיה לכם רפואה שלמה, איך קוראים לה? איריס גולדמן? אני אתפלל עליה ויהיה בסדר", כך הוא איחל לי. אני לא אדם מאמין ולא מאמין בתפילות אבל מרגש אותי שאנשים שאני לא מכיר מבקשים את השם של איריס כדי להזכיר אותה בתפילות. זה מראה על אכפתיות וערבות הדדית.
הבוקר איריס נסעה עם דיצה לבית החולים לעבור את הטיפול הכימותרפי הבא. דר ראתה אותי מארגן את איריס בבוקר ושאלה "אמא כמה ימים תשארי בבית החולים? אני אדבר איתך בערב בסקייפ״. אמרתי לה שאיריס רק נוסעת לטיפול ותחזור אחרי הצהרים. היא כבר התרגלה לזה שאיריס נעלמת לכמה ימים כל פעם והיתה בטוחה ששוב מאשפזים אותה.
דיצה אמרה שהיתה בכנס של האגודה למלחמה בסרטן השבוע וכל הזמן דיברו על האריבולין כתרופת הפלא החדשה שתעשה את מה שכל התרופות האחרות נכשלו. אולי זה יעזור, אנחנו עדיין סקפטיים. לא יודעים על התרופה הזו הרבה בארץ.
חוץ מזה, איריס הפכה להיות מיני-סלב בסוף השבוע לאחר פרסום הכתבה ב"מעריב סופשבוע" על ההתמודדות שלנו עם הסרטן דרך הבלוג והפייסבוק. בכתבה ערכו קטעים מתוך הבלוג שלי ומתוך הפייסבוק של איריס כיומן התמודדות עם המחלה. היה מרגש למרות שהכרתי את הטקסטים. 
נקווה לטוב.
אב במשרה מלאה 
היי דרור אני כל כך כך איתך ומבינה על מה אתה מדבר .
החלמה מלאה לאיריס ותהיו חזקים (שקלתם טיפול בתוספים שהוכח שעוזרים לגוף להתחדש??)
אם תרצה אני אשמח להמליץ לך
אהבתיאהבתי
תודה על הדאגה, אורלי
אהבתיאהבתי
יש מוצר שנקרא כורכומין שלפי האתר הזה שאני מכירה הוא מאוד עוזר לחיזוק הגוף
http://www.cancerhope.co.il
אהבתיאהבתי
ושוב…אני קוראת ודמעות התרגשות עולות לי בעיניים. העזרה המדהימה שאתם מקבלים אפילו מאנשים ברחוב(נהג המונית) האכפתיות והתתגייסות. דר הבוגרת והמדהימה. כן תצליחו.
אהבתיאהבתי
זה באמת מצחיק אוצי לפעמים, וקצת מרגש, כשאנשים שאני לא מכיר מאחלים לנו רפואה שלמה ובריאות. האמת שזה יפה
אהבתיאהבתי
הכתבה שהתפרסמה ב"סוף שבוע" ,29.06.12, הציתה אצלי גחלים מוצפנות. לא הייתי טורח לפרסם תגובה -כי מדובר בענין אישי(וחץ מזה- אם הייתי לוחץ על LIKE האם זה אומר שאני מחבב את התוכן?- אלמלא כתבת על בעיות בשמוש במחולל החמצן בבית. כבעל נסיון מה, אני מבקש להסב את תשומת לבך כי ניתן להאריך את צינורית החמצן ממש כמו שמחברים צנורות השקיה בטפטוף. המחולל נשאר במקומו והמשתמש/ת נשאר צמוד לאספקת החמצן ללא הפרעה. סדור כזה אינו מתאים אולי לארמון בקינגהם, אך לבית מגורים רגיל הוא אפשרי.
בריאות ועוד פעם בריאות
אהבתיאהבתי
בנצי שלום.
יש לנו צינורית הארכה למחולל. משתמשים בה לפעמים
תודה
אהבתיאהבתי
זה כל כך קשה כל ההלוך חזור הזה. מרגישים שכבר טוב יותר ואז פתאום קורה עוד משהו. זה מתסכל מאד.
(תוסיף לרשימה את דנית, ליאורה, רימה ולימור)
אהבתיאהבתי
תודה על התזכורת
אהבתיאהבתי
דרור אני גאה בך!
אהבתיאהבתי
אני גאה בך על ה-LLM
תודה 😉
אהבתיאהבתי
דרור יקר, אני מאמינה שהאהבה שלנו, של כל הסובבים אתכם, וכל המחשבות והאנרגיות הטובות (שווה להאמין גם בזה…) יביאו למצב טוב יותר.
המקום שלכם במלון הצפון… במיוחד שעכשיו אתם סלב… שמור לכם – על בסיס FB….
אהבתיאהבתי
אוי את, תמשיכי. 😉
אין כמוך
אהבתיאהבתי
נשיקות יקרים. לשלושתכם ולכל האנשים הנפלאים שסובבים אתכם, ולא בכדי. הלב והבית שלכם תמיד פתוחים לקבל אחרים, אז הגיע הזמן שיחזירו לכם!
אהבתיאהבתי
רוני, זה בדיוק מה שספרתי לחברה אתמול,
שכמו שכולם ידעו לבוא, לשרוץ ולהרגיש בבית והכי חופשי שיש בבית כהנוביץ -גולדמן הפתוח (ואני יכולה להעיד שגם בית גולדמן הגרעיני תמיד היה המקום הכי פתוח וכיפי להיות בו) כך כולם יודעים להיות שם גם עכשיו.
אהבתיאהבתי
תודה רוני ונועה.
איריס הדביקה אותי בקדחת האירוח והפכה אותי ממיזנטרופ לאדם שאוהב לארח חברים.
אהבתיאהבתי
ממשיכה להחזיק לכם אצבעות להצלחת הטיפול באירובולין(מקווה שכתבתי את השם נכון). אני חייבת לשתף אותך שגם לי היתה חוייה מרגשת שוב כשקראתי את הכתבה וזאת אף על פי ולמרות שאני מקבלת את העדכונים און ליין בפייסבוק ודרך הבלוג, זה ריגש שוב ובעוצמות גדולות מחדש וכמובן שעיני לא נותרו ייבשות. תראה דרור, ממרום גילי אני מאמינה מאוד גדולה בכוח הגדול של אנרגיות טובותובטוחה שהכתבה הזו גייסה מרבים שאינם מכירים אתכם אישית אך ממשיכים ומחזיקים לכם אצבעות להצלחת הטיפול והחלמה. יש משהו במחלה הארורה הזו שחוצה מגדרים, דתות, גילאים, ועוד כל מיני מחסומים וגורם לאמפטיה ענקית ורצון לתת כוחות למי שנלחם בה למען ינצח אותה ויוכל לה, זו התמודדות קשה ביותר ומחלה ארורה שאין כמותה ולא כל אחד מרפה לפתוח ולשתף במה שמתחולל בלבו ובתחושותיו בצורה כל כך אמיתית וכנה כמותכם, יישר כוח!!!.
כל הכבוד לחברים שצמודים אליכם ומאפשרים לך ולדר ולאיריס להתאוורר, זה לא פחות חשוב.
לסיום, כמובן ד"ש חמה לאיריס המקסימה שלך ובפעם המי יודע כמה אני אחזור שוב שאם אתה צריך ממני משהו בכל עת ובכל שעה, אתה תמיד יכול לבקש כי עייפתי כבר מלהציע. אם לא שכחת, אנחנו מאותו הכפר אז קח אותי גם בחשבון!!! מאחלת לכם את כל הטוב שאפשר לאחל וכוחות לעתיד
וכמובן בריאות ובשורות טובות .
אהבתיאהבתי
תודה לך שכנה יקרה.
זה מחזק אותנו
אהבתיאהבתי
נקווה שיהיו בשורות טובות.
בטח אתה מכיר את זה, אבל למען הביטחון אני מצרף לינק
http://health.walla.co.il/?w=/5079/2546221
אהבתיאהבתי
תודה על הקישור. התרופה הזו לצערנו לא מתאימה לאיריס כי היא לא מוגדרת כמגיבה להרצפטין.
אהבתיאהבתי
בתור מי שמאמינה עדיין למרות "הגיל והתרגיל" שאהבה היא תרופה לכל דבר ואם לא תרופה לאה לפחות הקלה ניכרת אז ממשיכה לשלוח את אהבתי ואהבת "הקיבוץ " כולו.
ו…. כל השאר בעניין מתי ש.. כש…. כל דבר … ובטח כל טעם -:)
אתם כבר יודעים לבד
חיבוקים ותפילות ( אם לא יועיל לא יזיק )
אהבתיאהבתי
תודה מלכה.
הלוואי שיכולתי לכתוב כמוך.
את מבטאת בכמה מילים את מה שאני מרגיש
אהבתיאהבתי
לבי אתכם
אהבתיאהבתי
תודה לך.
אהבתיאהבתי
נקווה לטוב
אהבתיאהבתי
בהחלט. תודה!
אהבתיאהבתי
הכתבה במעריב, הבלוג שלך, השיתוף שלכם-
כל כך מיוחדים.
לראות את הכתבה, למרות שאת כל הטקסטים כבר קראתי- זה שונה. זה מעצים.
וגם פה מאמינים ב"לא יועיל לא יזיק" ומתפללים.
עוקבת אחריכם בשלט רחוק ושולחת חיבוקות ונישוקים אינספור.
חיה
אהבתיאהבתי
תודה על התפילות.
זה מחזק אותנו
אהבתיאהבתי
דרור , שוב מוצפת דמעות . . שוב תחושת הזדהות , אכן היתה שבת נפלא ומשחררת אצל משפחת קציר המדהימים אריק דיצה ולולי המדהימה ששיחקה עם דר שעות בסבלנות מדהימה . . מחזקת כרגיל . . וזמינה כמובן לעזרה !!
אהבתיאהבתי
תודה. נתראה במלון הצפון
אהבתיאהבתי
אתם אנשים כל כך מיוחדים ! שומרים על השפיות בכל האי-שפיות הזו. שומרים על ימים פחות או יותר שגרתיים לבתכם. זה ממש ממש לא מובן מאליו. המשיכו להתחזק באמצעות החברים הטובים. שולחת איחולי החלמה הכי טובה ומהירה שאפשר ומחזקת את ידיכם!! אין כמוכם!
אהבתיאהבתי
תודה!
אהבתיאהבתי
ממשיכים להחזיק אצבעות חזק!!! בבקשה תמשיך לעדכן.
אהבתיאהבתי
לאיריס ודרור
חיזקו ואימצו!
אחר כך דרור, ממליצה לרכוש את הספר "שביל הזהב לריפוי טבעי" מאת שרה חמו ובהוצאת הבית הטבעי. ממולץ קודם כל לקרוא ולהבין היכן בדיוק אנחנו נימצאים. קבלת החלטות ואופן הטיפול הם כמובן עניין אישי ופרטי.
כן, גם אני, אמנם בגיל 60 , אבל לקיתי לאחרונה בסרטן השד. "עושה כימוטרפיה" לפני ניתוח כי אני לא מעוניינת בניתוחים כרגע. חבר טוב המליץ לי לבקש לערוך בדיקה גנטית. אומר שזה סוג של תעודת ביטוח.
כדאי לכם לבוא לצפון הארץ. אוויר טוב, אוכל טבעי ושקט ושלווה יכולים אף הם לעזור במעט.
כל טוב
אסתר
אהבתיאהבתי