זוכרים את יחיאל חזן? ההוא שהורשע בגין הצבעות כפולות בכנסת? ההוא שצולם ״סוחב״ ממחסני הכנסת את הפנל של מערכת ההצבעה האישית וצוטט "את הפנל לקחתי ברשות, לא לקחתי את המוח". חשבנו שאז זה היה שיא ההתבזות של הכנסת, כשאותם טרמפיסטים שלא ברור איך הגיעו לכנסת מסוגלים לבייש את מוסד הרשות המחוקקת אותם אנשים, שהגיעו לבית המחוקקים רק בזכות כוחם במרכז הליכוד ועשו בבית הזה כבשלהם. ניתן למנות ברשימה הזו את יחיאל חזן, ענבל גבריאלי, מיכאל גורולובסקי ועוד כמה טרמפיסטים.

היום, עם המתקפה היומית על ערכי הדמוקרטיה, שמובילים ח״כים מהספספלים האחוריים כמו יריב לוין, דני דנון, זאב אלקין ודומיהם, אני ממש מתגעגע לכנסת ההיא, עם הדילים של מרכז הליכוד. היום אני חש שהערכים הבסיסיים שלי נמצאים במתקפה, שדורשים ממני לשתוק, להחריש. חוק יבוש עמותות השמאל, החוק שנועד להכניס את השופט סולברג לבית המשפט העליון, חוק גרוניס, חוק הגדלת הסעדים בתביעת לשון הרע ועוד. עוד לא ירחק היום שיאסר עלי להגיד: ההתחנחלויות הן מכשול לשלום, נעשים פשעי מלחמה בעזה ומותר לנשים לשיר ולרקוד בפרהסיה.

כמו אותן חיילות אמיצות, שעזבו את חגיגת הההקפות השניות במחאה על הדרישה להכניס אותן למכלאה סגורה, אני מרגיש שאסור לנו לשתוק. חוגים קיצוניים השתלטו על המדינה והם מנסים להדיר את הקול הליברלי והשפוי מהמרחב הציבורי. אסור לנו להימחק כמו ראשי הנשים בפרסומות בירושלים. עוד מעט יתחילו לאכוף איסור נגיעה בפרהסיה, ואחר כך גם לא בפרהסיה. בוקר טוב אירן.

קראתי מאמר השבוע שדיבר על כך שבאוגוסט דרשו מהח״כים לא לצאת לפגרה בגלל המחאה החברתית, אבל עכשיו, לאור מבול הצעות החוק הלאומניות, עדיף היה שישארו בפגרה. המחאה החברתית נקברה ביחד עם הצעות החוק של לוין ואלקין, סדר היום חזר להיות פוליטי-בטחוני, כאילו לא יצאו 400 אלף איש להפגין בקיץ האחרון. נדמה שכל מה שמעניין את הח"כים החרוצים שלנו שחזרו מהפגרה זה זהות השופטים בבית המשפט העליון.

ישראל הצטרפה השבוע למועדון המדינות המכובדות כמו ערב הסעודית, אירן ועוד כמה, שמגבילות תרומות לעמותות וארגונים. למה לא לאסור בכלל על הארגונים האלה לפעול? בשביל מה אנחנו צריכים את הנודניקים האלה מ"שלום עכשיו" שמצלמים את ההתנחלויות ומתריעים נגד הבניה הלא חוקית שם? למה לא נוכל לתחמן את כל העולם ולטעון שאנחנו לא בונים שם? בואו נוציא אותם מחוץ לחוק ודי. האופנהיימר הזה באמת עולה על העצבים. עזבו משימוע לשופטי בית המשפט העליון, אולי נחוקק חוק חובת שימוע לכל אזרח מדי שנה, שיבדקו אם הדעות שלו מצדיקות את המשך אזרחותו בישראל.

לטעמי, ארגוני השמאל מייצגים את האינטרס של מדינת ישראל הרבה יותר מ״אם תרצו״ או ״ישראל שלי״. האינטרס של מדינת ישראל הוא שלא יבנו בהתנחלויות ולא יפציצו בזרחן את עזה. הארגונים הימניים, שממומנים ע״י נוצרים אוונגליסטים הזויים בארה״ב, חלקם אנטישמים, שהאינטרס שלהם במדינת ישראל לא ברור, מסכנים יותר את מדינת ישראל מ״עיר עמים״ או ״רופאים לזכויות אדם״.

מדובר כאן על עריצות רוב מהסוג שטרם נודע בישראל. ח״כ מגישים הצעות חוק אנטי-דמוקרטיות מדי בוקר (יש כרגע כ-40 כאלה על שולחן הכנסת), מדברים במתק שפתיים על כך שסקרים מעידים על כך שרוב הציבור תומך בהם, ופוגעים במוסדות האחרונים שנשארו להגן על הדמוקרטיה – בתי המשפט, ארגוני החברה האזרחית והעיתונות.

וראש הממשלה? עושה את עצמו כאילו הדבר אינו נוגע לו. אז זהו, שזה מאוד נוגע לו, ואפילו משרת את האידיאלוגיה שלו. זוכרים את ״הם מפחדים״? זוכרים את הלחישות על אוזנו של הרב כדורי? ביבי שם לעצמו מטרה לשבור את האליטות הישנות ולהחליפן באליטת חדשות, המונעות על ידי אידיאולוגיות לאומניות-גזעניות.

צריך להפסיק לסתום את הפה, לעלות על כל במה ולזעוק נגד הרדיפה הפוליטית הזו. לא ניתן לליברמן, אלקין, דוד רותם, פאינה קירשנבאום, דני דנון, יריב לוין, מיכאל בן ארי וחבריהם לקבוע לנו את סדר היום במדינה. הרוב הדומם הוכיח בקיץ האחרון שהוא יודע לצאת לרחובות. הגיע הזמן שהרוב הדומם הזה יאמר את דברו, גם בהקשר הפוליטי-דמוקרטי. זה אותו רוב, שבבחירות האחרונות רובו לא הגיע להצביע ונתן למפלגות הימין לנצח. הגיע הזמן שנצא מהשמיכה.