במרץ 2012 כתבתי את הרשומה הזאת, בה תיארתי את תחושת הלבד שלי לצד איריס המתמודדת עם הסרטן. ברשומה תיארתי את הבדידות של מי שמלווה את החולה בסרטן, לבד עם הפחדים, עם החשש להישאר לבד, לבד עם עבודות הבית וגידול הילדים.
עכשיו השעה 20:30 ואני שוב מגיע מותש אל המטבח אחרי שדר נרדמה (היתה עייפה מאוד ונרדמה מהר מאוד ב-20:00). הורים מכירים את התחושה הזו, את הכמיהה לשעה שבה הילד נרדם ופתאום יש לכם את הזמן לעצמכם. תמיד אהבתי את התחושה הזו אחרי שדר נרדמת. זה היה הזמן של איריס ושלי לדבר, לתכנן דברים וגם לעיתים לריב. אבל בשבועות האחרונים, מאז שהפכתי להורה יחידני, ה"לבד" הזה קצת יותר מדי "לבד". זה לבד של אני לבד, ולא יודע אם אי פעם אצא מהמצב הזה.
שנים לקח לי למצוא את איריס, למצוא מישהי שתאהב את השגעונות שלי, את המניירות המעצבנות שלי, את הטירופים שלי (סדר ונקיון לדוגמה). ומה עכשיו? צריך לחפש הכל מחדש? למה זה מגיע לי?
ואיך בכלל אפגוש מישהי? הרי יש לי בת בבית שצריכה אותי, אני לא בדיוק רווק הולל ופנוי שמסתובב בפאבים (האמת שמעולם לא הייתי). והשגעונות הולכים ומחריפים עם הגיל, הנכונות להתפשר יורדת, מי בכל תרצה אותי ככה?
ואיך בכלל מתחילים עם מישהי בימים אלה, בעידן פייסבוק? כשכל סטטוס שלי חשוף לעולם, כשלא ברור מתי לשנות את הסטטוס האישי, לא ברור מתי לאשר חברות. עם איריס זה היה קל, לא היה פייסבוק ב-2003, לא היתה דילמה מתי לשנות את הסטטוס מ"איטס קומפליקייטד" ל"אין א ריליישנשיפ". היום יש את כל הבלגן הזה.
בשיחות שהיו לאיריס ולי בשבוע האחרון כשהיא היתה מאושפזת באיכילוב היא השביעה אותי שאני לא אשאר לבד, שאני אמצא מישהי לחיות איתה. החלום שלה היה שבכלל אסע לחו"ל לעשות פונדקאות עם הארטיקים שלנו באסותא. אני לא הייתי מוכן לשמוע על פונדקאות וגם היום לא רוצה את זה. אמרתי לה את זה. מבחינתי הדבר הטוב ביותר הוא לתרום את העוברים לזוג שרוצה ילדים. אחרי 5 שנים יש אפשרות או לתרום את העוברים או לשלם עבור השמירה שלהם. נראה לי שאבחר בתרומה.
אני גורר את עצמי למיטה בסביבות 22:00, מותש מעייפות ובכל זאת מתקשה להירדם במיטה הריקה. היינו חייבים לקנות מיטה כל כך רחבה, מטר שמונים? כמה שהיא רחבה כך היא מזכירה לי שהיא ריקה. אני יכול להפוך מחצית של המיטה למחסן אופניים ובכלל לא להרגיש בהבדל. מתישהו מצליח להירדם ואז מתעורר בשעות בלתי חוקיות בעליל כמו 03:00 או 04:00. שעות נהדרות לפסטיבל מספרי סיפורים או קטעי ארכיון מרתקים בערוץ 1 בטלויזיה. מה עושים עם נדודי השינה האלה? האמת שאני ישן "לילה לא – לילה כן" בדרך כלל. בלילה השני אני פשוט עייף מדי מזה שלא ישנתי לילה קודם לכן ומצליח להירדם.
אז מה עושים? איך יוצאים מהלבד הזה? איך אצליח לחזור "לשוק"? איך אצליח בכלל לפגוש מישהי אם אני מותש מעייפות בשעה 22:00?
I'm too old a dog to learn new tricks.
טוב, קצת יצא לי דכאוני. מחר אשוב לעצמי, לא לדאוג.
אב במשרה מלאה 
מעכשיו קרחנה כל יום ב 21:00 אצלך
מסיבות של סושי ו…שיט אתה אפילו לא שותה בירה…
רגע יש לי עוד רעיון מוצלח…רוצה את עופרי לאיזה כמה לילות, היא לא הולכת לישון ב 20:00
ואז היא קמה ב 3:00,4:00 ו3:14, ו 3:50 ו 5:00..הרבה יותר מעניין מערוץ 1….
אהבתיאהבתי
כשאמא שלי היתה מתעוררת ב-03:00 הייתי אומר לה: "לכי תחלקי עיתונים, לפחות נרוויח משהו מזה שאת לא ישנה"
אהבתיאהבתי
אני כל פעם אמרתי לאיריס שאם היא לא מצליחה לישון בגלל התרופות שלפחות תבוא אלי לעזור קצת…
אהבתיאהבתי
:-d
אהבתיאהבתי
ראשית, חיים את הרגע. לאט לאט.
ואתה לא צריך לחזור לשוק. השוק יגיע אליך תאמין לי.
אתה קסם של אדם. חתיך, חם, מצחיק, חכם. העיניים שלך מדברות במקומך.
וכשיגיע הרגע, הוא יגיע.
הלבד שלך כעת הוא חלק מתהליך החלמה. הוא מחוייב המציאות.
אתה צריך כעת להיאחז בדברים הממשיים שנמצאים מסביב. דר, החברים, המשפחה והעבודה.
אתה דרור? לא תישאר הרבה זמן לבד.
ככה איריס היתה רוצה
וככה גם יהיה.
ואתה לא נקראת דיכאוני. כל מילה שכתבת היתה מציאותית לחלוטין והשאלות טבעיות גם הן.
הזמן..אח.. הקלישאה הזאת..אבל כל כך נכון, הזמן יזמן לך דברים נפלאים.
אוהבת אתכם מאוד.
אהבתיאהבתי
אתה יכול לדמיין לעצמך משהו אחר?
אתה יכול לדמיין לעצמך מישהי, עכשיו?
לא מכירה אותך לעומק מעבר לבלוג, אבל נראה לי שלא.
זה שלב. זה חלק מהדרך. אי אפשר ישר לחזור לחיים מלאים ומסודרים כמו שהם היו קודם. אם זה היה קורה, משהו פה היה ממש לא בסדר.
אז יש אי ודאות. וחוסר בהירות. ועוד כל מיני מילים שהמשמעות שלהם היא בעצם חוסר מושג רציני מה הולך לקרות עכשיו. אבל הדבר היחיד שעומד לטובתך הוא שזה נורמלי.
לא משנה כמה מוזר או כואב או לבד זה מרגיש, זה נורמלי. זה חלק מהדרך. וזה יעבור עם הזמן.
אני לא יודעת איך, אבל מתישהו תהיה במצב אחר וכשתסתכל על התקופה הזו תדע שזה היה פשוט שלב שצריך לעבור.
אז קח נשימה עמוקה, תן לזמן לעבור ותן לדברים להגיע. שום דבר לא נשאר סטטי ביקומנו הקט.
רק דברים טובים מכאן והלאה.
אהבתיאהבתי
לא יכול לדמיין ולא מדמיין, רק מרגיש לבד.
אהבתיאהבתי
להרגיש לבד אפשר גם בחדר מלא אנשים, בדיוק כמו שאפשר להרגיש הכי לא לבד בחדר ריק.
ההרגשה הזו של לבד היא כמו שכולם כתבו לך- מין הסתם חלק מתהליך שאתה [חייב לעבור?] עובר.
בתוך כל הלבד הזה אני בטוחה ששרויה בך הידיעה שאתה לא לבד, ושברגע שתרצה להיות עוד פחות לבד- אתה ..כבר לא תהיה לבד.
באחד מסרטי הקיטש הנוראיים שיס מפילים עליינו החודש [הו, הסבל!]
יש משפט, גם הוא קיטשי.
אבל אני כבר אמרתי לך שאתה מקבל ממני רק פטור חד פעמי מקיטש:
"כי באיזה שהוא מקום, כולנו לבד. אבל אם כולנו לבד- אז אנחנו בזה ביחד"
אהבתיאהבתי
היום בדיוק חשבתי על זה שזה זמן מה שלא כתבת
אני לא מכירה אותך ולצערי גם לא הכרתי את איריס ז״ל אבל חיכיתי ואפילו ציפיתי לדבר הבא שתכתוב. אני מקוה שזה מפיג במשהו את הבדידות העצומה ולא לרגע. יישר כוח ואני מברכת אותך באומץ לב לפתוח את ליבך מחדש. הלילה אני רק מאחלת לך שתישן.
אהבתיאהבתי
אתה באמת יכל להיכנס לקשר כרגע? כשתהיה פנוי רגשית,גם אם זה יקח 5 שנים ודר תגדל ו"תקבל אותך" עדין תהיה אטרקטיבי.תמתין.
מכירים באינטרנט ולא משתפים בפייס אחרי שניה
אהבתיאהבתי
אני לא מחפש קשר כרגע, רק מרגיש לבד
אהבתיאהבתי
מאחלת לך למצוא אהבה- מגיע לך, מגיע לדר. יש זמן… ועד אז- חלומות מתוקים.
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי
דרור יקר.
כשהמייל שלי צייץ לי שיש לך רשומה חדשה הייתי בטוחה שתכתוב על יום ההולדת של דר…
החוסר של איריס צועק מכל פינה בבית שלך ובחיים שלך. זה מובן שהצעקות האלה לא נותנות לך לישון.
עבר חודש. זה לא הרבה זמן. זה בדיוק הזמן שבו מתחילים להבין שהיא באמת לא פה ומתחילים לשאול איך ממשיכים מכאן.
איריס בקשה מאיתנו, החברות, לוודא שלא תשאר לבד אחרי לכתה, (כמו שאתה מכיר את איריס היא אפילו העלתה הצעות קונקרטיות). מבחינתי מה שחשוב פה הוא עצם זה שאתה מדבר בכנות על הרצון או הצורך למצוא מישהי חדשה. זה טוב שהמחשבות האלה מטרידות אותך. זה שלב ההשלמה.
אני לא מודאגת לגבי השאלה מי זאת תהיה או איך תכירו. ברור לי שזה יבוא וברור לי שזה יהיה בסדר.
אבל לפני שאתה שוקל את האפשרות להכניס מישהי חדשה לחיים שלך, אתה צריך לעשות לה מקום.
מקום בלב שלך, מקום בלוח הזמנים שלך, ומקום בבית שלך.
לא היום, אולי גם לא מחר, לאט לאט בקצב שלך.
תעשה מקום.
ותפרד.
אהבתיאהבתי
אם אתה מתעורר מוקדם תמיד אתה יכול לקבל קצת מערימת הגיהוץ שלי )))
כל השאר כבר יבוא מאיליו או עם קצת ״עזרה״ כמו שאיריס תמיד אמרה, לפעמים צריך דחיפה קטנה
האמת, אתה ו״דכאוני״ לא דרים בכפיפה אחת -:)
אהבתיאהבתי
לאט לאט…. דברים משתנים… דר גדלה…
אולי מתישהו תוכל לשלוח אותה לישון אצל חברים, או להשאיר עם בייביסיטר,
דברים ישקעו, אתה תהיה פנוי יותר (ריגשית) לקשר חדש, ואני מקווה שאז תזדמן לך פגישה עם מישהי , אולי לא צעירה מאוד, שתמצא את השיגעונות שלך נחמדים לה, ו… מפה לשם, כבר לא תהיה לבד.
אולי זו בכלל מישהי שאתה כבר מכיר, והקשר בינכם יקבל תפנית, מסתם ידידים או מכרים או חברים לקשר רומנטי יותר.
כך או אחרת,
מקווה שדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר כבר מבקרוב 🙂
אהבתיאהבתי
לאן אדוני ממהר ? מה קרה ? מלחמה ?????
רק רגע ………………..כל דבר בעיתו
אמר פעם מישהו חכם "כשהתלמיד מוכן,המורה מגיע
והתלמיד מה זה לא מוכן !!!!!
Hold your horses my dear
הבדידות,אוי הבדידות….אין לה מזור במיוחד השעות הלילה
אני גרה במערב קנדה ועוד מעט קט יחשיך פה מקסימום ב 4:45 אחהצ ואם זה לא מספיק אז האור יפציע ב 9 בבוקר בערך
אולו תחושות קשות שגם אחרי 10 חודשים אינן מרפות
הצטרפתי לקבוצה מאוד דימנית של אלמנות ואלמנים וכולם מדברים על הבדידות ברמה כזו או אחרת,זו אולי נחלתינו
חזק וברוף
אורלי
♥.
אהבתיאהבתי
אני לא ממהר. אני לא מחפש. פשוט מתאר את תחושת הלבד
אהבתיאהבתי
דרור ,
רגע . . לאט . . לאן אתה ממהר ?
נראה לך שתשאר לבד ?? אם המיועדת לא תתאהב בך דר כבר תעשה את העבודה ( סתם , בצחוק )
תן לזמן לעשות את שלו , תתאושש , תתרגל למצב החדש , תתאקלם , תישן כמו שצריך ואז כבר יהיה לך כח להמשיך .
ואם אתם באים לחופשה באילת , כאן יש הרבה מה לעשות בשלוש בלילה . . .
חיבוק !! לימור
אהבתיאהבתי
דרור
הרשימה הזו מושלמת.
לגבי נדודי השינה מזכירה לך לנסות את הדיסק:"שינה ללא תרופות" לאחר חמש דקות האזנה אתה בעולם החלומות …….בהצלחה
אהבתיאהבתי
אני "מכירה" אותך רק מפה ובאינטואיציה חושבת שאתה אדם/אבא/גבר נהדר. חכה רגע, קח את הזמן שלך, הכל יקרה בזמן שלו. ודרך אגב, אם הייתי בגיל המתאים הייתי לוקחת אותך בשתי ידיים
אהבתיאהבתי
מה שאתה מתאר מזכיר לי קטע מתוך הסרט "נדודי שינה בסיאטל", סרט שמוגדר, אפילו ע"י הדמות הראשית בסרט "סרט בנות" קיטשי, אבל בסצינה המדוברת האב נזכר באשתו לאחר שהרדים את הילד. הלבד הזה. וזו סצינה שריגשה אותי עד דמעות.
אתה כל כך מטיב לתאר את המחשבות והתחושות שלך, וזה מחבר אותי אל המחשבות שלפעמים זולגות אל ראשי, ואני מגרש אותן, והן שוב מאגפות ומגיעות דרך החלון, בשעה שאני משכיב את הקטנים לישון, ובשקט שאחרי.
גם אני שותף לגורל הזה, אנחנו עדיין בתוך המערבולת הבלתי אפשרית הזו… והמחשבות האלה מוקדמות מדי, ואיך אני מעיז אפילו לחשוב בכוון … אבל הן קיימות, והן לא באות מבחירה, והן מציקות.
אין לי עצה מעשית, כמו שעשו חלק מהמגיבים, אבל כל מה שאתה מתאר ומרגיש זה כל כך לגיטימי, זה מרגיש כמו חלק טבעי מתהליך האבל ומה שבא אחר כך, והכתיבה והשיתוף משמשים סוג של כלי תרפואיטי. הלוואי ותצליח למצא את הדרך שלך, שלכם, בתוך כל מה שאתם עוברים כרגע. חושב עליכם המון.
אהבתיאהבתי
או, הזכרת לי נשכחות. אני אאלץ לצפות בסרט הבנות שנית. אכין את הממחטות
אהבתיאהבתי
מתי אתה לוקח את הסרט מספרית הוידאו? אני באה, מביאה את הטישיו…
אהבתיאהבתי
דיצה, לא צריך מהספריה. אפשר לבכות כבר עכשיו
http://vimeo.com/42216148
אהבתיאהבתי
עם הרבה סבלנות. צעד אחר צעד. וכל כך מתאימה כאן הקלישאה: הזמן עושה את שלו ומרפא…
אהבתיאהבתי
אתה? לבד? הצחקת אותי. נראה לך שכשתהיה מוכן לא יחטפו אותך??
יחטפו כמו לחמנייה טרייה..
ובינתיים – מעריצה אותך על הפתיחות ועל האומץ לשטוח כך בפשטות כל מה שעל הלב.
נשיקות
אהבתיאהבתי
לפעמים , מה שמחפשים , כלומר : המטבע , לצורך העניין וההשאלה – נמצא ממש מתחת לפנס.
לא ארחיב , אבל ברור לי שדי לחכימא ברמיזא.
וכן – לכל דבר זמן ועת לכל חפץ. את זה אמר קהלת. לא אני.והוא צדק.
אהבתיאהבתי
הי דרור, חכה קצת תן לזה קצת זמן. ההיכרות שלנו חד צדדית ווירטואלית. נכנסתי להציץ ונכבשתי. לצערי גם אני חוויתי אובדנים קשים ואני זוכרת שבאחד מהם אמר לי בעלי "נו כמה זמן את עוד תבכי?" התפרצתי ואמרתי לו כמה זמן שזה ייקח. אפאחד לא ישב עם סטופר ביד ויחכה לזמן המתאים. שהוא יגיע הוא יגיע פתאום יהיה קל יותר לחייך ולצחוק ולהיזכר בשירים/תמונות/ חוויות בלי לדמוע. אני זוכרת את עצמי נוסעת בכבישים מסונוורת ממסך דמעות משיר שאחותי לא תשמע מעולם וכזה שאני יודעת בוודאות שתאהב, אני זוכרת את עצמי מחזיקה את בתי התינוקת וממררת בבכי שדודה שלה בשמיים ולעולם לא תכיר אותה. היום שנים אחרי קל יותר, הכאב תמיד יישאר הגעגועים תמיד יישארו אבל הלב יחלים ויוכל לאהוב שוב. וזה שתאהב לא אומר ששכחת זה אומר שהחלמת. וגבר שהוא אבא חייב להחלים למען ילדיו. מחזקת אותך.אורלי
אהבתיאהבתי
הי דרור יקר, בכל רשומה אני רוצה להגיב ונמנעת…המילים שלך כל כך מדוייקות ומעבירות את התחושות שלך כאילו אני חווה אותן בעצמי.
שמחתי לקרוא את נושא הרשומה החדשה, זה אומר שהחיים חזקים מכל דבר ושלא ירחק היום ותגשים את משאלתה של איריס ותחבור לבת זוג מתאימה שתשתלב היטב בחייך , לא כמו שעשתה איריס כמובן, אבל יהיו לה האיכויות והיתרונות שלה!.
מעריצה אותך על הפתיחות והשיתוף הנדירים ומאחלת לך ולדר את כל הטוב שבעולם.
בנתיים אמשיך לצפות לרשומה כדי להתחבר לרגש המזוקק והאמיתי שלך,לכנות המופלאה ואמתין למילים שיגיעו בעיתן אודות אהבה חדשה, זה מגיע לדר וזה בהחלט מגיע לך.
שולחת חיבוק גדול.
שיר
אהבתיאהבתי
יהיה בסדר דרורקה.
אהבתיאהבתי
דרור –
"לאהוב פירושו לסבול. כדי להימנע מסבל אתה צריך לא לאהוב, אבל אז אתה סובל מחוסר אהבה. לכן, לאהוב פירושו לסבול, לא לאהוב פירושו לסבול, לסבול הוא לסבול. להיות מאושר פירושו לאהוב, לכן להיות מאושר פירושו לסבול, אבל סבל הופך אותך לאומלל. מכאן, שכדי להיות מאושר אתה חייב לאהוב, או לאהוב לסבול, או לסבול מיותר מידי אושר."
– וודי אלן
וברצינות:
ההפך מבדידות זה לא זוגיות (יעידו על כך מליוני אנשים שחיים לבד *בתוך* זוגיות)
ההפך מבדידות זה השקט הזה שאתה מוצא בתוכך.
המסע אל המקום הזה לוקח זמן, אפשר וכדאי לבקש בו ליווי ועזרה אם זה משהו שמדבר אליך (עבורי, לפחות, זה עשה את כל ההבדל).
"'ללכת לאיבוד' ו-'למצוא את הדרך' הם שני צדדיו של אותו מטבע. לא תוכלו לקבל את האחד בלא השני"
(מר אל כאן אנה)
נ.ב
הוללות והסתובבות פאבים הם כישורים הו-כה-נלמדים 😉
אהבתיאהבתי
כל דבר בעיתו. מניח שכשיגיע הרגע הנכון תדע מה לעשות. מניח שיש גם לצערנו מקרים הפוכים – של נשים שנשארו לבד בגיל צעיר ללא הבעלים כתוצאה מכל מיני סיבות ומחלות. אז הן "באותה הסירה" מההיבט של להבין את הסיטואציה. זה לא אומר שחובה להכיר כאלו אבל זאת אופציה נוספת ואולי אפילו יש אתרים/פורומים ייעודיים לשם כך.
אבל זה עוד מוקדם לחשוב על זה באופן פרקטי, אני בטוח. זה רק שלב התהיות העצמיות….
שיהיה רק טוב.
טל
אהבתיאהבתי
אני מבין את הרגשת הלבד שלך. אולי זה הזמן להשען קצת על חברים טובים, ולהרים להם טלפון בדיוק בשעות האלו, להפיג קצת את הבדידות.
אהבתיאהבתי
Hello
Your recent post is a reflection of a dear friend of us who has been in the exactly same situation 2 years ago
Learning to be deal with being on your own is simply fuckin hard and no one can take this away from you. As many said it seemed to me that also our friend had to go through this on his own ( there was not much we could do for him then but being there) to feel then after some time ready for a new relationship. Also he had to "restart" after 17 years and we had quite some funny talk how to use Jdate and so on…
For now, just know that your friends are there and do their uttermost to help you ,,,,they cannot take pain away but they can ease emptyness…
I do wish you a lot of energy to go through this time fast and we are already looking forward to the time when funny dating stories make us laugh together whilst reading your blog at 4 am….
Mickey
….,
אהבתיאהבתי
היי דרור… דברייך כל כך מרגשים וכנים. אין ספק שכרגע זה לא הזמן המתאים להכיר כבר מישהיא חדשה ועדיין הכל כל כך טרי וזיכרונות העבר חולפות בראשך יום יום. אני לא מכירה אותך רק דרך כתיבתך . זוגיות זה לא ההפך של לבד… לעיתים צריך להוציא דברים ולהשמיע אם זה מול פנים מוכרות שהכירו את איריס שיכולות להזדהות עם הכאב. בהצלחה
אהבתיאהבתי
You'll Never Walk Alone
Jordin Sparks
When you walk through a storm,
Hold your head up high,
And don't be afraid of the dark.
At the end of a storm,
There's a golden sky,
And a sweet silver song of a lark.
Walk on through the wind,
Walk on through the rain,
Though your dreams be tossed and blown….
Walk On! Walk On! With hope in your heart,
And you'll never walk alone….
You'll never walk alone
אהבתיאהבתי
דרור
תחושת הלבד לא פשוטה במיוחד אחרי שמתרגלים לביחד טוב כל כך.
למדתי בזמנו, שהפרסים, כשבאים לנחם, לא אומרים שלא תדעו עוד צער וכו' וכו' כל שאר הדברים שנאמרים
אלא פשוט – סבלנות.
זה נראה לי כל כך נכון.
טוב שאתה חושב על הדברים, עוד יותר טוב שאתה מביע אותם ואומר בלי להתבייש בקול רם.
עיבוד האבל רק מתחיל עכשיו ואתה צריך את הזמן.
אז סבלנות
וכל שתרצה לו יהי
אהבתיאהבתי
דרור הכנות שלך שורפת עד כמה שהיא כואבת. כלכך עצוב הלבד הזה, המיטה הכלכך גדולה והריקה כלכך. כל הכבוד שאתה לא מצרף אליך את דר אלא משאיר אותה במיטתה. מאחלת לך מכל הלב למצוא משהיא אחרת. זה יקרה.
אהבתיאהבתי
אני תמיד מבטיחה לעצמי לא להיכנס לפה אבל חושבת על איריס הרבה גם מבלי להכיר אותה. כתבתי לה פעם שיוצא לי לחשוב עליה באמצע הלילה.
אני מבינה את ההרגשה אני בתהליך פרידה מבעלי וגם אני מטופלת בבת 3.5 ו בת שנתיים וגם מתעוררת בלילות עדיין.
אולי זה דומה אולי לא…
אני חושבת שמוקדם מידי ומניחה שלא תישאר לבד וכשזה יקרה זה יקרה.
ללא ספק לא קל למצוא זוגיות…
אהבתיאהבתי
עצוב. תהיה חזק
אהבתיאהבתי
אני בטוחה שתמצא במהרה מישהי….
ככה איריס היתה רוצה וכך יהיה….
תמיד שמגיעים החגים מרגישים לבד….
אהבתיאהבתי