שלום כיתה א

"חג" פתיחת שנת הלימודים נפתח היום, כרגיל שומעים על "חדר המצב במשרד החינוך" ועל "שנת הלימודים נפתחה כסדרה, 2 מליון תלמידים בדרכים, המשטרה ערוכה בכוננות מוגברת". לפחות עכשיו אוכל לרדת לאכול בצהריים בקניון ולחזור בשלום. אתמול לעבור את הדרך בקניון עד לסופרפארם היה ממש קשה, ילדים צורחים, שוכבים על הרצפה, ואחריהם רודפות סבתות עייפות, שנגזר עליהן לעשות בייביסיטר לימים האחרונים של החופש.

אני זוכר כמורה את ההתרגשות של תחילת שנת הלימודים החדשה. לפני כן היה לנו את העונש שנקרא "ימי הערכות", שזה מילה יפה לעובדה שלוקחים לנו את השבוע האחרון של החופש הגדול לטובת "ישיבות הכנה" מעייפות וסדנאות משמימות. ביום הראשון לכל שנה התרגשתי כמו תלמיד ממש, לארוז את התיק עם הספרים והקלסרים החדשים שלי, הרשימות החדשות, הפרצופים החדשים והצבע החדש על הקירות.

הנטיה הרווחת היום בציבור היא לזלזל בציבור המורים, שהרי הם בכלל במקצוע הזה בגלל החופשים, וכל השנה בכלל הם לא עובדים, ובכל תחילת שנה הם שובתים, ובכלל מה הם יודעים (או יודעות), שהרי כל אחד יכול להתקבל ללימודי הוראה. ציבור ההורים לא מבין שמדובר על פי רוב באנשים מוכשרים, שמנסים להתמודד עם דרישות בלתי אפשריות ומול מערכת מאוד מדכאת. נסו אתם לבלות חצי שעה עם 30 – 40 תלמידים בכיתה, רובכם תזקקו לאשפוז כפוי מיד לאחר מכן. אותם בייביסיטרים, ששומרים לכם על הילדים ובדרך אגב גם מנסים להכניס להם משהו לראש,  עושים עבודה מאוד קשה ולא מתגמלת, וסופגים צעקות מכל הכוונים, מההנהלה, מההורים ומהתלמידים. אל תזלזלו בהם, תבינו מאיפה הם באים, תבינו איזו מערכת יושבת להם על הראש. הרי כולם חושבים שהם יודעים יותר טוב מהמורים איך ללמד, רק אף אחד לא יעז להכנס לכיתה ולעשות זאת.

שמונה שנים ביליתי בעבודה במערכת החינוך. עבודה כמחנך, מורה להסטוריה ואזרחות, לימודי ארץ ישראל ורכז טיולים בתיכון. חינכתי כיתות מב"ר וכיתות רגילות, ליוויתי טיולים והדרכתי סיורים של תלמידים, בארץ ובפולין. אהבתי מאוד את האינטראקציה עם בני הנוער, בעיקר בתיכון. יש משהו מאוד נחמד (או מאיים, תלוי בגישה) בלחיות את שנות התיכון מחדש כל פעם. לא אהבתי את העבודה מול "המערכת", שדורשת תפוקות, ציונים, הערכות. מערכת החינוך כפויית טובה אל המורים, דורשת מהם הכל ולא נותנת בידיהם דבר, לא סמכויות ולא שכר ראוי. רפורמה או לא רפורמה.

נכון שלא כל המורים טובים, והמערכת, כפי שהיא בנויה היום, לא משכילה להציע אלטרנטיבות למי שנכנס לכיתה וברור לכולם שאסור לו לעמוד מול תלמידים. מורים יודעים מהר מאוד מי מעמיתיהם לא צריך ללמד. יש אנשים שנועדו לעבוד בחדר סגור מול מחשב, לא מול אנשים, והגיעו בטעות למערכת. בגלל אי היכולת להתקדם או לעבור לתפקידים אחרים הם נשארים בכיתות, ממורמרים ופוגעים בתלמידים. חוויתי זאת כמחנך, כשידעתי שיש מורים מקצועיים של התלמידים שלי שפוגעים בהם, ולא יכולתי לעשות דבר. אבל המורים האלה אינם הרוב, הם המיעוט. אז תנו קרדיט למורה של הילד, תנו לה גיבוי ברוב המקרים. נסו לשים את עצמכם במקומה, גם אם אתם מתים להגן על הילד הפרטי שלכם מול כל צרות העולם. פעמים רבות ההגנה האוטומטית על הילד פוגעת בו. אל תתיייצבו תמיד לימין הילד, לפני שבדקתם את הפרטים, לפני ששאלתם את עצמכם מדוע המורה או בית הספר קיבלו החלטה כפי שקיבלו. פעם תלמיד שהעתיק בבחינה היה מקבל "מנה" מהוריו. היום המורה מקבל "מנה" מההורים על כך שפסל לו את הבחינה. ומה התלמיד לומד מזה? שמשתלם להיות תחמן.

כבדו את המורים, גם כשאתם מדברים עליהם בבית עם הילד. למדו אותו לכבד את המבוגר, לא מתוך נימוס מלאכותי, אלא כדרך חיים. למדו את ילדכם שהוא אינו תמיד במרכז, בטח כשהוא אחד מתוך 40. המורה אינה תמיד "המטומטמת". היא עושה תפקיד חשוב, שפעמים רבות בא להחליף את מה שלא קיבל הילד בבית – אהבת הקריאה והידע, ערכים, נימוסים ודרך ארץ. וכל זאת בשביל 4000 שקל בחודש.

פעמים רבות הספידו את בתי הספר, אמרו שהמחשב והטלויזיה יחליפו אותם. אז זהו, שכרגע אין תחליף למורה, לוח מחיק וטושים, מחברות, ספרים, עפרונות ועטים, למרות שזה נשמע מאוד אנכרוניסטי בעידן של טאבלטים, סמרטפונים ולפטופים. נכון שכל ילד יודע להעתיק מהויקיפדיה את הטקסטים ולהכניס אותם למסמך "פרי עטו", אבל הוא לא יודע מה כתוב שם. בשביל זה צריך את המורה.

שנה טובה לכולם!

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה הרהורים, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על שלום כיתה א

  1. מרינה הגיב:

    שנה טובה ומוצלחת

    אהבתי

  2. טל הגיב:

    נושא מורכב. הייתי בתיכון שעבדת בו, כמשגיח בבחינות הבגרות. מה אומר לך לא ממש התרשמתי לטובה ממה שקורה. ואם בבית ספר נחשב שכזה זה המצב, מה יגידו אזובי הקיר?

    המורים בסדר, אבל משהו בממלכת דנמרק רקוב וכנראה זה בא לידי ביטוי גם במערכת החינוך.

    מה שאני הספקתי להבחין בזמן הקצר, זה שהתיכוניסטים לא מבינים ויש להם בעיות קשות בהבנה הנקרא. ואינני יודע מאיפה זה נובע.

    הם לא יודעים למשל מה ההדל בן דוגמא מאפיין והסבר, חסרים להם המון מילים. כמו למשל הם לא יודעים או לא מבינים מה זה המילה "מוטיב". המון שאלו אותי את זה וכדומה.

    ואגב, ממש לא אהבתי את התשובות שקיבלתי מצוות המורים בעניינים האלו. "הם לא יודעים מהתרגשות". סליחה, אי אפשר הכול להפיל על ההתרגשות…

    וזה לפני שאני מדבר על כל נושא ההקלות והמדבקות. לא ידעתי שמדובר בתופעה כל כך נרחבת ולא ידעתי עד עכשיו שיש איזושהי הפרעה/מחלה בארץ ובעולם שמקיפה כ- 40%-50% מהאוכלוסיה הרלוונטית.

    אהבתי

    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      טל שלום. אנ מסכים איתך ברוב מה שכתבת, בעיקר על נושא ההבנה. מערכת החינוך לבגרות שמה דגש על ״לימוד חומר״, ופחות ופחות נותר זמן ללמד את ה׳איך׳. לומדים פרטים אבל אין זמן ללמד איך לענות על שאלות.
      לדוגמה, היתה פעם אצלנו בחינת בגרות בהבעה, שבה נכתב לתלמידים ״דון בשאלות העולות מן הקטע״. תלמידים חזקים נכנסו ללחץ כי לא הבינו מה זה ״דון״. לא יודע של מי היה התפקיד ללמד אותם מה זה דון, אבל אותי מעולם לא לימדו מה זה דון, ועדיין הבנתי מה זה. בית הספר לא יכול להיות תחליף לבית, לקריאת ספרים, לידע כללי שסופגים מן ההורים. הדרים האלה חסרים, בין אם בגלל חוסר בתשומת לב של ההורים ובין אם בגלל חוסר זמן להקדיש לילדים, אבל מערכת החינוך המקוצצת אינה יכולה ללמד הכל.

      אהבתי

  3. חן הגיב:

    אני מעריצה את היכולת שלך להסתכל ככה על מערכת החינוך אחרי שהיית חלק ממנה.
    אני אישית גדלתי תמיד בבית כמו שאתה בעצם מדבר עליו שלמורה שלי (ושל אחי) תמיד היה מקום של כבוד ומילה שלה היתה מילה והיא היתה תמיד מוערכת בעיני הורי.

    אני מקווה מאוד בעוד מספר שנים לתת לילדה שלי את התחושות שהיו אצלי בבית, ואני מקווה מאוד שישכילו להעמיד פה מערכת חינוך יציבה יותר מתוגמלת יותר ובעיקר בריאה וחזקה

    אהבתי

    • דרור כהנוביץ' הגיב:

      תודה חן, זו הגישה הנכונה לדעתי. וכמו שכתבתי לטל – אין תחליף לחינוך המוקנה בבית, להרגלי קריאה, לאוצר מילים עשיר, לדקדוק נכון. אנחנו לדוגמה מקפידים להעשיר את אוצר המילים של דר כמה שאפשר, מלמדים אותה שחולצה לובשים ונעליים נועלים או חולצים, כובע חובשים ולא ׳שמים׳ כל דבר.
      ידע כללי מוקנה דרך קריאה, דרך טיולים, שיחות וסיפורים. תלמידים מגיעים היום לתיכון עם בורות בתחומים רבים, פשוט כי לא קראו להם מספיק, ואת שעות הפנאי העבירו מול ערוץ הילדים.

      אהבתי

  4. motior הגיב:

    שנת לימודים מוצלחת

    אני מחנך את הילדים שלי לכבד את המורים, אבל יש מקרים שזה ממש בלתי אפשרי 😦

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s