דר – המשפחה שלי: דרור, דר, ענת, ארז ואייל
ושוב הקיטור השנתי על יום המשפחה. היום מציינים ילדי הגנים וילדי בית הספר את יום המשפחה. אצל דר בגן דחו את החגיגה ליום שישי הבא, מה שגרם לי לחשוב – אולי נכריז על חג חדש, שיצויין שבוע לאחר יום המשפחה – ״יום המשפחות המורכבות״. למה? כי יותר ויותר אנשים חיים במשפחות שאינן בדגם ״הרגיל״ – אבא, אמא, בן, בת, חתול וכלב. הגיע הזמן שגם לנו, ״המורכבים״, ״הבעייתיים״, החד-הוריים, החד-מיניים, הגרושים, האלמנים והפרודים, אלה שלא מתאימים לתבנית, יהיה יום משלנו.
נכון שיש כיום פתיחות גדולה יותר ויותר כלפי משפחות ״לא רגילות״. לפחות בחינוך הממלכתי החילוני, לא בחינוך הדתי, שם בבחינת הבגרות בתושב״ע נותנים לתלמידים להבחן על מאמר שקובע שילדים לרווקות חד-הוריות הם ״יצורים חסרי זהות שעלולים להזדקק לטיפול נפשי צמוד". הילדים, בחינוך החילוני לפחות, מדקלמים שיש משפחות שיש בהן שתי אמהות, שני אבות או רק אמא אחת או רק אב אחד, ילדים שישנים מדי פעם אצל אמא ומדי פעם אצל אבא, ילדים שאבא מגיע מדי פעם מחו״ל לחופשה ופוגש אותם ועוד דגמים. ועדיין, הילדים מהמשפחות ״המורכבות״ תמיד ירגישו קצת שונים ביום המשפחה, כאילו חסר משהו בדגם המשפחתי שלהם.
לדר אין בעיות עם יום המשפחה. היא עושה את ההתאמות הנחוצות ויוצרת לעצמה משפחות כאוות נפשה. אולי זה היתרון של המורכבים – הם יכולים ליצור לעצמם את בני המשפחה, לבחור, לברור ולהחליט מי במשפחה שלהם. עוד כשהיתה בת שלוש, והגננת בגן הכינה גרף עמודות של כמות הנפשות בכל משפחה, היא החליטה שהמשפחה שלנו לא מונה שלוש נפשות אלא ארבע, כי ספרה גם את לוקה, הכלבה שלנו, במשפחה. היא לא רצתה להיות שונה משאר הילדים בגן, שהיו להם ארבע או חמש נפשות במשפחה.
השנה דר חזרה מהגן עם ציור ״המשפחה שלי״. ״הנה, אבא, ציירתי את המשפחה שלי״, היא אמרה לי ומנתה – ״דרור, דר, ענת, ארז ואייל״. חייכתי והתרגשתי שהיא רואה את ענת כבת משפחה שלה. ״למה הוספת גם את ארז ואייל (בני הדודים) למשפחה?״, שאלתי. ״כי החלטתי שאני ילדת סנדביץ׳, ארז גדול ממני ואייל קטן ממני״. הבנתי שהיא לא אוהבת להגיד בגן שהיא בת יחידה, כי זה אומר שהיא מרגישה שונה משאר הילדים, אז היא הוסיפה את שני בני הדודים שלה למשפחה הגרעינית. היא עושה את ההתאמות ובוחרת לעצמה בני משפחה כדי לא להיות שונה.
כשדר התבקשה להביא תמונה של המשפחה, היא דפדפה באלבום ובחרה תמונה שלה מגיל 3, שבה היא מצולמת עם איריס ואיתי בטיול בראש הנקרה. ״אבל זו תמונה מגיל 3, את קטנה כאן״, אמרתי לה. ״אני רוצה להביא את התמונה הזו, כי אמא מופיעה בתמונה, הילדים בגן החדש לא מכירים את אמא שלי אז אני רוצה שיכירו את אמא״, היא ענתה בהחלטיות.
באחד הימים, כשהגעתי לאסוף את דר מהצהרון, היא ישבה וצבעה ציור וביקשה שאמתין עד שתסיים את הציור, ישבתי קרוב אליה ואז אחד הילדים שישב לידה שאל אותה: ״איפה אמא שלך? למה אין לך אמא?״, והיא ענתה לו בטבעיות – ״אמא שלי מתה, היא היתה חולה בסרטן ומתה כשהייתי בת ארבע״. זהו, המשיכה לצייר והחבר שתק. שמחתי שהיא עונה בטבעיות על השאלה הזו, לא מתחילה לבכות או עושה מזה עניין. אולי בגלל שזה מה ששידרנו לה, שזה עצוב שזה קרה, אבל זה קרה ואפשר לדבר על המוות של איריס בטבעיות. החיים ממשיכים.
אז בשבוע הבא, בחגיגת יום המשפחה בגן, בוודאי אזיל דמעה, אבל אני עושה זאת בכל חגיגה בגן. אני מתרגש מאוד לראות את דר רוקדת ושרה בכשרון רב, כמעט כמו כל אב גאה. אולי מתרגש יותר, כי חסר לי שאיריס לא נמצאת לראות את דר ולראות כמה היא גדלה והתפתחה.
אז יום משפחה שמח לכולם, גם למשפחות הרגילות וגם למורכבות.
אב במשרה מלאה 
פוסט נהדר.
כל משפחה היא מורכבת.
בחלקן זה פשוט פחות בולט לעין.
אהבתיאהבתי
ואיפה אני? נעלבתי!
הילדים שלי הכריזו אתמול שהם הולכים לגור איתך. תתכונן!
אהבתיאהבתי
כתבת על זה גם שנה שעברה וכבר אז עניתי לך ברוח דומה אבל אני חייבת שוב, אני לא מבינה אותך בכלל!!! למה את מתעקש לראות בזה קינטור ומתעקש לא להבין שאתה ודר משפחה גם אם אין לך אשה חיה??? אני אם חד הורית ולי אין גבר שנמצא איתי ועדין, אני לגמרי משפחה. אני, הבת שלי, אמא שלי, האחים שלי, סבתא שלי… כולנו משפחה. אנחנו לא משפחה מורכבת אנחנו פשוט משפחה. בעבר זה היה יום האם, ולקחו אותו לאמהות במיוחד בשביל ילדים כמו דר, כי זה מצב פשוט אכזרי שיש ילד שלא יכל לחגוג. אבל אתה מעצים את זה ומוחק אתכם כמשפחה והופך אתכם ל…"משפחה מורכבת" חבל! פשוט חבל!
אהבתיאהבתי
מצטרף לכל מילה.
אהבתיאהבתי
ברור לי שאנחנו משפחה ולא צריך להתנצל על זה. תיארתי מה עובר על ילדים למשפחות האלה במערכת החינוך, שהם מרגישים שונים. נכון שילדים מרגישים שונים פעמים רבות בגלל סיבות שלא קשורות בענין הזה, אבל החג הזה מדגיש את השונות שלהם.
אהבתיאהבתי
מתוך מערכת החינוך אני לא מסכימה אתך.במערכת החינוך היום אין משפחה שמוגדרת כאמא-אבא-בן-בת-כלב-חתול. במערכת החינוך מאז ומתמיד, במיוחד במדינה כמו ישראל משפחה יכולה להיות של ילד אחד, של 5 ילדים, של רק בנות,של רק בנים, של סבתא שגרה עם ההורים,של ילד שאין לו סבא וסבתא בכלל וכן הלאה. נכון, 2 אבות או 2 אמהות זה קונספט יחסית חדש אבל כל השאר ממש לא.מאז תחילת העולם היו משפחות שאמא מתה או שאבא עזב את הבית (וההפך) ילד במערכת החינוך, ואני אומרת את זה כילדה שהיתה שם ואין לה משפחה של אבא-אמא-ילד-ילדה-כלב-חתול מעולם לא חשתי שאין לי משפחה.הכנתי את המתנות למשפחה שלי בדיוק כמו כולם.ואתה יודע, השבוע בגן של הבת שלי כל ילד בחר אדם במשפחה שהוא רוצה להכין לו נשיקה, והיא לא בחרה באמא.היא הכינה נשיקה לסבתא.וכשראיתי את הנשיקות של כולם תלויות על הקיר היה ילד שהכין נשיקה ל"סבתא" שהיא למעשה אחות של הסבתא האמיתית שלו ומגדירים אותה במשפחה כסבתא גם והוא מאוד אוהב אותה. אז באמת, עם חיבוק, תרגע. זה שלדר אין אמא ביולגית חיה לא אומר שהיא תרגיש לא טוב עם היום הזה אלא אם אתה תשדר לה שזה יום עצוב כי אין לה אמא ביולוגית חיה ביום הזה. אתם משפחה! החג הזה הוא שלכם!!! חיבוק ענקי ונשיקה. יום משפחה שמח 🙂
אהבתיאהבתי
שוב ריגשת דרור,
גם אנחנו באותו סיפור (דיברנו, אולי אתה זוכר) רק יותר טרי, עברו חמישה חודשים. נויה ביתי, עוד לא בת חמש, והשבוע חגגנו את יום המשפחה בגן. הגננת ברגישותה הרבה החליטה שלא יהיו שירים כמו "בואי אמא" כדי לא לגרום לנויה להרגיש שונה, ובעצם היא ויתרה על כל השירים והפכה את יום המשפחה ליום חוויתי- משחקים היתוליים- הורים וילדים. היה מקסים וממריץ, כל כך שונה מהדגם הרגיל של יום המשפחה/יום האם.
בציור שנויה ציירה לפני שבוע היא ציירה את כל המשפחה: אבא אמא, שני אחיה ואותה + פרפר, כולנו בגינה, ובתוך הבית את סבא וסבתא, הורי אשתי שהם הדמויות המשמעותיות בחייה בגלל נוכחותם ועזרתם הרבה. פסיכולוגית שראתה את הציור ציינה שהוא מאוד בריא ואופטימי (כולם מחייכים וצבעוניים).
עוד משהו שנויה אמרה ממש השבוע- לקראת יום הולדתה של אמא שקרב ובא, נויה שאלה אם נחגוג לה יומולדת למרות שהיא לא נמצאת. מודה שהשאלה התקילה אותי ומצאה אותי לא מוכן עם תשובה מגובשת. אני מלמלתי משהו בסגנון: נחליט יחד איך הכי כדאי לחגוג לה את יום ההולדת.
אז שיום המשפחה אצלכם יעבור בקלות וללא מטען כבד.
ארי
אהבתיאהבתי
סליחה ארי אבל איך ילדה שעדין לא בת 5 יודעת שיש לאמא יומהולדת מתקרב?
אתם מדברים לידה על זה ואז מתפלאים. הבת שלי באותו הגיל ואין לה שמץ של מושג שיום ההולדת של זה או אחר מתקרב אם לא אומרים לה.יתרה מזו, כשחגגנו לאמא שלי יום הולדת לפני חודש היא שאלה למה חוגגים לה שוב כי היא זכרה את החגיגה הגדולה שנה לפני כן.
אהבתיאהבתי
היא ילדה מרגשת…
אהבתיאהבתי
פינגבאק: כן, זה יום המשפחה ולא יום האם. תשובה לעירית לינור וגם מתכון לפנקייק | אב במשרה מלאה
פינגבאק: גוף ראשון יחידה | אב במשרה מלאה
פינגבאק: על משפחה ועבודה | אב במשרה מלאה
פינגבאק: משפחה כן בוחרים | אב במשרה מלאה
דרור מקסים. כל מילה בסלע
אהבתיאהבתי