הזמן מרפא הכל, כך כולם אומרים. כן, האמת שזה נכון, לכל דבר מתרגלים. גם לאובדן של בת זוג. בימים האחרונים אני בעיקר מתעסק בעבודה. זה קצת קשה, כי יש פגרה של בתי המשפט ואין הרבה עבודה, אבל אני משתדל להעסיק את עצמי בעבודה במשרד. דר עדיין בקייטנה השבוע, ואני נוסע למשרד כל יום. התחושה היא של ריקנות, כאילו אני עושה את הדברים אבל אין להם הרבה משמעות. חברה טובה כתבה לי שזה השלב הרביעי בשלבי קבלת האבל, שלב הדיכאון, שלאחריו מגיע שלב ההשלמה.
הימים האחרונים היו מערבולת של אבל ושמחה, שקצת טלטלו אותי והזכירו לי שהחיים נמשכים למרות הכל.
אתמול נערכה חתונה של בת של חברים טובים. איריס מאוד רצתה להגיע לחתונה הזו, ואפילו תכננה לשכור מחולל חמצן נייד לחודש אוגוסט כדי להגיע לחתונה. עוד לפני מותה איריס מינתה את חן, חברה טובה, לקחת את דר לקנות שמלת שושבינה לאירוע. בשבוע שעבר הגענו דר, חן ואני למעצבת ליאת בר-לב, Liat Petite, ובחרנו שמלת שושבינה מקסימה לדר. דר היתה מאוד נרגשת במדידות של השמלה:
דר בחרה בסוף בשמלה הלבנה הקלאסית. במדידות דר עמדה כמו דוגמנית בסבלנות ונתנה לליאת לקחת מידות. בסוף קצת שתלה אותה עם המשפט "את יודעת שאמא שלי מתה?"
ליאת נרתמה לעבודה והבטיחה שהשמלה תהיה מוכנה עד שבת. ביום שישי ליאת כתבה בפייסבוק:
"שבת שלום מיוחדת לילדה מתוקה שעל שמלתה אני שוקדת ברגעים אלו ממש". כתבתי לה שהילדה הזו מתקשה להירדם מרוב התרגשות לקראת השמלה. בשבת השמלה היתה מוכנה וחן אספה אותה מליאת. אני לא בטוח מי נהנה יותר מהמדידות – חן או דר, לפי הריר שחן הזילה על השמלות, נראה שזה משהו של נשים. בנות!
ביום שישי חגגנו לדר את מסיבת יום ההולדת בגן. נכון שהיא נולדה בספטמבר, אבל אנחנו חוגגים לה תמיד בסוף השנה. במקור המסיבה תוכננה ל-27.7, וכתבתי כאן, עוד לפני שאיריס נפטרה, שאני מקווה שתחזיק מעמד לפחות עד המסיבה של דר. אז היא לא החזיקה מעמד ונפטרה ב-23.7, ולכן דחינו את המסיבה בשבוע בשל השבעה. הסברתי לדר מדוע אנחנו דוחים את המסיבה והיא הבינה, אבל ביקשה רק לוודא שאכן אנחנו עורכים את המסיבה בשבוע שלאחר מכן. ביום שישי הגענו לגן וחגגנו לדר יום הולדת מיוחד:
רימה, חברה טובה שלנו, התנדבה להגיע לאירוע ולצלם אותו, כדי שאני אוכל להיות עם דר. האמת שזו בשבילי היתה חוויה חדשה, כי בימי ההולדת הקודמים הייתי עסוק בצילומים, גם בסטילס וגם בוידאו, ואולי פספסתי קצת מהחוויה. בכל מקרה, כשראיתי את דר נכנסת עם גלימת המלכה, הכתר והשרביט גם אני מחיתי דמעה מרוב התרגשות. שמחתי בשמחתה של דר והייתי עצוב על כך שאיריס לא איתנו כדי לחגוג.
בשבת בצהרים נערכה הופעה של "ילד פעם" שהוקדשה לאיריס. המון חברות וחברים הגיעו ומילאו את ה"שבלול" בנמל תל אביב. היה נהדר לפגוש שוב את כולם, לשמוח ולשיר עם "ילד פעם". נהנתי לראות את דר רוקדת ושמחה, עלתה שוב ושוב לבמה ונהנתה. בשיר "קטנה גדולה" עלינו שנינו לבמה, שרו לדר "היום יום הולדת ואחר כך השתתפנו בשיר.
נזכרתי שביולי 2011, לפני קצת יותר משנה, ביום ההולדת של איריס, העלו אותה בהפתעה לבמה לשיר את השיר הזה והיא חבשה את אוזני הארנב-שפן על ראשה, בדיוק כמוני. זה היה לי כבוד לחבוש את האזניים האלה במקומה:
איריס ביום ההולדת ה-39 בהופעה של "ילד פעם"
בסיום ההופעה "ילד פעם" שרו את השיר חושך ודר לחשה לי: "זה השיר של אמא". "כן, זה השיר שאמא אהבה", עניתי לה. כשלי גאון שרה את השיר לא נשארו הרבה עיניים יבשות באולם. היה מרגש ויפה.
נחזור לחתונה שנערכה אתמול. דר מדדה את השמלה, שכמובן התאימה בצורה מושלמת לגזרתה ומאוד התרגשה להיות "שושבינה" בחתונה:
החתונה נערכה במושב "נס הרים". אספתי את דר בשעה ארבע מהגן, ואמרתי לה שאנו נוסעים הביתה להתרחץ ולהתלבש ונוסעים לחתונה. "אמא מאוד רצתה להגיע לחתונה, חבל שלא הצליחה להגיע כי היא מתה". בעיניים דומעות חיבקתי אותה ואמרתי לה: "נכון, אמא מאוד רצתה להגיע לחתונה וזה עצוב שהיא לא איתנו עכשיו". בדרך הצבעתי לה על העליה התלולה בכביש לנס הרים והיא שאלה: "אבא, באיזו מהירות אתה נוסע?", "40 קמ"ש", השבתי לה. "אה, גם אמא היתה בת 40. היא תמיד תהיה בת 40, נכון, היא לא תהיה בת 41". "כן, השבתי לה, היא תמיד תהיה בת 40". אילו אסוציאיות יש לילדים.
בחתונה דר מאוד התרגשה להיות מפזרת הפרחים לפני הזוג שנכנס לחופה. החופה הסתיימה בשיר "משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו", ואני התרגשתי כל כך. ניגשתי למלכה והתחבקנו ולא יכולתי לעצור את הדמעות. אני חושב שזו הפעם הראשונה מאז שאיריס נפטרה שממש בכיתי. אולי זה טוב.
בדרך חזרה, לפני שנרדמה, דר אמרה לי "חבל שאמא לה היתה איתנו". "באמת חבל, עצוב שהיא נפטרה, עצוב שאמא לא איתנו", עניתי לה.
הערב נסענו באוטו ודר אמרה לי: "אבא, אני אוהבת אותך". "גם אני אוהב אותך", עניתי. "אבא, אני יכולה להגיד שאני אוהבת את אמא?" – "כן, את יכולה להגיד תמיד שאת אוהבת את אמא". "מה, זרקו אותה לבור?". "לא, לא זרקו אותה לבור, הורידו אותה בעדינות לקבר, כיסו בחול וזרי פרחים, ועכשיו בונים לה מצבה מאבן". "מה זו מצבה?" – "מצבה זו אבן משיש שעליה כותבים דברים על אמא". "מתי תיקח אותי לשם?" – "כשהמצבה תהיה מוכנה". "למה לא לקחת אותי להלוויה?" – "כי פחדתי שקצת תיבהלי שם מכל האנשים שהיו, אני אקח אותך לשם כשהמצבה תהיה מוכנה. אמא קבורה די קרוב אלינו, בית הקברות קרוב, ליד בית הספר האמריקאי". "אה, אז כשנלך לראות הצגה בבית הספר האמריקאי, אז נלך לבקר את אמא".
מערבולת של רגשות כבר אמרנו?
אב במשרה מלאה 
אין הרבה מילים. רק דמעות
אהבתיאהבתי
מצטרף.
אהבתיאהבתי
איזו תובנה עמוקה להדהים מצד ילדה בת 4 זה להגיד שאמא שלה תשאר לעד בת 40…
אהבתיאהבתי
קשה… מין הסתם עוברים קשים יותר וקלים יותר , אך מה שישאר בסוף במרחק של שנים אלו זכרונות יפים , נעימים ומלאי ערגה וגעגוע אך יחד עם זאת גם הרבה גאווה ועוז רוח .
אין ספק שהזמן הוא הרופא הטוב ביותר אך לחשוב כי הזמן משכיח הוא רק מטשטש ומחליש את עוצמת הכאב ומשאיר מקום פתוח להמשך.
חזקו ואימצו ותהייה אמונתה ואהבתה של איריס נר לרגליכם.
מחבקת אתכם
דניאלה
אהבתיאהבתי
מאד מאד קשה. טוב שאתה כותב וטוב שהיא משתפת ומדברת ושאתה כל כך מכיל. לבכות זה מעולה.
ליבי איתכם
אהבתיאהבתי
דמעות …
אהבתיאהבתי
מבלי להכיר את איריס..מבלי להכיר אותך.
בלי כוונה (או שמא, עם) נכנסתי לבלוג שלך בדיוק ברשומה שבישרה על מותה..
גוללתי להיסטוריה..ולא יכולתי להפסיק לקרוא..
פשוט כואב..ועצוב..וכל כך תמים ואמיתי ההתייחסות של דר אל המות של איריס..
קשה לי לעצור את הדמעות..אתה כותב בצורה כל כך נפלאה, מאחלת לך ימים של המון שמחה..וזיכרונות..והרבה פחות כאב
אהבתיאהבתי
הוי דרור, איזו ילדה מדהימה יצרתם. הזמן הופך את היומיום ליותר קל וכל עוד מישהו זוכר אותנו, אנחנו חיים (קרלוס רואיס סאפון), ואתם ואנחנו זוכרים כל רגע.
חיבוק.
אהבתיאהבתי
גורם לי להזיל דמעות בכל פעם מחדש
מרגש כל כך. ההתמודדות לא קלה.
הילדה הזו מדהימה!!!!
אהבתיאהבתי
וגם פה העיניים דומעות.
אני מקווה שמישהי שם למעלה, לפחות העלתה חיוך על פנייה למראה הנסיכה בשמלת השושבינה..
ולי רק נשאר לשלוח חיבוק ענק לשניכם!! ולהזכיר שאנחנו פה.
אהבתיאהבתי
והנה שוב אני בוכה,
אין לי מילים מרוב הערצה אליך ואל איריס על ההתמודדות שלכם. על הכנות שלכם כלפי דר וכלפי שאר האנשים סביבכם. זה מדהים שנתתם לה את הכלים לדבר ולתמלל את הרגשות שלה, להבין בדרך שלה מה שעובר עליה.
איריס תמיד תכננה הכל לפרטי פרטים, אבל הדבר הכי טוב שהיא תכננה אי פעם זה לבחור אותך להיות אבא של דר.
אהבתיאהבתי
מקסים
אהבתיאהבתי
הרבה דמעות הפוסט הזה הוריד לי…
טוב שאתה נותן לעצמך לבכות לעיתים, ודר.. אין דברים כאלה, כמה עצוב שעל זה היא צריכה לחשוב בגילה.
אהבתיאהבתי
הדמעות מטשטשות את המסך (שוב), ואין הרבה מה לאמר יותר פרט לזה שבאמת הכל מתחיל עכשיו, יותר עצוב, ריקני ומוזר, והעצב בעיניים של שניכם 😦 ואין מלים פשוט חיבוק מרחוק קרוב.
אהבתיאהבתי
מערבולת זה אנדרסטייטמנט. מאחלת לך כוח מול דר, כוח לבכות הרבה ולבחור להיות בסדר…
אהבתיאהבתי
צמרמורות.
דר נבונה ורגישה כל כך. ואתה אבא מדהים ומכיל.
טוב שבכית – גם אתה צריך לשחרר לפעמים. נשיקות
אהבתיאהבתי
דרור איןנלי מילים. הדמעות לא מפסיקות לזלוג. דר מדהימה ואתה לא פחות. חיבוק חזק חזק
אהבתיאהבתי
דרור
דמעות זה נוזל הניקוי של הנפש )
ו…..אתמול היה ערב של הרבה דמעות. עמדנו מתחת לחופה עם אסנת ואיתן וכל האנשים הקרובים והאהובים עלינו ביותר. סביבנו ובליבנו היו איתנו אלו שחסרו לנו במעגל המחבק הזה. והדמעות התחלקו ל 2 אלו של אושר ושמחה ואלו של הגעגוע,
וכשראיתי את דר בשמלת הנסיכות פוסעת אלינו ומפזרת את הפרחים ״סגולי וורודי״ ידעתי שאיריס גם איתנו וגם מחייכת בשביעות רצון.
אני יודעת שנכונו לך ולדר שנים של אושר. תמיד, תהיה פינה של געגוע בלב לעיתים זאת פינת מרפא לנפש.
ואצלי כאן אני שומרת לכם פינה של חיבוק
תודה שבאתם לשמוח איתנו ולימדתם את כולנו משהו קטן על המשמעות האמיתית של לחיות כל יום מחדש מההתחלה ועד הסוף.
אהבתיאהבתי
באמת אין מה להגיד. אני מניח שההבזקים הללו של הזכרונות, של הקדימה ואחורה עוד יימשכו ואין לדעת עד מתי ובאיזו עצמה. מרגש לקרוא
אהבתיאהבתי
דר מקסימה! איזו רגישות, אילו תובנות. מתוקה.
אני מניחה שהיא מנסה עוד לעשות לעצמה סדר בראש וברגש….
תמסור לה נשיקות בבקשה 🙂
ותודה שאתה כותב, ומשתף.
(ודבילי ככל שזה ישמע, שמחה שהיזדמן לך לבכות)
חיבוק גדול
אהבתיאהבתי
אני רוצה לחבק אותך, לחבק את דר….
הרי אם יש משהו שהיא רוצה עכשיו זה חיבוק של אמא שתנחם אותה ואם יש משהו שהיה מנחם אותך, זה אותו חיבוק של זוגתך לחיים שאיננה עכשיו 😦
כמה עוצמה יש בה בילדה שלכם, כמה חוזקות יש בך…כמה סבלנות
בתור אמא לילד שאיבד את סבא שכל כך אהב והיה בן 4 וארבע שנים אחרי לא שוכח ואני בעצמי איבדתי את אימי בגיל 18 ועדיין מתקשה, כל כך מבינה ללבכם…
חיבוקים
אהבתיאהבתי
How deep is this child.. Wow! I've got goose bumps!
אהבתיאהבתי
הילדה שלכם מהממת, ורגישה ברמות אחרות בכלל.
ועם כל הציניות, גם הדמעות שלך היו צריכים להגיע מתישהו.
בסדר, זמן ועת לכל מקום, ואנחנו יודעים שאתה סאקר של חופות גם ככה… אז:-)
נשיקות.
אהבתיאהבתי
פשוט עצוב
אהבתיאהבתי
דר, את מקסימה!
אהבתיאהבתי
זו באמת מערבולת של רגשות, הרגעים השמחים יותר פתאום נכנסים לשגרה שוב, ואז באה מין נפילה כזו שממש קשה להתרומם ממנה למעלה.
היה לי באמת כייף גדול ללכת איתכם למדוד את השמלה (כן,כן בנות) ואנחנו הבנות נמשיך להיות שם לכל דבר קטן או גדול במהלך הדרך, כמו שאיריס תמיד גרמה לנו להגיש משפחה, והכי חשובות ככה עכשיו אתה ודר בשבילנו, משפחה, הכי חשובים בעולם.
אוהבת המון, חן
אהבתיאהבתי
דרור, זה היה מאוד מרגש לראות את דר אתמול מפזרת ורדים לפני החתן והכלה, ילדה מדהימה. מרגש אפילו יותר לשמוע אותך ולקרוא את תאור ההתמודדות שלך. מאוד כואב האובדן של איריס, אובדן גדול ללא ספק. אולם, אני בטוחה שעוד נכונו לכם ימים שמחים ומאושרים ואני מקווה שהדרך לשם לא תהיה ארוכה ככ.
אהבתיאהבתי
דרור אהוב יקר, כמו שאמרתי היום למיכל, רק רציתי לתת לאיריס מתנה ליום ההולדת, וקיבלתי מתנה לחיים. כך עם מיכל וכך איתך ועם דר. איריס שלי חסרה לי בכל רגע, ברגעים השמחים וברגעים העצובים, אבל אתם, אתה ודר, וכל הגולדמנים והכהנוביצ'ים, הפכו מזה כבר להיות חלק מאיתנו. לפעמים אני מנסה לזכור אם אי פעם זה היה אחרת?!
במערבולת הרגשות הזאת, כפי שאתה מכנה אותה, יש לנו גם את רגעי הצחוק והציניות שלנו, וגם את רגעי השבירה והבכי.
"מהמרחקים שאת בורחת
לא ידעו דרך חזרה
שם את הולכת לאיבוד
במנהרה, בלי מטרה
והשחקים הם הגבולות
אל תיעלמי במצולות
כי אין תשובה טובה
לכל השאלות ……."
אהבתיאהבתי
הי דרור
בעניני שמלות והתרגשות דר ירשה מאיריס
את גן ההתרגשות משמלות יפות
כל שמלה שעשינו
היתה חגיגה
איריס היתה עוברת בדיזנגוף
תוך כדי מליון דברים
מסמנת את את היעד הבא
ומסתערת
הערבוב הזה של עצב ושמחה
חונק
אני מניחה שדרך הכתיבה והתגובות
נותן גם כוח לבחור בשמחה
דרור אתה איריס ודר
חגיגה
חיבוק
אורנה אלעמי
אהבתיאהבתי
אוי דרור, ככה יפה על הבוקר ? אני דומעת ומחייכת בו זמנית, חושבת על איריס שבטח היתה כותבת לנו המלצה חמה על ליאת כמעצבת מוכשרת, חושבת על דר שהגעגועים לאמא מתחילים להיות מוחשיים יותר עכשיו כשהחיים חוזרים לשיגרה, וחושבת גם עליך….. אנחנו פה אם רק תרצה.
אהבתיאהבתי
לא יאמן שדר רק בת 4
היא מצליחה לתפוס דברים כל כך מופשטים
שהמציאות הפילה עליה
בכל כך מעט זמן
ילדה מדהימה
נשארתי עם דמעות מהפוסט הזה
אהבתיאהבתי
דרור,
אני כותבת ומוחקת ושוב כותבת ושוב מוחקת. כי מה באמת אפשר לכתוב על מה שעובר על שניכם? על מה שנלקח מכם?
אמנם דר היא ילדה מדהימה ואת זה לא בעיה לזהות אך זאת הכנות שלך ושל איריס, הפשטות והאמיתיות נטולת המשחקים למציאות, הם שעיצבו את דר לילדה כל כך מדהימה.
התשובות שלך לשאלות של דר מצד אחד פשוטות כמו של ילד ומצד שני משקפות את המציאות אחד לאחד.
כואב לי לקרוא ולחוות איתך את סערת הרגשות אבל אני שלמה ובטוחה שאתה ודר תהיו שמחים בלב שלם שוב ושאיריס הייתה שמחה וגאה לראות איך אתם מתמודדים עם אובדנה.
חיבוקים!
אהבתיאהבתי
לדר ודרור שלום…
שמי ברטי ואנחנו לא מכירים, ובכל מצאתי לנכון לכתוב לכם מספר מילים.
על האסון שפקד את משפחתכם, למדתי מידידה טובה בשם דפנה אופיר שהכירב את משפחתכם, והיא זאת שסיפרה לי על המאבק העיקש שנאבקה איריס ועל תמיכתכם הגדולה במאבק להצלתה. אין לי יותר מדי דברים להגיד חוץ מאשר לחזק אותכם ולומר לכם שסיפורכם נגע לליבם של אנשים רבים.
הבן שלי אייל הלר שמופיע ב"ילד פעם" , סיפר לי שבא לבקר אותכם בשבעה.. ושמעתי בדבריו התרגשות גדולה.
ביום שבת האחרון, היתה הצגה לכבודכם ושמחתי שאייל נוטל חלק בלהביא קצת חיוך ושמחה לבתך ולך.
אני מקווה ומאמין שהזמן קצת יעשה את שלו ולאט לאט שוב תראו אור ןפחות חושך ואני מקווה שהשמחה תחזור לשכון בביתכם. מקווה שלעולם לא תדעו צער.
אהבתיאהבתי
גם לי אין הרבה מילים… החיים נמשכים.
אהבתיאהבתי
דרור, אכן יש שלבים באבל, אך לדעתי האישית זה לוקח זמן והכל עוד כל כך טרי…השלבים והתחושות הם של פחד וכעס ועוד הרבה רגשות שמעורבים בעסק המפוקפק הזה אבלות…. אבל דרור אתה יכול להיות בטוח שאף שלב לא ייפסח עליך ולא יעשה לך הנחות כי כל שלב מגיע בזמן שלו ואצל כל אחד זה מאוד שונה. מה שבטוח הוא לתמיד ולעולם שהחסר של איריס יישאר במקום של כבוד בלב למרות שהזמן מכהה אותו והחיים מושכים אותנו לשגרה שהיא חזקה ומרפאה כאחד. שמחתי לראות את התמונות של הנסיכה שלך דר, לבושה בשימלת השושבינה שכל כך הולמת אותה ממש שמלה מארץ הנסיכות. יישר כוח לכם.
אהבתיאהבתי
דמעות וחיבוקים.
אהבתיאהבתי
המון רגשות מעורבים איך לא??
לקרוא את זה גורם לי לצמרמורת, לבכי ולהתרגשות
אתם מדהימים !
זהבית שקד
אהבתיאהבתי
כהרגלך כתבה בכנות מצמררת ואת תחושת מערבולת הרגשות הצלחתי לחוש מבעד למילים.
עצוב, מרגש, מבלבל
שולחת חיבוק גדול לך דרור ולדר, למרות שההכרות שלנו היא רק וירטואלית (יותר נכון הכרתי את איריס מהקומונה של ההריוניות)מאחלת לכם להיות חזקים.
אהבתיאהבתי
וואו. כמה עוצמה מהולה בעצב יש בפוסט הזה. והתיאור שלך של דר משגע אותי כל פעם מחדש. איזו בגרות והשלמה. אמי חלתה פעם ראשונה בסרטן כשהייתי בת 9 ונפטרה (בסיבוב שלישי של הסרטן) כשהייתי בת 28, ואני אפילו אמא היום ואני עדיין לא חושבת שהגעתי לרמה שבה דר מקבלת את הדברים. לפחות מנקודת מבטי כבת ל… נראה לי שהיא במקום כל כך נכון. חוסר הפחד שלה לדבר על זה מדהים אותי – והיכולת שלך להכיל את זה ולא לסגור אותה מדהימה גם היא. זה לא פשוט. כ
כל שנותר לאחל זה שהזמן יעשה את שלו ותהיו משפחה קטנה, מחוזקת ומחזקת.
אהבתיאהבתי
דרור…
הלב נחמץ והדמעות זולגות ובתוך הכאב הנורא אי אפשר שלא להתפעל מהאומץ והרגישות. אתה אב מופלא לבתך המופלאה לא פחות.
אהבתיאהבתי
דרור היקר,
קראתי בתחושה מעורבת. אני מעריצה אותך ואת דר, שאתם מצליחים להמשיך לחיות ולהשתתף בשמחות, למרות הטרגדיה שהכתה בכם לפני זמן כה קצר.
אני לא בטוחה, שכבר סיימתם את סיפור האבלות, למרות שזה אינדיבידואלי…הזמן מרפא את הפצעים ולכל אדם יש תהליך ריפוי משלו…
כשאני הייתי בתהליך אבל על עניין מסוים, התפללתי שיגיע היום שזה יהיה מאחוריי…עברו כמה שנים טובות והייתי בטוחה שזה חלף עבר לו, והנה , סיפרתי למישהי על המקרה ופרצתי בבכי…כנראה, שזה עדיין שם איפהשהו, אם כי בעוצמות נמוכות.
מאחלת לכם רק טוב.
אהבתיאהבתי
שלום ל "אב השנה" !
חוויה אמיתית להיות שותפה לדרך התמודדותך ולדו השיח שבינך לבין ילדתך הכל כך נבונה.(נקי מרעשי רקע של "מה מקובל או מה יגידו")
יש משמעות רבה לכתיבה ולפירסום השיחות ותאור התחושות שלכם.
מעבר להיבט והטובה האישית שיש בכתיבה ודיבור,אני רואה בחומר הזה מסמך אנושי מדהים ,במבט הרחב,במסר לאנשים ומשפחות נוספות.
מי מאיתנו למד איך להתמודד עם אבדן,עם אבל?! מי יודע מה,איך,וכמה לחשוף,לשתף ולספר?!ומי בכלל ודע כל זה כשמדובר בילדים רכים?!
הכישרון שלך, האינטואיציה ,יכולת ההתאמה למסוגלות של בתך-מרשימים . ההפנמה שלה,התגובות הכל כך מותאמות ,מרשימים.
ניתן ללמוד ממך כל כך הרבה ממה שרכשת בזמן אמת ובהתנסות אישית, שראוי שתגיע לזמן שתוכל לתעד ולפרסם אוסף של כל הכתובים , כדי שאפשר יהיה להעזר בתובנות שלך כלפי ילדים נוספים,ובכלל…
שתדעו רק טוב
צילי
אהבתיאהבתי