כשהיינו בלונדון התקשרה דינה, האחות המתאמת של איריס, לאמא של איריס, והודיעה לה את התשובות של בדיקת הסי. טי. האחרונה. החדשות הטובות הן שיש הקטנה או עצירה בגידול של רוב הגידולים. בכך ניתן אישור להרגשה של איריס שהגידולים אכן קטנים. החדשות הפחות טובות הן שאחד הגידולים מסרב להתנהג כמו שצריך בכיתה, מפריע למהלך השיעור ולא מממש את הפוטנציאל הגלום בו, או במלים אחרות, אחד הגידולים עדיין גדל והטיפול לא משפיע עליו. הרופאים קוראים לזה ׳תגובה מעורבת׳.
דינה התייעצה עם פרופ׳ ענבר, שהורה על נסיון להשמיד את הגידול באמצעות הקרנות. כבר מזמן ידענו שהגידול בבית השחי (או זנב השד כמו שהרופאים קוראים לזה) לא מתנהג כמו שאר הגידולים. בבדיקה הגנטית שעשו לביופסיה שלו התברר שבניגוד לגידולים האחרים, שמגיבים להרצפטין (HER2 positive) ולא מגיבים להורמונים, הגידול הזה הוא טריפל נגטיב, כלומר לא מגיב להרצפטין. ולא מגיב להורמונים. ככה סתם, יחודי כזה, נון-קונפורמיסט.
החדשות הן אכן טובות, כי בפעם הראשונה מצאו טיפול שעובד על הגידולים בשדיים ובריאות. עכשיו רק מנסים לנחש האם זו הקסלודה או האווסטין או שניהם ביחד. יורים באפילה.
זה נתן לנו קצת תקווה, ובשילוב עם ההתאוורות בלונדון בשבוע שעבר, קצת שיפר את המצב רוח.
לגבי לונדון, באפריל האחרון, כשנודע לנו שאיריס עברה למעמד של גרורתית, איריס החליטה שניסע ללונדון בחגים, שניקח את דר למקומות האהובים עלינו בלונדון. אז טסנו, לפני ראש השנה, לשבוע בלונדון. ואיזה שבוע זה היה. דר מעולם לא נסעה בכל כך הרבה רכבות בחייה, אבל החליטה שהיא מעדיפה לנסוע במוניות הלונדונית. נכדה של סבתא שלה. היא נהנתה מאוד לבחור בגדים ומתנות בחנויות, לאכול המבורגר אצל גורדון רמזי, לשוט בסירה לגריניץ׳ ולראות את ״אמצע כדור הארץ״ כמו שהיא קראה לכדור שם, לבלות בלגולנד, לבחור צעצועים בהמליס וכמובן, לראות את ה׳בינגן׳ (ביג בן), אהוב ליבה. האויר שיצא מריאותיה כשראתה את השעון ביצ׳יאה מתחנת הרכבת בווסטמינסטר עדיין לא שב כולו לריאות. אה, וכמעט שכחתי, דר נהנתה מאוד לשוטט בארמון וינדזור, לראות את חילופי משמר המלכה ואת החדרים ולתהות מדוע המלכה לא מחכהבארמון ואיפה בכלל נמצאת הנסיכה קייט מידלטון. חוץ מזה היא נהנתה לעשות קניות בסלפריג׳ס ולאכול שם סושי מהמסוע ובין לבין היא עזרה לי לעצור את איריס מלקנות שטויות כשצעקה ״אמא את לא קונה כאן שום דבר!״. וכמובן, לשחק באייפונים והאייפד באפל סטור בקבנט גרדן ולעלות על הגלגל הענק בלונדון איי.
השתדלנו ליצור לדר כמה שיתר חוויות וזכרונות ביחד, חוויות שלה עם אמא ואבא, מי יודע כמה פעמים עוד נספיק לעשות את זה שלושתינו ביחד. והיה כיף.
אז התאווררנו, שבוע לא חשבנו על הסרטן, וזה היה טוב. לונדון מומלצת לכל חולי הסרטן, כמו שאומרים, היאוש נעשה יותר נוח. נקווה שהגידול הסורר, שמסרב לציית לרעלים, יתיישר וילך בדרך כל בשר.
תודה לכל מחזיקי האצבעות, לכל מי שהגיב על הרשומה הקודמת, שלח מיילים ומסרים של תמיכה ואהבה. זה מאוד חשוב לדעת שאנחנו לא לבד.
אב במשרה מלאה 
כמה מהתמונות כאן ממש נהדרות.
שנמשיך לשמוע דבר טובים, ושאת התלמיד הסורר, ישלחו להירשם במזכירות של ביה"ס
או אפילו ישעו מהלימודים.
😉
|חמסה|
אהבתיאהבתי
איזו בובונת. בינגן זה גדול 🙂
אני מקווה שהגידול המניאק יצטרף לחבר'ה ושכולם יעופו משם מהר. שתהיה שנה טובה עם בשורות טובות.
אהבתיאהבתי
איזה טיול מדהים ותמונות מהממות ואני חושבת שלסרטן אין הרבה ברירות כאן –
לאיריס יש עוד כל כך הרבה תוכניות ולימודים וטיולים….
הוא יהיה חייב להתקפל באיזה שהוא שלב ולהתעופף לקיבינימט !
אהבתיאהבתי
כרגיל נמסתי מהתמונות של דר.הילדה והקרוקס.
אתם מאלו שמיצגים את זיהוי הישראלי בחול 🙂
לגבי מה שסיפרת על איריס,אני חייבת לשאול,אין אפשרות לנתח ולהוציא את הגידול הסורר??
שמחתי לקרוא שנהנתם.ממשיכה להחזיק אצבעות ולשלוח אנרגיות חיוביות
אהבתיאהבתי
שמחה שנהנתם ועוד יותר שמחה שחזרתם.
לתגובה המעורבת אני מתייחסת כרגע בתור סימן ראשון לדברים הטובים שיבואו (במסגרת היותי מושפעת מיומיים של חיבוק עצם אינטנסיבי…;-))
מצטערת שלא ראיתי אתכם יותר היום. נשיקות.
אהבתיאהבתי
תמונות נפלאות. במיוחד שבתה את ליבי תמונת השופינג המשותפת (ככה זה, בחורה, נו).
כמו שאמרתי כבר במקום אחר – גם הסורר ימוגר. כי פשוט אי אפשר אחרת. וכמו עם בריונים – אם הגיון לא הולך, ילך כח.
רק לא בדיוק הבנתי את שורת ה"מי יודע כמה פעמים עוד נספיק לעשות את זה שלושתינו ביחד". זת'ומרת, כן, בגיל 16 סביר להניח שהיא כבר לא תרצה לטייל איתכם. אבל עד אז? אלוהים גדולה.
אהבתיאהבתי
חדשות טובות. אני שמחה לשמוע שהגידולים מגיבים.
היה לי פשוט תענוג לעקוב אחרי החוויה הלונדונית שלכם
אתם משפחה מקסימה
מתגעגעת
אהבתיאהבתי
שמחה לשמוע שלפחות רוב הגידולים מגיבים, ומקווה יותר מתמיד שימצאו משהו שיגרום לזה שלא להגיב להצטמצם ולקטון….
התמונות והחוויות מדהימות, דר נראת בעננים ואני חייבת לציין שגם איריס למרות שאני יודעת שהיה לה לא קל עם כל ההליכות 🙂
מחזיקה אצבעות ומקווה בכל נים בגוף שיהיו עוד לא מעט נסיעות כאלו וחוויות מדהימות לכולכם יחד.
אהבתיאהבתי
מחזיק לכם אצבעות!
דר מקסימה 🙂
אהבתיאהבתי
מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם.
בריאות, בריאות ועוד הרבה בריאות לאיריס.
מקווה שהיא תצליח להשמיד גם הסורר.
ומאחלת לשניכם שתעשו לדר "טיולי סוף הדרך" עוד הרבה הרבה שנים, או כמו שאומרים בעדתנו "עד המאה ועשרים".
שנה טובה וגמר חתימה טובה!
אהבתיאהבתי
פוסט נוגע ללב……….הלוואי ותתבדו לטובה בשנה החדשה הזו…!
אהבתיאהבתי
ייפיפיה דר שלכם
מקווה עם כולם שהסורר ילך, כמו שאמרת, בדרך כל בשר
אמן.
אהבתיאהבתי
נשמע לגמרי כמו נקודת אור באפלה.
הטיול בלונדון מעורר נאה!!!
מי יתן והשנה הזאת תביא עימה הרבה בשורות טובות!!!
אהבתיאהבתי
היה כיף לעקוב אחרי החוויות שלכם מלונדון,
לי עשיתם את העבודה, אריאל היתה שבוע בלונדון (אז מה אם זה היה דרך הפייסבוק).
שמעתי בעבר על חולי סרטן שהרגישו שהחברים מתרחקים, אצלכם זה לא יקרה לעולם וזה בגלל ההתמודדות המדהימה של כולכם.
אני בטוחה שתמיד תהיו מוקפים בכל החברים שלכם, פשוט כי כיף לנו להיות חברים שלכם!! בית פתוח, הציניות וההומור של דרור , ההשקעה של איריס ודר שפשוט "אין דברים כאלה!".
אהבתיאהבתי
איזה מקסימות הן הבנות שלך
אהבתיאהבתי