מחשבות בעקבות ראיון שנתתי ל"ידיעות אחרונות" על אבהות חדשה.

כשדר נולדה, היה ברור לי שאני הולך להיות שותף מלא בהורות שלה. לא עוזר לאמא שלה, שותף. נכון, לאיריס היתה חופשת לידה והיא בילתה איתה שעות רבות, ועשתה דברים שאני לא יכולתי לעשות, כמו להניק, אבל אני השתדלתי להיות שותף מלא בכל מה שאני יכול לעשות. מקלחות, חיתולים, האכלה מחלב שאוב בלילות, טיולים בעגלה ובמנשא. בימי שישי, כשאיריס היתה נוסעת לעבוד בגלי צה"ל, נשארתי עם דר ואני זוכר את השעות האלה כשעות הטובות ביותר שלנו. נכון, היא ישנה רוב הזמן, או שקיבלה בקבוק של חלב שאוב, אבל זכורים לי טיולים ארוכים ביחד. תחילה היא מנמנת בעגלה ואחר כך במנשא. היינו מטיילים ביחד, אני לוקח אותה לקניות בסופר, ומנסה למלא אותן בסל התחתון של העגלה.

לקח לי זמן להפסיק להיעלב מדר הקטנה, שפעמים רבות העדיפה את איריס. אין מה לעשות, אמרתי לעצמי, לאיריס יש ריח של חלב ולי אין. היא מעדיפה אותה כי היא יודעת ששם נמצא האוכל, או שסתם רגילה למגע האימהי ומעדיפה אותו. בסופו של דבר שחררתי את העניין הזה.

לקריאה נוספת: למה אנחנו נפגעים כשהם צועקים "אמא"?

כשאיריס חזרה לעבודה דר היתה בת 7 חודשים ונכנסה למשפחתון. איריס התלוננה שהיא מחפשת עבודה בתור אמא לתינוקת ומרגישה שמתייחסים אליה כמו אל בעלת מוגבלות. בודקים איתה כמה פעמים היא צריכה לצאת מוקדם מהעבודה, כמה פעמים היא יכולה להישאר עד מאוחר ומחשבים לה כל דקה. אני זה שהגעתי בשעה 16:00 לאסוף אותה מהמשפחתון רוב ימות השבוע כדי לאפשר לאיריס לפתח את הקריירה שלה בתחום התקשורת ויחסי הציבור. זכור לי שכחודש לאחר שדר נכנסה למשפחתון היתה חופשת פסח והתברר לי שיש עכשיו 10 ימי חופש במשפחתון. זה היה מאתגר, אני מודה, אבל הסתדרתי עם דר.

כשדר חלתה בחורף, אני זה שנשארתי איתה ברוב הפעמים ולקחתי אותה למרפאה או לטיפת חלב. בשעות אחר הצהרים אחרי הגן הייתי מבלה איתה בגן השעשועים (עם רוב האמהות האחרות, יש לומר) ולאחר מכן בבית או שהיינו מתארחים אצל חברות וחברים מהגן.

עד היום זה מצחיק אותי כשנשים אומרות לי "אני לא יכולה להשאיר את התינוקת עם בעלי, הוא לא מסתדר לבד", ואני שומע את זה הרבה. "הוא לא מחליף חיתול עם קקי ולא מסתדר עם האוכל", "הוא לא יודע לעשות לה מקלחת". שמעתי את זה גם ביחס לילדים גדולים יותר, לא רק לתינוקות. לא ברור מה הגורם לזה – חוסר האונים שמפגינים הגברים בבית או אי היכולת של הנשים לשחרר קצת? הם לא יסתדרו? באמת? הגיע הזמן שתשאירו את הגברים קצת יותר עם הילדים. הם יאלצו להסתדר. תפסיקו לעשות לגברים הנחות.

לקריאה נוספת: האם יש אבא חדש?

העולם שלנו שונה מאוד מהעולם של האבות והאמהות שלנו. שם התפקידים הגבריים והנשיים היו ברורים. הגברים עבדו והנשים התרכזו בטיפול בילדים. היום גברים מצופים להיות גם קרייריסטים וגם שותפים להורות, בעוד שנים מצופות להשאר אמהות מושלמות בצד ניהול הקריירה שלהן. אנחנו בתהליך של שינוי, למרות שהמחקרים מראים שעדיין אחוז קטן מאוד של גברים שותף לגידול הילדים, ומתרכז במטלות שנחשבות נעימות יותר כמו מקלחת או הקראת סיפור לפני השינה, אם בכלל. שוק העבודה האכזרי בישראל מחייב עובדים להישאר עד שעות מטורפות בעבודה, בניגוד למדינות אירופה, עובדה המקשה על ניהול חיי משפחה לצד ניהול קריירה. למה עובד צריך להישאר בעבודה מעבר לשעה 17:00? נסו לשלוח מייל או להתקשר לעובד באירופה או בארה"ב אחרי 17:00. הוא יענה לכם בבוקר למחרת. שם, ברור לכולם כי לעובד יש שעות שצריכות להיות מוקדשות למשפחה ולחיים שלו מעבר לעבודה. בישראל, כשנשים מרוויחות בממוצע שליש פחות מגברים, זו בחירה טבעית ברוב המשפחות שהאשה תרד באחוזי המשרה כדי לטפל בילדים.

אני לא שותף למאבק הגברי של "האבות החדשים" בנשים על חזקת הגיל הרך או במלחמה אחרת מול הנשים הקשורה בגירושים בישראל. אני לא חושב שהגבריות החדשה או האבהות החדשה היא משהו שצריך לבוא על חשבון הנשים או לפגוע במעמדן. התופעה לפיה גברים נזכרים בהורות שלהם אחרי הגירושים ודורשים משמורת משותפת, כשלא עשו זאת קודם היא תופעה פסולה לדעתי. רוצים שוויון בהורות? תהיו הורים שותפים מלאים לפני הגירושים ואז תבואו בדרישות.

לקריאה נוספת: להיות אבא

המאבק העיקרי של האבות צריך להיות מופנה למעסיקים ולמחוקקים, בתביעה לשינוי החקיקה ולשינוי הנורמות הנהוגות בשוק העבודה בישראל. אבות ואמהות צריכים לצאת מוקדם יותר מהעבודה כדי שיוכלו להקדיש זמן למשפחה. מעסיקים לא מבינים שכך הם יקבלו עובד טוב יותר ומאושר יותר. העובדים הישראלים שיאנים בכמות שעות העבודה ושיאנים שליליים בפריון העבודה. אין תועלת בלהשאיר עובדים עד 22:00 במשרדים שלהם בחברות ההיי טק הנוצצות. ההורים שלנו לא עבדו עד כל כך מאוחר, הם הגיעו הביתה אחרי הצהרים ויכלו לבלות איתנו חלק מהזמן. הם לא המשיכו לעבוד מהבית או עבדו על המחשב בסופי שבוע כי היה ברור שהעבודה מסתיימת בשעה מסויימת.

המאבק ליצור שוק עבודה הגיוני ושוויוני, עבור נשים ועבור גברים, צריך להיות מאבק משותף. רעיונות כמו "שלישי משפחתי", חופשת לידה לאבות ו"שעת הורות" הם חלקיים עדיין, אבל הם צעד בכיוון הנכון.