40 תגובות על אמא, אני אוהבת אותך

1. נועה ב הגיב:

   26/02/2013 בשעה 21:09

   אתה אבא מדהים

   אהבתיאהבתי

   להגיב
2. יעל הגיב:

   26/02/2013 בשעה 21:16

   נפלאה! וגם אתה.
   מקווה שהוירוס מאחוריכם.

   אהבתיאהבתי

   להגיב
   • דרור כהנוביץ' הגיב:

     27/02/2013 בשעה 7:28

     תודה. היום שלחתי את דר לגן. נקווה שתרגיש שם טוב.

     אהבתיאהבתי

     להגיב
3. זהבה נגבי הגיב:

   26/02/2013 בשעה 21:18

   בטוחה אני שאיריס גאה בה מאוד ובעיקר גם בך.
   זה מחמם את הלב לקרוא את שאתה כותב ומעדכן בבלוג, בעבר כבר כתבתי לך שיש לך אינטואיציות בריאות וזה לדעתי מה שמסייע לך ולדר להתגבר על כל מכשול ולהמשיך לחיות ולשקם את החיים שלכם לצד החסר והאובדן הכל כך גדול. מרגישה שאתה בדרך הנכונה לכם, יישר כוח.

   אהבתיאהבתי

   להגיב
   • דרור כהנוביץ' הגיב:

     27/02/2013 בשעה 7:29

     תודה. למדתי שלהגיד לדר את האמת זה הכי טוב. היא חכמה מדי ומבחינה מתי מנסים "לסבן" אותה.

     אהבתיאהבתי

     להגיב
4. חן הגיב:

   26/02/2013 בשעה 21:19

   בוכה כל כך על המציאות הלא פיירית שדר גדלה אליה.
   אני מצד שני כל כך שמחה שאתה זה אבא שלה, כי אתה מדהים בכל אספקט של הסיטואציה הלא רגילה הזו.
   איריס תמיד אמרה שהיא בחרה טוב, שהיא לא סתם חיזרה אחריך, והיא צודקת.

   חיבוקים גדולים והרבה נשיקות לשניכם.

   אהבתיאהבתי

   להגיב
   • דרור כהנוביץ' הגיב:

     27/02/2013 בשעה 7:33

     חשבתי על זה אתמול שאולי באמת מבחוץ זו נראית סיטואציה בלתי רגילה, אבל בשבילנו היא רגילה לגמרי. מבחינת דר, ללכת לבית הקברות זה טבעי כמו ללכת לגן השעשועים. למי שמסתכל מבחוץ זה נראה נוראי שילדה בת 4 הולכת לבית הקברות. אני מתייחס לזה בטבעיות, ואולי זו הגישה הנכונה.
     ביום המשפחה הכינו בגן ספר לכל ילד שנקרא "המשפחה שלי". יש שם סדרת שאלות שכל ילד ענה עליהן. בפרק על אמא, דר ענתה רגיל לחלוטין כאילו איריס חיה. זה נראה קצת מצחיק כי על השאלה "מה את אוהבת לעשות עם אמא?" היא ענתה – "להביא לה פרחים ולדבר איתה בקבר שלה".
     אכן סיטואציה לא רגילה. אבל בשבילנו היא נראית מאוד רגילה.

     אהבתיאהבתי

     להגיב
5. יערה הגיב:

   26/02/2013 בשעה 21:34

   היא בטוח היתה מתגאה. יש לכם ילדה מדהימה, ורגישה, וחכמה כל כך,
   שזכתה באבא נדיר.

   אהבתיאהבתי

   להגיב
   • דרור כהנוביץ' הגיב:

     27/02/2013 בשעה 7:34

     תודה.

     אהבתיאהבתי

     להגיב
6. זהבית שקד הגיב:

   26/02/2013 בשעה 21:40

   ילדה מדהימה שמקבלת תמיכה מדהימה
   זה לא מובן מאליו
   שולחת לה חיבוק ענק

   זהבית שקד

   אהבתיאהבתי

   להגיב
   • דרור כהנוביץ' הגיב:

     27/02/2013 בשעה 7:34

     תודה. לי זה נראה מובן מאליו.

     אהבתיאהבתי

     להגיב
7. מלכה הגיב:

   26/02/2013 בשעה 21:40

   באמת לא סתם שהיא ״התעקשה״ עליך ידעתי כבר אז ״כששיגעה״ אותי )) ובטח היום שאין עליך , בעיקר ביכולת לקבל את החיים ולעשות מהם את הכי טוב שאפשר
   ועכשיו נשאר שיהיה החלק הטוב שנבנה מהבסיס האוהב של העבר ל״כאן ועכשיו״ של שיש בו את השילוב בין הקשה לבין נחת הרוח השלווה ושמחת החיים
   חיבוק כבר אמרתי ))

   אהבתיאהבתי

   להגיב
   • דרור כהנוביץ' הגיב:

     27/02/2013 בשעה 7:35

     תמיד היתה עקשנית 😉

     אהבתיאהבתי

     להגיב
8. moranhouse הגיב:

   26/02/2013 בשעה 21:50

   כל כך מרגש מצמרר , אבל העובדה שדר נשארה לצידך, ואתה כ"כ מכיל , מעניק ומשדר רוגע היא כ"כ משמח. אתה אבא מדהים!

   אהבתיאהבתי

   להגיב
   • דרור כהנוביץ' הגיב:

     27/02/2013 בשעה 7:35

     תודה.

     אהבתיאהבתי

     להגיב
9. לימור רשף (מתרגשת) הגיב:

   26/02/2013 בשעה 22:06

   קסומה הילדה הזו. איזה יכולת להכיל…

   אהבתיאהבתי

   להגיב
   • דרור כהנוביץ' הגיב:

     27/02/2013 בשעה 7:36

     יש לה משפטים עוד יותר מפילים. לא כתבתי את הכל.
     אנחנו מנהלים שיחות ארוכות על המוות.

     אהבתיאהבתי

     להגיב
10. תמי ס הגיב:

    26/02/2013 בשעה 22:07

    אתה כזה אבא טוב ומכיל. יודע בדיוק איך להיענות לצרכיה הפיסיים והנפשיים של ילדתך הקטנה.
    והכי חשוב, אתה יודע להראות לה איך לצד העצב והאבדן יש חיים שלמים, שצריך להמשיך לחיות וליהנות.
    הרגת אותי עם הכתיבה שלה, מה אתה מגדל שם? היא פשוט גאון הקטנה הזו.

    אהבתיאהבתי

    להגיב
    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      27/02/2013 בשעה 7:39

      תודה. השגרה תמיד מרגיעה, גם אותה וגם אותי. דר לומדת שהחיים נמשכים, בצד האבל והרגשת האובדן. הרגעים שבהם היא מתייחדת עם איריס על הקבר הם הדרך שלה לבטא את האבל, כמו בציורים ובכתיבה שלה.

      אהבתיאהבתי

      להגיב
11. ditzak2013 הגיב:

    26/02/2013 בשעה 22:26

    ואני בוכה.
    בעיקר עלי ועל החלל העצום שאיריס השאירה בי, ועל כך שהיא חסרה לי כל כך.
    ובשביל דר אני לא בוכה, כי יש לה את האבא הכי מדהים שיכול להיות, ואיריס ידעה את זה, ואני יודעת, שכשהיא חשבה על דר, בימיה האחרונים, היא לא דאגה, כי ידעה שהיא משאירה את דר בידיים שלך, דרור, איש יקר ואהוב.

    אהבתיאהבתי

    להגיב
    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      27/02/2013 בשעה 7:37

      איריס היתה שקטה כי ידעה שהיא משאירה אותנו בידייך האמונות, דיצה.
      תודה.

      אהבתיאהבתי

      להגיב
12. רוני לזר הגיב:

    26/02/2013 בשעה 22:34

    כרגיל, מדוייק ונותן סטירה:-(
    מתגעגעים אליכם.
    מתגעגעים גם אליה, נורא.

    אהבתיאהבתי

    להגיב
    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      27/02/2013 בשעה 7:38

      מזמן לא ראינו אתכם. בואו שניתן לכם סטירה 🙂

      אהבתיאהבתי

      להגיב
13. mereng הגיב:

    26/02/2013 בשעה 22:48

    גם אנחנו לא שכחנו, וממשיכים לחשוב על איריס…. בדיוק נזכרתי לא מזמן שאיריס היא זו שנתנה לי את הפטנט המעולה של מיחזור שקיות ניילון של עיתונים יומיים לטובת חיתולי תינוקות משומשים. עד היום אמא שלי מביאה לי את הניילונים הארוכים האלה ואני משתמשת בהם לחיתולים של התינוק.

    סתם משהו קטן….

    אהבתיאהבתי

    להגיב
    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      27/02/2013 בשעה 7:27

      יש כאן ערימות של שקיות של עיתונים. רוצה לקחת? 🙂

      אהבתיאהבתי

      להגיב
14. netahershko הגיב:

    26/02/2013 בשעה 23:04

    איזה פוסט מרגש! הילדה הזאת מדהימה בחוכמתה ורגישותה. ואתה אבא נפלא ורגיש.

    אהבתיאהבתי

    להגיב
    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      27/02/2013 בשעה 7:37

      תודה.

      אהבתיאהבתי

      להגיב
15. tal הגיב:

    27/02/2013 בשעה 1:38

    מקסימה הבת שלך.

    וכמובן שאתה גם עושה א תפקידך לעילא ולעילא.

    אהבתיאהבתי

    להגיב
    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      27/02/2013 בשעה 7:38

      תודה.

      אהבתיאהבתי

      להגיב
16. מלי הגיב:

    27/02/2013 בשעה 9:34

    כל הכבוד לך אני מחזיקה לך אצבעות , אני לומדת ממך הרבה על תקשורת עם ילדים

    אהבתיאהבתי

    להגיב
    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      27/02/2013 בשעה 10:35

      תודה

      אהבתיאהבתי

      להגיב
17. n0ra הגיב:

    27/02/2013 בשעה 9:36

    ריגשת אותי מאוד. כתבת שזה מדהים אותך איזו יכולת כתיבה וביטוי יש לילדה בת 4 וחוצי. זה לא מובן מאליו שגם למבוגר יש כזו יכולת- ויש לך. ממש הרגשתי אתכם דרך הכתיבה. מאחלת לכם שתדעו רק שמחות, בריאות וצחוק במשפחה המקסימה שלכם!

    אהבתיאהבתי

    להגיב
    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      27/02/2013 בשעה 10:41

      תודה

      אהבתיאהבתי

      להגיב
18. רויטל הגיב:

    27/02/2013 בשעה 9:58

    כמו תמיד הכתיבה שלך מרגשת אותי. אני לומדת ממך לא מעט על איך לדבר עם בת הארבע הפרטית שלי, לאחרונה נושא המוות מעסיק אותה לא מעט ואני מוצאת את עצמי מתלבטת איך להתנסח כי אני לא רוצה להסתיר ממנה דברים אבל גם לא להכניס אותה לחרדות.
    דר הורסת אותי כל פעם מחדש, היא פשוט מדהימה וכ"כ בוגרת וזה בזכות איריס ובזכותך. מאחלת לשניכם המון בריאות ואושר ושולחת המון חיבוקים.

    אהבתיאהבתי

    להגיב
19. תמי הגיב:

    27/02/2013 בשעה 9:59

    אתה אבא נדיר. דר ואתה זכיתם זה בזו. דר לומדת ממך בצורה הכי טבעית את מה שקשה לנו, בעולם המבוגרים, לקלוט.
    אתה אלוף בתיקשורת עם ילדים ובכלל בשיתופים שלך.
    מאחלת לכם הרבה ימים של שמחה ואהבה.

    אהבתיאהבתי

    להגיב
    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      27/02/2013 בשעה 10:41

      תודה

      אהבתיאהבתי

      להגיב
20. ויוי הגיב:

    27/02/2013 בשעה 10:37

    התבלבלתי ושלחתי "הדבקה" לפוסטים קודמים שלך …הנה מדביקה בפוסט העכשווי .

    דרור שלום , המלצה על ספר מתוך כתבה שקראתי , אולי אין בו צורך כלל , כי באמת באינטואיציה ובאהבה , אתה נותן לדר מקום גם לחוש ולבטא אובדן וצער , וגם לחוש בשמחה את המשכיות החיים . כל הכבוד לך !

    כמה היא מרגשת כשהיא כותבת בטבעיות , שהדברים שהיא עושה , בהווה , עם אמא הם לבקר ולהניח מכתבים….מפעים ממש. ומרגש.

    ——-

    קוראים לו "השמיים של סבא", והוא מספר על ילד שמלווה את הסבא האהוב שלו ונפרד ממנו לתמיד. אבל למרות שזהו סיפור על מחלה ואובדן, מצליחה גילה רונאל – במקצועה תומכת לידה והמנהלת המקצועית של רשת "דיאדה" – לתאר בעדינות, ברגישות ובאופטימיות את אחת החוויות הקשות והבלתי נמנעות ביותר שכל אחד מאיתנו נתקל בה בשלב מסוים.

    האיורים המקסימים של המאיירת היפנית Nozomi Inoue מוסיפים לספר עוד מימד של בהירות, ומה שבעיקר אהבנו בו הוא הכנות הבלתי מתחסדת והמילים הברורות שבהן הוא משתמש כדי להסביר לילד – וגם למבוגר שקורא איתו את הספר – מה משמעותה של פרידה ומה נשאר איתנו לתמיד.

    "השמיים של סבא" מאת גילה רונאל (איורים: Nozomi Inoue, בהוצאת דיאדה) – 54.40 ש"ח (במקום 64 ש"ח) באתרי סטימצקי וצומת ספרים.

    ———-

    לימים של התמודדות ….ונחמה.

    אהבתיאהבתי

    להגיב
    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      27/02/2013 בשעה 10:42

      תודה. אחפש את הספר.

      אהבתיאהבתי

      להגיב
21. yonitzuk הגיב:

    27/02/2013 בשעה 17:25

    נשארתי חסרת מילים. שוב. חיבוק ענק. אני אוהבת את הישירות שלך, ואת ההסברים שלך. האמת היא כנראה הדרך הכי טובה להסביר את המציאות, גם כשהיא קשה. ועוד חיבוק.

    אהבתיאהבתי

    להגיב
22. Shunitt Sharoni הגיב:

    28/02/2013 בשעה 20:26

    היי דרור. אנחנו לא מכירים, אני בת דודה של נילי כספי. ואגב, בעלי ואיריס הכירו מגל"צ.
    אני הרבה זמן עוקבת אחרי קורותיכם – עוד מהתקופה שאיריס ז"ל הייתה עמכם (באמצעות פרסומים של נילי). אני יכולה להגיד בלב שלם, כאדם זר לחלוטין, שהילדה בריאה בנפשה, מפנימה את עולמה החדש ובהחלט מתמודדת עם המציאות שנכפתה עליה ועליך בדרכה המיוחדת. כל האמור נזקף לזכותך ולזכותה של איריס. כולי הערצה! שונית שרוני

    אהבתיאהבתי

    להגיב