חנוך דאום העלה היום לעמוד הפייסבוק שלו צילום של פתק (אמיתי או בדוי) שכתב אבא למורה ובו הוא מתרץ את סיבת האיחור של בתו לבית הספר בכך ש״אבא זה לא אמא, ואבא לא יכול לעשות בשעה מה שאמא עושה בחצי שעה״. הפוסט זכה לשיתופים רבים ולעשרות אלפי לייקים.
קראתי את זה בבוקר והתפוצצתי. נכון, זו אמורה להיות בדיחה, שבה האבא מתרץ כמה שהוא לא יכול להסתדר עם מטלות הבית כמו להכין את הילדה לבית הספר. עד כאן ההומור הסחי של דאום וכל נותני הלייקים שהתמוגגו מסוג הבדיחות האלה. הסיפורים האלה היו נפוצים יותר על דור ההורים שלנו, שבו, במקרה האב היה צריך להסיע את הילדה לגן, הוא היה מגיע עם הקוקיות ביד ואומר לגננת ״עכשיו תסרקי אותה, אני לא יודע״. שמעתי את זה פעמים רבות.
מה שדאום וחבריו לא מבינים זה שאנחנו התקדמנו, או כמו שענה ראש ממשלת קנדה החדש לעיתונאית ששאלה אותו מדוע מחצית מהממשלה שלו מאוישת על ידי נשים – ״כי אנחנו ב-2015״. תשובה כל כך פשוטה וכל כך נכונה. אנחנו ב-2015 וגברים לא יכולים להסתתר כבר מאחורי התירוץ של ״אני לא יודע איך עושים כביסה/צמות/קוקיות/ארוחת ערב לילדים״. העולם השתנה, אבל חבורת הגברים הלבנים הפריבילגיים, שדאום מנסה לייצג אותה, חשה שהבסיס שלה מתערער, פתאום מצפים מגברים להכין את הילדים בבוקר לבית הספר, וזו משימה בלתי אפשרית בעליל. בואו נשתמש בהומור כדי להעביר מסרים מיזוגניים שישמרו את ההגמוניה שלנו. אני בטוח שיש מתאם גבוה בין האנשים שעשו לדאום לייק לבין אלה שתומכים בביטול חזקת הגיל הרך. העיקר שהם טוענים שהם לא מסתדרים עם הכנת הילדים בבוקר לבית הספר.
אז אני אספר לדאום מה אני עשיתי בבוקר:
התעוררתי בשש וחצי, דר התעוררה גם כי היו רעמים וברקים. הכנתי לה ארוחת בוקר שכללה אורז עם גזר גמדי, סלמון אפוי מעורבב בקוטג׳, רצועות פלפל אדום וגבינת קממבר. בקטנה, כי הרוב היו שאריות מהמקרר שרק חיממתי. זה מה שהיא אוכלת בבוקר, מה לעשות. לבית הספר ארזתי לה כריך עם קוטג׳ ומלפפון, רצועות פלפל ותפוח חתוך. חוץ מזה, בקבוק מים. ארזתי לה בתיק את נעלי ההתעמלות כי שיעור ההתעמלות הוא בשעה האחרונה ולא רציתי שהנעליים ירטבו לה בבוקר, אז היא נעלה את המגפיים. חוץ מזה, ארזתי לה בשקית גם את כרזת הבחירות למועצת התלמידים שהיא הכינה והביאה לבית הספר היום. היא בחרה את הבגדים, הזכרתי לה לקחת מעיל ומטריה כי יורד גשם ווידאתי איתה שהיא יודעת שיש לה בגדים להחלפה בתיק במקרה שהבגדים או הגרביים ירטבו. היא צחצחה שיניים בעצמה ואני סירקתי אותה וקשרתי לה את השיער בגומיה לקוקו. התלבשתי ונסענו לבית הספר ב-7:30. חניתי ברחוב ליד וליוויתי אותה לשער. ראיתי שההורים התורנים של ״נשק וסע״ לא הגיעו בזמן אז מילאתי מקום בשער ועזרתי לילדים לצאת מהמכוניות ולהגיע לשער בבטחה. אחרי שהגיעו התורנים הלכתי למעבר החציה הסמוך לבית הספר ועזרתי לילדים לעבור בבטחה את הכביש כי בימי גשם הילדים לא יוצאים להפעיל את משמרות הזה״ב. כל זאת עד שמונה ולפני העבודה. אז מה בדיוק לא הספקת בשעה?
אז נכון, אני אב חד הורי, ואין לי מי שיעשה את מטלות הבית במקומי. אבל גם שכשאיריס היתה חיה ניהלנו משק בית משותף בו שני ההורים משתתפים במטלות הבית. הגבר לא עוזר, הוא שותף. יש הבדל גדול. חילקנו ביננו את המטלות. נכון שהיא קלעה צמות טוב יותר ממני, ואני הסתפקתי בקוקו פשוט, אבל בחודשים האחרונים של חייה היא לימדה אותי לקלוע צמות, ואני תרגלתי יום-יום את מלאכת הקליעה
כמו במקרה של קבוצת הווטאספ של הגן, יש כאן נסיון להשתמש בהומור כדי לשמר מצב חברתי מסוים, שבו האמהות נתפסות כמטפלות העיקריות של הילדים בבית, כמי שאחראיות על בחירת תחליפי החלב לתינוק בבית, אחראיות על הכביסה, על הנקיונות. כך רואה אותנו עולם הפרסום, או זה המצב שאותו הוא רוצה לשמר, וכך רואים אותנו דאום וחבריו.
קראו גם: על הורות שוויונית ומשה פרץ
מעניין לעניין באותו עניין, אתמול פרסם דניאל הרוש את הפוסט הבא, שבו הוא צילם פתק שמחולק בבית החולים ״שערי צדק״ ומיועד לגברים שמגיעים עם נשותיהם לקורס הכנה ללידה.
שוב, הגבר הוא העוזר, המצ׳פר, זה שקונה ממתק או מתנה לאשה כדי לפנק אותה, והכל במטרה שיהיה הוא עצמו ״בעל מאושר״. הוא לא שותף, הוא עוזר, מדי פעם ״יוזם הדחת כלים״ וקונה משהו קטן לתינוק, או מכין לה סנדביץ׳ מושקע לארוחת הבוקר. היא המטפלת/המנקה/סוכנת הבית/המשרתת והוא מדי פעם ״מצ׳פר״. כך רואים אנשי ״שערי צדק״ את הזוגיות הרצויה. להקיא ממש.
אב במשרה מלאה 
יש בדיחה כזאת: גבר שב הביתה ורואה ששביל הכניסה מלוכלך, בהול זרוקים ילקוטי הילדים ובסלון הסוודרים. במטבח יש כלים מלוכלכים בכיור ועל השולחן. המקרר לא סגור טוב ומשהו מטפטף ממנו על הרצפה. באמבטיה זרוקות מגבות על הרצפה. הילדים רואים טלביזיה בקולי קולות. הוא עולה לחדר השינה ומוצא את אשתו קוראת ספר במיטה בשלווה. מה זה צריך להיות?!!!הוא צועק. היא עונה לו בשקט: זוכר שאתה תמיד שואל אותי מה עשית כל היום??? אז היום לא עשיתי!!!
אהבתיLiked by 1 person
אתה כל כך צודק, אבל איך גורמים לזה להיות אחרת? גם בזוגיות שבה הגבר מעורב (ואני חיה בכזו, אבל מכירה הרבה שאצלם זה עוד פחות מזה) עדיין יש תחושה שאנחנו מנהלות את העניין, שאנחנו צריכות לקחת אחריות, לנהל ולחלק את העבודה והמשימות, גם אם הן מתבצעות, עדיין צריך לבקש שזה יקרה, אין לקיחת אחריות ע"י הגבר כשזה קשור למשימות הבית. בנוסף, גם אם המשכורות שוות (או אפילו האישה מרוויחה יותר) ושני בני הזוג עובדים, עדיין כשהילד חולה או בחופש, זה כאילו מובן מאליו שאנחנו נוותר וזה גם לא לגיטימי במקומות העבודה שהגבר יקח את ימי החופש. אז איך מיישמים את ה"שיוויון" הזה?
אהבתיLiked by 1 person
שום דבר לא מובן מאליו. אם את צריכה לחנך את בן הזוג שלך, עשי זאת.
אלו דברים, אגב, שצריך להסכים עליהם לפני שמקימים משק בית משותף. לא עשר שנים אחרי.
רצוי שיהיו לבני הזוג ערכים משותפים – למשל שוויון וחלוקת אחריות משותפת כוללת – אחרת עולים על מסלול התנגשות כל יום מחדש.
כולל לקחת את הילד החולה מהגן וכו' וכו'.
אהבתיLiked by 1 person
אני דווקא לא מסכימה עם האמירה "אם את צריכה לחנך את בן הסוג שלך, עשי זאת".
אני חושבת שאם אישה מרגישה שהיא צריכה לחנך את בן הזוג שלה, זה צריך להיות פתח לדיון, ולא למעשים חד צדדים. ממקור ראשון אני יכולה להעיד שפעמים רבות שחשתי שאני צריכה "ללמד" את בן זוגי, למעשה היה שם קונפליקט דו צדדי לחלוטין. רק בגלל שהוא בוחר לעשות דברים אחרת ממני לא אומר שהוא עושה אותם לא נכון.
או שבחרת בן זוג שרואה את העולם בעיניים דומות שלך (בהקשר הזה – חלוקה שוויונית של מטלות הבית), ואז כנראה שכוונותיו הן טובות (למרות שהן שונות במהותן או באופן ביצוען משלך), והדיון צריך להיות סביב המטרות המשופות, ואיך משיגים אותן ביחד,
או שאת לא מצליחה לקיים דיאלוג דו צדדי, ואין שום כוונה של הצד השני להוות שותף לחיים שאת מעוניינת בהם, ואז יש דיון יותר מורכב שעליכם לנהל…
אהבתיאהבתי
אני לא חושבת שנושאים כמו "מי יחליף חיתול לפוצקי" או "מי ייקח את מאמי לרופאה" צריכים להיות פתוחים לדיון. מדובר בזרימה שוטפת של החיים המשותפים.
אהבתיאהבתי
עושים זאת בעבודה קשה, בשיחות על איך הבית צריך להתנהל, ולפעמים צריך לזרוק את הגברים למים, שיתמודדו לבד. לדוגמה, תודיעי לו שאת נוסעת עם חברה לשבוע לחו"ל, ושהוא ישאר עם הילדים לבד בבית. תאמיני לי שהוא יסתדר.
אהבתיLiked by 1 person
יו איזו כבדות!!! 90 אחוז מהאנשים צחקו, תמיד יהיו פלצנים שלוקחים את עצמם יותר מידי ברצינות. אני אכתוב על זה מאמר זה בטוח יתפרסם…
אומרת את זה כבחורה נאורה ומבסוטה מהחיים (עם חוש הומור)
אהבתיאהבתי
למה תמיד התגובות לפוסטים בנושאים פמיניסטיים הן "זה רק בהומור"? אני טוען שהומור משמר מצב חברתי, הוא נועד למטרה מסוימת.
אהבתיאהבתי
נכון, 90% צחקו. כי זה נראה מצחיק. גם אני חייכתי לעצמי. עד שלא חייכתי יותר.
זה אדם שמסיר מעצמו אחריות. "לו הייתי אשתי (שהכנת הילדה לביה"ס נופל תחת התפקידים שלה) – הילדה הייתה מגיעה בזמן"
להבדיל, זה כמו הדוסים שמכבדים את "בנות המלך" שלהם בכך שהם מושיבים אותן במאחורה של האוטובוס ומכסים אותן עם פאות.
כבוד זה במעשים, לא במילים.
הפתק לכשעצמו משעשע. המסר שמאחוריו מזעזע.
אהבתיאהבתי
ממש במקרה, אני מכירה היטב את הנפשות הפועלות. האבא שכתב את הפתק הוא בן זוג ואבא משכמו ומעלה שעוזר המון לאשתו והיא לו, מטפל היטב בילדיו מכל בחינה אפשרית ובדיוק כמו האימא.
הפתק הוא פתק הומוריסטי שמתייחס לחיים שלהם ולמעשה מביע את זה שהוא עושה את הדברים קצת יותר באיטיות מאשתו שנעדרת כעת מהבית.
אני לא מבינה למה צריך לחפש מסרים נסתרים ובעיות בכל מקום.
פתק חמוד, הומוריסטי שמטרתו היחידה היא שהמורה לא תכעס על הילדה שאיחרה לבית הספר שלא באשמתה.
חלאס. תתעסקו בדברים קצת יותר מהותיים. יש בעיות יותר גדולות בחיים מהצורך להרגיש גבר גבר או אישה אישה. כולנו שווים. זה ברור וידוע. לא צריך פוסט של 700 מילים על דבר כזה.
אהבתיאהבתי
פוסט נהדר. אני חושבת שכל מה שאמא יכולה, גם אבא יכול ולהיפך. זה בסדר שתהיה חלוקת תפקידים בין בני הזוג, ככה זה אצלי בבית. אני חושבת שהרבה נשים לא משחררות ולא נותנות אימון בבני הזוג. ואם הוא כבר עושה, אז מגיעות הערות. שחררו, בנות.
אהבתיLiked by 1 person
יאאלה הוא דיבר על עצמו. למה כולם צריכים להיות פמיניסטיים? מה זה הכפייה הזאת? תנו חופש בחיים. כל אחד ומה שמצחיק אותו כל אחד והחלוקה בבית שלו. אם אתם מתחברים לזה וצוחקים – יופי. אם לא – תקראו קצת הארץ ותרגעו
אהבתיאהבתי
שלום איש יקר,
לעתים הומור הוא פשוט הומור.
נכון, אני לא יודע לקלוע צמות, ויש לי שלושה בנים אז לא בטוח שאלמד.
ונכון, כשעדי יוצאת מוקדם לעבודה אני קם ב6:15 כדי להספיק את הדברים שהיא עושה כשהיא קמה בשבע. למה? כי היא זריזה יותר, שולטת בעניינים יותר. האם זה אומר שאני רק עוזר? ממש לא. ימים ראשון שני וחמישי עדי עובדת בראשלצ מוקדם בבוקר והילדים עלי וכן הלאה…
מתחלקים, הורים, חלק מהעניין.
ובכל זאת, אני לא אמא ולכן אני כבר יודע אחרי כמה איחורים שאני צריך שעה וחצי למה שהיא צריכה 50 דקות עבורו גג.
ככה זה. אז הומור עצמי זה סבבה ולא אומר כלום על הזוגיות שלי. ועל העובדה שחנוך דאום לעתים משעשע ( לא תמיד)
אהבתיאהבתי
נכון מאד.
וחוץ מזה אף אחד לא הזכיר את הרגע הזה כשאתה עייף, ובכל זאת מוזעק לטפל בביוב הסתום עם מפתחה הצינורות שרעייתך האהובה לא יודעת לאיזה צד לסובב וגם אין לה כוח לפתוח את ההברגה התקועה – וזו רק דוגמה.
אהבתיאהבתי
קצת הומור בן אדם !!!
לא צריך להיעלב מכל דבר,
גם אני עושה קוקו בבוקר, לא לאחת, לשתי ילדות.
גם אני מלביש, מחתל ומארגן לגן, לא ילדה אחת, אלא שתיים !!!
ואני גם לא חושב שאני פחות או יותר טוב מאמא שלהן, אבל תזרום.
קצת הומור, קצת לצחוק, לא צריך להיות כזה כבד !!!
פוסט כזה רק מראה כמו חוסר ביטחון קיים אצלך, ושיש לך רגשי נחיתות.
מאחל לך שתתגבר על זה…
אהבתיאהבתי
כן, לאבד את אשתך למחלה ארורה ולהישאר הורה יחידני לבת קטנה נוטה לערער את הביטחון העצמי של בנאדם.
אתה אבא סופר רגיש (לא לילדה אחת, אלא לשתיים!) נקווה שאשתך תמיד תהיה לצדך.
לבינתיים,
מאחלת לך שהבן של השכנים יעשה שיעורי בית בכינור בפעם הבאה שיהיה לך כאב-ראש.
אהבתיאהבתי
נועה,
אם יהיה לי כאב ראש והבן של השכן ינגן בכינור, אני אתמודד, לא אעלב ואכתוב על זה פוסט…
לפי כמות התגובות שלך פה, את כנראה קשורה איכשהו לכותב הפוסט (ואולי זו אפילו את\ה..), אני לא עוקב אחרי הבלוג הזה, ואין לי מושג מה ההיסטוריה של הכותב, צר לי שאיבד את אישתו, אבל לא על כל דבר צריך ישר להפיל 100 טון של כבדות, לפעמים אפשר לקחת בדיחה כבדיחה.
אני מאחל לך שכשיהיה לך כאב ראש, הבן של השכן יפסיק לנגן בכינור ויציע לך אדוויל.
יום טוב.
אהבתיאהבתי
פוסט יפה כשלעצמו בלבד ולא כתגובה לחנוך דאום שדיבר רק על עצמו בהומור של המציאות בבית שלו.
ואילו אתה, אתה בוחר להאדיר את עצמך ואת יכולותיך ההוריות הנפלאות לעומתו. יופי לך! זו המציאות בבית ובבית שלך בלבד.
אהבתיאהבתי
ואפשר גם לצחוק לפעמים. ולא לקחת כל דבר לדיון השחוק והעייף אודות גברים פריווילגים לבנים ושאר מיני מונחים שכבר אבדו טעם מרוב שימוש. לפעמים אפשר קצת לצחוק, להגיד זה מצחיק כי אני עושה את זה אחרת. ואני אבא. משמורת משותפת. מאלה שאופים לגן. מלבישים את העולם, קולעים צמות ועוד ועוד.
ובהזדמנות זאת- סלמון על הבוקר??:)
אהבתיאהבתי
הבת שלי היא איסלנדית כנראה, אוהבת סלמון ובשר בבוקר.
לגבי ההומור, יש כאן הומור שתפקידו לשמר את האשה במקום המסורתי שלה, זה כאילו מצחיק כי נתנו לגבר להכין את הבת שלו בבוקר לבית הספר. יכול להיות שהוא באמת יורד על עצמו, אבל ההומור הזה עבש ומגעיל.
אהבתיאהבתי
הי דרור, ביממה האחרונה גם אני חוויתי סוג של סערת רגשות בעקבות הבדיחה הנבובה הזו, ששותפה בקבוצת הווטסאפ של הורי הכיתה – ממנה פרשתי בזעם בעקבות ההתעקשות הנשית שם לא להכיר בהיבט הפוגעני של הטקסט הנפלא הזה.
גם שם תגובות האמהות לכך שביקשתי לא לשתף בקבוצה בדיחות כאלה הייתה "תהיה קליל, קח את זה בהומור". הגנה קלאסית של גברים על שיח סקסיסטי. אבל אני רוצה לומר לך שמה שהפריע לי הוא לא שמדובר כאן בהומור שתפקידו לשמר את האישה במקומה המסורתי, אלא לא פחות מכך – לשמר את הגבר במקומו המסורתי. עבור הנשים שיח כזה מעצים בעיניהן את ההישגים שלהן בשילוב קריירה ומשפחה, אך בה בעת מבטל את ההישגים של יותר ויותר גברים שגם עובדים קשה כדי לז'נגלר את כל הכדורים.
העובדה שיש ז'אנרים שלמים של בדיחות סקסיסטיות שכבר נחשבים מוקצים ולא ראויים למרחב הציבורי עדיין לא נוגעת לז'אנר הזה – העוסק באימפוטנטיות הגברית בגידול ילדיו. ז'אנר סקסיסטי לא פחות.
תודה על הפוסט הזה – שמעתי שמישהי שיתפה אותו היום בקבוצת הווטסאפ של הכיתה, אני כאמור כבר לא שם
אהבתיאהבתי
חייבת לאזן את כל הארס פה….
פוסט נהדר, בהחלט במקום!
נכון – אפשר לצחוק – ואפשר גם לא. איזה יופי שאנחנו באינטרנט החופשי והקסום, בו מותר לנו לא לצחוק מבדיחות שבכלל לא מצחיקות אותנו, ואפילו מנוגדות לתפיסת עולמנו.
אהבתיLiked by 1 person
מוזמנים לסדנת קליעת צמות ותסרוקות בחמש דקות:))
https://m.facebook.com/%D7%A0%D7%9E%D7%90%D7%A1-%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A7%D7%95-%D7%A6%D7%9E%D7%95%D7%AA-306847442842249/
אהבתיאהבתי
פוסט נפלא, ואתה צודק, הטקסט של בית החולים דוחה מכל כך הרבה בחינות. מה זאת אומרת "להשאיר סנדויץ'"?! כלומר, להכין אותו ולברוח לעבודה לפני שהגבר יתבקש להחליף חיתול? למה שהגבר לא יגיש אותו לאשתו למיטה בזמן שהיא במשכב לידה? ומה זה "להשאיר פתק"? הכוונה טובה, התוצאה עצובה.
אהבתיאהבתי
מקסים ונכון.
ובוא נתפשר שהאבות לפחות יתחילו במה ששעצ מבקשים מהם…
אהבתיאהבתי
וכמה חברות כנסת יש בישראל? וכמה טייקוניות? מנכליות? מנהלות?
אהבתיאהבתי
מה הפואנטה של השאלות האלה? יש טיעון מאחוריהן?
אהבתיאהבתי
מסכימה שהגברים מסוגלים, אפילו בפחות מחצי שעה.
השאלה היא האם ברוב הבתים המשימות האלה אינן משימות של נשים? (ואם זהו המצב אז למה לא לצחוק).
אצלנו בבית מבחירה, אני עושה יותר כי אני עובדת כעצמאית מהבית. כשעבדתי כשכירה עם מאה אחוז משרה התחלקנו חצי חצי, ניתן לומר שהיו יותר משימות שבן זוגי עשה. במקרה שלי, היה לי חשוב להיות יותר זמן עם הילדים ולכן עשינו שינויים ובהתאם גם המשימות התחלקו שונה.
ולעניין הפתק המבודח – חשבתי שזה נטו הומור, ואחר כך בזמן שארגנתי את הילדים לבית הספר ראיתי בטלוויזיה ראיון עם האב שבאמת הגיע באיחור 🙂
אהבתיאהבתי
לכל המגיבים, אל תעלבו זו רק בדיחה , הלצה מצחיקה, גם אני מכין את הילד ולוקח לגן ומתכונן בעצמי לעבודה ומסדר את כל הבלאגן שאשתי עשתה כשיצאה לעבודה, לפעמים לוקח שעה כי אני מתעצל בבוקר ולפעמים חצי שעה להכל ביחד…אז קחו את זה בפרופורציות זו רק בדיחה. רצה ברשת אחרי זה "תגובת האם" שהיא לא אבא ולא מצליחה לחנות את הרכב בין שניים אחרים ולוקח לה זמן..נכון חלק התעצבנו מהבדיחה אבל חלק לקחו את זה כבדיחה…אשתי מחנה בצורה מדהימה ומהירה ועדיין זה הצחיק אותנו..כבדיחה..בקלילות..
אהבתיאהבתי
אני טוען שזה לא הומור תמים. זה הומור שתפקידו לשמר את התפקידים החברתיים המסורתיים, זו בדיחה שמצביעה על כך שאב לא אמור להכין את הבת שלו לבית הספר בבוקר.
אהבתיLiked by 1 person
בתגובות שלך אתה חוזר כל הזמן על הטענה שמדובר ב'הומור שתפקידו לשמר את התפקידים החברתיים המסורתיים' אבל לא מוכיח אותה בשום אופן. על סמך מה אתה קובע את זה, תחושת בטן? אני חושב שהפתק שדאום העלה היה משעשע מאוד, גם אם הוא מייצג טיפוס אב לא אידיאלי בעליל. לא נראה לי שיש כאן איזה רצון סמוי לשרת אג'נדה פטריארכלית כלשהי.
אהבתיאהבתי
להיפך, בהקשר הזה (של טיפול בילדים ומעורבות בחיי המשפחה) הוא בא דווקא לשרת אג'נדה מטריארכלית ביותר!
אהבתיאהבתי
אני מאוד נגד הגישה/ הדעה הזו שאבא לא יכול לעשות מה שאמא עושה, אצלינו אבא שלי עשה הכל, אירגן אותנו לבית הספר, הסיע לחוגים, הכין ארוחת בוקר, ערב, קילח, טיפל כשהיינו חולים, בא לאסיפות הורים, קנה ממתקים בטיולים שנתיים, קנה איתנו ציוד לצבא (כולל ללכת איתי לדלתא לקנות סטוק של חזיות לצבא), הכל!!! (חוץ מצמות או קוקו… אבל זה לא חשוב כשהוא עושה את כל השאר) אז… יש הורות שוויונית ואפילו יותר כי אבא שלי לקח חלק גדול יותר מאמא שלי.
אהבתיLiked by 1 person
מאוד צר לי לשמוע שאישתך כבר לא בחיים וכמובן שבנסיבות אלה אתה חייב לעשות את רוב המטלות בעצמך.
אבל אחי הגזמת לגמרי !!! מה הוא רשם ולאן אתה הגעת!? נראה שעל פי התגובה שלך יותר חשוב לך שנדע מה אתה עושה ונגיד לך כל הכבוד יותר מאשר העשייה עצמה.
ותרשה לי, אבל עם כל הכבוד יש תפקיד לגבר בבית ויש תפקיד לאישה וכמו שהיא " רק" עוזרת לי לפרנס את הבית ולא שותפה ככה גם אני לא עושה קוקיות.
ואם גבר עושה קוקיות אז שיעשה גם לעצמו על הדרך. בהצלחה.
אהבתיאהבתי
אז כל הכבוד לך באמת. אבל הסיבה שפוסט זה זכה ללייקים ושיתופים זה מסיבה פשוטה אחת ובלי ניתוחים מיותרים אנשים/ נשים וגברים גם יחד פשוט הזדהו לנוכח מציאות. בעלי כמה שיהיה שותף למטלות הבית והוא אכן שותף הוא לא מספיק חצי ממה שאני מספיקה בשעה אחת פשוטה. זה היה סטטוס משעשע ביותר דיי לחפור. אולי אתם נדלקים כי האדם חובש כיפה יש מצב? תקבלו את השונה, הרבה מומחים גדולים בלהגיד את המילים האלו אך לא באמת מממשים.
אהבתיאהבתי
כל הכבוד לך שאתה עושה כל כך הרבה
אבל אני לא ראיתי בפוסט של חנוך דאום יותר מבדיחה…
אהבתיאהבתי
פתק איחור.
היה ונשאר פתק איחור.
אז בואו נעשה סדר.
אני אבא של טליה. וגם של מעיין נעמי ואריאל.
תסלחו לי אם אני מוותר על ההשתתפות במלחמת המגדרים המיותרת שנגררתם אליה.
רעייתי דינה מחלימה מניתוח שעברה ביום שישי האחרון. מטבע הדברים ראוי שאהיה לצידה בזמן שהיא כל כך זקוקה לי. מי שחושב שדינה יוצאת עם הילדים בבוקר והכל ורוד, טועה.
לפעמים כולם מאחרים ולא רק טליה.
בדרך כלל כשאני יוצא לעבודה כולם עדיין ישנים. כן, כולם.
זה לא חדש לי שהמשימות בבוקר עם הילדים הן רבות ותכלס, לא בא לאף אחד לקום בשש בבוקר להכין כריכים ולמלא בקבוקי מים.
אז אצלנו בבית, בלי מלחמות, בלי רגשי נחיתות ובלי המילה "מגדרי" שאוהבים לנופף בה היום, ורק מתוך אהבה, שיתוף וכבוד אנחנו מצליחם (ובגדול) לצלוח כל דבר.
אתן לכם דוגמא מהנושא הנ"ל:
אז כמו שאמרתי אני קם מוקדם, יוצא למאפייה וקונה לחמניות טריות. חוזר הביתה ומסתכל ברשימה של מי רוצה מה בסנדוויץ'. מכין חביתות, טונה וכו'. ממלא מהתמי 4 בקבוק מים לכל אחד. אם דינה ערה אני נותן לה נשיקה ויוצא לעבודה. אם היא ישנה אתן לה נשיקה שאחזור.
כשדינה מתעוררת היא מרכיבה להם את הארוחות בקלות יותר.
בשורה התחתונה: אנחנו התחתנו לפני 17 שנה לא כדי לריב על ה"מגדר" אלא להיות תמיד אחד למען השני. אני אתן לדינה את החיים שלי וגם היא כנ"ל. ואם אני יכול להקל אפילו במעט, אשתדל.
בימים האחרונים כשדינה היתה בבית החולים או מחלימה בבית, היא לא היתה צריכה לומר מילה. היה זה ברור שאני אטפל בכל, גם אם זה אומר שנגיע מאוחר וגם אם זה אומר לחפף בעניין הכללים של הסנדויץ' עם השוקולד. והכל באהבה רבה.
אז לאלו שמחפשים תמיד על מה להתווכח בטח תמצאו מה לומר גם על מה שכתבתי עד עכשיו. מה לעשות זה אופי.
לעניין הפתק למורה,
פתק איחור.
היה ונשאר פתק איחור.
בהומור.
אהבתיאהבתי
יפה כתבת. בריאות לדינה!
אהבתיאהבתי
שלום שלום,
ראשית – איחולי החלמה ורפואה שלמה לרעייתך ולכל המשפחה. שנית – כמו הרבה דברים, הפתק שלך הוא לגיטימי ביותר בהקשרו המקורי. אבל כאשר הוא נפוץ לכל עבר, ואיבד את ההקשר המקורי שלו, הוא הפך לבדיחה ככל הבדיחות שאנחנו נתקלים בהם בפייסבוק. אבל מה שהתחיל בתוך הלצה משפחתית-קהילתית, הפך להיות בדיחה על חשבונם של גברים – למרות שלא התכוונת לזה.
אני נפגעתי מאוד מהבדיחה הזו, אבל אני לא רואה בך את מקור הפגיעה. אני נפגעתי מהדיונים שהיו סביב הבדיחה הזו. הטקסט הזה לכאורה מחזק את אתוס ההקרבה או האומני-פוטנטיות של האם, ומצד שני גם את דמותו של האבא כלא-יוצלח בענייני גידול ילדים, באותן נסיבות נדירות שבהן הוא נדרש "למלא את המקום" של האמא.
אבל מעבר לעובדה שהמסר עצמו הכעיס אותי, הכעיסו אותי ותסכלו אותי התגובות של הנשים בעיקר מסביב: "תהיה קליל, קח את זה בהומור" – ו"הנה, תראה, יש פה גם בדיחה עלינו", עם הפתק של האמא שאחרה כי לא הצליחה לחנות. אלה תגובות שכבר לא נהוג לקבל בעין יפה על בדיחות סקסיסטיות שמציגות את הנשים באור שלילי. ולכן כעסתי על הצביעות של הנשים שלא מצאו פגם בתגובות הללו כשהמצב הוא הפוך.
כשהייתי ילד, בשכונה שלי היה גר סופר ידוע. הבן שלו היה חלק מהחבר'ה שאיתם הייתי נפגש מדי פעם. בתיכון ניסיתי פעם לדלות ממנו מידע פנימי נוסח "למה התכוון המשורר" לצורך כתיבת יומן קריאה על ספרו של האב. הוא אמר לי משפט שאמר לו אביו: "היצירה גדולה מהיוצר". כלומר לא משנה למה היוצר עצמו מתכוון, היצירה עצמה מקבלת חיים משלה – וזה גם מה שקרה פה.
רק בריאות!
אהבתיאהבתי
לא רוצה להביע את דעתי לגבי הפתק למרות שהיא בוודאי לא נחרצת לכאן או לכאן כמו דעתך. אבל לגבי הפתק בבית החולים, בוא תגיד לי אתה , מה בדיוק אתה מצפה בשם השוויונות שהבעל יעשה ? ילד גם הוא? ילד לסירוגין עם אשתו ? אז תתווכח כמה שאתה רוצה , נראה לי שבסוף היא האישה היא זו שתלד , וזה מאוד נחמד אם הבעל יפנק , יקנה ויצפר במעמד זה .
לגבי שאר התחומים , אני בהחלט מסכימה על שוויונות , אבל לידה היא מחוץ להחלטתנו, וההמלצות לבעל המאושר הן רק מחווה קטנה ויפה , שתאמין לי שכל אישה שהרגע ילדה וההורמונים שלה בשמיים , תשמח אם בעלה יפעל לפי הפתק הזה. אני במקומך הייתי פורשת בשיא המאמר שלך, שזה בערך עד לאיפה ששמת את הפתק לבעל .
אהבתיאהבתי
הפתק של חנוך דאום הוא בדיחה שאפשר לצחוק ממנה ואפשר גם שלא. איש, איש (ואישה. אוי, כתבתי אישה בסוגריים. אני מיזוגנית) ובחירתו. הפוסט שלך, לעומת זאת, הוא פוסט שטנה של ממש.
כמי שחושב שילד רך הוא כלי לגיטימי במאבק נגד סרבנות גט, אין לך זכות לפצות פה בנוגע לשינוי חברתי. גם אם אתה עצמך אב חד הורי.
אהבתיאהבתי
לאן הלכת ???
בדיחה .. כולה צחוק…
גם אני מכין את הילדים בבוקר – אז מה? לקחתי אישית? לא ! זה הצחיק אותי. לא צריך לקחת כל דבר ברצינות כזאת תהומית..
מזכיר לי את המרוקאים שמתעצבנים מבדיחה על מרוקאים, התימנים, הפולנים העירקים הצ'רקסים הדרוזים… הצרפתי האנגלי והישראלי, ועוד ועוד ועוד ..
אם כל אחד ימצא את עצמו בתוך בדיחות שמספרים ויעלב – נחיה בתוך בועה של רצינות.
חבל ..
אהבתיאהבתי
פינגבאק: "לא חייבים להפוך כל בדיחה טובה למאמר" | חיה בסרט
תכל'ס , דרור ??!
כל הפוסט הנסחף הזה מריח יותר כמו "תמחאו לי כפיים, אני אב השנה".
המשאית עם המדליות בדרך.
אהבתיאהבתי
פינגבאק: גברים, קחו אחריות על גידול הילדים – תגובה לרענן שקד | אב במשרה מלאה