לפני 9 שנים בדיוק, ב-5.5.06, ערכנו, איריס ואני, את טקס החתימה על כתב הזוגיות שלנו. היינו מוקפים בבני משפחה ובחברים אוהבים, הצהרנו על אהבתנו כלפי העולם, וחתמנו על כתב הזוגיות. הנחתה את הטקס עו"ד ויקטוריה גלפנד, מארגון "משפחה חדשה".

איך הכל התחיל?

לא זוכר באיזה יום בדיוק,זה היה לקראת פורים ב-2006. לי היה יום חופשי מבית הספר (הייתי אז מורה בתיכון), והיה איזה יום שאיריס אמרה שהיא תיקח חופש וניסע עם האוטו לרכוב עם האופניים בסינגל האופניים בקיבוץ בארי. איריס אז היתה מתחילה באופניים, והיה לה זוג משומש שקניתי לה. הסכמתי. לאחר שהסכמתי היא אמרה, שאחרי הרכיבה, אפשר לקפוץ ליריד חתונות של התנועה הרפורמית בתל אביב. בסדר, אמרתי.

זו היתה הצעת הנישואים של איריס. מאוד לא רומנטי. בלי כריעת ברך, בלי טבעת, בלי פעמונים וציפורים מצייצות.

אז רכבנו בבארי, איריס התרסקה כמה פעמים עם האופניים ברכיבה, והיא חזרה הביתה עם רגל כואבת וקרסול נפוח, אבל לא נתנה לזה להפריע לה להגיע צולעת ליריד החתונות. הגענו ליריד, ראינו שאנחנו לא ממש מתחברים לחתונה רפורמית, כי לא רצינו חתונה דתית, וקבענו להפגש עם ארגון "משפחה חדשה" כדי לארגן חתונה חילונית.

וזהו. מהרגע שאיריס קיבלה את האוקיי להתחיל בהכנות לחתונה, התחיל מרוץ ההפקה. הבנו שבגלל ספירת העומר, רוב גני האירועים פנויים בחודשים הקרובים, ונוכל לארגן טקס חתונה. תוך חודשיים התקיימה החתונה, בגן האירועים "מקום בטבע", על גדת נחל אלכסנדר, מקום שכבר לא קיים היום.

איריס כתבה את זה טוב יותר בפורום חתונות ב"תפוז":

מרץ 2006. אני מעיינת ב"עכבר העיר" ומוצאת מודעה על יריד חתונות של התנועה הרפורמית. "בא לך ללכת לראות?" אני שואלת את האיש? אחרי התלבטות קלה הוא מסכים. אחרי ביקור ביריד אנחנו מגיעים יחד למסקנה שזה לא מה שאנחנו מחפשים, ומחליטים לפנות לארגון "משפחה חדשה". לא היתה הצעה גרנדיוזית, לא כריעת ברך – פשוט זרמנו עם זה, כשזה נראה לנו הזמן.

ואז מתחיל המרוץ…..
מכיוון שידענו שאין לנו שום כוונה לעבור בשום אופן ברבנות – החלטנו לנצל את תקופת ספירת העומר ולנסות להרים חתונה בתחילת מאי – כשהספקים המבוקשים פנויים יחסית, והמחירים לטובתנו.

ומכאן – מתחילים בקרדיטים….  למען הסדר הטוב, אני פשוט אתחיל בצורה כרונולוגית – על פי סדר הופעת הדברים ביום החתונה. ועל הדרך אני אשחיל גם פה ושם תובנות כלליות על העניין הזה שקוראים לו "חתונה". אז זה מה שהיה ביום שישי, ה 5 במאי 2006.

קודם כל  ולפני הכל, כמה מילים על בחירת היום בשבוע- יום שישי. לטעמנו – זו הייתה ההצלחה הגדולה של כל הפרוייקט. זה היה אירוע נינוח, כולם באו רעננים, בלי לחץ של יום עבודה שקדם לחתונה, לא היו בלחץ של למצוא ביבי סיטר / לשחרר כבר את הבייבי סיטר, ולילדים שהגיעו – היה כייף גדול.
מבחינת החתן-כלה זה אפשר לנו להיות במיטבנו באירוע. אני (המופקדת על החרדות, החלומות הרעים וההיסטריה מקטסטרופות קטנות וגדולות כאחד) כמובן שלא יכולתי לישון כמו שצריך בלילה שלפני. האיש שלי, לא מסוגל לישון כשלידו יש שווארמה שמסתובבת כל הלילה מצד לצד… אז התעוררנו בחמש בבוקר. העניין הוא שהתסריט הזה היה קורה גם אם היה מדובר בחתונת ערב. כך שאם היה מדובר באירוע בערב – הייתי מגיעה אל הצילומים המקדימים (שכנראה היו מתקיימים בסביבות ארבע – חמש אחרי הצהרים – כבר עייפה, מרוטה ורעבה (כי למי יש כוח וראש לאכול – כשאת כבר מאופרת וכו'….)  ואל החופה היינו מגיעים כבר ממש ממוטטים. בעוד שבאירוע שלנו היינו בשיא הערנות שלנו – ובשבע בערב – כשהכל נגמר, היינו עדיין באופוריה ולא עייפים מדי, כך שיכולנו לשבת בנחת עם ההורים, לאכול משהו קטן, לפתוח את המתנות – ולהגיע חזרה הביתה בסביבות 11 בלילה – אל שנת הלילה המתוקה והראשונה שלנו כזוג נשוי.
אגב – בתחילת הדרך חיפשנו מקום שיאפשר לנו, אם אנחנו כבר עורכים חתונה בשישי בצהרים – להמשיך לחגוג גם אחרי כניסת השבת. מצאנו כמה כאלה, בחלקם היה צורך שהאירוע לקראת כניסת שבת ינדוד לחלק אחר, מופרד של הגן , ובחלקם ניתן היה להמשיך את האירוע כמות שהוא. אלא שאז עשינו חושבים והבנו – אם אנחנו מתחילים את האירוע ב 12 או 12 וחצי, והוא מסתיים קרוב ל 6-7 בערב – זה מקביל לאירוע ערב שמתחיל ב 8 בערב, ונמשך עד 2 בלילה. מי צריך יותר???????
אז מסקנה ראשונה – מאד מאד מומלץ – חתונת צהרים בשישי. עדיף בשעון קיץ שמאפשר למשוך את החתונה לפחות עד 6 בערב.  

איריס נתנה קרדיט לכל מי שקיפל מפיות בחתונה, אתם מוזמנים לעיין בהמלצות כדי להבין את הרמה האובססיבית של הירידה לפרטים בחתונה, כדי שכל האורחים יהיו מרוצים ויהנו. עד היום יש חברים ובני משפחה שמזכירים לי את החתונה וטוענים שזה האירוע הכי יפה שהם השתתפו בו. זה לא שרק אני אומר. רבים מהחברים שלנו כיום לא היו אז עדיין בתמונה, וצחקנו פעמים רבות שצריך לערוך חתונה נוספת, עם כל החברים שנוספו מאז החתונה הקודמת.

כך התחילו חיי הנישואים של איריס ושלי. לאחר כשנתיים נולדה דר, ולאחר כשלוש שנים עברנו לבית החדש שבנינו באבן יהודה.

היינו אמורים לחגוג היום תשע שנות נישואים. מי ידע אז שהכל יסתיים בקיץ 2012.