כשהייתי ילד אהבתי מאוד את חג החנוכה. כל הסיפורים על המכבים, הנרות, מסיבות חנוכה, אור וחושך, סופגניות. כשהפכתי למבוגר הייתי די אדיש לחנוכה. הרי מי שאין לו ילדים לא ממש באמת חוגג את חנוכה. מקסימום איזו הדלקת נר. לאחר שדר נולדה ונכנסה לגן, חזר החג למשמעותו הקודמת – אני מרגיש את ההתרגשות של דר לקראת חנוכה, לקראת מסיבת חנוכה, הדלקת הנרות והסיפור על כד השמן. אני אוהב את הישיבה המשפחתית סביב החנוכיה והנרות, להציב את החנוכיה על אדן החלון, לכבות קצת אורות ולהנות מאורות הנרות.
אגב סיפור, דר כל שנה חוזרת עם סיפור משודרג שסיפרה הגננת על חנוכה, פעם אנטיוכוס שרף את בית המקדש, פעם הוא שבר את המנורה. דר בכלל חושבת שהוא סוג של גרגמל. כל שנה היא מספרת לי את הסיפור על כד השמן בצורה אחרת, אבל לא נורא. כמי שלמד הסטוריה, אני מתלבט כל פעם האם להגיד לה שזו אגדה ולא משהו שהיה באמת, האם להשאיר אותה באשליה הנחמדה עם הסיפור הנחמד על הנס או לספר לה את האמת. הרי לי לא סיפרו שזה רק סיפור אגדה, וגדלתי בסדר, אז אולי כדאי להשאיר אותה עם סיפור סנטה קלאוס יהודי. אתמול דר התלבשה בשמלת נסיכות, על הראש חיברה הינומה והחליטה שהיא נסיכת חנוכה – "מה אבא, אין נסיכה בסיפור חנוכה?", היא שאלה. "סביר להניח שהיתה שם נסיכה", אמרתי לה.
המחקר ההסטורי מצביע על כך שחנוכה הוא סיפור של מרד ועצמאות מדינית, שהוצנע ביהדות לאחר המרד הגדול ומרד בר כוכבא, כשחכמי הדור הבינו שליבוי רעיונות עצמאות מדינית בקרב הילדים והנוער עלול להביא למרידה נוספת. לכן החג והמסורות הקשורות בו התרכזו סביב סיפור הנס – 8 ימים, שמן וכו'. בעצם כל מה שאנחנו חוגגים כיום קשור לסיפור הנס, לא לעצמאות המדינית.
כשאני מספר לדר את הסיפור על חנוכה, קשה לי להסביר לה שבעצם מדובר כאן בחבורת קנאים, שאנחנו היום לא כאלה קנאים, שאולי היום היינו נחשבים מתיוונים, אז אני משתף פעולה עם הסיפור של גן הילדים, זה גם יותר קל.
הדילמה הזו לא קיימת רק לגבי מיתוס חנוכה, גם לגבי מיתוסים אחרים. כשאנחנו נוסעים בעמק חפר, לדוגמה, דר אוהבת לשמוע את הסיפור על האקליפטוסים ויבוש הביצות. היא יודעת לספר שהאקליפטוסים לא יבשו את הביצות בחדרה (ככה זה כשאבא היה מורה ללימודי ארץ ישראל) וברור לי שהיא תצליח לעצבן כמה מורות בבית הספר, כשתריב איתם שאבא שלה סיפר לה שהאקליפטוסים לא הצליחו לייבש את הביצות. מה לעשות, קשה לי לספר לה את הסיפור שסיפרו לנו כל הילדות בבית הספר, שהאקליפטוסים שתו את המים של הביצות. אז שברתי לה מיתוס קטון. לא נורא.
עם חנוכה אחכה בינתיים.
אסיים בשיר החנוכה הטוב ביותר לטעמי:
אב במשרה מלאה 
אכן שיר החנוכה הכי טוב! אנחנו בקיבוץ עשינו קבוע הצגה עם השיר
אהבתיאהבתי
גם אבא שלי הכריח אותנו לשמוע את חנה זלדה בהדלקת נר. חחח…
למה אתה מתעקש שלא היה מרד ביוונים? אולי השמן באמת לא הספיק ל8 ימים אבל כל השאר כתוב בספרי ההסטוריה. לא התנך?
אהבתיאהבתי
להיפך, היה מרד ביוונים. הענין הוא שאחרי המרד ביוונים החג הפך להיות חג עצמאות עבור המדינה החשמונאית, ולאחר המרד הגדול ומרד בר כוכבא הבינו שרעיונות העצמאות האלה יובילו למרידה נוספת ולכן הסיפור הוצנע. במקום העצמאות החלו לשים דגש על סיפור נס פך השמן.
אהבתיאהבתי
אויי חנה זלדה ))) זה בכלל סיפור פמיניסטי
מתיוונים, קנאים, עצמאות הכל נכון העיקר תשאיר גם לנו את ״הסיבה״ למסיבה התמשכת של אור מפגשי משפחה וחברים ואפילו קצת שמן
חג שמח
אהבתיאהבתי
כן, רק השנה ישבתי להסביר לדר על מה מספר השיר ושרנו אותו ביחד ופתאום הבנתי איך חנה זלדה מסנג'רת אותו להכין לביבות.
אהבתיאהבתי
אוי איזה שיר… אני חייבת להסכים איתך שזהו השיר חנוכה הטוב בכל הזמנים.. אני לא יודעת מה מרגש אותי בו יותר, המילים המקסימות, הנוסטלגיה או הגעגועים שלי לסבא וסבתא שלי שנשמעו בדיוק ככה… אוי חנה זלדה 🙂
אהבתיאהבתי
על הקטע של האקליפטוסים עליתי בעצמי עוד מזמן…
וקראתי לפני כמה זמן סדרת רשימות מעניינת המסבירה שחנוכה היה במקור "יום העצמאות" של הממלכה החשמונאית – אבל אחרי שהיא הוחרבה ניתן תוכן אחר לחג.
חג שמח!
אהבתיאהבתי
מבחינתנו, חג החנוכה הוא ה -חג של משפחה וחברים והרבה אור ואהבה (ובלי טיפה של ציניות…)
אהבתיאהבתי
כן דיצה. חוויתי את זה. כיף אצלכם בחנוכה
אהבתיאהבתי
האמת שאני אוהבת את המדרשים החילוניים סביב החג – אור דווקא כסמל להפצה של נאורות ותבונה, ולא את הסיפורים הדתיים-לאומיים… אבל ניחא.
אצלנו הילדים גם שומעים את השיר על הלביבות – ועומר הגיע למסקנה שהפתרון לכל הבעיה היא להכין רשימת קניות, במקום ללכת כל פעם בנפרד. אפרופו תבונה.
אהבתיאהבתי
רשימת קניות זה אקולוגי – חוסך קניות מיותרות, אריזות מיותרות וזבל. מסר נהדר לחג.
אהבתיאהבתי
דרור, האם אי פעם שמת לב שהשיר הזה, בו חנה זלדה ואישה עם מפיק ב-ה' לכאורה מנסים להכין לביבה, בעצם מדברים על חומרים להכנת סופגניה??? גיליתי את זה השנה ונכנסתי לשוק.
אהבתיאהבתי
דר שאלה איפה תפוחי האדמה בשיר, וגם העירה שלמיטב זכרונה, לא לשים לביבות וזה לא אמור להתנפח. זה היה צריך להדליק אצלי נורה אדומה.
אהבתיאהבתי
עדיין לא יצאתי מהשוק שנכנסתי אליו..
כל הכבוד לה. מאזינה ביקורתית, לא כמוני, אוכלת כל לוקש (או לביבה) שמוכרים לי.
אהבתיאהבתי
חג החנוכה הוא סיפור שלחג עם צליל של וואו.
עם חנוכה אפשר לעשות כמעט הכל….
אפשר ליצוק את פח השמן…
אפשר לבחון את נס השמן…
אפשר להרכין את הראש למול גבורת המכבים…
אפשר לטפוח על שכמנו מנפלאות חשמונאים…
אפשר לעצום את העינים ולדמיין את המקדש…
ושוב לחוות ההפסד צורב ליוונים,לקראת חורבן חדש..
אבל לרגע ברצינות..זהו חג כה משפחתי,
שכולנו מתכנסים,ו"סורה חושך" מזמרים,
ומחבקים את כל היקרים לנו ,ולרגע קט מאושרים.
אהבתיאהבתי
אוהבים אתכם, אריק. איזה כיף שנכנסתם לחיים שלנו 🙂
אהבתיאהבתי
חג שמח משפחה יקרה.
חיבוק גדול!
אהבתיאהבתי
חג שמח! תודה
אהבתיאהבתי
ראשית חשוב לי לציין, שאנחנו לא דתיים אבל לומדת ואוהבת לקחת מסיפורי התנ"ך, שיש להם המון עומק והם אקטואליים בימינו אנו ולחדד דברים לילדים. הילדים מעשירים גם את חבריהם לכיתה והמורות (בבתי ספר ממלכתיים) אוהבות את זה.
יצא לי להעמיק קצת בקריאה על חנוכה. חנוכה הוא לא חג כמו שאר החגים מדורייתא לא אומרים לאחר תפילת שחרית "יעלה ויבוא"…. כמו בשאר.הוא נחשב יום טוב ומקביל לפורים. הנס הוא לא רק כפי שמספרים בגני הילדים ,שכד קטן הספיק לשמונה ימים .אלא שבכלל בתוך כל ההרס והחורבן נמצא בכלל שמן זך טהור והוא היה חתום וסגור.
האמת שחנוכה נזכר בספר חגי ב' בספר שמות ויש לו רמזים נוספים בתורה ורק אח"כ בימי החשמונאים. אעשה "העתק הדבק"
אותו יום כ"ה בכסלו שנטל כתר חנוכת המזבח בימי החשמונאים, כבר היה מוכן לגדולה זו עוד מימות משה רבינו וחזר ונועד לגדולה שניה בימי חגי הנביא, אלא שזכו החשמונאים ונתגלה אורו וישעו של יום זה בימיהם. וכך אמרו חכמים: אמר ר' חנינא:
בכ"ה בכסלו נגמרה מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב (שמות מ):
ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד. והיו ישראל ממלמלין על משה לומר, למה לא הוקם מיד, שמא דופי אירע בו? והקדוש ברוך הוא חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק וכו' ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה – אמר הקב"ה: עלי לשלם. מה שלם לו הקב"ה? חנוכת חשמונאי:
וכשחזרו עולי הגולה מבבל והתחילו בבנין בית המקדש, ובעצת המשטינים נפסקה העבודה עשרים ושתים שנה, ואחר כך חזרה ונתחדשה עבודת הבנין, והקימו יסודותיו של היכל ה' ביום עשרים וארבעה לכסלו, ובלילה שלאחריו, הוא כ"ה בכסלו, שמחו בשמחת היסוד. וכן הנביא אומר (חגי ב): שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מיום עשרים וארבעה לתשיעי (הוא כסלו) למן היום אשר יסד היכל ה' שימו לבבכם:
ועוד רמז יש כאן: שימו לבבכם מן היום הזה ומעלה, כלומר, אל תחוגו אותו היום, אלא למעלה – בבוא עתו. אל תחוגו אותו ביום זה שהוא כ"ד בכסלו, אלא 'למעלה' – למחר, מיום כ"ה והלאה. וסימנך: 'לבבכם' וחג 'החנוכה' – גימטריא אחת לשניהם, תשעים וארבע:
רמז ליום טוב חנוכה מן התורה:
מנה הכתוב בפרשת 'אמור אל אהרן' את כל מועדי השנה. שבת, פסח, שבועות, ראש השנה, יום כיפורים וסוכות. מה כתיב אחר כך? ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד. מה ענין נר תמיד למועדים? אלא בא הכתוב לרמז, שעתיד הוא יום הדלקת נר תמיד להעשות יום טוב מדי שנה בשנה אחר חג הסוכות:
ולמה הסמיך פרשת המנורה בהעלותך את הנרות לפרשת הקרבת הנשיאים בחנוכת המזבח?:
כתב הרמב"ן בפרושו על התורה: 'וכלשון הזה מצאתיה במגילת סתרים לרבנו נסים שהזכיר האגדה הזו ואמר: 'ראיתי במדרש, כיון שהקריבו שנים עשר שבטים (בחנוכת המזבח) ולא הקריב שבט לוי וכו', אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, דבר אל אהרן ואמרת אליו וגו', יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת נרות, ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנוכה שנקראת על שמם, היא חנוכת בני חשמונאי; ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנוכת המזבח'. וראיתי עוד ב'ילמדנו' וכן במדרש רבה:
'אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן: אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן. הקרבנות, כל זמן שבית המקדש קים – הן נוהגין, אבל הנרות – לעולם, אל מול פני המנרה, וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם'. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קים והקרבנות בטלין מפני חרבנו, אף הנרות בטלים; אבל לא רמזו אלא לנרות של חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן' וכו'. עד כאן לשון הרמב"ן ז"ל:
עוד רמזים לחנוכה מן התורה: כשאתה מונה מבראשית עשרים וחמש תבות, התבה העשרים וחמש – אור, רמז לנר חנוכה שהוא בכ"ה; -:
וכשאתה מונה עשרים וחמש חניות במסעות בני ישראל במדבר – ויחנו בחשמנה (במדבר לג), רמז לחשמונאים שנחו בכ"ה (בכסלו):
אהבתיאהבתי
בלי אף מילה על חנוכיה כשרה???
אהבתיאהבתי