החזירו את שיעורי הבית לילדים

photo
אתמול לא קיבלנו שיעורים. זאת אומרת, לא הגיע מייל מהמורה, ואני כבר התחלתי לחשוש. אולי המייל לא הגיע, או שבאמת לא היו שיעורים. בסופו של דבר דר חזרה מהצהרון ואמרה לי שאין שיעורים. נשמתי לרווחה. אחר הצהרים פנוי. יהיה לי זמן לכסח את הדשא.

דר נכנסה לכתה א' לפני כשלושה שבועות. מאז, כל יום, אני מקבל במייל את פירוט השיעורים שלה. כל יום, איזה עמודים צריך להשלים בחוברת שפה, בחוברת חשבון, בחוברת גיאומטריה, צריך לצבוע שער למחברת חגים, מחר צריך להביא דבקיות (מה זה דבקיות, לכל הרוחות?), שקית זיפר (כנ"ל, מה זה?), שלושה עפרונות מחודדים, ולא לשכוח למחר נעלי ספורט לשיעור חינוך גופני (ושיער אסוף לבנות, כמובן), וזכוכית מגדלת לשיעור מדעים.

מה רע בזה? אתם שואלים. מערכת החינוך בסך הכל נענית לצורך שלנו, ההורים, להיות מעורבים, להיות בעניינים. הרי כל היום אנחנו רודפים אחרי הקריירות שלנו ואין לנו זמן להקדיש לילדים, שעונים לנו "בסדר" על השאלה "איך היה בבצפר היום?", זורקים  את התיק בצד הדלת ורצים לשחק מיינקראפט או לצפות בפעם האלפיים ב"לשבור את הקרח".

מה רע בזה? רע בזה שזה מעביר את האחריות על השיעורים והכנת המטלות אלינו, ההורים, במקום ללמד את הילדים להיות אחראים למטלות האלה. דר חוזרת הביתה ואומרת לי: "תבדוק אצלך במייל אם היו שיעורים, אני לא זוכרת". הרי הם מסמנים בחוברת את הדפים שצריך להשלים, והיא יכולה לבדוק, אבל לימדו אותה שהשיעורים אצלי במייל.

כנרת רוזנבלום תיארה את זה כך ב"הארץ":

"הרבה דרכים מתקצרות כך: קל יותר להניע הורה לחדד ארבעה עפרונות מלטפח הרגלי למידה אצל הילדים. קל יותר להסביר להורים איך ללמוד לבוחן בגיאומטריה מלכתוב בוחן שהתלמיד יתמצא בו בקלות. ובינינו, העבודות מרשימות יותר כשההורים עושים אותן….

איזה טוויסט נהדר של מערכת היחסים: ממבקרים חריפים של מערכת החינוך נהפכו ההורים לעבדיה הנרצעים. המינונים העכשוויים של יידוע ההורים ושיתופם בחיי בית הספר ובתהליך הלימודי הם מנוף להעברת האחריות על מה שצריך לקרות בין כותלי בית הספר, בשעות הלימודים, ובין המורים לתלמידיהם, להורים בשעות אחר הצהריים".

בקיצור, ההורים דרשו להיות מעורבים, המערכת עירבה אותם וראתה כי טוב – הדברים מתבצעים ביעילות. לא עוד חקירות של הילד "היו לך שיעורים היום?", היום הכל כתוב במייל, יש מסירה משפטית, ההורה מוחזק כיודע מה היו השיעורים והוא האחראי להכין אותם.

כותב שורות אלה, שסיים 12 שנות לימודים ואפילו איזה תואר אקדמי ועוד קצת דברים, מצהיר, שאביו ואמו מעולם לא שאלו אותו אם יש לו שיעורים, מעולם לא שאלו אם יש בחינות, אם היתה בחינה וכמה קיבל בבחינה. הורי נהגו לפי שיטת מכון אדלר, שבעיקרה מעבירים את האחריות על השיעורים לילד. הילד מבין ששיעורים זו המטלה שלו והאחריות שלו לבצע. הוא יודע שאם לא יכין שיעורים, יזכה לסנקציות מבית ספר. הוא יענש, לא ההורים.  עוד על כך ניתן לקרוא כאן באתר של מכון אדלר.

היו פעמים שהכנתי, היו פעמים שלא הכנתי, היו פעמים שהעתקתי שיעורים מחבר בהפסקה. אם לא הכנתי ונתפסתי, רשמו לי את זה בתעודה וזהו. זה לא היה העסק של ההורים שלי. הצלחתי לסיים את בית ספר די בסדר, לדעתי.

אני לא מתעלם מזה שיש ילדים עם בעיות סדר וארגון, שצריכים את ההכוונה של ההורה בהכנת שיעורי הבית, כדי להקנות הרגלי למידה והכנת שיעורים, אבל רוב התלמידים מסוגלים להתמודד עם הכנת המטלות בעצמם.

לדר אין הרבה שיעורים כי את הרוב היא מסיימת בכיתה, ואנחנו רק בתחילת כתה א'. בדרך כלל זה לצבוע איזה דף עבודה או להדפיס תמונות (מלמד אותה לחפש תמונות בגוגל, אבל מה זה בזבוז הנייר הזה?)  בינתיים, כשהיא שואלת אותי אם היו לה שיעורים, אני מפנה אותה לילקוט שלה, שתוציא את החוברות ותבדוק אילו דפים היא סימנה ואם נשאר לה משהו להכין בבית. יכול להיות, שהפתרון הקבוע, ברגע שהיא תתחיל לקרוא באופן שוטף, יהיה לפתוח לה תיבת מייל באייפד שלה ולעשות העברה אוטומטית של כל מייל שמכיל את המילים "שיעורי בית" ישר אליה. שיבואו אליה בטענות, לא אלי.

עוד אני כותב את הרשומה הזו ומתקבל המייל הבא מהמורה. אני חייב לרוץ, יש לי המון שיעורי בית לחופשת ראש השנה!

photo (1)

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה בית ספר, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על החזירו את שיעורי הבית לילדים

  1. כשהבת שלי היתה בכיתה ב' (היום ח) בשיחה בין אימהות כשאמרתי שאין לי מושג באיזה פרק הם בתנך היא פנתה אלי מזועזעת : "מתי פעם אחרונה עשית שיעורים בתנך" היא כמובן היתקוונה עם הילדה, אני ישר חשבתי על עצמי ועניתי : "מעולם לא הכנתי שיעורים בתנך".
    ונכון, היום הבת שלי בכיתה ח, מעולם לא בדקתי לה שיעורים שלא לומר "עשיתי". הבת שלי יודעת שהאחריות היא שלה כבר מכיתה א. השיחה היחידה שניהלנו היתה "למה כידי לה להכין שיעורים" או " למה זה יעזור לה בחיים" …דבר שלי אישית אין תשובה עליו מישום שאני היתי "עצלנית שלא רוצה לילמוד" או במילים של היום " אפרעת קשב לא מאובחנת" .

    לא מעניין אותי מתי יש מבחן, איזה שיעורים יש או האם היא הכינה אותם. אני לא מבינה בזה, לא רוצה להבין בזה ואני האמא לא המורה.

    והשאלה האם כל זה הצליח לי? התושבה היא כן :הילדה תלמידה מיצטיינת, הקבצה א מטמטיקה מואצת (אני אחד ועוד אחד לא יודעת לעשות) וכ.

    פעם כתבתי את זה באופן אננונימי http://www.sh-taim.co.il/friends-blog/item/137-serial-mother

    אהבתי

  2. לימור הגיב:

    סתם שתדע שסתיו כבר בכיתה ו'. אני מעולם לא התערבתי בנושא הלימודים. למה? ככה! אני כבר סיימתי לימודים , לא בא לי עוד פעם (ואחר כך עוד פעמיים עם הקטנות).
    אני אמרתי לה מכיתה א' שאני לא אחראית שיעורים, אני לא אחראית תיק, מבחנים, עפרונות ושאר ציוד. אני לא מתערבת. אני כאן כדי לעזור אם היא צריכה. תמיד מוכנה לעזור ולא משנה באיזה מקצוע וכמה שיעורים יש. אבל זו לא אחריות שלי לדעת אם יש שיעורים או לא. וכך היה!!
    סתיו תלמידה מעולה, עושה את הרוב (לא את הכל וזה בסדר), מכינה, לומדת, מחדדת ושאר ירקות. אני עוזרת כשצריך. זה עובד מצוין.

    אהבתי

    • Tardis הגיב:

      סיים סיים מה שלימור אמרה (זה לא נראה לי לטובת הילדים שלי שאני אתערב להם בלימודים… דווקא להפך)

      אהבתי

  3. veredgf הגיב:

    מאוד אמביוולנטית לגבי זה. אני איפשהו באמצע. אני מאמינה בעצמאות שלהן ובאחריות שלהן, אני לא יורדת לפרטים של השיעורים, אבל כשיש לילדים קשיים שהם מעבר לרגיל, זה לא תמיד עובד ככה. אצלי זה התחיל לתקתק רק כשהגדולה התחילה לקחת ריטלין, פתאום היא נהייתה ילדה נורמטיבית והשיעורים באמת נהיו שלה ועד אז, לצערי הרב זה לא היה ככה. אצל הצעירה שלי יש עניינים רגשיים שסובבים סביב השיעורים, מצד אחד היא מבינה שאם היא לא תעשה היא זו שתקבל את ה"עונש" ומנגד, היא פרפקציוניסטית ובוחרת לעיתים לא לספר על השיעורים לא כי לא בא לה, אלא כי היא משוכנעת שהיא לא תצליח לבצע וכאן אני חייבת להתערב.
    אצלנו המורה לא שולחת סמסים (ת"ל), ואני לא יושבת ומחדדת לילדה את העפרונות אבל אני מוצאת שאני כן שואלת עם היה, כן דואגת שתשב לעשות, לא יושבת איתה אלא אם יש לה שאלה אז היא (וגם אחותה) מוזמנת לשאול ולהיעזר בי.
    אני מחפשת דרכים לייעל אצלהן את ההכנה העצמאית ומצאתי לאחרונה שאוזניות עם מוזיקה זה שוס אדיר – פתאום תהליכים שגורמים לחריקת שיניים מסתיימים במהירות שיא (ריטלין לעניים).
    מה שאני רוצה להגיד זה שצריך למצוא שביל זהב. בטח לא לעבוד בשביל הילדים, אבל לא לזרוק אותם לגוב האריות.

    אהבתי

  4. motior הגיב:

    לא יאומן… אצלי מעולם זה לא קרה ואני שמח שכך.
    האם דיברת עם הורים אחרים על הנושא? עם המורה?

    שנה טובה!

    אהבתי

  5. עינב הגיב:

    זה לגמרי המורה של דר… או הרבה מורות נוספות. אבל לא כולן. אצלנו לחלוטין זו אחריות של הילד. אני כן שואלת אבל לא מדווחים לי וכבר יצא שלא עשה כי שכח- אז השלים יותר למחרת….

    אהבתי

  6. מיה הגיב:

    אמנם בנותי כבר גדולות, בתיכון, אבל גם אני מקבלת מיילים מהמורות ו… מוחקת אותם בלי לקרוא אפילו! כשהיו קטנות היתה מחברת קשר ושם יש לציין היו נרשמים רק דברים חשובים באמת ליידוע ההורים. זה בהחלט לא היה מלחיץ ומציף כמו מה שקורה היום.
    הבנות שלי יודעות שכל מה שקורה בבית ספר זה באחריותן וביניהן לבין מוריהן/מורותיהן.

    אהבתי

  7. פינגבאק: מכת עבודות הגשה | אב במשרה מלאה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s