הגננת

דר אוהבת לשחק במשחקי תפקידים. לאחרונה המשחק האהוב אליה הוא משחק הגן, או כמו שהיא קוראת לזה "אבא אני רוצה לשחק שהבית הוא גן". כמו מישהו שלוקה בסכיזופרניה, ופתאום מחליף דמויות ללא התראה, דר לפעמים נכנסת לדמות הגננת מבלי שתתן לנו הזדמנות להכנס למקלטים.

זה קורה בדרך כלל, כשהיא קוראת לי "דרור" ולא "אבא". לעיתים היא מחליטה שאני "אילן", וקוראת לי לבוא לעשות יצירה. "אבל דר, אני עסוק במטבח", אני מנסה לגייס תירוצי התחמקות, והיא עונה "אני לא דר. אני הגננת ענבל. כשתסיים תגיע אלי כאן ליצירה ורק אחר כך תוכל לצאת לשחק בחצר". דיקטטורית קטנה.

אני מגיע בחוסר חשק ל"פינת היצירה". דר כבר סידרה שם כסאות בשורה, היא יושבת וגוזרת דפי מדבקות. "למה את גוזרת דפי מדבקות?" -"כדי שלכל ילד בגן תהיה שורת מדבקות ליצירה". "בוא שב" היא פוקדת, ומניחה בידי חתיכת נייר. "תתחיל להדביק". אחר כך היא הולכת לארון, עושה תנועות של סיבוב האצבעות ואומרת "אני מפעילה מוסיקה בגן". "יופי הדבקת, יופי!" היא נותנת לי חיזוקים חיוביים, פונה הצידה וצועקת "עדי תשלחי לי מהחצר עוד שלושה ילדים ליצירה" (עדי זו אחת המטפלות בגן).

אחרי היצירה אני אומר "סיימתי, אני רוצה לחזור לחצר", והיא פוקדת: "לא, עכשיו אי אפשר. עכשיו יש מפגש". נפלתי מהפח את הפחת. אני נדון לעוד דקות ארוכות של ישיבה על הכסא כשהגננת נותנת הוראות – עכשיו להקיש, עכשיו למחוא כפיים, עכשיו לרקוע ברגליים, תוך כדי שהיא שרה את השירים. בסופו של דבר היא משחררת אותי לרחוץ ידיים ולישון. תודה רבה באמת.

השיא במפגשים האלה הוא חגיגת יום הולדת דמיונית. זו יכולה להיות חגיגה לי, לדר או לילד דמיוני אחר, וכמו שניתן לראות בסרטון המצורף, היא לא מוותרת על שום חלק של המסיבה:

כמו שכל הורה לילדים בגן יודע, יום ההולדת הוא פסגת השבוע, האירוע שכל הילדים מתכוננים אליו ומצפים בכליון עיניים למסיבה (הכל כדי להשיג עוגה). אצל דר בגן מתכוננים ליום ההולדת, כל הילדים לומדים את השירים והריקודים מראש, מתרגלים כמו בטקס הדלקת המשואות, הכל צריך להיות מוכן ליום הגדול. לכן היא "עורכת" לי ימי הולדת בבית. סוג של שיעורי בית. לא לימדו אותה שלא לוקחים עבודה הביתה?

הכי מצחיק זה השלב במשחק הגן שבו היא מבקשת ממני לבחור משהו. טושים, נרות, מדבקות ועוד. היא מחזיקה שני טושים, אדום וסגול ושואלת אותי "איזה טוש תרצה?", אני עונה "סגול", והיא אומרת: "לא, את האדום תיקח". ממש בחירה חופשית נוסח בשאר אסד.

נו, שויין.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על הגננת

  1. b l u e d e v i l הגיב:

    להגיד שוב שאני רוצה את הילדה הזאת?
    היא מטריפה! בת כמה היא בדיוק?
    אני חושבת שזה לא רק האופי המיוחד שלה כמו הגישה שלכם למשחקים ולאופי שלה.
    יש פה סמיילי עם עיניי לבבות?

    אהבתי

  2. איה הגיב:

    אז אתה לא רוצה ספיידרמן?
    איזו ילדה מעולה!

    אהבתי

  3. מוטי הגיב:

    הטוב במשחק הזה הוא שאתה יכול ללמוד ממנה על התנהגות הגננות בגן – ונשמע שהן בסדר. (לא צריך מצלמה נסתרת 😉 )

    חוץ מזה זה נשמע די כיף (כל עוד זה לא בתדירות גדולה מדי). הזכרת לי שהילדים שלי שיחקו משחקים כאלה…

    אהבתי

    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      כן, באיזשהו יום היא אמרה לי: "אתה לא מתנהג יפה עם החברים, בוא לשבת ליד ענבל". מסתבר שזה העונש הכי כבד בגן, לשבת ליד הגננת בחצר.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s