בזכות אי ההתערבות

גדי ויכמן ניסה להרדים את הבת שלו בת השנתיים. אני יכול להזדהות עם המשפט הזה כל כך, התמונה של אב היושב ליד מיטת בתו, מלטף אותה ומנסה להרדים אותה כל כך מוכרת לי. כמה פעמים שעשיתי זאת עם דר בשעות מוזרות בלילה. אלא שלבת של גדי לא הפריעו חלומות רעים. הפריעו לה בני נוער אלימים שהשתוללו בפארק ליד הבית, שתו, ניפצו בקבוקים והרעישו. גדי בסך הכל ירד לבקש מהם שקט ונרצח.
רבות נכתב בזמן האחרון על כל שהחברה שלנו הפכה לחברה שאין בה סולידריות. פעם היו אומרים שבניו יורק אתה יכול למות ברחוב ואיש לא יגש אליך. בישראל אתה רק מתעטש ושלושה אנשים יציעו לך ממחטה. ככה לפחות זה היה פעם. היום נוקטים בשיטה של אי התערבות. למה להסתבך? למה להעיר? אני עוד עלול להידקר בעקבות מילה לא נכונה.
כתבתי על כך בעבר, על תחושת חוסר האונים וחוסר הבטחון של אזרח שומר חוק שנתקל בבן תשחורת שלא אכפת לו שהוא מרעיש, מפריע או מסכן אחרים.
הסיבה לתחושה הזו מתגברת בעקבות אזלת היד של המשטרה. ניסיתם פעם להתקשר למוקד 100? בדמיונכם ראיתם מוקד מבצעי היי-טקי, שבכל רגע מכוון ניידות לאירועים פליליים. בפועל עונה לכם חיילת שח״ם (כי אף שוטר לא רוצה לעבוד במוקד 100), שנדמה שהדבר האחרון שהיא רוצה לעשות או יודעת לעשות זה לעזור לך. שלא לדבר על הבנה בגיאוגרפיה של ישראל:
פעם נסעתי בכביש 4 לצפון בצהריים, ואחרי גשר תע״ש התנועה נעצרה לדקות ארוכות. התקשרתי 100 וענתה לי מישהי שכנראה ישבה בפתח תקוה. יש עומס חריג בכביש 4, קרה משהו, התנועה נעצרה לגמרי ולא ברור מה קורה, דיווחתי. איפה זה כביש 4, היא שאלה אותי. כביש 4, הכביש הישן בין תל אביב לחיפה, עניתי. אין לי במחשב כביש 4 היא ענתה, יש לי 471, אתה מתכוון ל-471? עזבי, לא חשוב, עניתי. וסגרתי.
זו רק דוגמה פעוטה לרמת המוקד המשטרתי. אם מוקדנית לא מכירה כבישים, איך אפשר לצפות ממנה לכוון שוטרים משועממים במשמרת לאירוע של הקמת רעש או אלימות. זה עלה בפרשה של האונס הקבוצתי בטיילת, כשעדת ראיה שעובדת כפרקליטה התקשרה ל-100 והשוטרים שהגיעו ״לא מצאו אירוע״.
דובר המשטרה כותב הבוקר בעיתון של השלטון שהמפכ״ל דנינו הורה למפות את אתרי הקמת הרעש בכל מרחב ולהכין תכנית בכל מרחב לטיפול מהיר באתרים אלה. מזל שיש לו מצגת לכסות את עצמו ולטעון שהוא עושה משהו. הוא גם מתפאר בכך שהשנה נרצחו עד כמה רק 32 אנשים לעומת 50 בשנה שעברה. נו שוין. אני בטוח שבגרפים של סיכום הרבעון אצל השר לבטחון פנים זה יראה יפה.
רבות נכתב על תיאוריית החלונות השבורים שיושמה על ידי ג׳וליאני בניו יורק. נדמה שמשטרת ישראל רצה לעשות את ההיפך. במקום להתייחס לאירוע בחומרה, ולהבין את המשמעות של אירוע פעוט כמו הקמת רעש על ידי שיכורים בגינה ציבורית, המשטרה תמיד תנסה לגמד אותו. פעם ניסו לפרוץ לבית של ההורים שלי, הפורצים עקרו את אחד הסורגים והצליחו לפתוח חלון והפעילו את האזעקה. הפורצים ברחו. שוטר משועמם שהגיע בעקבות הקריאה אמר ״עזבו, זה לא פריצה, זה אולי השחתת רכוש, כי הם לא נכנסו פנימה, תגיעו מחר לתחנה להגיש תלונה״. שוטר נוטה לגמד את האירוע, לטעון שלא מצא אירוע, לא פגש את המודיע, לסגור אותו כמה שיותר מהר כדי לא לייצר לעצמו עבודה.
מזמן הבינו האזרחים בישראל שהמשטרה לא תגן עליהם (זוכרים את קריאתו של שר המשטרה קהלני לאזרחים לצאת לשמור על עצמם?) ולכן הבטחון האישי שלנו מופרט: מוקדים פרטיים, ניידות שיטור פרטיות, חברות אבטחה ועוד. העשירים סוגרים את עצמם בשכונות סגורות והאזרחים הפשוטים לא מעזים לצאת ולהתלונן על בני נוער שמתפרעים בגן הציבורי. הרי על פחות מזה נדקרו פה בישראל, אז למה להסתבך. עדיף לסגור את החלון ולעשות את עצמנו כאילו לא שמענו ולא להיפגע. ואחר כך שואלים איפה היו השכנים שכל זה קרה, למה אף אחד לא התלונן או ניסה לעצור. כי זה מה שקורה כשמתערבים.
אנחנו מעדיפים להסתגר מאחורי חומות וסורגים, לגור בשכונות ״הטובות״ והנכונות, לא לראות ולא להתערב. ההפרטה של הבטחון האישי הביאה אותנו לתפיסה של כל אחד לעצמו. הסולידריות נגמרה. עדיף להיות ער ולסבול מרעש מאשר למות.

20120506-092438.jpg

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת חברתית, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

15 תגובות על בזכות אי ההתערבות

  1. nofar הגיב:

    מזעזע! הלוואי ויחמירו כבר את הענישה בארץ!

    אהבתי

    • נילי הגיב:

      הענישה לא משנה כלום אם לא תופסים אותך.
      היום כל נהג שיכור ימשיך לנסוע ולא יעצור להגיש עזרה לפצוע
      היום עד שהמשטרה מגיעה הנערים הדוקרים כבר מזמן ברחו
      מה שצריך פה זה משטרה חדשה

      אהבתי

      • nofar הגיב:

        נכון שהענישה לא תשנה כלום אם לא יתפסו אותך ונכון שאפשר ורצוי וראוי לבוא בטענות למשטרה שלא מתפקדת, אבל אולי אם הנוער המטומטם הזה יבין שיש לו מה להפסיד והרבה אז הוא ישנה את ההרגלים המגונים האלה של ישיבה בפארקים עם שתיה חריפה.

        אהבתי

      • דרור כהנוביץ' הגיב:

        נופר, ענישה לא מרתיעה את הרוצחים. כולם יודעים שעל רצח מקבלים מאסר עולם ועל הריגה כמה שנים בכלא. את השיכורים זה לא מטריד. מה שאכפת להם זה הכבוד ובשביל כבוד רוצחים.
        הסיכוי של מתפרעים כאלה להיתפס במידה ולא היה מבוצע רצח הוא אפסי. במקרה הטוב היתה מגיעה ניידת, היו אומרים להם ללכת משם והשוטרים היו הולכים לדרכם.

        אהבתי

  2. ליאת הגיב:

    דוקא אם תתעטש לכולם יהיו עצות מועילות על רופאים ותרופות כאלו ואחרות.
    כל כך מייאש מה שקורה כאן. כולם מגבים את עצמם בססמאות ומצגות הממשלה, המשטרה ומשרד החינוך. בפועל תמיד יש מישהו אחר אחראי ואף אחד לא עושה כלום. שלטון החוק בארץ מתפורר והמנהיגות עסוקה בלהפחיד אותנו מאירן.

    אהבתי

    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      מסכים בהחלט. הבטחון האישי מעורער והממשלה עסוקה בשיסוי קבוצות אזרחים אלה באלה (בניכוי החרדים והערבים…) ובקמפיין הפחדה מאירן. אנשים רוצים לדעת שיוכלו לרדת לגינה הציבורית ולחזור בחיים

      אהבתי

  3. motior הגיב:

    מפחיד מאוד. גם אצלי יש הרבה פעמים בני נוער שמרעישים למטה… מעולם לא לא חשבתי אפילו לרדת להתעמת איתם. אנחנו מסתפקים בלהתקשר למשטרה או למוקד העירוני. לפעמים זה עוזר ולפעמים לא.
    הבעיה היא לא רק המשטרה (אם כי היא גם חלק גדול מהבעיה) אלא התרבות האלימה והקלות הבלתי נסבלת של דקירה. לדעתי זה התחיל בזמן האינתיפדה השניה אבל אולי אני טועה.

    רק הערה אחת — לא ברור מה באמת קרה באותו אירוע בחוף אבל נראה שאונס זה לא היה.

    אהבתי

  4. volcman הגיב:

    אני כ"כ מסכים עם מה שאתה כותב, אבל אני לא מסוגל לעשות על זה LIKE.
    אבל זה לא רק המשטרה. זה גם מערכת בתי המשפט, שמקלה בעונש של מורשעים בדין, ונותנת להם עונשי בדיחה. קראתי לא פעם ולא פעמיים פסקי דין בהם כתוב ש"הנאשם הרס את חיי המתלונן/ת" וקיבל 1,000 ש"ח קנס (ע"ע תאונת הדרכים של שחר גרינשפן) או 10 חודשים בפנים (במקרה של אונס) וכו' וכו' וכו'.

    אבל זה לא רק המשטרה, מערכת בתי המשפט, מערכת החינוך, התנהגות אנשי הדת במדינה, חלק מהמתנחלים, ועוד ועוד ועוד. אני קצת מקצר תהליכים וניגש ישר לראש הפירמידה: איך אמורים להגיב אזרחי המדינה, אם הכנסת מאכלסת בתוכה גנבים (בניזרי, הירשזון), אנסים (קצב), מרגלים (בשארה) ואנשים הקוראים להשמדת המדינה (זועבי / טיבי)?!?!?!

    אהבתי

  5. tal הגיב:

    מה יש להוסיף? אמרת כמעט הכל. בעניין חוסר הסולידריות אתה צודק לגמרי. אני כתבתי מזמן על זה כבר. המקרה עם המוקדנית/יומנאית היה כמו המערכון שהיה בארץ נהדרת שבו היומנאית אומרת לאזרחית: גם אני חשבתי עד שנהייתי שוטרת שזה מסמל חוג פילטאטיס (על תמרור נכה . התמרור הכחול עם דמות של אדם על כסא גלגלים שנראה בתמרור כאילו הוא נשען על כדור גדול) עצוב…..

    אהבתי

  6. Ari Cohen-Nov הגיב:

    מסכים עם כל מה שכתבת דרור, ועם מה שכתבו מרבית המגיבים. קשה לשים את האצבע על האשם היחיד בהתדרדרות. המשטרה אף פעם לא הייתה יעילה, ועדיין, לפני 20 שנה היו הרבה פחות מקרים של אלימות פיזית ואובדן תחושת הביטחון האישי ברמה שאנו חווים כיום. ישראל המודרנית הופכת להיות כמו שאר אומות העולם (גלובליזציה ?) שבה תחושת השייכות לקולקיב הולכת ונעלמת ואת מקומה תופס האני האינדיבידואלי (במקרה הטוב) או האני האגואיסטי. פעם היינו שיכים לקבוצה שהיו לה מטרות די מוגדרות כמו "להקים מדינה" ו"להגן על המולדת". היום לא מתביישים וזה אף מקובל להשתמט משירות חובה או מילואים. ואם האני במרכז, ויש גיבוי של ההורים, אז המורים לא יגידו לי מה לעשות, ואח"כ גם ההורים לא מסוגלים להשפיע כשבני הנוער יוצאים ושותים אלכוהול.
    כניסת האלכוהול לחברה הישראלית הוא אחד הזרזים להתנהגות אלימה בכל ההיבטים. נהיגה פרועה שמביאה לפגיעה ומוות בחפים מפשע, קטטות אלימות במועדונים, בפארקים או במרכז השכונתי… הכל ידוע ולעוס לעייפה. פעם האלכוהוליסט היה אדם מבוגר, מסכן מנודה ששייך לשוליים של החברה, והיו בודדים כאלה. כיום גם הנוער ה"מקובל" (מה שכינו בעבר, במידה גבוהה של צביעות וגזענות- "בני טובים") נוהגים לשתות.
    מה ניתן לעשות? כידוע חוקי היובש לא פתרו את בעיית האלכוהול בארה"ב של שנות ה-30, אלא הולדו את הפשע המאורגן. אבל מה שהאמריקאים יודעים לעשות טוב מאוד, ביעילות אכזרית- זה אכיפת חוקי שתיה ומכירת אלכוהול לצעירים מתחת לגיל שתיה. בעל פאב/ מסעדה שנמצא עובר על חוקים מאוד ברורים, מאבד מיידית את רשיון העסק שלו ונשפט- והאכיפה יעילה. מי שמעורב בתאונת דרכים והוכח שהיה אלכוהול בדמו (אפילו לא שיכור) צפוי לעונשים קשים ביותר כולל שלילת רישיון לשנים / לצמיתות. לא קיימים פתרונות פלא, אבל מודל "החלונות השבורים" שמתחיל מלמטה, ואכיפה אמיתית, לא רק בהבט הקהילתי, תיתן תחושת ביטחון בסביבה הביתית.
    אבל לא רק זאת, נדרשת אכיפה גם ברמות אחרות כנגד אוכלוסיות שמצפצפות על החוק באופן כמעט גלוי: בדואים בנגב, שלא שומרים על החוק כשיטה (גניבת ברזל חסרת רסן, גניבת מכוניות, פלישה לאדמות מדינה, פשע מאורגן באזורים מסחריים בנגב), שוק אפור פורח, מופעל ע"י משפחות פשע שמפעיל שיטות אלימות של המאפיה לגביה, כמו גם חברות מחזור שתורמות לאיכות הסביבה ולהתעשרות משפחות הפשע כאחד ועוד… אני חושב שכנגד סוג כזה של פשע ואלימות ממוסדת צריך להפעיל את משמר הגבול ויח' משטרה מיוחדות שמיועדות להילחם בנגעים אלה באופן ממוקד. מה קרה לאותה יח' משטרה שהתמחתה במלחמה בתופעת גנבי הרכב הרווחת והייתה מצויידת במסוק וטרקטורונים? מדוע נסגרה? הרי ההישגים שלה היו טובים והם התחילו לקטוף את הפירות של ההתמחות המיוחדת שלהם. המשטרה הרגילה קטנה מדי על ממדי הפשע, כמו שהודה הבוקר דובר המשטרה. אנחנו לא צריכים עוד ניידות שיצודו נהגים שעברו את המהירות המותרת בכביש 1, צריכים משטרה עם יח' מיוחדות שלוחמות בצורה מקצועית בפשיעה ומחזירות את שלטון החוק שאבד בכל כך הרבה מקומות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s