סוף סוף נרדמה אחרי לילה ללא שינה
״אז למה באתם? לטיפול?״ שואלת אותי פקידת הקבלה במחלקה לאשפוז יום אונקולוגי. ״לא, לא לטיפול״, אני עונה, ״לטיפול תומך״ וחושב לעצמי: ״מה אגיד לה? שאיריס מתקשה לנשום, נחנקת, מאבדת את הנשימה, לא מצליחה לישון וכבר כל משככי הכאבים והכדורים לא עוזרים לה?". הפקידה ראתה שאני עם דמעות ושתקה. כנראה רגילה לזה.
הנשימה של איריס הופכת קשה יותר ויותר מיום ליום. ברור לי שאנחנו חיים, תרתי משמע, על זמן שאול. גונבים עוד כמה ימים בבית לפני האשפוז הגדול, שממנו אין חזרה. עד לפני כמה חודשים איריס עוד נכנסה לאשפוז יום בהליכה, מחייכת, צוחקת עם האחיות. היום כל נסיעה לאיכילוב היא מבצע צבאי, עם בלוני חמצן וציוד של אמבולנס באוטו. מנסים לצאת מוקדם לפני הפקקים כדי שהחמצן לא יאזל באמצע הדרך.
אני מלווה את איריס כבר שנתיים מאז גילוי המחלה ואני רואה את ההדרדרות ההדרגתית והכואבת במצב שלה. הטיפולים הראשונים עברו כמעט ללא תופעות לוואי, למעט נשירת השיער. לאט לאט איריס הפכה חלשה יותר ויותר, הלכה פחות ולאט יותר, היתה עייפה יותר, מדי פעם היתה חשה קוצר נשימה קל ומשתעלת עד שלבסוף הגיעה לבית החולים וחזרה עם משקפי חמצן ומחולל חמצן צמוד. פתאום היא לא יכולה להשאר לבד, צריך לעזור לה בכל פעולה, אוכלת פחות, הפסיקה להנות מאוכל, התרופות הלכו והתרבו, ריצות לבתי מרקחת לחפש תרופות ולהזמין זריקות מיוחדות לכל דבר. הביקורים באשפוז יום ובחדר המיון הפכו תכופים יותר, עוד מנות דם, עוד עירוי, עוד תרופה לווריד. שום דבר לא עוזר. החסימה בריאות הולכת וגדלה, והיא נאבקת יותר ויותר על כל נשימה.
מידד, חבר שלנו שהוא רופא חדר מיון בארה״ב, ביקר אותנו לפני שבועיים. ״חשבתם מה תעשו כשאיריס תגיע למיון וישאלו אתכם אם להכניס לה צינור לריאות? זה תהליך בלתי הפיך שממנו אין כבר חזרה. אחרי צינור בריאות כבר מאשפזים בטיפול נמרץ והחולה צריך להעביר את שארית ימיו כשהוא מורדם ומונשם. האם זה הזכרון שתרצו שיהיה לדר מאמא שלה?״. שאלות שצריכות להשאל, אנחנו די הדחקנו את השאלות האלה. איריס אמרה שהיא חיה כל יום נוסף בשביל דר, שתהיה לדר אמא לעוד יום. השאלה היא האם להיות מורדמת ומונשמת זה מה שאיריס רוצה? היא עוד לא נתנה תשובה.
על מה אני שמח ויכול להודות בימים אלה? שהספקנו לנסוע עם דר ללונדון, שהספקנו לחגוג לאיריס יום הולדת 40 עם כל החברים, שהיא מסיימת את חייה מוקפת באהבה מכל הכוונים.
מה אני רוצה שעוד יקרה? במצב של איריס לא מצפים להחלמה, רק שלא יהיה יותר גרוע. הצפיות לא גבוהות ובטח לא ארוכות טווח. שאיריס תהיה במצב טוב ותחזיק מעמד עד 27/7, המועד שבו דר חוגגת בגן את יום ההולדת שלה. היום אני לא רואה איך איריס מגיעה לגן, אבל לפחות שתחזיק מעמד עד אז.
דר. הילדה הזו מדהימה אותי כל יום מחדש. הבוקר נסענו לגן, ואמרתי לה שאיריס נוסעת הבוקר לבית החולים וכנראה תתאשפז שם לכמה ימים. ״שאמא תהיה בבית החולים כמה זמן שצריך, העיקר שתהיה בריאה״, היא אמרה לי. החשיבה שלה כל כך בוגרת. אתמול היה לה שיעור נסיון בחוג קרמיקה, אותו חוג שאיריס היתה בו עד לפני כמה חודשים, עד שהמצב שלה הדרדר. אצל יפית המורה לקרמיקה נותרו עוד עבודות בלתי גמורות של איריס ודר מאוד נהנתה לצבוע אותן ולסיים אותן. כאילו היא מבינה שאמא לא תחזור יותר לקרמיקה ושצריך לסיים עבורה את הענייינים. מילת המפתח בשיעור היתה ״כמו אמא״. רוצה לעשות מגש כמו אמא? רוצה לעשות צלחת כמו אמא? היא מרגישה כממשיכת דרכה של איריס בקרמיקה.
דר בחוג קרמיקה
עכשיו איריס שוכבת כאן, במיטה באשפוז יום, נרדמה קצת אחרי הרבה לילות בלי שינה. מחזורי השינה שלה מחזיקים 40 דקות לכל היותר לאחרונה והיא מותשת מעייפות, אבל לא מצליחה לשכב כי הריאות מתמלאות נוזלים.
מיכל. כתבתי בפוסט הקודם על האנשים הטובים שהמחלה מזמנת לנו. אתמול איריס הרגישה כל כך רע בערב ואמרה לי להתקשר למיכל, לבדוק איתה אם תוכל להגיע ולטפל בה בהתראה קצרה. ״זה יקח לי קצת זמן להתארגן, אבל אני אגיע״, אמרה, והגיעה תוך 20 דקות. התנצלה שהיא הגיעה מהים, עם בגד ים ומעליו שמלה. איזו אשה נפלאה. לפחות אחרי עיסוי של מיכל איריס ישנה כמעט שעה שלמה.
מאתמול איריס מחוברת למסיכת חמצן מלאה, המחולל והמשקפיים כבר לא מספיקים לה. כשראיתי שאיריס נזקקת לחמצן מלא הזעקתי את אבא של איריס, שנסע למחסנים של מד"א והביא משם בלוני חמצן ענקיים. איריס הצליחה לרוקן בלון כזה בלילה. בבוקר החלטנו לנסוע לבית החולים להתאשפז.
נקווה לטוב.
עדכון מ-18/7/12: איריס הביעה את רצונה בפני הרופא שלא להיות מונשמת באמצעות צינור הנשמה. "תקלו עלי, אבל אל תעשו שום פעולה בלתי הפיכה, שאחריה אני אהיה מורדמת ומונשמת, היא אמרה". ד"ר וולף, מנהל מערך אשפוז יום, הבטיח לאיריס שהיא לא תונשם באמצעות צינור הנשמה ושהם יעשו הכל כדי שלא יכאב לה ולא תסבול. בערב איריס הועברה למחלקה האונקולוגית. במחלקה חיברו את איריס למכשיר הנשמה מיוחד, שמזרים אויר בלחץ גבוה, מעורב עם מים חמים. זה קצת מקל לה את הנשימה, ולפחות עברה חזרה למשקפי חמצן. הבנתי שיש רק ארבעה מכשירים כאלה באיכילוב, והרופאים הפעילו לחץ גדול כדי שתקבל אותו. לפחות קל לה יותר לנשום.
אב במשרה מלאה 
מקווה לטוב יחד איתך.
אהבתיאהבתי
אין מילים. כל כך כואב.
אהבתיאהבתי
משתתף בצערכם! תודה על השיתוף האמיץ. מאחל לכם שתצליחו לראות אור מבעד לחושך האופף אתכם כעת.
אהבתיאהבתי
איזה פוסט, אלוהים.מאחלת כמה פחות סבל שניתן.
כאבי הנשימה הם בלתי נסבלים. מקווה שרפואה משלימה תמשיך להצליח לתת קצת רוגע בתוך זה.
אתה כותב ישר לנשמה – בכנות ובעדינות.
אהבתיאהבתי
ומד, מתכווץ לי הלב מכל מילה שאני קוראת. מנסה לייצר לעצמי תסריטים אופטימיים כל הזמן. בינתיים מחבקת ואוהבת מאוד.
אהבתיאהבתי
יקירנו,
מה נאמר ומה נגיד? אנחנו פה, בשביל לעשות מה שצריך ומה שאפשר. גם אם זה רק לבוא ולהחזיק לך או לה, או לשניכם, את היד.
אוהבים אתכם.
אהבתיאהבתי
לא מצליחה להגיב קוהרנטית.
חיבוק ענקי.
אהבתיאהבתי
איך זה שדווקא הטובים שביננו עומדים בנסיונות הכי קשים של החיים ??
חיבוק ואהבה לשניכם \
אין מילים להכביר רק תקווה לשלווה
אהבתיאהבתי
כל כך קשה לי להאמין שהסיוט הזה הוא חלק ממנת יומכם. שזה אמיתי וקורה לכם
אני מחבקת חזק חזק ושולחת ים אנרגיות להפתעות שמחות ותקוות חדשות
אהבתיאהבתי
איזה פוסט עצוב… כואב הלב.
ואיך אתה מסתכל למציאות בעיניים בלי רחמים… אני מסירה בפניך את הכובע.
מחזיקה לכם אלפי אצבעות שאיריס תזכה ליום ההולדת של דר.
יודע משהו? אני משוכנעת שכן.
אהבתיאהבתי
מכירה את איריס וירטואלית עוד מימי פורום חתונות… זוכרת אפילו את החתונה שלכם… קוראת לאחרונה את הבלוג והלב פשוט מתכווץ ולא יכול להכיל את הכתוב.
רוצה לאחל בריאות והחלמה מהירה אבל מבינה שזה לא ריאלי- ועדיין….
חיבוק גדול לאיריס ולדר המדהימה
אהבתיאהבתי
אהובים כל כך, הפעם נותרתי ללא מילים. רק דמעות. אנחנו במרחק שיחת טלפון אחת, לחבק, לנשק, להחזיק את היד.
אהבתיאהבתי
אתם מתחילים להכין את דר לפרידה הבלתי נמנעת?
אם היתי במקום איריס היתי באמת מעדיפה לבלות עם דר כל יום אחרון שאפשר כשצינור לראות שאיתו החולה כבר מורדם לא נחשב בעיני יום עם דר ולכן היתי מוותרת על הנושא.
הכי קל לתת עיצות מרחוק אבל אישית, מרגע שלא היתי יכולה יותר להיות שם למען הילדה שלי "אני" (ז"א, ערה ויכולה להסתכל עליה והיא עלי) זה כבר לא היה נחשב לי יום שאני צריכה להלחם עליו והיתי מעדיפה להפסיק לסבול.
מאחלת לאיריס את הנוחות המרבית, להצליח לישון קצת ולאגור כוחות, להספיק לנצל כל רגע עם דר כדי להעניק לה כמה שיותר "זמן אמא".
מאחלת לדר להתגבר על הכאב והזכרונות העצובים. זה לא יעזוב אותה אף פעם כמובן אבל להצליח להבין שאמא נלחמה בסבל על כל רגע של להיות אמא עד שנאלצה להיכנע למחלה הארורה הזו.ושהיא אהבה אותה ותאהב אותה לנצח.
ומאחלת לך להצליח להתמודד עם שגרת היומיום הדפוקה הזו, הרעה הזו, הלא הוגנת הזו. לראות את האור בדר-האוצר שאיריס משאירה אחריה.לספוג את הזכרונות, להתרפק על זמן היחד שנשאר ולקבל את המציאות הלא הוגנת שנכפתה עליכם.
רק בריאות לכולנו.
אהבתיאהבתי
אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
לא מוצאת מילה אחרת
אצטט את איריס כשניסיתי לכתוב לה שיהיה בסדר, והיא עוד תלַמד בבן תחומי היא ענתה לי "הלוואי… אבל אם מסתכלים למצב נכוחה בעיניים – הוא די חרבנה".
ואני עוברת על ההתכתבויות וקוראת על תכנון היום הולדת של דר,
וההתלבטות אם לעשות אירוע גדול אחד או לפצל ל 2….
וההתעסקות הכיפית הזאת ביום יום ובלהתעצבן עליך שאתה כל רגע אומר משהו אחר 🙂 (אל תספר לה שסיפרתי)
ועוד פעם אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף.
אתמול מצאתי סרט וידאו של איריס ודר בהופעה שהיינו "100 שירים ראשונים",
היה את השיר "אמא" וצילמתי את דר ואיריס, עם דמעות בעיניים (טוב שהיה חושך ואיריס לא ראתה),
אתמול, לא הצלחתי להסתכל על הסרט, רק ראיתי שהוא אצלי במחשב, אעביר לכם אותו.
אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
אהבתיאהבתי
מפוסטים כאלו אני חושש כל הזמן. פוסטים שמתארים התדרדרות במצב.
היום בוואינט פרסמו את הפוסט הזה http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4256506,00.html
בשני המקרים נקרע הלב.
חיבוק גדול.
אהבתיאהבתי
אני לא יודעת מה לומר, אולי רק שזו זכות גדולה ליקורא אותך.
אהבתיאהבתי
בלתי נתפס . אנחנו כאן מתפללים מרחוק.
ודרור תהיה חזק.
מסרבת להאמין.
אהבתיאהבתי
דומעת, אוהבת אתכם מאד ומחבקת מרחוק הכי חזק שאפשר .
אהבתיאהבתי
מקווה לטוב
מקווה שלא יהיה יותר גרוע
אהבתיאהבתי
איבדתי שני בני משפחה מהמחלה הארורה הזו, אמא של ילד יקר שאני מלווה כבר שנתיים נפטרה לאחרונה וכעת לצערי הרב אני מלווה את ילדי בתהליך שעובר אביהם . יש לי רק המלצה אחת:
ספר בשם "החיים שאחרי המוות" – שם ניתן לקבל כלים על ההתמודדות עם האנשים אותם אנו מלווים בתהליך והרבה תובנות לגבי מה קורה איתנו בכל הזמן הזה , מה כדאי להמליץ לידינו וכו'…
אהבתיאהבתי
קשה לשמוע. הלואי שמשהו יקל.
אהבתיאהבתי
אוףף אני מלאה בדמעות פה. כמו שאמרת שרק לא יהיה גרוע יותר. שולחת אנרגיות והלוואי ויכולתי לעשות יותר.
אהבתיאהבתי
אני שוכבת במיטה…קוראת את הפוסט מהגלאקסי ובוכה…מדהים איך שמהכרות וירטואלית חד כיוונית אפשר להתחבר כל כך…זוכרת אתכם עוד מפורום חתונות עוד מימי הקרציפלוחה…ולא מאמינה שהמצב נהיה כל כך מהר כל כך קשה…אווווייי נותר לי רק לאחל לכם שתהיו חזקים ושאיריס תסבול כמה שפחות! ושיהיה טוב כמה שאפשר כמה שניתן…מחבקת מרחוק בלי להכיר מקרוב.
אהבתיאהבתי
איריס… אוי, איריס…. אני לא מאמינה שזה קורה.
אהבתיאהבתי
קוראת אתכם בשקיקה כבר זמן רב והפעם הדמעות ממשות ובאות….
שולחת לכם חיבוק גדול, חזק ואמיתי מכל הלב.
אהבתיאהבתי
דרור, יש מצבים בהם המילים נגמרות…אבל בכל זאת, פוסט כזה מטלטל וכתוב בכזו רגישות,עדינות,אהבה וכאב ,מרגישה שחייבת להגיב. נפגשנו לפני כמה חודשים ביום הולדתה של דיצה בפאב בבית חרות. ישבתי מול איריס ומולך. היא ספרה את תולדות המחלה. היה אז עדיין אופק כחול עם מפרש לבן,אולי ללא מפרש ענק,אבל עדיין אופק של תקווה…..צר לי עד מאד שכמו שהדברים נשמעים היום ממך,קו האופק הזה הנו בלתי נראה…
אתפלל עבורה ועבורכם שמה שפחות תסבול ,היא באמת לביאה אמיתית.
חבוק חם
אהבתיאהבתי
דרור יקר,
אין לי מילים, הגרון חנוק…
שולחת הרבה חיבוקים. בבקשה תמסור גם לאיריס…
הלב מתכווץ למראה התמונות של דר. הילדה הזאת מדהימה, בדיוק כמו אמא ואבא שלה…
אהבתיאהבתי
אני לא מפסיקה לקרוא אותך ובכל פעם לבי נחמץ ומתכווץ עוד ועוד…
אני לא בטוחה שיש ניסים.
אני מקווה שיש.
אני מקווה שאם יש, אחד גדול יגיע אליכם.
חיבוק.
אהבתיאהבתי
דרור אני לא יודעת מה לומר. קוראת אותך באדיקות ונשברת כל פעם מחדש. אני מאחלת לאיריס כמה שפחות סבל…ולכם כוחות נפש להתמודד עם המצב הנוראי הזה. כל מילה נשמעת טפשית ומיותרת. כואבת אתכם, באמת ומכל הלב
אהבתיאהבתי
שרק תסבול כמה שפחות. זה מה שאני מאחלת לה עכשיו. לא מגיע לה לסבול כך.
אהבתיאהבתי
בדמעות גדולות שולחת חיבוק מחזק
אהבתיאהבתי
נסה לנשום את אלה הנשימות שאין היא יכולה לקחת האמן לי בזאת אתה עוזר לה לנשום בקלות יותר,גם אם אין זה נראה למראית עין. אותה נשימה גם עוברת לביתך.אותה נשימה תהיה איתך ועם ביתך עוד בהמשך.
בכל פעם שתנסה את שהמלצתי,תרגיש את החנק,זה שלה,שלח אותו והמשך לנשום,בשבילך בשבילה ובשביל ביתך.
אותה נשימה ,אם תחליט אהובתך להפרד מגופה,תשאר של כולכם,שם תפגשו תמיד,כי אף אחד לא מת,ברור הכאב האמן לי מנסיון,בכל זאת,אהובים נשארים,מבטיחה,והפגישות,זה הסוד,רק עם הנשימה הזאת,אהבה.
אהבתיאהבתי
דרור איריס ודר יקרים, המסך הטשטש מדמעות של כאב, ההדרדרויות הקשות והמהירות האלה, בעיקר אחרי האופטימיות של שבוע יומהולדת שהיה, קורעות לכולנו את הלב.
וכאן נגמרות המילים, מחבקת ושולחת אנרגיות של הקלה, לפחות הקלה.
אהבתיאהבתי
קורע לב….. לא מוצאת מילים
אהבתיאהבתי
אוי, דרור, ריסקת אותי. אתמול דיברתי עם איריס אחה"צ. שיחה קצרה אבל היא נשמעה ממש טוב, כך שבאמת לא הייתי מוכנה לבלוג הזה. ליבי איתכם. אוהבת את כולכם.
אהבתיאהבתי
מלאה דמעות.
חיבוק.
אהבתיאהבתי
עצוב לי לקרוא את זה 😦
המון חיבוקים.
אהבתיאהבתי
שלום,
הגעתי לבלוג הזה דרך שיתוף בפייסבוק, הייתי שמחה לעזור בכל דרך שרק ניתן
אוכל לעשות בייביסיטר על דר, הסעות, קניות או כל דבר, בהתנדבות כמובן
מקווה שתצליחו להנות מהרגעים האחרונים ביחד, טלי
אהבתיאהבתי
דרור יקר אתה. אני חייבת להגיד שאתה איש מדהים. האיש שמאוחרי ולפני הקלעים. התפקיד שלך הוא הקשה מכולם ואתה עומד בו בגבורה ותפארת. אין מילים והבחירה של איריס נבחנה עם הזמן ונמצאה כנכונה. לצד אישה כזו חייב להיות איש כזה. ודר כזו. אתם כאלו מדהימים כולכם שהלב נפעם. נפגש בבוקר ומאחלת לכם לילה רגוע. תחבק ותנשק אותה ממני.
מיכל
אהבתיאהבתי
דרור יקר,
אני מלווה את סיפורכם כבר כמה חודשים מרחוק. קוראת את העידכונים, את מה שאיריס כותבת בפורום נשים בתפוז ואת העידכונים שם… כל כך קיוויתי שהתרופה החדשה תעבוד. כל כך ציפיתי שהיא תהיה זו שתשבור את הסטטיסטיקה…
יודעת מה זה להיות הצד התומך. את הבדידות שיש בצד של המלווים את חולה הסרטן. החששות. הפחד. הגעגועים לחולה עוד בהיותו בחיים. והגעגועים העזים של אחר כך. עברתי זאת עם שני הוריי.
מאוד התחברתי לשאלה של מידד, הרופא מחו"ל. השאלה הזו והצעדים שנקטתי בעקבותיה עזרה לי להכיל את הכאב של אחרי. הרגשתי שעשיתי את רצונם ולא בחרתי בחירות קשות שנעשו תוך הרבה סימני שאלה.
מאחלת לכולכם לעבור את זה עם כמה שפחות כאב. מחבקת אתכם מרחוק וחושבת עליכם כל הזמן.
מירב.
אהבתיאהבתי
אני מנסה להגיב, אבל לא מצליחה לנסח שום דבר שיצליח לתאר את הרגשתי. מכירה את איריס וירטואלית כבר כמה שנים והפוסט הזה, כמה קיוויתי שהוא לא יגיע. הבטן מתהפכת והדמעות מציפות לי את העיניים. שולחת חיבוקים ומקווה (בכל זאת?), לטוב.
אהבתיאהבתי
דרור היקר
קוראת אותך ב'שקט ולאורך זמן,
הזמן קרב איש יקר והשינויים גדלים ואתה עומד איתן מול הנורא מכל…..אתה כבר יודע שזה אוטוטו…..ואתה נסער…..היו לך אי אלו שכיאות כתיב בפוסט של היום … כי עד היום לא נתקלתי בשגיאות כתיב אצלך..
אתה כבר שם איש יקר כי אתה יודע……
את מייק בן זוכי איבדתי "לטובת" הסרטן לפני בדיוק 8 חודשים,אני מבינה היטב את מה שאתה חווה לאורך זמן בכלל ובפרט בכרגעים אילה
אילה הרגעים האחרונים..
.הכאב הוא בלתי נסבל והבדידות עוד יותר בלתי נסבלת א-ב-ל כמו שנאמר : במותם ציוו לנו את החיים ! ובטוחני שזה מה שאיריס מקווה עבורך ועבור דר
אני שמחה שאתה מוקף בחגורה צמודה אוהבת ותומכת כי אין דבר טוב יותר מזה פשוט אין !
אני גרה בקנדה ומהמרחקים העצומים האילה אני שולחת לך את אהבתי ואת תמיכתי ואת תפילותי
אורלי שוליקובסקי
אהבתיאהבתי
דרור יקר, חצות. חזרתי עכשיו מהקרמיקה עם עבודה שהתחילה מזמן ולאיריס חלק גדול בה…ישר לתוך הפוסט העצוב הזה. מסרבת להאמין שבשבת עוד דיברנו על חצאית לחתונה וצבעים לריפוד של הספה. אתמול קיבלתי מאיריס סמס עם לב אחד אדום. שאומר הכל… אני מקווה שהיא יודעת כמה אני אוהבת אותה. מירב.
אהבתיאהבתי
אוהבת אותכם. מחבקת ומחזקת כמה שאני יכולה.
אהבתיאהבתי
עצוב. וקשה לקרוא. נדמה ששום מילה לא תוכל לתאר את התחושות.
מה אפשר לומר? אולי באמת כמו שאמרת – לשמור על מה שיש.
אהבתיאהבתי
שולחת חיבוקים מבין הדמעות. לא יודעת מה לומר, רק לחבק.
אהבתיאהבתי
נאמר כבר הכל
מחבקת ומחזקת אתכם
מקווה שתתבדו
נשבר לי הלב 😦
אהבתיאהבתי
נשבר הלב , שולחת חיבוקים זו התמודדות שאף אחד לא יכול לתאר מה אתה עובר
אהבתיאהבתי
תהיו חזקים! המון חיזוקים וחיבוקים, למרות שאתם לא מכירים אותי.
אהבתיאהבתי
קוראת ובוכה
מרגישה שאין לי מילים
שולחת חיבוק ענק לכולכם והמון אנרגיות
אוהבת
אהבתיאהבתי
איריס,דרור ודר,לא שמות רק,את השמות שלכם אני כבר שומעת הרבה זמן מטלי,כן,בתי.
על החברות שלכן,על העבודה,נסיעות לחו"ל,חתונה וכמובן לא פיספסתי אף תמונה של דר
שפורסמה.לא מאמינה,יושבת וקוראה ולא מבינה.נגמרו לי המילים.
שולחת לכם אנשים יקרים מאוד חיבוק ענק ונשיקה חמה לאיריס,דרור,לך הרבה כח להמשיך ולך דר פשושית יפה חיבוקי גדול.
אוהבת.שושי
אהבתיאהבתי
רשומה זו עודכנה
אהבתיאהבתי
הלב נשבר. אני מרגישה שאני לא יכולה לקרוא ובכל זאת לא יכולה להפסיק. בוכה מול המחשב וחושבת לעצמי כמה שבירים החיים של כולנו ואיך בן רגע הם יכולים להתמלא בכל כך הרבה כאב וצער. מחזקת את ידיכם.. ובעיקר חושבת על דר.
אהבתיאהבתי
תודה על השיתוף והמילים , אתה משרטט תמונת מציאות לא נעימה אבל מדויקת , דרך הבלוג שלך ופוסטים כמו זה אני נפרדת שוב מחברה אהובה שהמחלה הזו לקחה . השיתוף בבלוג הוא לא רק בשבילך הוא חשוב גם לנו לאנשים הזרים שבצד השני של החוט .
תודה .
אהבתיאהבתי
נשבר הלב וכואב כל כך. אוהבת אתכם (לצערי, בעיקר וירטואלית, אם כי מהמעט שנפגשנו בקאזה בעבר, ראיתי כמה מקסימים אתם כמשפחה וכל אחד בפני עצמו) , תהיו חזקים!
אהבתיאהבתי
קראתי ונשארתי בלי אוויר ובלי מילים. אח"כ הלכתי למיטה והמחשבות על איריס ועליך ועל דר המשיכו.
מתפללת ומחזקת ומקווה רק לטוב.
איריס היא אדם נדיר ויקר.
יש לה תכונה כזו שהיא נכנסת ללב ישר. מרגישה זכות על שהכרתי אותה.
אהבתיאהבתי
קוראת אותך כבר למעלה מ-24 שעות, שוב ושוב, ונעצרת כל פעם ב״טיפול תומך״. כמה נכון, מדויק וחכם יותר מכל טרמינולוגיה בלתי אפשרית אחרת.
מייחלת שהתמיכה באיריס, אבל גם בך ובדר המופלאה, תעביר אתכם את הזמנים הבאים בעדינות ובאהבה, כמו שמגיע לכם וכמו שאתם יודעים כך כך טוב ליצור ביניכם. תודה שנתתם לנו את ההזדמנות להיות אתכם ולו לזמן קצר. אנחנו אתכם, בלב, במחשבות, בתקוות, באהבה, לאורך כל הדרך המחורבנת הזו.
אהבתיאהבתי
כואב וקשה. חוויתי חוויה דומה עם הורי ודודתי. הדמעות הגיעו עם הסיפור על דר. ליבי איתכם. לא יודעת מה להגיד. פשוט להיות לידכם בשקט. חזק ואמץ.
אהבתיאהבתי
המילים חותכות.
המציאות חותכת עוד יותר.
קשה לקרוא וקשה עוד יותר עבורכם שזו מציאות חייכם.
איריס, אני יודעת שאת קוראת, ורוצה שתדעי שאני מחבקת גם אם אנו לא מכירות (יש לנו רק חברות משותפות).
עצוב, מחלה נוראית.
הלוואי ויוקל קצת, הלוואי שלא יכאב.
האם אני פאתטית שאני מייחלת לנס?
אהבתיאהבתי
דרור היקר, ליבי עם איריס, איתך ועם דר. אם יש משהו שאני יכולה לעזור, אנא אל תהסס…
אהבתיאהבתי
נותרתי חסרת מילים ודמעות בעיניים
שולחת לכם חיבוק ענק
ליבי איתכם
אהבתיאהבתי
אני לא יודעת מה לכתוב, רק שאיריס לא יכלה לבקש בן זוג טוב יותר שיסעד אותה, והורה טוב יותר לדר, שישמור עליה אחרי לכתה… תהיה חזק ואל תשכח שגם סלע איתן צריך תמיכה. אני כותבת זאת אחרי הכרות וירטואלית שטחית ביותר. חוץ מזה, אין מילים…עצוב…
אהבתיאהבתי
כל כך כואב לקרוא את הרשומה הזאת…
חשבתי מה אפשר כבר לענות לדר שאומרת – ״שאמא תהיה בבית החולים כמה זמן שצריך, העיקר שתהיה בריאה״
זה ממש קורע את הלב…
אהבתיאהבתי
no words – only tears………..
probably love is the most important
so just love each other very much
big hug
אהבתיאהבתי
איריס היקרה! (אותך דרור אני לא מכירה- למדתי בתיכון עם איריס ורק לאחרונה בעקבות הכתבות חידשנו את הקשר). איריס – את זוכרת את אבי כהנא המחנך המיוחד כ"כ שהיה לנו בתיכון? פעם הוא אמר לי שאת ואני מאד דומות והוא רואה בנו דברים דומים. איזו מחמאה זו היתה עבורי. אני בוכה עכשיו מול המחשב בבית קפה – איך אפשר להתמודד עם דברים כאלה כואבים?
נכון שאנחנו לא היינו בקשר אבל באמת שאשמח להיות פה עבורכם עכשיו – בכל דבר. כל עזרה בתפעול הבית, בבייביסיטר, בתמיכה ריגשית, בנוכחות… רק תגידו. המון אהבה! יעל
אהבתיאהבתי
איריסי , הייתי, דיברנו, זה היה לפני יום הולדתך. נפרדתי בשקט.
אני קוראת את האיש שאיתך, שלידך ואני לא מכירה אותו , רק דרכך ודרך הכתיבה שלו
ואין לי מילים, כי מה הן המילים…
אני מקווה יפה שלי שלא תסבלי, לא יותר ממה שעד כה, מבטיחה לא להוסיף דמעות בטרם עת
אני משתדלת
באמת.
אוהבת וליבי נחמץ
גילי
אהבתיאהבתי
איריס, דרור ודר היקרים… הלוואי ויקרה נס… ;-(
כל כך רציתי לדבר עם איריס לפני שבוע ומשהו גרם לי
לא להא יודעת לא התקשרתי בסוף.
אם לא יקרה נס, הרווחתי היכרות עם אישה מדהימה
ושיש לה בעל ובת מדהימים גם הם.
תמסור לאיריס בריאות ונשיקות,
מירב, שנאבקת בזבל גם היא…
אהבתיאהבתי
לצערי אני לא מכירה אתכם אישית, אבל מהמעקב הצמוד בבלוג ובבפוסטים בפייסבוק (ועוד לפני – בפורומים…) אני מרגישה מאד קרובה.
כל-כך כואב לי שאתם צריכים לחוות כזו מציאות, וחושבת שאתם ברי מזל שיש לכם זה את זו, ואת דר ואת מעגל התמיכה הענק הזה שסובב אתכם…
המון בריאות.
אפרת
אהבתיאהבתי
דרור,
מהפוסט הזה הכי חששתי והוא בא ואיתו כמובן נפרצו הסכרים ונהרות של דמעות פרצו מעניי וממשיכים לפרוץ ללא שליטה כשאני כותבת את התגובה. אין לי מילים אני ספיצלס..
מנסה מכאן לחזק אותך כמה שאפשר לחזק במצב ה"תומך" וההזוי שהוא מנת חלקכם ובלבי אני זועמת וכועסת על כמה שהחיים לא צודקים ושככה לא צריך להיות!!! זה ממש לא פייר!!! זה לא היה כלל בתוכניות שלכם מצב הזוי שכזה!!, אי עוד זוכרת את טרום הטיפול הראשון כשאיריס היתה צריכה ללכת לשאוב ביציות להקפאה לשמר אותם עד לאחר הטיפולים וההחלמה, זה ממש לא היה בתוכנית שהתוכניות יתגלגלו לכיוון אחר, ממש לא!!!! יש עוד כל כך הרבה דברים שהיא צריכה להספיק.
אני מקווהבשבילכם ובשביל דר שתתעד גם בוידאו כל דקה אפשרית שאיריס במצב בו היא כן יכולה להיות ערנית להרגיש ולבלות עם דר ואתך כמה שיותר כי זה לדעתי הכי חשוב כעת.
אם צריך עזרה במשהו אל תהסס, אני כאן במושבה השתמש בי.
יישר כוח ומתפללת לנס.
אהבתיאהבתי
דרור, היכרתי את איריס בקבוצת גמאני, קשה לתפוס ולהאמין שהסרטן הארור הזה מצליח להכניע אשה כל כך חזקה חכמה ומצחיקה כמו איריס… שולחת חיבוק חזק…..
אהבתיאהבתי
הלב נקרעְ , מבלי להכיר אישית , חושבת עליכם.
אהבתיאהבתי
נגמרו לי המילים,
נשארו רק הדמעות.
לא רוצה להאמין שזה מגיע וקורה,
זה לא מגיע לאיריס, לא מגיע לאף אחד.
רק שלא תסבול יותר,
מחבקים אתכם ומתפללים עדיין לנס.
אהבתיאהבתי
דרור היקר (וגם איריס ודר, כמובן)…
התוודעתי לסיפורכם בכתבה בסופשבוע של מעריב. מאז, אני מקפידה להתעדכן. ראשית- אני מאחלת לאיריס ולכם הקלה. כל מה שיכול להקל על סבלה של איריס ועל סבלכם וסבל המשפחה המורחבת יבורך. שנית- אני מעריצה את הכנות המוחלטת שלך דרור. איך אתה יכול לכתוב דברים כה קשים וכואבים בצורה ישירה ופשוטה ונטולת רחמים עצמיים שכזו? איך אתה בכלל יכול לכתוב את הדברים בלי להתמוטט מעצמת הכאב? הרי מדובר ביסורים בלתי אנושיים….
אני מחזקת את ידיכם בתקופה הכה קשה הזו. ומאחלת לכם, שאחרי כל הרע והנורא הזה יהיה לכולכם המון טוב. רק טוב.
אהבתיאהבתי
כל כך עצוב שאין לי מילים. העלית דמעות בעיניי
אהבתיאהבתי
מעולם לא פגשתי את איריס אבל דיברנו רבות בפרדס. יש לנו בנות בנות אותו הגיל. עצוב לי מאוד, ואני מחבקת אתכם מרחוק, ומצטיערת כל כך. לא יכולה להפסיק לחשוב עליכם.
אהבתיאהבתי
במפגש הראשון שהגעתי של "גמאני" פגשתי את איריס, שהיתה לחוצה לקראת טיפול TC שעמדה לקבל. הייתי היחידה שקיבלה אותו בעבר והצטערתי שלא יכולתי לספר לה עליו "דברים טובים"… ניסיתי לעודד אותה ש"תכף ייגמר" ואז תחזור לעצמה ושלא תדאג.
כל כך עצוב לקרוא את המילים אבל כל כך בעל ערך ומשמעות לטעמי. אתה עושה מצווה למען אלה שצריכים להבין מה שעובר על מי שמלווה אדם קרוב כל כך וכמו כן מאפשר לעצמך להביע – דבר כל כך נדיר לפעמים…
מאחלת לכם ימים של שקט, רוגע, יחד, שתזכו להספיק כל מה שתצליחו ושהאהבה והמחשבות של כולם נתונים אליכם וכמו שכתבת בעבר – זה הרבה……….
חיבוקים חמים לכולכם
אהבתיאהבתי
קשה כלכך להגיב. לפעמים פשוט נגמרות המילים והלב נקרע. מחבקת אתכם חזק חזק חזק. איריס זכתה באיש נדיר שעימו היא יצרה את דור ההמשך. חיבוק ענק
אהבתיאהבתי
דרור שלום, גם אני קוראת ומאחלת לכם שלווה והקלה. שהימים שנותרו יהיו יפים ונטולי כאב וקשיים ככל האפשר.
אהבתיאהבתי
דרור, קראתי את הפוסט פעם קודמת, ובחרתי לא להגיב. המצבים האלו שאתה (וחברות/חברים) אחרים מתארים ברגעים אחרונים, מרגישה צורך לקרוא, כמעט אובססיה. ואז המחשבות… זה התהליך הצפוי לי? מתישהו? או, איך זה יהיה אצלי ???
התפללת, שתחזיק מעמד עד 27.7… סה"כ עוד 4 ימים…. ובמחשבה שנייה, אולי בורא עולם בחר לקחת את איריס שלא ביום הולדתה של דר היקרה. אולי במצבה לא היתה מסוגלת להיות נוכחת במסיבה, והצער הוא גדול לכל המשפחה, או אם נשמתה היתה חוזרת לבורא עולם באותו תאריך ? לא היה יכול להיות עצוב מכך, שביתך המקסימה תגדל עם הזכרון של יום הולדת + יום זכרון לאמא…
שולחת לך ולדר חיבוק גדול. קשה לנחם בכאב אין סופי. החיבוק, תמיד אנו זקוקים לו…
ת.נ.צ. ב.ה.
אהבתיאהבתי
אין באמת מילים אחרי טקסט כזה. רק המון עצב, ואמפתיה. תודה שחלקת.
אהבתיאהבתי
פינגבאק: מערבולת של רגשות | אב במשרה מלאה
פינגבאק: גורל, רגשות אשם ואיריס « במזל סרטן
פינגבאק: עוד חוזר הניגון «
פינגבאק: לזכרה של דנה רוטמן |
פינגבאק: תחנות | אב במשרה מלאה
פינגבאק: בין כסה לעשור | אב במשרה מלאה
Appreciate your bloog post
אהבתיאהבתי