דר התקשרה אלי היום מהצהרון כשהייתי בדרך חזרה מהעבודה. ״אבא, אני מגעגעת לאמא ועצוב לי קצת״, היא אמרה. ״אני עוד 15 דקות מגיע לאסוף אותך, אני בדרך״, עניתי לה. ״15 דקות זה רבע שעה, נכון?ֿ״, היא שאלה. ״כן״, עניתי. בזמן האחרון דר עסוקה מאוד בשעון ובתאריכים.
אספתי אותה מהצהרון וראיתי שהיא קצת עצובה. הרמתי אותה וחיבקתי אותה. ״מה עושים היום עד החוג?״, היא שאלה. ״אפשר לבקר בבית הקברות ולהגיד שלום לאמא״, הצעתי לה. ״כן!״, היא התלהבה וביקשה שנעבור לקנות פרחים קודם לכן. נסענו וקנינו שני עציצי רקפות, אחד ורוד ואחד לבן, להניח על הקבר של איריס.
אנחנו לא הולכים הרבה לבית הקברות בזמן האחרון. אמרתי לדר שנלך בכל פעם שהיא תרצה ותבקש, ובזמן האחרון היא פחות מבקשת. בשבילי המקום הזה קצת קר ומנותק מהזכרון של איריס. בשבילה הוא יותר מוחשי וקונקרטי.
בדרך נזכרתי שהיום ה-23 בחודש, מה שאומר שמלאו בדיוק שנתיים וארבעה חודשים למותה של איריס. זה נראה מצד אחד קרוב מאוד ומצד שני, איך פתאום עבר כל כך הרבה זמן.
הנחנו את העציצים על הקבר, ודר קראה את מה שכתוב על המצבה. אני חושב שזו הפעם הראשונה שהיא מצליחה לקרוא הכל לבד. היא מתקדמת מאוד בקריאה מאז שנכנסה לכתה א׳, ובדרך גם קוראת שלטי רחוב ושלטי פרסומת בעצמה. אחר כך היא עשתה את הטקס הקבוע שלה, שבו היא לוקחת פיסת שיש מלבנית ומסובבת אותה על על הפאות שלה, וסופרת אחת, שתיים, שלוש, עד עשרים.
״את רוצה להגיד משהו לאמא?״, שאלתי אותה. ״היום אתה תגיד״, היא ענתה לי. ״בסדר״. עניתי ואמרתי:
איריס, אמא יקרה שלנו. כמה שאנחנו מתגעגעים אלייך. שנתיים וארבע חודשים עברו מאז שאת נפטרת, ואנחנו, שנינו מתגעגעים לפעמים, דר ואני מרגישים קצת עצב, כשאנחנו נזכרים בך. אני חושב שאם היית רואה היום את דר, היית מאוד גאה בה. היא נבחרה ביום שישי כנציגת הכיתה שלה במנהיגות הצעירה בבית הספר, קיבלה רוב קולות בבחירות, היא מצטיינת בבית הספר בקריאה, בחשבון, במדעים ובאומנויות. דר מצליחה מאוד בחוג ג׳ודו ובחוג התעמלות קרקע, יש לה הרבה חברות וחברים בכיתה החדשה והיא אהובה על כולנו. היית מאוד גאה בה, גידלת אותה לתפארת. אנחנו מסתדרים רוב הזמן בסדר, ואפילו חיים חיים מאושרים, נהנים להזכר בך ולזכור כמה היית יפה, ואיזו אמא נהדרת היית. אנחנו זוכרים אותך ומתגעגעים.
כשדיברתי, דר חיבקה אותי וראיתי שהיא מתרגשת מאוד מהדברים. חשוב לה לספר לאיריס על מה שעובר עליה. בדרך כלל היא מספרת, הפעם היא ביקשה שאני אספר.
הדואליות הזו מלווה את דר ואותי מאז מותה של איריס – מצד אחד זוכרים, הלב קצת נצבט, ומצד שני לא מפחדים להיות מאושרים, לשמוח, להנות, לעשות כיף. לזכור גם את הזכרונות הנעימים מאיריס, לשמר את הזכרונות עד כמה שניתן.
שנינו מתגעגעים אלייך מאוד.
מרגש.
חשוב מאוד לזכור וגם לזכור לחיות…
אהבתיLiked by 1 person
אתה אבא מדהים, דרור ❤️❤️❤️
אם איריס יכולה לראות מה קורה כאן…. אני בטוחה שהיא מאד מרוצה….
אהבתיLiked by 1 person
הפוסט הזה הזכיר לי את שיר עצוב של יהונתן גפן
לענת יש שערות שחורות שחורות
כמו לאמא
ויש לה עיניים חומות מאירות
וצחוק מתגלגל בהמון חצרות
כמו לאמא.
לענת – לפעמים – יש על לחי דמעות
כמו של אמא.
ואלפי סיפורים, אגדות ושירים
כמו לאמא,
מילים של שמחה, חברות, חברים,
כמו לאמא.
אך לכל הילדים יש אימהות,
ורק לענת
אין אמא.
ואני לא מכירה אתכם אישית רק עוקבת אחרי הבלוג.
מאחלת לכם חיים טובים ושמחים
אהבתיLiked by 3 אנשים
אני קוראת את הפוסטים שאתה כותב, וכל פעם מתפעלת מחדש מהאופן שבו אתה משתף את דר גם בתחושותיך וגם נותן ״אישור״ לדר להרגיש ולהביע את תחושותיה. להרשות לעצמכם להיות עצובים ועם זאת להיות מאושרים ולחיות את החיים ולא ״ליד החיים״.
אהבתיLiked by 1 person
אין לי שום מילים, כרגע… זה מין ריק כזה פתאום, בעיקר בכל פעם שיש לי תחושה שקל יותר, שפחות כואב, אני מגלה אחרי שאני קוראת את הדברים שלך שזה לא כואב פחות, אלא פשוט זו התמודדות.
בעיני דר היא התגלמות הטוב שיש מעל אחד מכם, ואתה אומר הרבה שאיריס היתה גאה בה, איריס בעיקר היתה גאה בך, על האב המדהים, והמוביל שאתה בשבילה.
אהבתיאהבתי
|חיבוק גדול|
אהבתיLiked by 1 person
חיבוק ממני לדר המקסימה ולך,אב השנה!
אני גאה בך בדרך תפיסת העולם אחרי עזיבתה של איריס מחייכם…אתה חי את מותה כאילו הלכתם לבקרה ובכך גורם לדר להבין שאמה תחייה בליבה תמיד.חיבוק ענק ממני אליכם…
אהבתיאהבתי
אני קוראת ובוכה. גם אני איבדתי את אמי ולבי נשבר למראה הילדה והמצבה. אני מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם.
אהבתיLiked by 1 person
לפני כמה ימים אמרתי לנילי ורני שאם אמא שלי לא היתה אמא שלי, הייתי רוצה אמא כמוהן.
…הייתי גם רוצה אבא כמוך.
אהבתיLiked by 1 person
קוראת ובוכה ,הילדה מקסימה ואתה אבא נפלא שלא תדעו עוד צער…
אהבתיLiked by 1 person
מרגש מאוד………שלא תדעו עוד צער
אהבתיLiked by 1 person
וואו ….אני קורא ..צביטה קטנה וחיוך גדול…אתה בטח שואל את עצמך חיוך ? אייך הוא מעז …לצערי מוכר המקרה .. .והדרך הארוכה ….שאפו על הכתיבה ועל האומץ והכנות ועל האומץ להמשיך …אשמח לקבל קישורים לפוסטים נוספים שלך …ולפני שנקבע לרכיבה משותפת …אתה מוזמן להכנס לבלוג שלי בדה מרקר ..המדווש …תתחיל בפוסט שנקרא חשך על פני תהום ….אתה יכול גם קודם ….אשמח לחלוק .
אהבתיLiked by 1 person
מאד מאד עצוב:(לא יודעת איך לעודד אתכם,כי אין מילים להכיל את העצב הזה,בייחוד לילד שמאבד אמא.הלוואי שתצליחו להתגבר,ושלא תדעו עוד צער לעולם.
אהבתיLiked by 1 person
אני קוראת את זה ונחנקת מדמעות, כל כך מצטערת בשבילכם…. גם אני איבדתי את אמא שלי כשהייתי בגן. אתה אבא מקסים! כל הכבוד לך! אני שמחה בשביל דר שאתם מדברים על אמא שלה. אני די מהר הדחקתי את המוות של אמא שלי והתעלמתי מזה. רק אחרי הצבא התחלתי מידי פעם לקלוט מה זה אומר ולהתחיל להרגיש את זה. החוסר תמיד יהיה שם וברגעים משמעותיים בחיים זה רק מתעצם. אבל אתה שם בשבילה, מכיל אותה, מדבר איתה ואוהב וזה הדבר הכי טוב בשבילה.
שולחת לכם חיבוקים גדולים
אהבתיLiked by 1 person
דרור יקירי שולחת לך ולדר הרבה חיבוקים ונשיקות. שניכם גדלים לתפארת. בזכות איריס, בזכות מי שאתם ובזכות שאר האנשים שאוהבים אתכם מאד!!
אהבתיLiked by 1 person
אנחנו לא מכירים אך ריגשת אותי מאוד עם הפוסט הזה….. דר נראית ילדה מקסימה ואין לי ספק שהיא שאבה הרבה מאיריס ז״ל . אני מאחלת לשניכם חיים טובים ומאושרים.
יהי זכרה ברוך
אהבתיLiked by 1 person
תהיו חזקים
ליבי איתכם
אהבתיLiked by 1 person
נפלא שאתם מסוגלים לחזק אחד את השני וגם לחיות.
חיבוק גדול. והילדה מקסימה באמת.
אהבתיLiked by 1 person
וואוו.
קראתי עם דמעות. עושה רושם שאתם מצליחים להתמודד עם הנורא שפקד אתכם. אתה פשוט אבא מדהים בהתייחסות לילדה ובדרך שאתה מעביר איתה את הדברים.
שתדעו רק דברים טובים.
אהבתיLiked by 1 person
מרגש מאוד. כל הכבוד על הרגישות הרבה שלך ועל הקשר היפה בין בתך ובינך.
אהבתיLiked by 1 person
רגשתם
אהבתיLiked by 1 person
מאד מרגש.
אני חושבת על איריס הרבה…. לא יצא לנו להיפגש למרות שתיכננו כמה פעמים. התכתבנו ודיברנו בטלפון ויש לי תחושה גדולה של החמצה בגלל כל ה"כמעט-פגישות" הללו.
אני משוכנעת שאיריס היתה מאד גאה בדר וגם בך, נשמע שאתה אבא מדהים. מאחלת לכם המון המון אושר.
אהבתיאהבתי