למחלת הסרטן יש אופי כזה, ששוכחים אותה ביום יום, עד שפתאום, כל כמה חודשים מקבלים תזכורת שהיא נמצאת שם, סוג של בעיטה בבטן למי שהספיק לשכוח. ההדחקה היומיומית והגישה הצינית היא התמודדות טבעית עם מחלה סופנית. אלא שלפעמים הידיעה פורצת את מסך ההדחקה ובועטת בבטן כל כך חזק, שקשה להתמודד.
בשבת בצהרים איריס קיבלה הודעת מייל עם התשובות של בדיקת הסי.טי. מאיכילוב. כמו שצפינו, הגידולים הפסיקו לקטון והחלו לגדול. וההוא, הסורר, בבית השחי בכלל לא מתרגש מהקרנות וכימותרפיה וממשיך לגדול. למרות שלאיריס כבר היתה הרגשה שאלה יהיו התוצאות, יש מיילים שלא צריך לפתוח בשבת. סתם מעכיר את האוירה.
איריס קראה לי והתחבקנו. היא בכתה ואני חיבקתי. מה יכולתי להגיד? אילו מילים אפשר להגיד לאדם שהאופציות שלו הולכות ונגמרות? מה אומרים לאדם שרשימת התרופות שקיבל ולא עבדו ארוכה יותר מהרשימה של אלה שעדיין לא קיבל? למדתי פעם שעדיף לחבק ולא לדבר. לא לנסות להפסיק את הבכי. אז חיבקתי את איריס דקות ארוכות.
באפריל 2011 הודיע פרופ' ענבר לאיריס שתוחלת החיים שלה תהיה שנה וחצי-שנתיים אם לא תמצא תרופה שתעזור להקטין את הגידולים שצומחים בגופה. אנחנו תיכף מתקרבים לשנה מאז, מבלי שנמצאה תרופה.
"אני לא רוצה למות" איריס קראה. "אני לא רוצה שדר תגדל בלי אמא? מה היא תזכור ממני? מה ישאר לה ממני?". חיבקתי את איריס וניסיתי לחשוב מה ישאר אחרי מותה. הכל ישאר. כל הזכרונות, כל קיר, כל מסמר בבית, כל תמונה, כל עבודת קירמיקה ועיסת נייר, כל הצילומים המשפחתיים שהגדלנו ותלינו בבית. הרי איריס השקיעה בבית שלנו מחשבה בכל מדף, כל צבע, כל טקסטורת טיח וכל ברז. כל דבר צועק "איריס". כל ארוחה משפחתית, כל מפגש עם חברות מהקומונה, כל אירוח, הכל הוא "איריס" בבית. ובכל זאת, מה דר תזכור מאמא שלה? מה אני זוכר מגיל 3 – 4? מה מסוגלים לזכור מהגילאים האלה? אולי איזו תמונה מטושטשת בזכרון מהגן.
באפריל 2011 החלטנו להשאיר לדר כמה שיותר זכרונות מאיריס. בגלל זה הקדמנו לטוס ללונדון ביחד, כדי שדר תכיר את רחוב אוקספורד, את חנות סלפריג'ס, את הביג-בן וטאואר ברידג' ואת המקומות שאיריס ואני כל כך אוהבים בלונדון. עכשיו נדמה שהאופציות הטיפוליות נגמרות ולא הספקנו כלום.
אולי אשתדל לצלם יותר את איריס בוידאו? להשאיר לדר מכתבים מצולמים מאמא שלה. אולי זה יהיה לה קשה מדי לצפות? מי יודע.
אחרי כמה דקות של בכי איריס התעשתה והחלה לראות סרט רומנטי דבילי בטלויזיה. כזה שלא מעסיק יותר מדי את המוח. אני הבאתי אחר כך את דר מאחותי והשכבתי אותה לישון בצהריים. הקראתי לה את "הכבש הששה עשר". כשהגעתי ל"שיר לשירה", וקראתי את המילים האלה, עיני דמעו:
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.
עולם חדש וטוב אני אתן לך.
כבר במבט כחול את מגלה,
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ צהוב צהוב מתוך האפילה.
לא יודע למה זה קרה, אבל הרגשתי כאילו מדובר בשיר פרידה, שיר ניחומים, כמו שיר שמקריאים מעל הקבר בהלוויה. בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי מתכנן ומתכונן למוות של איריס. איפה נשב שבעה. איפה אשב בסלון, מי יבוא לנחם, אילו תמונות נקרין לזכרה של איריס. ממש הפקה של אירוע.
אחרי הצהרים הגיעו חברות של איריס עם הילדים ושקענו באירוח והכנת פיצות מקמח מלא. ההדחקה הטובה שוב שבה ונפרסה מעלינו כמו שמיכת פוך מפנקת. לפחות לכמה שעות.
התמונה שלמעלה תלויה על הדלת שלנו, גם בשחור לבן וגם בצבע. היא צולמה באוקטובר 2010 באירוע יום הולדת 60 שערכנו בהפתעה לאמא של איריס אצלנו בחצר. צילם אותה חן גלילי, הצלם המוכשר. איריס כאן אחרי ניתוח הסרת גידול ראשון, לפני הכימותרפיה, הסתפרה קצת קצר יותר כדי שדר תתחיל להתרגל לתספורת הקרחת הקצוצה שלה. ככה דר תזכור את איריס, מביטה עליה מהדלת כל יום, מקבלת אותה חזרה הביתה.
בערב שבת ישבנו אחרי ארוחת ערב אצל חברים, ודיברנו עם מישהי שלא הכירה את איריס על המצב שלה. בשלב מסוים בשיחה היא נראתה די המומה, והבנו שאנחנו ציניים בהתייחסות שלנו למחלה, בצורה שלא כל אחד מבין. הציניות וההדחקה הן התמודדות טובה עם המחלה. איריס, לדוגמה, אמרה שחבל שנרשמה ללמוד השנה כי לא נראה לה שהיא תצליח לסיים את התואר. אני לא הסכמתי איתה, ואמרתי לה שבמצבים כאלה אדם צריך לעשות מה שעושה לו טוב, ואם ללמוד ממשל בבינתחומי עושה לה טוב, אז שתלמד ולא משנה כמה זה עולה או תדאג האם תצליח לסיים את התואר.
וחוץ מזה, עוד לא הרמנו ידיים. יש עוד כמה תרופות לנסות, ועוד כמה מומחים לפגוש. יש עוד הרבה הופעות של "ילד פעם" בשבת בבוקר. נקווה לטוב.
אב במשרה מלאה 
אני לא נוהגת להגיב ככה בדרך כלל, אבל אני קוראת. מסתכלת על התמונה שלכם, וכל מה שאני חושבת בלב זה "סססעאמק!!".
יאללה, שתמצא כבר התרופה הזאת וכל זה יהיה סיוט שיחלוף…
אהבתיאהבתי
תודה תמר.
הידידות עם כל החברים מחזקת אותנו מאוד.
אהבתיאהבתי
וואחד בעיטה בבטן. ואני דווקא לא שכחתי.
לא מסוגלת לכתוב מילים חכמות עכשיו. או משהו קוהרנטי בכלל.
אז רק מחזקת אתכם מאד, אוהבת ומחזיקה אצבעות למציאת תרופה שתחסל את החולירע ולבריאות.
אהבתיאהבתי
תודה על החיזוקים והחיבוקים.
אהבתיאהבתי
מצטרף למה שכתבת.
במקביל, אני חושב שבשביל שדר תזכור את איריס, אז תצלם את איריס לבד וביחד עם דר כמה שיותר. גם סטילס, ובמיוחד בוידיאו, שדר תוכל לשמוע את הקול של איריס, לראות התמשכות של סצינה מסויימת, ולא הקפאה של 1/125 שנייה. זה אחרת לגמרי.
אני לא מכיר אתכם אישית. את איריס "פגשתי" בזמנו בפורום מסויים בתפוז (הייתי עם ניק אחר), אבל מאז אני עוקב אחרי השתלשלות המחלה הארורה הזו. ליבי איתכם.
אהבתיאהבתי
ובמחשבה שנייה – כדאי שתשתמשו בכל אמצעי: גם מכתבים, ובעיקר חוויות משותפות של שתיהן ביחד.
אהבתיאהבתי
ממשיכים להתפלל כל הזמן .
עוד לא נמצא הגידול שיכול לנצח את איריס.
אהבתיאהבתי
דברת, תודה. הדברים שלך מחזקים אותנו.
אהבתיאהבתי
זה הורג אותי. כל פעם אני קוראת אותך, פה ובתפוז, ולא מגיבה. אבל זה הורג אותי. זה נראה לי כמו אחת ההתמודדויות הקשות ביותר שאתם עוברים. העובדה שהמוות הוא חלק מהחיים שלכם, זה לא משהו כל כך פשוט. ובכל זאת, אני מתפללת, מייחלת, חושבת, מקווה שרק תגיע התרופה. אמן.
אהבתיאהבתי
מרים, נעים להכיר גם קוראים סמויים 🙂
תודה.
אהבתיאהבתי
פעם היתה איזו פרסומת – "זה שאתה נושם עדיין לא אומר שאתה חי"
יש אנשים שעוברים בעולם הזה בלי ממש לחיות את החיים.
איריס האהובה והמדהימה היא ללא ספק האדם הכי "חיי" שאני מכירה.
היא תופסת את העולם הזה בשתי ידיים ושותה לשוכרה את צוף החיים הטובים בלי להתנצל ובלי טיפת רגשות אשם.
המחשבה שמחברת בין המושג הזה – "איריס" לבין המושג הזה "מוות" זאת מחשבה כל כך צורמת וכל כך אקסימורונית שהדבר היחידי שאני מסוגלת לעשות הוא להחליש את המחשבות שלי לחלוטין ולא לחשוב בכלל.
זה פשוט לא משהו שהמח האנושי מסוגל לתפוס.
אהבתיאהבתי
נילי,
איריס בהחלט יודעת למצות את החיים (ספרי את זה למנהל סניף הבנק שלנו ;-))
תודה על החיזוקים.
אהבתיאהבתי
אנחנו אוהבים אתכם.
הזאתי שאיתך, היא עקשנית גדולה.
אנחנו בונים על זה.
עד שבת נשיקות וחיבוקים וירטואליים. בשבת נעשה השלמות.
אהבתיאהבתי
טושה,
אתמול דר קיבלה את המכתב שלכם ומיד שלחנו מכתב בתגובה.
אתם מחזקים אותנו.
אהבתיאהבתי
איריס ודרור אהובים שלנו. אנחנו אתכם במלחמה!!!
אהבתיאהבתי
אוי אתם בסדר. אוהבים אתכם, די, תמשיכו.
מי היה יודע ש"בזכות" הסרטן נכיר אנשים מופלאים כמו דיצה ואריק.
אהבתיאהבתי
דרור,
סכינים ללב, זאת הגדרה מזערית למה שעברתי בזמן שקראתי אותך,,
שולחת המון כוח להתמודד בכל מובן המילה,
ומציעה בשמחה לקחת אחריות על איזה ביקור הסחה.
המון נשיקות ובריאות
אהבתיאהבתי
היי מורן,
אני כל פעם מתלבט אם להגיע עם דר אליכם לפעילות. נראה לי שאענה להזמנה בקרוב.
תודה.
אהבתיאהבתי
לדרור איריס ודר יקירנו,
אני במשרד כרגע ,קצת מאוחר ,אחרי חצות.דיצה מבקשת לדעת אם ראיתי את המייל ששלחה היא אלי,את הבלוג שלך העוסק הפעם במה נשאיר אחרינו.
כאב כמעט מוחשי מפלח את גופי ,בעודי קורא את "מה נשאיר אחרינו". לפני כשבוע ביום שלישי פגשתי אותכם בכפר ויתקין במסיבת יום ההולדת של דיצה ,לאחר החיבוק איתכם לאחר שגיליתי אותכם שם,אמרתי לך בשמחה ,כי קראתי והתרשמתי מאוד מהדרך הפדגוגית בה אתה מתאר בבלוג ,איך לימדת את דר המדהימה, מהו מכתב ואיך כותבים מכתב ולמי ,מהו המסלול של המכתב בניגוד ל- מייל ו\או sms ו\או כל דבר דיגיטלי ,אינטרנטי,טלפוני ואחר….ואיך שמחתי לדעת כי היא שלחה מכתבים ועכשיו היא מצפה לתשובה.והרי הציפיה היא חלק מכל הענין אמרת. הבטחתי לך ,לכתוב לה מכתב תשובה,להביא את המכתב אליה ולשים אותו מתחת הדלת ,שהיא המתוקה לא תצטרך לחכות כל כך הרבה לדואר ישראל שיעשה את העבודה. והנה עכשיו במקום מכתב שטרם התקבל לצערי בתיבת הדואר ,אתה מספר במעין שלווה, צינית מקפיאה ומשתקת , על התשובות שקיבלה איריס בשבת…..וליבי מתכווץ תוך כדי הקריאה.,,, אני רוצה לומר רק כי בנו אתם נגעתם… עמוק בפנים…בפנים המאירות ,בתקווה האין סופית,באהבה אין קץ לדר,לדרך חינוכה, למחשבה איך לגרום לה נחת,ענין ומתן אהבה , בבית המדהים שבניתם גם זה הפיזי וגם האוירה הנהדרת שבו, בחיוך שלכם ,באהבה שלכם לסובב,בנוכחות שלכם בחיים של מי שאתם נוגעים,בנתינה לנו ולניבי בפשטות ובאצילות .
דרור יקר, האם כל זאת לא עונה על השאלה מה נשאר אחרינו? האם אתה חושב שרבים מצליחים להטביע חותם שכזה? זכות גדולה היא לנו להכיר אותכם כזוג וכמשפחה. נמשיך להיות כאן לצדכם….
אוהבים: דיצה ואריק
אהבתיאהבתי
אריק, החבר הכי טוב של דר. דר כל כך מתרגשת בכל פעם שהיא שומעת שאתה עומד להגיע.
מי היה יודע שהכרנו אותך ואת דיצה וכל המשפחה רק לפני כמה חודשים.
רק "בזכות" הסרטן פוגשים אנשים מדהימים כאלה, אוהבים, מחזקים, מקבלים ועוזרים.
הנתינה שלכם אינסופית, האהבה שלכם בלתי נגמרת.
הבלוג הזה הוא התרפיה שלי, להוציא אל הכתב את מה שאני מרגיש וקשה להגיד בעל פה.
הסרטן נתן לנו השבוע בעיטה בבטן. בשבוע הבא נבעט בו בחזרה.
תודה על הדברים שכתבת. תודה על הנתינה והאהבה שלך.
ומילה אחרונה – תחזור הביתה. זה לא נעים להיות במשרד ב-12 בלילה. אתה צריך כח כדי לבנות עם דר בלגו.
אהבתיאהבתי
הפעם ורק הפעם, אני "האלימות הזו" לבעוט חזרה חזק והרבה וכמה שיותר ואם צריך להוסיף גם כמה נגיחות ו"מיני מכות אחרות" כל מה שצריך כדי לגרש את "החושך" המאיים הזה.
אהבתיאהבתי
מלכה, מחפשים מאמן לנבחרת ישראל 😉
תודה, אין חברים כמוך.
אהבתיאהבתי
לגו זה האהבה שלי, תמיד היה . לגו עם דר זה התענוג שלי ,כי לבנות באבני לגו זה קסם וההנאה זה עם מי בונים. דר היא אחלה פרטנרית…..גם דעתנית באיך ובאיזה צבע ואיפה… אני אצלצל ואגיע מקווה שעוד השבוע.
לעצם הדברים שכתבת, אין שום דבר שאמרתי שלא מגיע לכם, אתם נהדרים, נקודה, לגבי דידי, הזמן הקצר של היכרותנו אינו מדד לכלום אלא משמעות ההיכרות ביננו היא העיקר .
לסיכום ,לדעתי ,אסור שיעבור יום אחד מבלי שנאמר לאנשים האהובים עלינו כמה אנחנו אוהבים אותם. אז אמרתי זאת לכם.
מחבקים
אריק&דיצה
אהבתיאהבתי
אין לי שום דבר מתוחכם או מרגש לכתוב, פרט לכך שאני ממשיכה להחזיק אצבעות, ובטוחה שיקרה איזה נס.
העקשנית שלך תסיים את התואר, ושניכם תסעו לעוד מדינה עם דר, ותחיו.
מה איריס משאירה אחריה? מבחינתי זה ברור: את איריס!!. את האנרגיות המדהימות, את מה שהיא משאירה בכל מי שרק נוגע בה קצת. אין כמו איריס .
אוהבת, מיכל
אהבתיאהבתי
ואת עצי ההדר שהיא התעקשה לשתול בגינה בניגוד לעצת אדריכלית הנוף שלה וצורכים מים פי 4 מכל הגינה 😉
אוהבים אותך, מיכל.
זה נהדר לראות כמה אנשים דואגים ומסייעים בשעת צרה.
תודה.
אהבתיאהבתי
מה שמיכל אמרה!
לא רוצה בכלל לחשוב אחרת.
אהבתיאהבתי
לא יזיק לקפוץ לאומן.
אהבתיאהבתי
😉
אהבתיאהבתי
מצטערת, מסרבת להאמין שיש משהו שמנצח את איריסג ,הבולדוזר המזיזת הרים שאין מה שעומד מאחוריה מצדדיה ומלפניה [1 2 3 ?] אנחנו מכירות מהפרדס, ואת הימים שהייתי יושבת מול טבלת אקסל ושוברת את הראש "איך לעזאזל עולה לי ככה התקליטן ואיריסג הצליחה בפחות" וכמובן סיפורי השמלה :-).
צ'טערת.. מסרבת להאמין . שהלובסטר הזה יילך לעבוד על מישהו אחר,קרציפחולה מעצבנת.
אוף!
אהבתיאהבתי
לקח לי זמן להזכר בסיפורי דקר ושמלת החתונה.
תודה לך.
אהבתיאהבתי
אתה, איש שלי – הפרס הכי גדול שיכולתי לקוות לו. איך אמרה לי מישהיא אתמול (מי זו לעזאזל היתה? אוף, הכימו בריין הזה) – את רואה – היה שווה לחכות. אה כן. נועה גור.
ולכם, כל החברים שלנו – לא הייתי עוברת את הגיהנום הזה בלעדיכם. אין בכלל תודות בעולם לדעתי שיוכלו להביע את מה שאנחנו מרגישים כלפי התמיכה האינסופית הזו.
ויאללה – גו ניבלבין. גו !!!!
אהבתיאהבתי
מי את, איריס של דרור? 😉
אה, זו שאמורה ללמוד עכשיו. תחזרי ללימודים מיד!
אוהב אותך, גם אם צריך את הבלוג כדי להביע את מה שאני מרגיש.
אהבתיאהבתי
אני זאת שמשיגה בעבודה 97 – ומקבלת מבן הזוג התומך שלה את התגובה: "איפה הלכו 3 נקודות"?????
מה אתה חושב – מאז שבת אני מחכה לפוסט שלך…
(וכדי לא לשבת עם עיניים מנופחות מבכי בשיעור מיקרו – הצלחתי להתאפק עד ההפסקה. אתה גאה בי?)
אהבתיאהבתי
כן, זאת אני!! ואת ודר בידיים הכי טובות שיש, האיש שלך באמת משהו מיוחד.
ובאמת איפה איבדת את ה 3 נקודות האלה!!!???
טוב שאין קורס בהתעמלות בבין תחומי כי זה היה בטוח מוריד לך את הממוצע.
אהבתיאהבתי
צריך לשחזר את התרגיל בהתעמלות של שתיכן. זה יכול היה להפוך לסרטון ויראלי ביוטיוב.
ובכלל השאלה "איפה אבדו שלוש נקודות" היא של האמא של גב' איריסון, בעלת כרטיס האשראי, הכספומט, לאה גולדמן.
אהבתיאהבתי
מאוד עצוב ואין לי הרבה מילים…
אני מצטרף וירטואלית לחיבוק
ואני כמובן מקווה שתימצא התרופה הנכונה ויהיו לאיריס עוד חיים ארוכים ומאושרים
ואני חושב ש"מכתבי וידאו" זה רעיון מצוין – אבל צריך כוחות נפשיים גדולים כדי לבצע אותו.
ממשיך להחזיק לכם אצבעות
אהבתיאהבתי
אתה בסדר, מוטי.
תודה
אהבתיאהבתי
קראתי את מה שכתבת וכאילו זה נכתב על ידי (רק יותר טוב).
הייתי בסרט עד לפני ארבע שנים ומאז אני בסרט אחר.
אמנם אצלי הילדים היו יותר גדולים אבל הסר דאגה מלבך… הם זוכרים!
כשהבת שלי סיימה טירונות בזמן המסדר, זיהיתי לקשוחה שלי דמעה זולגת ולא היה לי קשה לדעת למה.
תמשיכו הכל כרגיל, תעשו תוכניות והכי חשוב… תציבו מטרות
ולא לאבד תקווה!!
אהבתיאהבתי
אלון, שלום.
תודה על השיתוף בחוויה האישית.
אני מקווה שאיריס תעמוד במסדר הסיום של הטירונות של דר.
(עד שדר תהיה בגיל 18, כבר לא יצטרכו את הצבא ;-))
אהבתיאהבתי
מחבקת חיבוק חזק! כל פוסט או איזכור בנושא בועטים חזק חזק בבטן.
מקווה איתכם שתמצא התרופה ושדר זתכור את איריס מגיל הרבה יותר בוגר…
אהבתיאהבתי
שירי, תודה לך.
אהבתיאהבתי
איריס המקסימה מלאת החיים,
אנחנו בקשר במהלך השנים, דרך העבודות המשותפות שלנו בתקשורת, מידי פעם את מרימה טלפון מציעה מרואיין, תמיד בקול מלא חיים ואושר. נפגשנו לפני שנתיים במסיבת יום ההולדת של תמי שינקמן, הכרת לי את דרור בעלך ואני הכרתי לך את יוסי בעלי, ישבנו ודיברנו ואמרנו שנהיה בקשר… אבל הימים והשגרה עושים את שלהם… ולא דיברנו. פתאום ביומיים האחרונים, התחלתי להבין…ואני מודה שהייתי בהלם.
איריס, בחורה מדהימה שכמוך, שתמיד צוחקת ומאושרת, אופטימית ומלאת חום ואהבה ונתינה, אני מתפללת ומקווה שבזכות האישיות המדהימה שלך והמשפחה החמה שבנית לך ובעיקר בשל הזכות שלך, להישאר פה עם בני משפחתך, אני מקווה שתימצא התרופה … ואת ואני נמשיך לדבר מידי פעם ולהיפגש…
נשיקות אישה מדהימה. מחזיקה לך אצבעות. אתי לפלר-שי
אהבתיאהבתי
אתי, תודה.
כשהזכרת לי איפה נפגשנו, אז נזכרתי מי את.
תודה רבה על החיזוקים.
אהבתיאהבתי
דרוג אתה כותב מקסים ומרגש אותי כל פעם מחדש. היום נגרמת לי לבכות בקול רם באוטובוס. שתימצא תרופה!! שאיריס תבריא!! אני לא מוכנה לאופציה השנייה!!!
חיבוקים וחיזוקים לאיריס ולך
אהבתיאהבתי
לבכות באוטובוס? נקווה שלא בקו מהדרין 🙂
תודה לך, איה.
אהבתיאהבתי
דרור יקר,
אותך לא יצא לי להכיר אבל את איריס אני מכירה מילדות. גדלנו יחד בנווה מונוסון וכך יצא שהזמן והחיים הרחיקו אותנו ולדאבוני אני לא מצליחה לשמור על קשר…
אני קוראת את הרשומות שלך והבטן מתהפכת.
אני רוצה לחזק אותכם ולומר שעם אהבה ותמיכה כזו כמו שיש לאיריס ממך גם העתיד השחור שאתה מתאר יכול "להווריד" טיפה.
אני בטוחה ב100% שאתה והמשפחה תעשו הכל בכדי שלילדה המדהימה שלכם יהיו זיכרונות נהדרים מאמא.
צלם אותה בוידאו כמה שיותר!!! אולי יהיה לה קשה בהתחלה לראות את זה אבל כשתגדל ותתבגר המכתבים המצולמים הללו יהיו לה לאבן דרך בחיים.
מאוד מקווה שנוכל לערוך פגישה (גם בעלי מכיר את איריס ויצא להם לעבוד יחד) בקרוב.
מחבקת אותכם חזק,
מרינה קציר (גוטמן לשעבר)
אהבתיאהבתי
מרינה, תודה.
אנחנו לא מכירים אישית אבל אני מודה לך על התמיכה והחיבוק.
אהבתיאהבתי
דרור ואיריס יקרים,
מניסיון ללא אמא מגיל צעיר יחסית (פחות צעיר מזה של דר, אבל אחי היה קרוב לגילה) – כן, צלם בוידאו! (והרבה), ואם איריס מסוגלת (איך אפשר למצוא את הכוחות לכזה דבר?) אז גם מכתבים לדר, כמה שאפשר (ואם קשה אז לא בהכרח מכתבי פרידה, אלא מכתבים של הרגע הזה).
ואתה, דרור, כנראה תהיה מקור תחושות ורשמים יקר מפז. אף תמונה לא תעביר את האהבה של איריס לדר כמוך, והאהבה הגדולה והעצומה הזו, על ביטוייה במנייירות הקטנות והרגעים היומיומיים, זה מה שהכי שחשוב להעביר, בעצם (לפחות בעיני).
ובעיקר –
שלא תצטרכו את כל אלה!
שיהיו רק זיכרון לתקופה קשה שצלחתם יחד בנחישות ובאהבה.
באהבה רבה
לירז של יעלי (מנתניה, איריס יודעת 🙂 )
אהבתיאהבתי
תודה, ננסה ליישם את הרעיון.
אהבתיאהבתי
איריס ודרור היקרים,
ישבנו יחדיו שבוע שעבר ביום ההולדת של דיצה. היית שקט ,שקוע בפלאי הטכניקה….כנראה שההמולה הנשית שרחשה סביבך לא ממש התאימה לך. איריס דברה והרבה. ספרה את מהלך מחלתה. הקשבתי מרותקת. ראיתי מולי אשה צעירה,מלאת חיים,אנרגיות,חוכמה ונחישות.
ספורה,ספורכם לא פשוט.יכולתי לחוש בקשר ובאהבה שבינכם גם דרך השקט שלך דרור. אני עוקבת אחרי הבלוג שלך כבר כמה חודשים,וכפי שהחמאתי לך בפגישה- אתה כותב מצויין,נוגע מרגש,שנון . איריס דברה גם על דר,ספרה כמה מהחוכמות שלה. נשמע שיש לכם ילדה מיוחדת ומקסימה-שילוב מוצלח של שניכם.
עצוב מאד היה לקרוא את הפוסט שלך. עכשיו כשאני יכולה לחבר את השמות לאנשים שהכרתי שבוע שעבר-זה ממש ממש כואב. יש משהו מאד חזק,מפוכח ואצילי בדברים שכתבת. הבדיקות האחרונות מבאסות רצח.אבל ניסים קורים,צריך תמיד להאמין ולקוות. אולי דווקא התרופה הבאה תעצור את החרא הקטן הזה. בכל מקרה ,אין לי ספק איריס היקרה שחותמתך ישאר בכל מי שהכיר אותך. אחת השאלות שלמדתי שאין טעם לשאול בעולמנו המורכב-היא "למה" . חייבת להודות,אחרי הערב במחיצטכם שבוע שעבר,יצאתי עם "למה" ענק…מאחלת לכם מעומק הלב עוד הרבה ימים יפים,אוהבים חמים בחיק המשפחה והחברים. דרור-תמשיך לכתוב! איריס את מקסימה. חיבוק חם לשנכם
ענת
אהבתיאהבתי
ענת,
הכניסו אותי לחדר קטן מלא חולות סרטן הוללות ושיכורות, וזה עוד לפני שהגישו את השתיה החריפה 😉
מה את מצפה ממני? לקח לי זמן להכנס לאוירה.
מצד שני, ראיתי איזה חום ואהבה אתן מקרינות, כל החברות ב"חוג הסרטן", כל אלה שאומרות "בזכות הסרטן פגשתי כאלה חברות נהדרות".
נקווה שנמשיך להתראות שנים במפגשים.
תודה לך.
אהבתיאהבתי
דרור
עצוב.
קודם כל הלוואי שימצאו תרופה. אחת כזו שתעזור
ואם לא, אז שתדע לך שאיריס משאירה מאחור הרבה יותר מהרשימה שאתה מנית. בלבבות של כולנו
אורן
אהבתיאהבתי
תודה.
אהבתיאהבתי
ליבי אתכם, לא מכיר אתכם ואפילו לא זוכר איך הגעתי לבלוג שלכם.
תהיו חזקים וססססמעאק על המחלה, שולח לכם אנרגיות חיזוק.
אהבתיאהבתי
קיבלנו את המשלוח, תודה.
אהבתיאהבתי
אוהבת אותכם עד הירח ובחזרה…
אהבתיאהבתי
חן, תודה לך.
מזמן לא נפגשנו…
אהבתיאהבתי
ידעתי שאני לקראת סיפור לא קל, אבל לכל אורך הסיפור קיוויתי שהוא ייגמר ב-"היום אנחנו שלוש שנים אחר כך ואיריס מרגישה מצויין…" עצוב לי, אני לא מכירה אתכם, אבל אשמח אם יש דרך לתת יד.
אהבתיאהבתי
נקווה שעוד שלוש שנים נהיה אחרי הסיוט הזה.
תודה.
אהבתיאהבתי
וווואוו !!!
אסי (עזר) כתב בטוויטר שלו שזה מרגש, אבל לא הבנתי כמה !! וואוו !!
כל הכבוד על היוזמה ושתחלים כבר !!!!!
אהבתיאהבתי
וואו, ציוץ מאסי עזר.
ממש מרגיש כמו האח הגדול כאן. באמת לא הבנתי מאיפה הגיעו 300 כניסות היום מהטוויטר.
תודה עומר.
אהבתיאהבתי
איריס היקרה
אני קול מהעבר הרחוק שולחת לך חיזוקים והצלחה ורק בריאות
רותי (הרמן) כורך
אהבתיאהבתי
רותי, תודה. קיבלנו המשלוחה.
נקווה לטוב.
אהבתיאהבתי
רק המעז מנצח – אמרו וצדקו את זה לפני.
יש לכם המון בשביל מה לנצח ויש כלים חדשים כל הזמן לעשות את זה ( כדאי להכנס ולבדוק ניסויים בפייס 1 ו-2 ולהתנדב אם יהיה הצורך ) מחזיקה אצבעות להמון שנים ביחד.
אהבתיאהבתי
תודה!
אהבתיאהבתי
אני אשתף אתכם באסוציאציות שלי כי אין לי שום דבר חכם לומר…
הנה, הקטע הזה מבלייד ראנר:
"I've seen things you people wouldn't believe. Attack ships on fire off the shoulder of Orion. I watched C-beams glitter in the dark near the Tannhauser gate. All those moments will be lost in time… like tears in rain… Time to die."
והסוף של הסרט הזה –
it's too bad she won't live but then again who does"?
והמחשבה שלכולנו תאריך תפוגה. יש מי שיודע אותו או מרגיש אותו קרב, יש מי שמגיע אליו בהפתעה.
מה נשאיר אחרינו ? אני לא יודעת. פעם הייתי חושבת על זה המון. עכשיו כבר לא כל כך… יותר מבינה שמה שחשוב הוא הזכרונות שאני אוגרת לעצמי, הכיף שאני עושה, העובדה שאני חיה כל יום עד תומו.
וכשאני לא אהיה פה עוד אני מקווה שהילדים שלי ישמחו ויחיו וימצו כל יום באותה הצורה ושיחשבו עליי כמה שפחות, האמת. כדי שלא יתגעגעו.
אני רוצה לאחל לאיריס (את בטח קוראת) שלא משנה מתי זה יגמר, שתמשיך לחיות כל יום כל כך טוב ולקבל ולתת מהסובבים אותה את כל הטוב שיש בה ושיש לאחרים לתת לה. כל מה שיש לאדם זה מה שקורה לו היום, מחר, מחרתיים.
כל השאר ממילא הולך לאיבוד כשאנחנו הולכים מפה. כולנו.
מרימה איתך כוס לחיים, כי החיים היום, ממש עכשיו, יפים לאללה.
ומחר ?
מי יודע מה יהיה מחר ?
חיבוק גדול.
ענת.
אהבתיאהבתי
לחיים! רק לא לנהוג אחר כך.
אני בגישה שלך. לחיות כל יום כאילו היה האחרון
אהבתיאהבתי
ליבי מדמם מצער, אינני מכירה אבל שותתת מכאב על מה שכתבת ועל המצב הטראגי הזה, ומעתה אשמור אותה בתפילותיי, הלוואי שיימצא מרפא, הלוואי שתבריא. אתה איש מיוחד.
אהבתיאהבתי
תודה לך על החיזוקים
אהבתיאהבתי
אתמול בלילה , התכרבלנו במיטה הוא נרדם חיש קל ואני נשארתי לשוטט באתרים
זה היה הדבר האחרון שקראתי אתמול בלילה ולא עוזב אותי עד היום אני עם פקעת בבטן .
אני כל כך מקווה שיימצא הטיפול כדי שתוכלו לשכוח מהתוכניות האלה של להכין וידאו ומכתבים ושדר ואמא שלה יוכלו להמשיך לרקום זכרונות.
אהבתיאהבתי
תודה פופו!
צריך פעם לפגוש אותך
אהבתיאהבתי
ואחר כך אומרים שלי יש כימו בריין…. פגשת אותה. בברית של אדר. ישנו איתה באותו שולחן.
אהבתיאהבתי
טוב, זה היה לפני שנים.
אהבתיאהבתי
דרור ואיריס היקרים,
קראתי את הפוסט עם דמעות בעיניים והרגשה מטורפת של "זה פשוט לא פייר!"
אומנם אנחנו לא מכירים לעומק, אך ממה שיצא לי בכל זאת להכיר את איריס או בשמה השני הלביאה, אין לי ספק שיש לה המון אנרגיות וכוח רצון לחיות ולנצח את המחלה הארורה הזו אחת ולתמיד!
כולי תקווה כי התרופה הבאה תיהיה התרופה המנצחת |חמסה|
אני רוצה לחבק אתכם חזק חזק ולשלוח את כל האנרגיות שרק אפשר כדי שתוכלו להמשיך להתמודד והכי חשוב- לנצח.
אהבתיאהבתי
תודה רבה, יעליקה. אנו מקווים לטוב.
אהבתיאהבתי
דרור יקר, חיבוקים , המון..המון.. . זאת שגיננה את דר ,עכשיו את איילוש וכ"כ אוהבת.
אהבתיאהבתי
אנו אמנם לא מכירים, אך קראתי את הרשומה ולא יכולתי לעצור את הדמעות…
אני כל כך רוצה לחבק אתכם, לשלוח אנרגיות טובות מרחוק ולחזק את ידיכם.
המון אהבה!!
אהבתיאהבתי
תודה על החיבוק מעבר לים!
נעים להכיר חברים רחוקים.
אהבתיאהבתי
התרגשתי, נעצבתי, הרגשתי חוסר אונים לרגע ורצון עז לעזור. מאחלת לכם הצלחה בדרככם, מאחלת לדר לזכור את אמא שלה בצורה יפה ונעימה, מחבקת אתכם בלי להכיר אתכם
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי
יש אולי עוד כיוון, איך אפשר ליצור קשר במייל פרטי או משהו אחר?
אהבתיאהבתי
Dear Iris (and Dror)
i know we haven't been in touch, in forever, and honestly it feels like we knew each other briefly a very very long time ago!
I remember a livly vivid, grab life by the core Iris, there is no way this can be the end of your song! I pray for many long and happy years for you and Dror and your sweet, sweet Dar! I beleive you Will ive, please God..
I have hope for you.. DON'T GIVE UP.. PLEASE!
By what I see on your facebook and read you seem to be an amazing mother.. (Eich Lo?) Dar Deserves to have you around her entire childhhod, adolescant live, and adulthood… etc..
Ve ulay Hashem Dar Betocha… I know you don't beleive in religioun, so I appologize if it offends you that I bring this up, but the prayers of children have special special spritiual strength.. Just have a family prayer of being together always..
Also, please if you don't mind tell me your full name (second?) and your mother's as I will add you to my prayers and hadlakat nerut prayers..
Don't loose hope please!!!
Hugs and kisses and good energie vibes!
Chanalee
אהבתיאהבתי
PS if Sweitz (sWITZERLAND) IS ONE OF THE PLACES ON YOUR LIST TO VISIT, please feel free to come and stay with us in Zurich!
אהבתיאהבתי
הי חנה-לי,
המון תודה על המילים החמות.
נכון שאני חילונית אדוקה (-: אבל אני גם מאמינה ב"אם לא יועיל – בוודאי שלא יזיק" והאמת שיש לא מעט חברות דוסיות שלי שמתפללות – וזה מאד מאד מרגש אותי. אז אני איריס בת לאה.
תודה שוב על המילים החמות.
איריס
אהבתיאהבתי
Thank you, Chanalle
אהבתיאהבתי
מציע לכם להעיף מבט…ולבחון שינוי דרסטי בתזונה. בלי דגנים, בלי חלב. המון ירקות.
הבחורה הזו בלמה סרטן באמצעות שינוי תזונתי.שווה לנסות…
http://www.crazysexycancer.com/
סיפור דומה.
אהבתיאהבתי
דרור, עם כל הזוועה שאתם עוברים יש לאיריס נחמה אחת בטוחה: יש לה מישהו מקסים לרוץ איתו. ריגשת אותי.
אהבתיאהבתי
תודה, מאיה.
אהבתיאהבתי
דרור יקר,
ריגשת אותי עד דמעות.
למרות שאיריס לא בורחת – אחרים אני מניח נבוכים כמו שתיארת. גם אני. חיפשתי את איריס כמה פעמים, ביררתי, אבל לא התאמצתי לשמוע וגם לתמוך בשעות אלה. ממך הצלחתי לקבל את מלוא המצב ישר לפנים ולגלות גם את הצדדים המרגשים של ההתמודדות האמיצה של כולכם. מקווה לשמוע ולהישמע בקרוב.
שלכם באהבה גדולה,
ביקו
אהבתיאהבתי
ביקו, תודה על הדברים
אהבתיאהבתי
כואב הלב… מבינה היטב את המקום שלך מכאב פרטי שלי.
מאחלת לך, לאיריס ולדר- שהכל יחלוף כלא היה. היו דברים מעולם.
הרבה בריאות, מכל הלב..
אהבתיאהבתי
תודה רבה, נקווה.
אהבתיאהבתי
מצטרף. נעצבתי והתרגשתי. איריס היא לוחמת על, ונראה שגם אתה, דרור. בהצלחה בהצלחה בהצלחה
אהבתיאהבתי
תודה אורי.
אהבתיאהבתי
אחרי 5 שנים של רכבת שדים (3 סוגים שונים של סרטן אצלי ועוד אחד של הבן) – דבר אחד עובד בשבילי: להתחיל כל יום מחדש ולעשות מה שהכי טוב עבור התא המשפחתי הפרטי… הלוואי שתדעו רק טוב.
אהבתיאהבתי
דרור היקר,
אני איבדתי את אימי מהמחלה הארורה הזאת כשהיתי בת שנתיים, היא השאירה לי מכתב פרידה שאני נאחזת בו עד היום. אני לא זוכרת את אימי כלל וכל מה שיש לי זה העזבונות שנשארו אחריה. נורא חשוב שתשאירו לדר הקטנה כל מה שאפשר מאימה. קצת בגדים, איפור, תמונות, יומן.. היומן של אימי היה ההזדמנות היחידה שלי להכיר קצת את האישה שכולם אמרו לי שאני כל כך דומה לה. אני יודעת שכל תקווה שבה אפשר להיאחז מעודדת- אז אולי יעודד לשמוע שחברתי היקרה שהיתה במצב סופני וקשה מהמחלה, התבשרה השבוע שהיא בריאה לחלוטין לאחר שנתיים של מלחמה קשה. לא לאבד תקוה לשמור על אופטימיות ושמחה.
אהבתיאהבתי
תודה לך. התגובה שלך ממש הביאה אותי לדמעות. ואולי זה מה שיביא אותי בסוף לםתוח בלוג משל עצמי – ממני לדר.
בינתיים – אנחנו מצטלמים המון (איזה כייף שדרור לא רק כותב מדהים אלא גם מצלם מדהים לגמרי) וצוברים איתה בכל זאת כמה חוויות שניתן.
ועם ארון הבגדים המפואר שלי – מזה לא יהיה לה חסר….. (-:
שוב תודה ושתדעי רק שמחות מכאן ועד עולם.
אהבתיאהבתי
Please take us up on our offer to visit. Sending hugs and kisses and plenty of good healing energy!!!!!
Xoxo
Chanalee
אהבתיאהבתי
אחי וגיסתי היקרים,
על מה שדר תזכור יש לכם דרכים להשפיע כמובן. אבל את הכי חשוב לא לקחתם בחשבון – דר היא אתם. דר היא השילוב שלכם. דר היא איריס ודרור בכל כך הרבה מובנים. הכל מוטבע בה. הזכרונות שתשאירו לה יעזרו לה – אבל תמיד יהיה לה את מה שהיא עצמה הפכה להיות בהיותה בתכם.
ממי בדיוק היא ירשה את כושר הניהול? הרהיטות? החברותיות? האינטיליגנציות הגבוהות שלה? איריס, את מוטבעת בה בין אם התכוונת לזה או לא.
מקווה שהמאבק הזה יסתיים בהצלחה. אני עדיין בחצי הכחשה. יודעת ולא יודעת. לא יודעת איך לתמוך ולא יודעת איך להשתתף, יכולה לספר לכם שחושבת עליכם כל הזמן. כל כך הייתי רוצה שהבעיות בחיים שלכם תסתכמנה בלקטר שהשכנה שלכם מציקה לכם עם עץ הרימון.
בדיוק חשבתי אתמול על שרשור קרדיטים לקומונת הבונים ונהנים שלכם – הקרדיט הראשון הוא לאיריס. בלעדי העצות והליווי שלה בכלל לא הייתי ניגשת לבנות בית.
אהבתיאהבתי
איריס, מקווה שתסלחי לי על שממש לא יכולה להתמודד עם פרידה מ אדם צעיר. אני קהה לגמרי מזה. זה קרה לנו יותר מדי פעמים ואני לא מסוגלת להתגבר על אבדנים של אנשים צעירים.
חווה אלברשטיין עם "רקמה אנושית אחת חיה" מסבירה אולי יותר טוב ממני איך אני מרגישה.
אני חיה עם כל משפחתי בלבי – בחיי היומיום.
אהבתיאהבתי
לובשת את הבוקסרים של אבא, רבה עם בני המשפחה על מעט זכרונות תשומת הלב שנותרו להם מרחפים באוויר.
נוברת בזכרון למשפטיו האחרונים. מתמוגגת מכל סיפור עליו מכל אמת על החיים, מכל מה שהוא חשב עלי…
שבוע שעבר חבר שלו סיפר לי שהוא אמר : "לה אני לא דואג, היא המנהיגה…"
כמה אוויר זה נתן, כמה אחיזה.
תאספו לדר הרבה מאמא, מכתבים מצולמים, אמת לחיים, טיפים קטנים מהמטבח דרך העיצוב, זוגיות, קרירה, לימודים….
הרבה הרבה סרטים…. קשה זה בטוח יהיה אבל משמר זכרון ומחיה גם.
מחבקת ומחזקת.
אהבתיאהבתי
קוראת בוכה וכואבת
מה החיים בכלל כלום לצערנו ולא ידוע מה המחר
אני מאמינה בטוב ומאמינה שאיריס עוד תבריא ותגדל את דר ותחבק אותך באהבה עד 120
מאחלת לה החלמה מהירה ורק טוב לכם בחיים
מוזהבת
אהבתיאהבתי
קראתי סיפור משעשע אצל מוטי מתפוז, ובסופו הוא נתן קישור לרשומה הזו.
קראתי, דמעתי,הערצתי,,, שום דבר שלא שמעתם מאחרים
ולמרות שאינלי שומדבר חשוב או חכם לומר לא יכולתי לצאת מכאן מבלי להשאיר חיבוק
הבלוג הזה המתעד את היחד שלכם על כל מורכבותו – הוא אוצר.
אהבתיאהבתי
הבלוג הזה והקודם זה המון להשאיר!
מקווה שלא יהיה צורך להשאיר וזה רק יהיה זיכרון מתקופה קשה
כתבת כל כך ישיר, כל כך חותך בבשר החי
השיר – שיר לשירה תלוי אצלי במשרד. גם אצלי הוא מתקשר לפרידה.
אהבתיאהבתי
כשאני קוראת אותך אני כל כך מבינה למה איריס חיכתה לך כל השנים.
אתה מקסים ואם יש משהו נהדר בכל הכאב הזה הוא הידיעה הכל כך ברורה ומוחלטת שאתה שם עבורה.
על הסוף ועל ״האחרי״ אני לא רוצה אפילו לחשוב.
זה פשוט מתסכל כמה חוסר הגינות יש בעולם הזה.
אהבתיאהבתי
פוסט מרגש, אני מניח שבשביל רגעים כאלה ותמיכה כזאת היה שווה להמציא את האינטרנט…
בהצלחה
אהבתיאהבתי
הי איריס (ודרור),
הגעתי לכאן לגמרי לגמרי במקרה. אמנם לא דיברנו כבר כמה וכמה חודשים אבל אני חושבת עליך הרבה ומייחלת לבשורות טובות. מצטערת לשמוע על המייל מאותה שבת ושולחת לך (לכם) חיבוקים מרחוק. איריס, את אשה מדהימה עם כוחות ויכולות נפלאות. נראה שאת מוקפת בהרבה חברים, אוהבים ותומכים, שלא יתנו לדר לשכוח וישמרו על דמותך חיה בעיניה גם אם הפעם הסרטן ינצח (אבל כולנו תקווה מלאה שלא).
אהבתיאהבתי
איריס ודרור יקרים,
לא צריך להכיר מישהו כדי להיות שם בשבילו. בלב. לבקש עליו, לייחל, לקוות.
חושבת עליכם. מתפללת לסוף טוב. איריס תנצח!
אהבתיאהבתי
התובנה הזו, שלפעמים צריך רק לחבק ולא לנסות להפסיק את הבכי, היא תובנה חשובה וטובה. פשוט לתת מיכל להצניח אליו את הדמעות ואת הפחד והכאב, מבלי לפחד שהם יזלגו ויציפו את כל העולם.
אני מקווה שאתה דואג גם לעצמך למיכל שכזה.
ולגבי התרופות – אצייד אתכם במשפט שחבר טוב נהג להגיד לי כשנואשתי מחיפושי דירה, ואחר כך מחיפושי בן זוג (להבדיל מהחיפוש שלכם) – צריך רק אחת. ולכן כל עוד יש עוד אחת ברשימה, או ברשימה שאתם עדיין לא מחזיקים ביד, אז יש תקווה. כי רק אחת צריך, רק אחת שתעבוד.
ולגבי מכתבי וידאו – זה נשמע לי קשה בטירוף, ולמרות שאני לא מכירה את איריס "על באמת" אלא רק מ"בונים ונהנים", אני מתקשה לדמיין אותה עושה דבר כזה, ועדיין נשארת היא בתוך המצלמה.
אז אולי פשוט תצלם את החיים. את הדברים כפי שהם מתרחשים, בלי העמדה ובלי בימוי. פשוט כדי לעזור לדר לזכור איך היה לה לאפות פיצה מקמח מלא עם אמא, ואיך היה כשאמא השכיבה לישון. אני יודעת מבעלי שהתייתם בגיל חצי שנה, שהכי חסרים לו הזכרונות הכי בנאליים. בצילום לא נוכח שכזה דר תקבל תמונה הכי אמיתית של איריס.
בתקווה שבעוד 20 ומשהו שנה, לקראת החתונה של דר, תסתכלו אתה ואיריס על כל הצילומים האלו ותתהו מה בכלל עבר לכם בראש לצלם את כל השעמום הבנאלי הזה.
אהבתיאהבתי
שלום דרור שלום איריס
הסיפור שלי איתכם הוא קצת הזוי- בתי בת ה- 15 חלתה לפני שנה בסרטן בלוטת התריס. ברור לכם שהשמיים נפלו עלינו. כחלק מאותה תקופה ארורה התחברתי לפורום של תמיכה לחולי סרטן בלוטת התריס שאיריס הקימה.
הפורום הזה נתן לי נחמה גדולה ושאבתי ממנו המון עידוד. אפשר לומר שהתחלתי את היום עם הפורום וסיימתי אותו עם הפורום. עד היום אני נכנסת להציץ בו.
אחת החברות בפורום שניסתה להרגיע אותי סיפרה לי על איריס ועל מה שהיא עוברת ואני לא יודעת אפילו איך להסביר את זה אך בכל שיחה שלי איתה הייתי שואלת על איריס דבר ראשון . אל תשאלו אותי אפילו למה?. פשוט הייתי חייבת לשאול. רציתי גם ליצור קשר עם איריס אבל ממש התביישתי . היא מופת בעיני.
ישבתי אתמול וקראתי את הפוסטים שלך ואני מצדיעה לך ואני מצדיעה לך איריס. איזו גדלות נפש, איזו אופטימיות. איריס – התברכת בבן זוג כזה , דרור- גם אתה . מבלי להכיר אתכם אני יכולה לומר בפה מלא שאני מקנאה באנשים שהם חברים שלכם – אני אמשיך ללוות אתכם מרחוק ואתפלל לשלומה של איריס. והלוואי הלוואי הלוואי שתהיינה בשורות טובות.
ועוד משהו מאוד מוזר- איריס מאוד מוכרת לי- כאילו שפגשתי אותה פעם- האם יש לכם קשר עם משפחת סנדיק מאבן
יהודה? כי אם כן – משם אנו מכירים…
אהבתיאהבתי
איילת שלום,
תודה על הדברים שכתבת. זה מעודד ומחזק.
כתבתי לך גם הודעה במייל פרטי.
תודה.
דרור.
אהבתיאהבתי
פינגבאק: כאב פנטום |