כלל ידוע בנושא טכנולוגיה קובע, שטכנולוגיה שבאה לפתור בעיה אחת יוצרת שלוש בעיות חדשות. בעולם שלנו אנחנו התרגלנו להיות כל כך מקוונים, מעודכנים, מקושרים, ומחוברים עד ששכחנו בעצם למה צריך את זה. הודעות מייל, מסרונים, טקסטים, תמונות, הכל נשלח במהירות האור ומופץ בין כולנו. עברו הימים שבהם חיכינו למכתב מחבר, או לתמונות שיחזרו מפיתוח הפילם (שבועיים!). היום הכל מיידי, אינסטנט, מהיר, שגר ושכח. לדוגמה – ימי הולדת. הפייסבוק מזכיר לנו בכל בוקר למי מחברינו יש יום הולדת. גם אם לא ממש זוכרים למה אנחנו חברים של אותו אדם, אנו מרגישים מחויבות לשלוח לו הודעה על הוול שלו – "יום הולדת שמח, אחי". באותו יום הוול מתפוצץ מהודעות, וגם למחרת מגיעות ההודעות "נכון שיום ההולדת עבר אבל בכל זאת רציתי לאחל לך באיחור…"
האמת ששני הצדדים כאן יוצאים מרוצים – "בעל השמחה" מרגיש פופולרי עם כל ההודעות האלה, שמגיעות אליו למייל, לסמרטפון, לסלולר ולטאבלט, הוא מרגיש שחושבים עליו. "החברים" מרגישים שיצאו ידי חובה, יאללה, השקענו 10 שניות בכתיבת הודעה וגמרנו ענין. בלי מתנות, הזמנות, בלונים, עטיפות ועוגה. אז מה הבעיה? הבעיה היא שהקשר האישי הוחלף בקשר אלקטרוני קר, נטול רגשות, מלאכותי ומזויף. מס' שניות של הקלקה בסלולר, ומילאנו את חובתנו החברתית.
אותו דבר מתרחש כאן מדי ראש השנה וערב פסח – המסרונים המעצבנים שאנשים חשים צורך לשלוח בסלולר לכל רשימת אנשי הקשר שלהם, ובהם ברכות לרגל החג הבעל"ט. אנשים שולחים מסר קבוצתי ל-50 עד 100 אנשים אחרים, את חלקם הם מכירים, את חלקם לא כל כך, העיקר ששלחנו ויאללה הביתה. המסרונים המעצבנים האלה מנוסחים בלשון ניטרלית, כך שיתאימו גם לזכר וגם לנקבה – "שנה טובה לך ולבני משפחתך, שנת בריאות ושלום". בלעעע. ממש להקיא מזה.
בני הדור הקודם לנו, בעיקר ההורים, עוד לוקחים את המסרים האלה ברצינות. אמא שלי, לדוגמה, שאינה בקיאה בהלכות המסרונים, חשה צורך גם לענות על המסרונים האלה במסרון או בשיחת טלפון (!). לקח לי זמן ללמד אותה שזה לא מסר אישי אלא מסר קבוצתי של "שגר ושכח", כך שלא מקובל לענות עליו. זה אפילו נחשב לנודניקיות לענות על מסרון כזה. זה בערך כמו שחברת הסלולר תשלח לכם מסרון ברכה לראש השנה, ואתם תתקשרו למוקד שירות הלקוחות להגיד תודה על המסרון.
הכי מעצבנים זה אלה שבטוחים, שהעובד שאתה ברשימת אנשי הקשר שלהם גורמת לכך שהם נמצאים בוודאי ברשימת אנשי הקשר שלך, ולכן לא טורחים אפילו לחתום על ההודעה. אז אני מקבל הודעת טקסט ממס' 050-5555315: "שנה טובה לך ולבני משפחתך". הלו, מי אתה? אתה בטוח שאתה אצלי באנשי הקשר? מי מכיר אותך בכלל? הצחקת אותי.
נתוני הרווחים של חברות הסלולר מלמדים כי הרווחים מהמסרונים האלה בערב החג מרקיעים שחקים. זכורה לי השנה שבה המסרונים של סלקום נתקעו בגלל עומס בשרתים והגיעו במוצאי החג. מעניין איפה הם עשו את החג. בכל מקרה, ברוח המחאה החברתית וההתנגדות לטייקונים, התגבשה יוזמה בפייסבוק להחרים את חברות הסלולר השנה ולא לשלוח מסרונים לקראת ראש השנה. אם השנה השנאה לטייקונים תכחיד את המנהג המגונה, דיינו. הצטרפו בהמוניכם ליוזמה ותביעו עמדה ערכית.
בכל מקרה, מי שישלח לי מסרון עם ברכת שנה טובה לא צפוי לקבל ממני דבר כל השנה. ונסיים בסרטון הויראלי העכשווי של ראש השנה – פרויקט וידאו מוצלח מאוד של התלמידים במדרשה הישראלית למנהיגות חברתית עין פרת בכפר אדומים – Dip your apple:
אב במשרה מלאה 
ואם אני שולח וואטסאפ מושקע או מייל עם תמונה/לינק לוידאו? זה נחשב עדיין חוקי?
אהבתיאהבתי
מסר ממך הוא אף פעם לא חוקי 😉
אהבתיאהבתי
דרור, העיניין הוא המסרים הקבוצתיים ולא הפלטפורמה 🙂
אהבתיאהבתי
נכון, אבל השנה הצטרפה לענין גם המחאה החברתית נגד הטייקונים. אז אם זה מה שיחסוך מאיתנו את המסרים הקבוצתיים, מה טוב
אהבתיאהבתי
נו טוב,
אז גם השנה אני אשקיע בלכתוב לך על נייר אמיתי ברכה אמיתית -:)
אהבתיאהבתי
מלכה, מחברת נאומים וברכות כמוך עוד לא נולדה.
צריך לשלוח אותך לאו"ם
אהבתיאהבתי
זה היופי בלהחליף מס טלפון ולא לתת אותו לקרציות.לא מזמן גיליתי שיש אדם שקיבל את המס הישן שלי ואני מרחמת עליו כמה סמסים דפוקים ממס לא מזוהים הוא מקבל כל חג במקומי. חחח… לא שולחת. לא מוכנה לשלוח. ולא מקבלת.מחקת ישר. החברים הקרובים והמשפחה הם היחידים שאני סובלת.
אהבתיאהבתי
🙂
אהבתיאהבתי
מסכים איתך מאוד
אני כבר שנים טורח על הכנת ברכה מקורית (באמת) ושולח אותה במייל לכל אנשי הקשר שלי…
זה בסדר? 😉
אהבתיאהבתי