ביום ראשון עלינו לקברה של איריס. הזרים התייבשו והצהיבו, אך הקבר מכוסה הזרים נראה עדיין מרשים. אמרתי שהזרים מייצגים את המעגלים בחייה של איריס שכעת מתחברים: גלי צה"ל, הבינתחומי, החברות והחברים, הפוליטיקה, מונוסון, יחסי הציבור. עמדנו על הקבר, אבא של איריס בכה כהרגלו. אחר כך העלנו זכרונות טובים מאיריס וצחקנו. בכינו וצחקנו.
ביום ראשון בבוקר הבהבה לי תזכורת בפלאפון:
לאיריס היה קבוע תור לסבב הטיפולים הכימותרפיים השלישי. האונקולוגים, אופטימיים שכמותם, עוד קיוו שאיריס תגיע לטיפול הבא. פספסו בשבוע.
ביום שני נסעתי לעבודה. מנסה לחזור לשגרה. בבוקר הסעתי את דר לגן, כמו שתמיד עשינו יחד. לחזור להרגלים הישנים. בעבודה היה קצת קשה לחזור לשגרה, יש איזו נפילת מתח אחרי השבעה, אבל השתדלתי. מזל שעכשיו פגרה של בתי המשפט ויש פחות עבודה.
אתמול התחלתי לסדר את הדברים של איריס. לפרק את התיק מבית החולים, להעביר דברים לכביסה (נראה לי מוזר לכבס את הבגדים של איריס, אבל בכל זאת). אספתי את התרופות מכל מיני קופסאות בבית. כרגע נאספה שקית ענקית של תרופות, שילכו לפח התרופות של קופת החולים. חלק מהתרופות השארנו בבית, והן יחפשו להן בית חם, בעיקר התרופות היקרות.
- התרופות של איריס
חוץ מזה אני מתחיל לאט לאט למיין את החפצים של איריס, זורק מרשמים ישנים, טפסי 17 והזמנות לטיפולים שמילאו לי את התיק. זה הולך לאט, אבל צריך לעשות את זה. מחר יגיעו מ"כללית" לקחת את המחולל ובלון החמצן, את שאר הבלונים נחזיר למד"א.
דר מתמודדת עם המוות של איריס לפי הספר. יש כמה תופעות שעוברות עליה, כפי שצפינו: 1. רגרסיה קלה בהתנהגות. 2. תלונות על מחושי שווא. 3. נסיון לחפש משען במשפחה המורחבת. 4. חרדה לכל אפצ'י או מחלה שלי.
באחד הבקרים השבוע היא התעוררה וישבנו ביחד בשירותים. זה הדו-שיח שהתפתח:
דר: אבא, חשבתי על אמא במיטה.
אני: חשבת על דברים נעימים? אמא מאוד אהבה אותך.
דר: כן, חשבתי על אמא דברים נעימים וזה היה לי טוב.
אני: כן, יש לך זכרונות מאוד נעימים מאמא, היא מאוד אהבה אותך.
דר: אבא, באיזה גיל אנשים מתים?
אני: בדרך כלל בגיל מבוגר מאוד, 80, 90, אפילו 100.
דר: מתי אתה תמות?
אני: אני מקווה למות בגיל מאוד מאוד מבוגר, אל תדאגי, אני לא אמות עדיין.
דר: בן כמה אתה?
אני: 39
דר: ובת כמה היתה אמא לפני שחגגנו לה יום הולדת?
אני: 39
דר: והיא מתה.
אני: אבל היא חלתה בסרטן. רוב האנשים לא חולים בסרטן.
דר: אבל אתה כל הזמן חולה.
אני: אבל אני חולה במחלות רגילות, כמו שפעת, כמו שאת חולה בחורף ואחרי כמה ימים מבריאה. אני לא חולה בסרטן. בחורף בדרך כלל חולה לכמה ימים ומבריא.
דר: אבא אני לא רוצה שתמות.
אני: אל תדאגי, אני לא מתכוון למות בזמן הקרוב.
אתמול נסענו באוטו והתנגן השיר "אז מה אם בנאדם הוא קצת שיכור" של יוני רכטר. ואז התפתח הדו-שיח הבא:
דר: אבא, מה זה שיכור?
אני: זה מישהו ששתה אלכוהול או יין ועכשיו הוא מתנדנד ומבולבל.
דר: אבא, עכשיו אתה לא יכול לשתות יותר.
אני: למה לא?
דר: כי פעם, כשהיית שותה יין בארוחת ערב, אז אמא היתה נוהגת. עכשיו אמא מתה, ואין מי שינהג במקומך, ואסור לנהוג אחרי ששותים.
אני: טוב, אז אם אני אצטרך לנהוג אז אני לא אשתה.
אני: זה מישהו ששתה אלכוהול או יין ועכשיו הוא מתנדנד ומבולבל.
דר: אבא, עכשיו אתה לא יכול לשתות יותר.
אני: למה לא?
דר: כי פעם, כשהיית שותה יין בארוחת ערב, אז אמא היתה נוהגת. עכשיו אמא מתה, ואין מי שינהג במקומך, ואסור לנהוג אחרי ששותים.
אני: טוב, אז אם אני אצטרך לנהוג אז אני לא אשתה.
הישירות שלה להגיד "אמא שלי מתה" או "אמא שלי נפטרה" מפתיעה מאוד אותי וגם אנשים אחרים. לעיתים קצת שותלת אותם במקום. משפטים כמו "אמא שלי מתה אז אני חייבת להגיע הביתה כי יש הרבה אנשים בבית".
אב במשרה מלאה 
מרסק את הלב… כואב כל כך 😦
אהבתיאהבתי
דר. כל מילה מיותרת
לא מצליח לי לכתוב כלום מעבר
אז חיבוק גדול לשניכם.
אהבתיאהבתי
מאוד מרגש, כל הכבוד
אהבתיאהבתי
דרור , מרגש , מעציב, משמח , מחבק, ומאוד אוהב לקרוא אותך , דר מדהימה , מאז שהייתה קטנה הייתה לה חשיבה של ילדה בוגרת .
מאחלת לכם שיהיה לכם רק טוב ביחד , עד 120 של בריאות ואהבה
תשמרו על עצמכם 🙂
אהבתיאהבתי
שירי אהבה שהופכים לשירי זיכרון. זה עוד יקרה הרבה, וגם אם לא יהיה קל יותר ישנה צורה.
אהבתיאהבתי
נפלאים ומרגשים, שניכם. תיארתי לעצמי שההשתלטות בחזרה על הבית והמטבח אחרי השבעה בעיקר תשמח אותך :). ואנחנו עדיין כאן, אתה יודע, גם בימים, בשבועות ובשנים שאחרי.
אהבתיאהבתי
🙂
קצת שמח קצת עצוב…
אהבתיאהבתי
מעודד ושובר את הלב לקרוא, מקווה שאכן יוקל לכם כמה שיותר מהר.
אהבתיאהבתי
דר ממשיכה להדהים אותי בכל מישור אפשרי.
אני מניחה שהישירות שלה עם המילה "מתה" או "נפטרה" זה גם מהנאיביות המדהימה שיש לילדים ומההכנה והצורה שבה את מדבר אליה.
אהבתיאהבתי
דר הקטנה נשמעת כמו ילדה נבונה מאוד. נראה לי שהיא גדלה בסביבה מדהימה שהעניקה לה המון עצמאות. דמעות וחיוכים עולים בי כשאני קוראת את הפוסטים האחרונים. המשיכו להחזיק מעמד
אהבתיאהבתי
ריסקת אותי עם הדו-שיח עם דר..
ממש כואב..
יש בך כוחות נפש עצומים !
אנחנו פה תמיד על כל דבר שאפשר לעזור איכשהו..
אהבתיאהבתי
לא מפתיעה הבגרות של הקטנה המדהימה שלכם.
מצמרר מרגש עצוב… הכל יחד.
אהבתיאהבתי
דר-דר,ילדת פלא. היא התחילה להתגעגע ולבכות?היא מבקשת את איריס או שהיא בוגרת עד הסוף?
שרק יהיה לכם טוב
אהבתיאהבתי
דרור יקר.
איך חוזרים לשגרה???
איך מכילים את זה???
אוהבת אתכם כל כך.
💔
אהבתיאהבתי
אנשים מדהימים שכמותכם
הדברים לאט לאט מתבהרים יהיה בסדר ויהיה טוב
שולחת חיבוק גדול
אהבתיאהבתי
לשגרה יש פן מאזן, פן מנחם… וטוב שכך.
יש לך ילדה נהדרת.
אהבתיאהבתי
רוצה להגיב ואפילו לא יודעת איך…. מאחלת לך עוד שנים ארוכות ויפות עם דר , לפחות עד 80, שתדע שאת ההבטחה שלך אליה קיימת:-)
אהבתיאהבתי
איזו דר חכמה ומדהימה. ההקשים שלה והתובנות שלה משאירים אותי פעורת פה כל פעם מחדש.
אנחנו כאן בשבילכם, כל הזמן, למקרה שהשקט יתחיל להיות שקט מידי.
אפילו אם זה סתם שיחת טלפון או כוס קפה בצהריים.
אהבתיאהבתי
פחדתי לקרוא את הפוסט הזה, לא בגללכם, יותר בגללי, בגלל הדרך הארורה הזאת שאנחנו צועדים בה, ואיריס יושבת לי עמוק בלב במן מועקה כזאת שלא מפסיקה, וההתמודדות שלך מעוררת הערצה, ואני כל הזמן שואלת את עצמי שאלות ולא מקבלת עליהם מענה וכועסת כל כך כועסת, על המחלה הארורה והזדונית הזאת, על חוסר האונים, על הכעס של עצמי, על העולם. וחושבת עליכםעל מה שיהיה בעתיד, ויודעת שעוד מי יודע כמה נפסע בדרך הזאת גם אנחנו ותוהה, ושואלת, ולא מקבלת מענה. מחבקת, ובוכה, עליכם, על איריס, על אמא שלי על עצמי. . .
אהבתיאהבתי
הגעתי לבלוג בעקבות הראיון שלך עם יעל דן( שכנה שלי) כל כך נגע לליבי שנכנסתי לקרוא וזלגתי…
התרגשתי לקרוא שאתם ממועדון המעריצים של ״ ילד פעם״ לי היא תלמידי האהובה לפיתוח קול …
אני שולחת לכם חיבוק של אהבה וכוח.
חדוה מלר
אהבתיאהבתי
מקווה שההתמודדות עם המוות של איריס תעבור על דר ועליך קל ככל האפשר.
אני לא מקנא באחריות שרובצת עליך עכשיו. כשאיריס הייתה בחיים, הייתם שניים,
יכולתם לחלוק בהכל. עכשיו אתה אחד, וכדאי להתייחס לכל ההיבטים של העניין.
אהבתיאהבתי
דרור היקר,תמשיך לכתוב! דר היא משהו מיוחד,כפי שהיתה אמה,וכפי שאבא שלה יהיה לעוד הרבה שנים. יש בך המון כוח ועוצמה,עם המון רגישות וכנות-ולכן דברייך כל כך נוגעים,חודרים מרגשים. מאחלת לך מעומק ליבי- רגעיםימים שנים רבות של נחת ואושר מדר ובכלל-באמת מגיע לך
אהבתיאהבתי
כשהייתי בת 3 אמא שלי נפטרה מסרטן…אצלנו לא היתה כלל תמיכה בילדים והתשובה הייתה תמיד שאמא מתה וזהו. זה כל כך מדהים לקרוא אותך ולדעת שדר מקבלת ממך תמיכה ואהבה בלי סוף- שתדע שבתור ילדה כל חיי חיכיתי לזה ולא קיבלתי-והייתי בחיפוש מתמיד למי אני דומה והאם אמא שלי אהבה אותי, שתדע שיש לדברייך ולתמיכתך ערך בלתי יסולא מפז.
מקווה שאתה קורא ותהיה חזק.
אור
אהבתיאהבתי
נקווה שהשגרה תעזור, למרות שהיא טומנת בחובה קשיים. אבל אני סומך עלייך שבגלל אישיותך תעמוד בזה בגבורה.
אהבתיאהבתי
דרור, דע שזה מאוד חשוב שאתה חוזר לשיגרה גם אם זו שגרה אחרת, חדשה,מעט שונה כי היא שגרה שחסרה את איריס. זו המציאות החדשה שלכם ועם זה אתה ודר חייבים להתמודד הכי טוב שאפשר. לקרוא על דר המדהימה שלכם כמה שהיא בוגרת בהתייחסותה מחמם את הלב ומנחם מאוד. גם אם התגובות שלה לפי הספר, היא לא מפסיקה להפתיע בישירות עם השאלות מאחר וזה עוזר לה כפי הנראה להתמודד עם המציאות החדשה שנכפתה עליה, מאוד חשוב שתעלתם מהתגובון הרגרסיביות שלה ותחזק בחיזוקים חיוביים התנהגויות ותגובות שאתה רוצה שהיא תמשיך לשמר.ותמיד תמשיך לתת לה מענה פשוט וישיר לכל השאלות שלהכפי שאתה עושה אינטואיטיבית, לדעתי זה יהיה המענה הכי נכון שאפשר לתת לה כדי שתעבור גם היא את התקופה הזו בצורה שתחשל אותה להתמודד עם החסר של האמא המדהימה שהיתה לה. יישר כוח לך בהמשך.
אהבתיאהבתי
תודה שאתה כותב ככה.
אני מאחלת לך שני דברים סותרים: תחזיק מעמד ותרשה לעצמך להתפרק.
אהבתיאהבתי
סליחה שאני טכנית. זה קל יותר.
יש עמותה שאוספת תרופות ומחלקת לנזקקים. לא יודעת את שמה, בטוחה שתמצא בקלות.
חוץ מזה, אתה מלך בעיניי.
אהבתיאהבתי
מצאתי
http://healthforums.walla.co.il/?w=/1989/2498/7796/@m/index.message2
שלא תזכה למצוות כאלו יותר…
אהבתיאהבתי
אין מילים
אהבתיאהבתי
דווקא הפשטות היומיומית שבונה את השגרה קורעת כל כך את הלב.
חושבת עליכם כל הזמן, מרחוק.
אהבתיאהבתי
אתה כותב כל כך בישירות שזה פשוט כואב בבטן. מאחלת לך מעכשיו, רק טוב
אהבתיאהבתי
דר מדהימה – ישירה כמו אבא ופרקטית כמו אמא.
שולחת לשניכם חיבוק גדול.
אהבתיאהבתי
חיבוקים גדולים לכם!
אתה כותב נהדר, ודר מצטיירת לי כילדה בוגרת ומקסימה.
אין לי ספק שתוכל להתמודד ולהכיל את הקשיים של דר, והיא זכתה בך על היותך כזה.
מקווה באמת שהשגרה תקל עליכם במעט.
אהבתיאהבתי
בדיוק אתמול תהיתי מתי תפרסם פוסט נוסף.
דר מדהימה אותי, אבל אין פלא, הרי היא הבת של ההורים שלה…
אתם בלבי ובמחשבותי כל הזמן.
אהבתיאהבתי
חזרה לשגרה אכן נשמע טוב…..כל הכבוד על הכוחות….
קדימה כחלק מהשגרה ערב סושי !!!!! 🙂
אהבתיאהבתי
אתם בליבי ובמחשבותי כל הזמן!
דר כל כך בוגרת ומדהימה,
אני מאחלת לכם מעכשיו רק ימים של שקט.
אהבתיאהבתי
מציעה: כשהילדה אומרת "חשבתי על אימא במיטה", לשאול אותה "מה חשבת?" ולא לסתום את הגולל ב"חשבת דברים נעימים?" כלומר, לתת לילדה לגיטימציה לחשוב מה שהיא רוצה, גם דברים לא-נעימים… יש לי תחושה שאתה מזדרז יותר מדי לסתום לה את הפחדים. ופחדים אי אפשר לסתום. אפשר רק להיות קשובים להם ולחשוב יחד איתה על תשובות מעודדות. בהצלחה.
אהבתיאהבתי
צביטה ענקית בלב, והעיניים שלי לא מפסיקות לדמוע…
אהבתיאהבתי
כואב לי לקרוא אותך ועליכם
אני מאחלת לשניכם שתמצאו את היכולת והזמן להתפרק, לבכות ולכאוב ולא רק להיות חזקים
אחר כך אפשר להתחיל לבנות, לאסוף את השברים
חושבת עליכם מרחוק
אהבתיאהבתי
דרור ודר היקרים,
שברתם לי את הלב….
קשה מאד לעבור את מה שאתם עוברים וליבי איתכם…אבל ברור לי מהכתוב שאתם עשויים מהחומר השורד והצומח ואתם תצליחו להתגבר.
כואב לי מאד הלב על ההורים של איריס. זה נורא לקבור ילד. קשה לחשוב על משהו קשה מזה.
יש דברים שחזקים מאיתנו ואף אחד לא נמלט מהכאב שהחיים מכינים לו.
מאחלת לכם שיהיה לכם קל וטוב ומאושר. וזה יקרה.
אהבתיאהבתי
דרור….. אתה כותב יפהפה… אמיתי… מהלב…עושה עצוב אבל גם טוב לדעת שאפשר להתמודד
אהבתיאהבתי
דר קיבלה את הישירות של אמא שלה…לא יכולה להפסיק לקרוא אותך. חיבוקים לשניכם
אהבתיאהבתי
..
אהבתיאהבתי
שלום דרור,
כמידי בוקר גם השבוע קיבלתי לפתח בתי את העיתון עליו אני מנויה, אלא שהפעם היה מצורף המוסף ביום שני במקום בשישי (העיתון הגיע בחלקים בשל השביתה) וכנראה דווקא בשל העובדה החריגה ושלא כהרגלי בימים טרופים והזויים אלה אילצתי את עצמי לקרוא אותו ולא יכולתי לפסוח על הכתבה עליך,על הבלוג שלך , על איריס יהי זערה ברוך ודר די הסתקרנתי בעיקר בשאלה כיצד אדם חושף את חייו בתקופות כאלה (עד לאחרונה הייתי די קנאית לפרטיותי) ניגשתי למחשב והופתעתי והבנתי שזה סוג של תרפיה . הסיפור של ילדה יחידה שהתיתמה מאמא מהמחלה הארורה ואב שנישאר לגדלה די מוכר לי ,רק שבסיפור הקרוב אלי כל כך האב לא כך כך תיפקד כאב או לפחות חשב שכל תפקידו מסתכם בפרנסה(למרות שלא היתה לו בעיה כלכלית) וביקורים בסופי שבוע. מצער…וחבל משום שהיה לזה השלכות קשות בעתיד…
בשל אילוצים מאילוצים שונים לא המשכתי לקרוא וחזרתי לזה היום ,כאם כמעט חד הורית לשלושה אני מניחה שלא קל לחוות תקופה קשה זו לבד ,אך אני שמחה שהתברחת בחברים שעוטפים ונמצאים שם גם בזמנים קשים.
בשאלה האם הזמן מרפא???? איבדתי את אבי יהי זכרו ברוך לפני כשנה וחצי (אבא שהיה כחוט השני שחיבר את המשפחה ונפטר יחסית צעיר בגיל 62 ואני חושבת שהזמן לא מרפא והתהום הגדולה שנפערה קיימת לפחות אצלי ,אולם האובדן קיבל פנים קצת שונות ולומדים לחיות עם זה וכן החזרה לשגרה מחזקת ותורמת הן לקטנים והן לגדולים.
גם לבני שהיה אז בן שש וחצי ואבי היווה דמות מאוד משמעותית בחייו היה החשש שהוא יאבד אותי ושאל אם אני חולה או אם אני עדיין חולה וגם היום שהוא יודע שאני הדמות שמגדלת אותו ונשארתי איתו עדיין קיים החשש.
וכן השירים שאבא אהב לשמוע הופכים עמוקים יותר ,מקבלים משמעות חדשה ומעוררים רגשות מעורבים והופכים לשירי הנצחה.
דרור, אני יכולה להבין מבין המילים איזה אב מסור ומדהים אתה, אתה נותן לנסיכה שלך את מלוא האהבה ,המסירות ,תשומת הלב, המעטפת וההכלה וזה לא מובן מאליו.יישר כוחך !!!כל הכבוד!!!
סתם קו למחשבה, ממרומי אמהותי כעשור (לא ממרומי גילי, שם יש פער קל לטובתך) ולאחר שעשיתי טעויות עם בכורי,אהובי, ולא רק איתו ואני מאמינה שעוד אעשה הבנתי שחשוב לתת לילדיי את החופש והלגיטמציה לבטא את כל מחשבותיהם ורגשותיהם הן השליליים והן החיוביים ורק לאחר מכן אנו חושבים יחד איך לתעל אותם לכיוונים אחרים ואיך להתמודד איתם(, או שהראיתי לילדי שקיימים כיוונים נוספים). למדתי שיש חשיבות לתת להם מקום לבטא ולתת להם להיות חושבים עצמיים.
נהנתי, כאבתי, התרגשתי ,הזדהתי…..חוויתי המון רגשות בקריאת דבריך….. אל תפסיק לכתוב…
קרן
אהבתיאהבתי
פינגבאק: איך מתמודדים עם מוות של בן/בת זוג | אב במשרה מלאה