ישראל כץ: ב-10 בדצמבר חנכתי את המחלף (צילום מסך מתוך דף הפייסבוק של השר כץ)

בעשרה בדצמבר 2013 פרסם שר התחבורה, ישראל כץ, את הדברים הבאים בדף הפייסבוק שלו:

״בדרכי לגוש תל-מונד לחנוך את מחלף דרור החדש. אני זוכר את טקס הנחת אבן הפינה לפני פחות משלוש שנים. היה קשה לדמיין את התוצאה הסופית והנה היום המחלף עומד על תילו. מדובר היה באחד הצמתים הפקוקים במדינה.

המחלף החדש יגדיל את נפח התנועה מ-7,000 ל-20,000 כלי רכב בשעה, יקל על העומס וישחרר את הפקקים בשעות הבוקר ואחה״צ. זו בשורה טובה לילדים, לחיילים, להורים בדרכם לעבודה וחזרה ולרבים רבים נוספים. שיהיה בהצלחה״.

באותו יום אכן נחנך המחלף. על הגשר הוקם אוהל מכובדים, הכיבוד הוגש, המכובדים הגיעו, הסרטים נגזרו, וכולם שכחו והלכו הביתה. לילה למחרת היה אמור להיסגר הכביש, המחסומים היו אמורים לזוז והמחלף היה אמור להפתח לתנועת כלי רכב. בגלל שהיתה צפויה סערה באותו סוף שבוע, נדחתה פתיחת המחלף לשבוע שלאחר מכן, מה שהתברר כמזל, כי בשישי ושבת התחוללה סערה בארץ, ירושלים נותקה מהמרכז, מנותקת מחשמל, ואצלנו, בשרון, ירד בעיקר הרבה גשם. ביום ראשון התברר הנזק למחלף – מדרונות החול, שהיו אמורים להחזיק את רמפות הגישה של המחלף, נסחפו במספר מקומות והכביש קרס.

כמו במקרה של גינדי וקריסת המרפסות, כל הגורמים המעורבים החלו בהטלת אחריות על האחרים. משרד התחבורה על היזמית, חברת רמט. רמט – על החברה המבצעת, החברה המבצעת – על קבלן העפר והקבלן על הטרקטוריסט. בנוסף כולם האשימו את הגשם, שהוא תמיד אשם. שימו לב למה שאומר כאן קבלן העפר: ״חול זה חומר טוב, אבל הוא ברח״. השאלה היא איך המפקחים מטעם משרד התחבורה ונתיבי ישראל אישרו להקים מחלף מבלי ליצב את מדרונות החול? מה הם ציפו? שהחול ידבק? הם לא ידעו שחול נסחף בגשם? אז זה יודעת גם הבת שלי בת ה-5, שבונה ארמונות בחול.

בחדשות ערוץ 2 פורסם שבודק קרקע, שהתריע מראש על בעיות באתר ועל כך שבדיקות הקרקע נכשלו, פוטר מתפקידו. כנראה שהוא טעה, הרי הקרקע יציבה והכל בוצע לפי התקנים המחמירים ביותר (כך לפי תגובת החברה):

משרד התחבורה וחברת ״נתיבי ישראל״ מיהרו להודיע שפתיחת הכביש תתעכב עד לתיקון הכביש. אנחנו, תושבי השרון, נותרנו עם הפקקים, עם הכבישים החסומים, עם כבישים ללא שוליים, ובעיקר עם 320 מיליון שקל שהציבור שילם עבור המחלף, שהיה אמור, על פי השלטים, להיפתח בינואר 2014, וכעת החליפו את תאריך היעד לאוגוסט 2014. אולי מקווים שבאוגוסט לא ירד גשם והמדרונות לא יסחפו.

בינתיים הודיעה חברת ״נתיבי ישראל״ על פיטורי חברת רמט מביצוע עבודות התיקון וחילוט הערבות של רמט, בסך 20 מיליון ש״ח. השאלה היא האם מדינת ישראל מתכוונת לתבוע את חברת רמט על הנזק שנגרם לה, ולקבל חזרה את 320 מיליוני השקלים שירדו לטמיון בחולות של מחלף דרור? אם קבלן היה בונה עבורכם בית, והבית היה קורס בגשם הראשון, האם לא הייתם תובעים את הקבלן? לפי מה שנראה, העבודות במקום כוללות שיפוץ כולל וריבוד מחדש של כל הרמפות במחלף. מי משלם עבור התיקונים? לא ברור.

הפניתי את השאלות האלה לשר כץ בדף הפייסבוק שלו. לא זכיתי עדיין לתשובה:

השאלות הופנו לשר כץ. עד כה אין תגובה (צילום מסך מתוך דף הפייסבוק של ישראל כץ)

מצד אחד, יש להגיד מילה טובה לשר כץ ולמשרד התחבורה. מבט על הנעשה בכבישים מראה שהמדינה משקיעה מיליארדים בשדרוג תשתיות – מחלפים, קווי רכבת מהירים ועוד. לדעתי מאז תקופת ממשלת רבין לא הושקע כל כך הרבה כסף בתשתיות ובמחלפים. ברור שכשעושים הרבה גם יש סיכויים לטעויות. הבעיה היא שבמקרה של מחלף דרור, הטעות זעקה לעין ואף אחד לא רצה לראות את המחדל.

הסיפור הזה מגלם בתוכו את כל תרבות הפרטצ׳ הישראלית – יהיה בסדר, המדרונות יחזיקו, רק נקווה שלא ירד הרבה גשם עד שהקבלן של הגינון ישתול שם צמחיה, נקבל כסף ונעבור לפרוייקט הבא. מי שאמור לפקח לא מפקח כראוי, מי שאמור לבנות לא בונה כראוי, והציבור משלם את המחיר. אנחנו תקועים בפקקים כבר שלוש שנים, ועכשיו נאלצים להמתין כמעט עוד שנה נוספת. כמו במערכון של הגששים – ״היה מנוע?״ (מערכון הישראבלוף לא עלה עדיין לרשת).

עדכון מ-13/4/14: ביום חמישי האחרון, 10/4/14, נפתח מחלף דרור. נראה שהשלטים שבישרו על סיום העבודות באוגוסט 2014 היו פסימיים מדי, והמחלף נפתח באיחור של חמישה חודשים בדיוק. כמה כסף הפסיד הציבור והפסידה המדינה בעקבות דחיית פתיחת המחלף? לא ברור. מי ישלם את הנזק? גם לא ברור. בכל מקרה, הגשר המחבר בין מזרח למערב פתוח, נותרו עוד עבודות לסיים בכבישי הגישה, בעיקר בצד המזרחי בדרך לתל מונד ובנתיבים שנוסעים צפון-דרום, שעוד לא הורחבו לשלושה נתיבים. הענין הקריטי ביותר הוא העובדה שאין כרגע גישה להולכי רגל המבקשים להגיע לתחנות האוטובוס שעל המחלף, וגשר הולכי הרגל, שאמור לשמש את הולכי הרגל החוצים את כביש 4 בדרך לתחנות האוטובוס, עדיין לא גמור.

נקווה שיעשו מאמץ לסיים גם את זה בקרוב.