יום העצמאות – מדינת הטנקים מול מדינת המנגלים

 

אני אוהב לקרוא את הטור של אמילי עמרוסי ב"ישראל היום". מתעצבן ממנו, אבל אוהב לקרוא. בעיקר כי הטור מלמד אותו שיש כאן קבוצה גדולה של אנשים שחושבים אחרת ממני. זה מנתק אותי מהאשליה שישראל היא מדינה ליברלית, שוחרת שלום וזכויות אדם. אני לומד שיש כאן חברה שמקדשת את הצבא, את הכח ואת הפעלת הכח היהודי כערך עליון.

בטור האחרון שלה מיום שישי "גם היום מצדיקים את צה"ל" כותבת עמרוסי:

איילת היא גננת ערכית וחרוצה. במהלך השנים היא גילתה לקונה בעזרי ההמחשה לגן: יש ערכות עשירות לכל חג, אבל ערכות הלמידה ליום העצמאות כוללות תמונות של מנגל, זיקוקין וזהו. יום חגה של המדינה הקטנה נראה בעיניה הנבונות של איילת כיותר מפיקניק; ראוי ללמד את הדרדקים על עוצמתה של המדינה, חשבה, וניגשה להכין ערכה בעצמה. היא כתבה להורים הודעה ובה ביקשה תמונות של מטוסי קרב מביטאונים ישנים של חיל האוויר, צילומי טנקים מעיתוני "במחנה" ואביזרים צבאיים. ההורים, ביישוב איכותי למדי, הזדעזעו. משפטי המחאה שלהם כללו את המילים פשיזם, לאומנות, מיליטריזם, קיצוניות.

גם אני זוכר את הקישוטים ההם שהיו תלויים בגן שלי בשנות השבעים, סמלי צה"ל, תמונות של טנקים, מטוסים וחיילים מסתערים. וזה עוד היה בתקופה של לאחר מלחמת יום הכיפורים, כשהסגידה לאלופי צה"ל נקטעה. הקישוטים ההם, עם סמלי החילות והיחידות, דומה שנעלמו מן העולם ובצדק נעלמו, ברגע שהחברה הישראלית התבגרה והבינה שצה"ל אינו מטרה אלא אמצעי. לא מקדשים צבא אלא משתמשים בו כדי להגן על החירות ועל הדמוקרטיה.

לכן בגן של דר לא הייתי רוצה למצוא תמונות של טנקים ומטוסי קרב וחיילים מסתערים. הגן של בתי בת השלוש וחצי אינו סדנת הכנה לצה"ל והיא לא צריכה לעבור את אינדוקטרינציה בגיל כזה. בגן של דבר תלו דגלים, תלו את סמלי המדינה, ואפילו את התמונות המסורתיות של ראש הממשלה, הנשיא והרמטכ"ל (שדר קוראת לו 'בני חבר שלי' מאז שהצטלמה איתו בערב פסח). אין לי בעיה עם זה שתכיר את סמלי המדינה, שתדע שיש ראש ממשלה, נשיא ורמטכ"ל (אולי גם נוסיף את נשיא בית המשפט העליון?). היא לא צריכה חינוך על קרבות גבורה וטנקים. מזה יהיה לה מספיק בעתיד.

בגן שעמרוסי היתה רוצה לראות כנראה היו תולים את התמונות האלה, של הטנקים, המטוסים ומסדרי הסיום של התרגילים בסיני, אז כשהיינו צודקים ומנצחים. לפני ועדות החקירה, המחדלים, משפטי גבעתי וסא"ל אייזנר. כן, אולי גם כדאי להוסיף את התמונה של אייזנר וקת הרובה כדוגמה ומופת לילדי הגן באשר לאופן ההתנהגות הלאומי הרצוי כשנתקלים באנרכיסט מ-ISM.

כמו במקרה של אייזנר והתגובה הפבלובית גם של הימין וגם של השמאל, יש כאן שתי מדינות. אחת רואה בצה"ל ערך מקודש, ולכן נחלצה להגן על אייזנר (מכתב הרבנים הקודם היה בזכות משה קצב, לא?), חובש הכיפה, מיד, והשניה רואה בצה"ל אמצעי להגנת המדינה והבטחת הבטחון, ולכן הזדעזעה מהתמונות. הראשונה רואה באונס דבר לגיטימי במלחמה על פי דעת ההלכה, כפי שכותב סא"ל אייל קרים, ובמעשיו של אייזנר גבורה כמי ש"מראה מי בעל הבית על ישראל". (תודה לבלוגר יוסי גורביץ' מהבלוג החברים של ג'ורג' על ההפניות והקישורים). ישראל הראשונה תתלה טנקים ומטוסים בגן וישראל השניה תתלה דגלי ישראל (של בנק הפועלים, כמובן) על המרפסת ותסתפק במנגל (או גריל לאשכנזים, כמאמר הבדיחה) בצהרי יום העצמאות.

בניגוד לעמרוסי, אני מאמין כי המדינה היא אמצעי ולא מטרה. המדינה נועדה כדי לשרת את האזרח, ולא האזרח את המדינה. אני מסכים שכל אזרח צריך למלא את חובותיו למדינה, על מנת שהמדינה תוכל להתקיים, אבל איני מקדש לא אדמה ולא מדינה, לא סא"לים ולא טנקים.

ישראל השפויה, המתונה, רוצה בעיקר רק שקט. שקט לעשות מנגל ביום העצמאות, שקט לחגוג. לא רוצים לראות טנקים ומטוסי קרב (למעט מי שאוהבים להצטופף בחוף הים של תל אביב ולצפות בבזבוז הכסף של חיל האויר שמטיס מטוסים להנאת הקהל). נכון שהציבור החילוני עדיין לא השכיל לגבש מסורות ראויות לשלושת ימי "החג" החילוניים – יום השואה, יום הזכרון ויום העצמאות. נכון שטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות מושך רבים אל המסך (ואני גם בינהם, ואפילו מדי פעם מתרגש ממנו למרות שהוא טקס צבאי די סובייטי, יש להודות על האמת) והפך לסוג של מסורת חילונית, אבל אין לנו תוכן ממשי לחגים האלה, למעט כמה טקסים, שרובם די משמימים. את טקס הדלקת המשואות השנה אני לא יודע אם אראה, בגלל הכעס שלי על הפרטץ' הישראלי שהוביל לתאונה שבה נהרגה קצינה בעת החזרות לטקס. לדעתי היה מוטב לבטל אותו השנה. לא ברור מה יש לחגוג עם זיקוקים ומשואות כשגשר התאורה תלוי מעל כולם ומהווה תזכורת למוות מיותר.

אולי זה עדיף ככה, לחגוג עצמאות בלי אינדוקטרינציה, בלי התלהמות ופאתוס, סתם לצאת לפארקים, לאיי התנועה ולצמתים או לשבת בחצרות ולעשות על האש. כמו אומה נורמלית.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אבהות, ביקורת חברתית, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על יום העצמאות – מדינת הטנקים מול מדינת המנגלים

  1. דרור הגיב:

    "אינדוקטרניזציה" באמא'שך? יש לי פזילה קשה מהמילה הזאת כרגע… 😉
    וכרגיל תענוג לקרוא….

    אהבתי

  2. volcman הגיב:

    אנחנו כבר מזמן לא אומה נורמלית (והפוסט הזה מעיד על כך)…

    בלי קשר – לא ברור לי למה צריך לחנך וללמד ילדים רכים על מלחמה, על אלימות. יהיה להם מספיק זמן ללמוד את זה. בכלל, הייתי מצפה שדווקא בגיל הזה ילמדו לסבלנות וסובלנות, לשלום ולקבלת האחר (מי אמר "דירה להשכיר"?).

    אהבתי

    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      דירה להשכיר? טקסט שמאלני אנטי-ציוני קיצוני. שוקלים להשכיר את הדירה לחזיר? חתולה כושית? כולם בבית אחד? הרי זו תעמולה בעד השכרת דירות לסטודנטים ערבים בצפת. עוכרי ישראל. השם ישמור. 😉

      אהבתי

  3. רוני לזר הגיב:

    "שלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה".
    שקט זה לא פה חביבי.
    אם יהיה פה שקט, לא נדע מה לעשות איתו:-)

    אהבתי

  4. motior הגיב:

    אני לא רוצה טנקים ולא מנגלים. כן דגלים, כן להזכיר בזכות מה ומי יש לנו מדינה וכמה היא חשובה לנו.
    אני לא זוכר מה היו הקישוטים בגנים של הילדים שלנו…

    אהבתי

    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      מסכים איתך לגבי דגלים. אני לא מתבייש ואפילו גאה בדגל הישראלי ומניף אותו בגאוה.

      אהבתי

  5. איתן הגיב:

    ליצחק שדה שהיה מפקד ומחנך היו כמה אמרות שתיים מתוכן "אהב את הרובה שנא את המלחמה" "החלק הכי חשוב באקדח הוא הניצרה" .צריך להכיר את הנשק צריך לדעת להפעיל את הנשק והחשוב מכל -צריך לדעת לא להשתמש בו !!!
    כך שאפשר לתלות תמונות של מטוסים,טנקים חיילים וכו' אבל לחנך על פי דרכו של יצחק שדה.ודגלים ברור כמה שיותר ! (אבל שלא יהיו קרועים ובלואים כפי שאני רואה בהרבה מקומות)

    Liked by 1 person

  6. טל גפני הגיב:

    אני ממפלגת הדגלים. הטנקים שישארו בשדות האימונים.
    בגלל שגדלתי בישוב קטן יום העצמאות בשבילי זה: ילדי הגן רוקדים עם דגלים, ילדי כיתה א' מברכים את המדינה (והקהל מתמוגג ומנסה לזהות מאיזה משפחה המברך/ת), מערכון מההווי המקומי שצוחק על עצמנו, משווה את אז והיום. מפגש נעים עם אנשי המושב לדורותיהם, דשא, מוסיקה, ואוכל שכל משפחה מביאה לשלוחן המרכזי.

    בטקסים האלה חשובה החזרה, וחשובה המקומיות, על מנת לייצר משמעות. ואגב, כשמשתתפים בהכנה תחושת השייכות עולה…
    בעיר, אין לי מושג איך לייצר את זה, אולי דרך בתי הספר.. זה הימים שהעירוניות היא הכי קשה לי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s