אני כותב הרבה כאן על אבהות חדשה, על אבות מעורבים, על שותפות בהורות, על אבות שלא 'עוזרים' בבית אלא 'שותפים' לגידול הילדים, אבל מחקרים מראים שהתופעה הזו, המכונה 'האבות החדשים', עדיין מתרחשת באחוזים נמוכים מאוד ממשקי הבית ממה שהיינו רוצים לראות.
מחקר חדש שנערך על ידי אור ענבי, דוקטורנט בבר אילן, בדק את מעורבות האבות במטלות הקשורות בבית ובגידול ילדים. המחקר המלא לא פורסם עדיין, וכרגע יש לנו את התמצית הזו בכתבה של וואלה. הממצאים הראו שרוב הגברים נמנעים ממטלות הקשורות בבית. גברים מבלים שעות ארוכות בעבודה, הרבה מעבר לשעות של משרה מלאה וללא קשר לתחום העיסוק שלהם. מהסקר עולה כי מעל שני שלישים מהאבות לא אספו את ילדם מהגן באף אחד מימי החול בשבוע שקדם למחקר, או אספו אותו פעם או פעמיים בלבד. פחות ופחות גברים משתתפים בפעילות מחוץ לבית אחרי הצהרים עם הילד, והם מעורבים בעיקר במטלות של שעות הערב, כמו מקלחת לילדים, מטלה שנחשבת מתגמלת יותר. רק כ-20% מהגברים העידו כי הם משתתפים במטלות של נקיון וכביסה בבית.
גברים נלחמים על חזקת הגיל הרך, אבל כמו שכתבתי כאן בעבר, לא יתכן שגברים ידרשו משמורת משותפת ושוויון בין האבות לאמהות בכל הנושא של טיפול בילדים והסדרי ראיה כל עוד הדבר הזה לא יהיה מיושם עוד לפני הגירושים, בתקופת הנישואים או הקשר הזוגי. לא יתכן שגברים יזכרו שיש ילדים רק לאחר הגירושים או הפרידה. את הדבר הזה צריך ליישם כבר בתוך הקשר הזוגי ולא לאחר התפרקותו. גברים צריכים להיות שותפים מלאים למטלות גידול הילדים, מעסיקים ומקומות עבודה צריכים להיות קשובים לצורך הזה ולאפשר זאת. חזקת הגיל הרך צריכה להיות מוחלפת בשיקוף של המצב שהיה קיים לפני הפרידה – אם האב היה שותף מלא בגידול הילדים או מטפל עיקרי בילדים לפני הפרידה, זה צריך להישאר כך. כל עוד הגברים נשארים בעבודה שעות ארוכות ולא נוטלים חלק בגידול הילדים, שלא יבואו בדרישות למשמורת משותפת לאחר הפרידה.
יו"רית נעמ"ת, גליה וולוך, סיפרה בראיון, שלאחר שערכו סקר בקרב הצוותים שלהם במעונות היום ושאלו למי מתקשרים כשהילד חולה או לא מרגיש טוב בגן. הסקר הראה שהרוב המוחץ של המטפלות מתקשרות לאמהות. כחלק מנסיון להוביל שינוי, נעמ"ת פרסמה הוראה למטפלות להתקשר לאבות, מה שעורר תגובות כמו "איפה אשתי?", "מה קרה לטלפון של אשתי?", אבל זו דוגמה לשינוי קטן שצריך לערוך וקל לעשות.
נזכרתי במחקר של אור ענבי כשראיתי את הסרטון הזה שבו פרופסור מתראיין מהבית ל-BBC, כשפתאום הילדים נכנסים לחדר באמצע הראיון:
רוב התגובות ברשת צחקו מבת זוגו של הפרופסור, שרצה אחרי הילדים ומשתטחת על הרצפה בנסיון נואש להעיף אותם מהחדר, אבל אני דווקא הסתכלתי על תגובתו של הפרופסור לכניסה של הבת שלו לחדר, והנסיון הנואש והקר שלו לדחוף אותה אחורה. התגובה שלו הפריעה לי, אפילו כאבה לי, הדחיפה הזו אחורה כשהוא אפילו לא מסתכל עליה, ממשיך להתבונן במסך מולו ומנסה לשמור על ארשת פנים מכובדת. נכון, הוא נבוך, זה ה-BBC ושידור חי וכל זה, אבל הוא יכול היה לעשות את זה בצורה הרבה יותר אלגנטית, לחבק את הילדה, להחזיק אותה, להסביר לה שאבא כרגע מתראיין לטלויזיה ושתיתן לו להשלים את הראיון. זה יכול היה להיות הרבה יותר יפה ומרגש, אפילו טבעי ואנושי. זה יכול היה להיות מרגש כי זה היה מציג אותו באור אנושי יותר, מה לעשות? ילדים נמצאים בבית וזה חלק מהחיים כשאתה מתראיין בבית.
זוכרים את ד"ר סידני אנגלברג, המרצה באוניברסיטה העברית, שתועד כשהוא מחזיק תינוק של אחת הסטודנטיות בזמן השיעור באוניברסיטה? הנה תגובה נהדרת של גבר לתינוק ש"מפריע" למהלך השיעור ומשדר לסטודנטיות שהן יכולות להביא את התינוקות לשיעורים ולהמשיך בלימודים. תינוק זה לא "הפרעה" ולא "מטרד". זה טבעי, זה חלק מהחיים וסטודנטיות (וגם סטודנטים, אם כבר אנחנו בעניין הזה) צריכים לקבל לגיטימציה להביא תינוק לשיעורים. מקרה הפוך התרחש בסמינר הקיבוצים, כשסטודנטית הגיע לשיעור עם תינוקת לשיעור וסולקה על ידי המרצָה, בטענה שתקנון המוסד אוסר על הכנסת תינוקות לשיעור.
ילדים ותינוקות זה לא מטרד, וגברים צריכים להבין שהם שותפים מלאים לגידול הילדים ולמטלות הבית. לא עוזרים, שותפים. זה אומר שגברים יצאו מהעבודה מוקדם יותר פעמיים-שלוש בשבוע, יאספו ילדים מהגנים ומהמסגרות החינוכיות ויתחילו להיות אבות. אל תגידו "אבל מקום העבודה שלי לא יסכים לזה", תדרשו את זה ותהפכו את זה לדרישה לגיטימית.
אב במשרה מלאה 
אני מסכים עם כל מילה (וגם מיישם…)
התגובה של הפרפסור באמת מרגיזה.
אהבתיאהבתי
מאמר עצוב. ראייה מאוד חד צדדית של המצב. צורמת מאוד החוסר אמפטיה לסבלו של האחר. אם רק היית יודע כמה אבות נהדרים לא זוכים לקשר אמיתי עם ילדם "בחסות" חזקת הגיל הרך.
אהבתיLiked by 1 person
מסכים עם תגובתך – גיא, המאמר משרת מטרה אחרת, אישית וצרה. הכותב כנראה חי בעולם משלו. אני מאמין שהסקר לא שאל כמה מתוך כל האבות מבלים שעות ארוכות בעבודה רק מפני שהאישה רוצה רכב חדש, דירת פאר, יהלומים על הידיים, מטפלת, מנקה, מבשלת וקריירה. (כלומר אונסים אותם לעבוד בשביל הכסף)
אהבתיLiked by 1 person
אין לי מילים לתאר כמה התגובה הזאת מכעיסה אותי, אפילו אם אתעלם מסקסיזם בהנחה שכל מה שהאישה רוצה זה יהלומים ודירת פאר (וגם אם היא רוצה, זכותה, כל עוד היא עובדת בשביל זה), אתה ברצינות מאשים אותה שהיא רוצה קריירה? כלומר, חס וחלילה שתסטה מתפקידה הטבעי בעולם שזה לנקות לבשל ולטפל בילדים? סליחה?! היא לא עשתה אותם לבד, זו החלטה משותפת ולכן אחריות של שני הצדדים.
אהבתיאהבתי
צר לי שאת צרה ביכולת לראות את מה שכתוב. אני לא אמרתי ש-כ-ל הנשים רוצות יהלומים, זכותה כל עוד היא עובדת בשביל זה – מסכים לחלוטין – רק שההארה שלי הייתה שיש אבות שנאנסים לעבוד שעות רבות בגלל שהחצי השני רוצה יהלומים ולכן לא מתאפשר להם לטפל בילדים או להוציא אותם מהגן. אני כבר הרבה זמן שם לב שביום שישי רוב ההורים שבאים לקחת את הילדים אצלנו הם האבות. הכתבה, לדעתי, משרתת מטרה אחרת – אחרי שדפדפתי קצת בבלוג הבנתי שהבחור רוצה שנעשה לו קולולו כי הוא מטפל בילדה המקסימה הזו (הבנתי שהוא מאוד רוצה אבל גם אין לו ברירה כי זוגתו נפטרה). רק דעתי – לא לקחת קשה.
אהבתיאהבתי
משקורה בחיי הנישואים לא נשאר אחרי הגרושים הכללים משתנים לכן המחקר שלך לא אמפרי ולא משקף.
אם ילדם ראו את אבא שלהם כל יום בבית אז אחרי הגירושים צריך לפחות חצי מהזמן ועבודות הבית הופכות כל אחד עושה בביתו כך שאין כל קשר למה היה לפני.
אהבתיאהבתי
קשקוש ארכאי. הכותב לא קשור למציאות
אהבתיאהבתי
"לא יתכן שגברים יזכרו שיש ילדים רק לאחר הגירושים או הפרידה." למה לא יתכן? יתכן מאוד וזה גם מה שקורה בשטח. אתה נופל בדיוק לאותן מלכודות שהפמינסטיות הקיצוניות שרוצות שתיפול – מאבק בין מגדרים. השאלה היא לא מה היה או מה לא היה (למרות שלפי דעתי אתה טועה ובגדול, החברה השתנתה מאוד, בעיקר במעמד הביניים הרחב) אלא מה טובת הילדים. ניתוק של הילדים מהורה אחד כהורה משמעותי ופעיל בחייהם פוגעת בילדים. חלאס עם החשבונאות בשקל הזאת של מי עשה יותר או פחות לילדים, כאילו יש לזה משמעות מבחינת הקשר של הילדים להורה. באמת פוסט שכולו קשקוש ודמגוגיה.
אהבתיאהבתי
לכל אנשי א׳ זה אבא, הורים שווים וכל התנועות האלה, שכל פעם שולחים לי קללות ומאחלים לי מיתות אכזריות אומר, שגירושים זה דבר מכוער, דבר קשה, ברור לי שיש מקרים של בני זוג שפירוק הזוגיות שלהם הוא קשה ופעמים רבות נעשה על גב הילדים, תוך פגיעה בילדים, תוך הסתה של של הילדים כנגד ההורה האחר, ובדרך כלל לשני הצדדים יש חלק במלחמה המכוערת.
ברור לי שיש אבות שמשתתפים בצורה שווה בהורות שלהם, מוותרים על קריירה מסויימת או על שכר גבוה יותר כדי להיות עם הילדים, אבל אלה מיעוט שבמיעוט והמחקר של אור ענבי מעיד על כך.
לא ניתן לדרוש שוויון בהורות לאחר הגירושים כשאין שוויון בהורות לפני הגירושים, וזו נקודת הכשל של כל התנועות למען הגברים בגירושים, כשרוב הנשים הן אלה שמוותרות על קריירה, נשארות בבית עם הילדים, הן אלה שיוצאות מוקדם מהעבודה לאסוף אותם ואלה שנשארות איתם בבית ברוב המקרים כשהם חולים.
לא יתכן שגברים ידרשו שוויון במזונות ומשמורת משותפת בשם השוויון, כשכל מערכת הנישואים והגירושים בישראל כפופה לדין הדתי, שבו נשים מופלות לרעה. בואו נתחיל מזה שיהיה אפשר להתחתן ולהתגרש בישראל בצורה שוויונית, נתקן את אי השוויון בחברה הישראלית שבה נשים מרוויחות בממוצע 70% מהשכר של גברים, ואז נדבר על שוויון במזונות ומשמורת משותפת או שוויונית, תוך ביטול חזקת הגיל הרך.
אהבתיLiked by 1 person
מחקר אחד של אור ענבי, הוא לא איזה תורה מסיני, אז אור ענבי עשה מחקר .וואלה יופי. התרגשנו
וכל הנושא הזה של שיוויון , להתחתן ולהתגרש בצורה שיוויונית, דין דתי וכל זה, פשוט לא רלוונטי. בגלל הטיעון בעד משמורת משותפת הוא ממש לא החתירה לשיוויון בין המינים, אלא טובתו של הילד והיא גם השיקול הלגיטימי היחיד בנושא.
אהבתיאהבתי
דרור,
עם מרבית דבריך אני מסכים למעט העובדה שמה שקורה לפני הגירושים צריך להשאר גם אחרי הגירושים.
כשחיים בזוג, כל צד מבצע את מטלותיו ועובדים בשיתוף פעולה ותתפלא לשמוע, לא מעט נשים מעדיפות שבעליהן לא יעזרו בגידול הילדים מאלף ואחת סיבות וכך נוצר המצב עליו אתה מדבר (לא מוריד לרגע מאחריות הגבר אבל זה נושא לדיון אחר)
כשחיים בנפרד, אין יותר חלוקת מטלות, כל צד אמור לעשות הכל (פשוט חצי מהזמן). והכל כולל הכל. וכן, כללי המשחק משתנים לגמרי. אתה יכול לנסות להתעלם אבל זה המצב.
האמן לי, גבר שלא מעוניין בקשר עם ילדיו גם לאחר הגירושים יודע טוב מאוד להשיג זאת. אני נפגש עם לא מעט נשים גרושות שזה המצב שלהן. עם זאת גבר שכן מעוניין בקשר עם ילדיו, שכן מעוניין לגדלם ועתה כשהוא חי בנפרד הוא יכול לעשות זאת ביתר קלות, אז איך אפשר למנוע זאת ממנו? הוא האבא של הילדים!
אהבתיאהבתי
במצב הקיים היום, בו עיקר העול הכלכלי מוטל על הגבר, ראוי שנשים החפצות בשוויון כלכלי תצאנה לעבוד גם כאשר יש להן ילדים רכים.
בסקר (שקר כלשהוא) לא נמצאה אף אישה שעשתה שעות נוספות בשבוע שקדם לסקר. כמו כן נשים נמנעו מלצמצם הוצאותיהן כך שתתאמנה להכנסותיהן.
מה זה הקשקוש הזה? יחידה כלכלית (משפחה) מתנהלת ביעילות כלכלית.
משהתפרקה היחידה, צריך ורשאי כל אחד מהפרטים להתנהל כראות עיניו. כך יכול האב שניה עסוק בפרנסת אשתו להוריד היקף משרה ולבלות עם ילדיו, והאישה יכולה לפתח קריירה כדי שתוכל לגדל את ילדיה מבלי להפוך לעלוקה המסתמכת על הכנסות הנגבות בכח מבעלה לשעבר.
הורות שוויונית אחרי הגירושין – הממומנת מההכנסות של כל צד ללא העברת משאבים ממי שהקריב את שנותיו הטובות בוויתור על ילדיו כדי לממן את משפחתו לטובת מי שנהנה מהבילוי עם הילדים במקום להיטחן בעבודה – היא צו השעה.
גילוי נאות: כותב שורות אלו נאנס לשלם חלק גדול מהכנסתו החודשית אחרי שילדיו הועברו למשמורת אימם מכח "חוק הגיל הרך".
אהבתיאהבתי
אדיוט.
אהבתיאהבתי
קשה לתאר את השטחיות של התפיסה שאתה מציג..
עצוב
אהבתיאהבתי
המאמר מסתכל על החצי הכוס הריקה….נכון ברוב המשפחות עדיין האם היא המטפלת העיקרית בילדים….אבל אין מכאן לשלול את האבהות השיוויונית שאחרי הגירושין, זה שזוג בוחר (כן הוא בוחר) שהאב יעבוד הרבה שעות והאם תהיה יותר עם הילדים, אין זה אומר כלום על האבהות, ןבודאי אין זה אומר שכשנגמר הקשר. ישנם לא מעט משפחות בה האב מעורב מאוד, במשק הבית ובגידול הילדים….תנסה לכתוב על החיובי ולא לראות את השלילי
אהבתיאהבתי
תתעורר. הכל משתנה כשמפרקים לך את המשפחה. אין שום קשר מה שהיה קודם ומה שיהיה בעתיד. וכך צריך להתייחס להורות. שוויונית, ללא שום כחל וסרק!! אלוהים !
אהבתיאהבתי
עוד "פרופסור". אתה יודע מה קורה בעולם??? כבר שנים ?? קראת את המחקרים של כל אנשי המקצוע שאינם אינטרסנטים, אלא רק חושבים על טובת הילדים??? כמה שאתה הזוי!
אהבתיאהבתי
אין ספק שצריך לפעול להמשך והגברת המעורבות של האבות בטיפול בילדים כאשר ההורים נשואים. אמנם, לצערי, יש מקרים רבים בהם האבות נאלצים לעבוד שעות רבות והרי החברה רואה בעיקר בהם את המפרנסים (נושא כאוב נוסף), אך החיבור וההתניה של המצב שהיה בזמן הנישואין למה שיקרה לאחר הגירושין הוא נוראי.
מדוע? כי זאת התנצחות מיותרת של המבוגרים שרק מחפשים מי עשה יותר בנושא זה או אחר, תחרות של לכאורה צדק בה מתעלמים לחלוטין מטובת הילד.
חלוקת התפקידים במשפחה נקבעה על ידי בני הזוג כפי שהתאים להם. בין אם החלוקה ביניהם היתה של אבא מפרנס עיקרי ואמא שהשקיעה יותר בבית ובילדים, או להיפך – שני ההורים תרמו כמיטב יכולתם וכישוריהם לרווחת המשפחה. שינוי התנאים של אותה משפחה יוביל בהכרח לשינוי בחלוקת התפקידים. החוק אמור להכיר בשינוי זה, ולאפשר אותו, תוך שהוא מבטיח לילד את נוכחותם הפעילה של שני הוריו, כנדרש כדי לקיים את טובתו.
אין חולק שגם אותם אבות שעיקר תרומתם למשפחה היתה כלכלית, עדיין היו שותפים בחיי הילדים, גם אם הם רק קילחו והשכיבו לישון, או בילו עם הילדים בסופי השבוע. אבות אלה, עם שינוי הנסיבות בעקבות הפרידה, יוכלו, ירצו, וחובה לאפשר להם ואף לדרוש מהם, להיות יותר עם הילדים, לקחת אחריות רחבה וכוללת על הורותם, ליצור סדר עדיפויות חדש, ולהיות עם הילד על פי צרכיו ובהתאם לנסיבות החדשות. יוער שזה בדיוק מה שהיה מצופה מהאב אם חלילה האם היתה נופלת למשכב בזמן נישואיהם. הרי איש לא יטען שאל לו לאב לשנות סדרי עדיפויות ולהרחיב את תפקידו ההורי כדי להתאים את עצמו לנסיבות שהשתנו.
https://shared-parenting.co.il/tender-years-doctrine-position-paper/
אהבתיאהבתי
דרור, יישר כוח על דבריך הנכוחים.ועל הבלוג מעורר ההשראה בכלל!
משה נגבי
אהבתיאהבתי
דרור אני מבין ומסכים עם חלק מדבריך אבל אתה מפספס את אין ספור גווני הזוגיות שבין הקצוות שאתה מתייחס אליהם וחבל.
מה תגיד למי שאשתו החליטה לפרוש מעבודה כי היא מחפשת את עצמה ועל הדרך נרשמת לקורסים א, ב, ג, ד שכל אחד הוא הוצאה משמעותית ללא הכנסות מצידה במשך שנתיים?
אז עושים התאמות, הגבר מנסה לפצות ולעבוד יותר, האשה מטפלת בילדים יותר כדי לחסוך בהוצאות צהרון. על זה לא מגיע לגבר להיות בנחיתות אוטומטית כלפי החוק ולקבל עונש כי הוא חושב בצורה בוגרת ומגלה אחריות כלכלית כדי לכסות הוצאות שוטפות ומשכנתא – שלא תוכננה לפי פרישה מוקדמת של אחד מבני הזוג.
אהבתיאהבתי
וזאת הבעיה כדי שיותר עבודה יראו בבקשה של גבר לצאת יותר מוקדם ולא פעם ב……
לדעתי נדרש דווקא שיתוף פעולה בין גברים לנשים בטענה שגברים לבד ישיגו את זה כי ידוע שלא מעט מקומות עבודה
פשוט יבהירו לגבר כזה שבמידה וימשיך מקום העבודה שלא לא בטוח ולכן הרבה גברים חוששים בכלל להעלות את הנושא לשיחה כלשהיא
בכלל כל הנושא של זוגיות ומשפחה צריך להיות מהנחה שזה לא גברים נגד נשים אלא משיתוף פעולה הדדי
אהבתיאהבתי
כתבה ללא קשר למציאות.
מתייחס לאמירות לא בדוקות כאל עובדות לגבי כל הגברים והנשים כאחת.
כל מקרה צריך להבדק לגופו ולא נותן להכליל או לקבוע שיטת פעולה לכולם.
זה כמו שנאמר שכל הנשים מגישות תלונות שווא על אלימות בתהליך הגירושין על סמך כמה מקרים.
אהבתיאהבתי
דרור יקר, תודה על המילים הנכונות והמנומקות. צר לי שאתה צריך לעבור את מתקפת הטרור הזו…
אהבתיאהבתי
אני קוראת את התגובות פה ונגעלת. באמת נגעלת. רק מישהו מזכיר את זיקת הגיל הרך, וישר צצים הלוחמנים המנוצלים והמסכנים. נכון שפה ושם יש אמהות עלוקות, וגברים מנוצלים. אבל הרוב לא ככה. הגעתם לגירושים מכוערים – זה לא רק באשמת הנשים שלכם. צריך שניים לטנגו. לא השכלתם להתנהל נכון כשהיה תא המשפחתי כשהייתם נשואים, ואתם לא מבינים אחרי הגירושין. שוויון הוא שוויון. והוא לא קיים במרבית משקי הבית. הלוואי שכולם היו כמו דרור. מבינים את החובות והזכויות, ושותפים בניהול הבית והמשפחה.
אגב, גם כאשר האשה מרוויחה כמו הגבר, או אפילו יותר ממנו, עדיין היא נושאת באחריות הביתית והמשפחתית.
חוץ מזה – יש הרבה מה לעשות בשוק העבודה כדי לאפשר הורות הגיונית. 9 שעות עבודה ביום + שעתיים בדרכים – לא מאפשר הורות מספקת. איך שלא הופכים את זה.
אהבתיאהבתי
לדעתי מה שיקרה הלכה למעשה, לאור שיעור מקרה הגירושים ההולך ועולה –
זה כשהילדים של היום יהיו בני 20 ויעשו מחקרים פסיכולוגיים על טיב יחסם לדמות האב במשפחה, מקומו והשפעתו על גידולם ועד כמה הוא לקח בזה חלק, עד כמה נוכחותו השפיעה עליהם..
יגלו שהילדים להורים גרושים ממש הרוויחו אבא קיים מתפקד ומגדל שתופס חלק נכבד בחייהם,
לעומת ילדים למשפחות "טובות" בהם יש שני הורים נשואים ואמא 'חד הורית' בתוך התא המשפחתי הזה שמגדלת את הילדים לבד.
אהבתיאהבתי